שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
פרק ו · הלכה א
קרא מסייע לר' יהודה בן לקיש ויאמר שמואל הגישה ארון ד' והלא הארון בקרית היערים. מה עבדון לי' רבנן הגישה אלי הציץ. לכאורה מכאן קשה על שיטת הרמב"ם בפ"י מכלי המקדש הלי"א וז"ל וכיצד שואלין הכהן עומד לפני הארון והשואל מאחריו ועי"ש בכס"מ דרש"י מפרש והנשאל פניו כלפי השכינה כנגד האו"ת. והר"מ מפרש כלפי שכינה כלפי הארון עיי"ש בכס"מ ולפי דעת הרמב"ם דלשאלת או"ת צריך ארון איך יצדק הירושלמי מה עבדין ליה רבנן הגישה אלי הציץ א"כ מוכח דלא בעינן ארון וא"כ מאין הוציא הר"מ דבעי ארון. וביותר קשה הלא כל משך חיי שאול ואף לאחר מותו היה הארון בקרית יערים. וא"כ איך שאל אחימלך בעיר נוב באו"ת במעשה דדוד. וכן מצינו כמה פעמים במקרא כי דוד בברחו מפני שאול שאל באו"ת והלא לא היה לו ארון:
ונ"ל דהרמב"ם לשיטתו הוכיח דבעינן לשאלת או"ת ארון משום דכאן בירושלמי תני בשם ר"א הארון גלה עמהם לבבל מ"ט לא יותר דבר כו' ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה' זה הארון תני ר' יהודה בן לקיש [ולפי גירסת הגר"א ר"י בן אלעאי] במקומו היה הארון נגנז. עוד שם תני ריב"ל [או ר"י בן אלעאי] שתי ארונות הי' מהלכין עם ישראל במדבר אחד שהיו הלוחות בתוכו. אחד שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו. זה שהיו הלוחות בתוכו היה מונח באוה"מ כו' זה שהיו שברי לוחות מונחין הי' נכנס יוצא עמהן למלחמה. ורבנן אמרי ארון אחד היה ופעם אחת יצא בימי עלי ונשבה. וכתב ע"ז הת"ח במשנת אליהו דאזלי לשיטתם דמ"ד דשתי ארונות היו סובר דארון נגנז במקומו ולא תקשי עליו דמייתי ר"א ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ד' דקאי על שברי הלוחות. ור"א דאמר דארון גלה לבבל סובר דארון אחד היה עיי"ש בארוכה. אמנם מ"ש שם דמסוגי' הגמ' דיומא נ"ג לא משמע כן מדקאמר שם הגמ' מאחר שר"א מלמדנו כלי חמדת בית ד' וגם ויצא מבת ציון כל הדרה היינו חדרה שגנוז בחדרי חדרים. דאל"כ מאי הקשה שם דלמא קאי הקרא על השברי לוחות עיי"ש. לדעתי אין מזה ראי'. דנוכל לומר דהגמ' שם מדייק מהא דהדרה היינו חמדה וכמו שפירש"י שנגנז בחדרי חדרים א"כ לא קאי על שברי לוחות דהא השברי לוחות היו נראים ג"כ והיינו בעת מלחמה. אמנם מאן דסובר דגנוז במקומו שפיר מקיים קרא דהדרה גם על שברי לוחות לבד דהא בכ"ז יצדק גם עליהם שם חמדה דהא תמיד היו מוצנעין. רק בשעת מלחמה]. וא"כ לפ"ז א"ש משום דהירושלמי מסייע דשתי ארונות היו מקרא דויאמר שאול לאחיו הגישה אלי ארון האלהים והלא הארון בקרית יערים. א"ו דשני ארונות היו ולרבנן דסברי דאחד היה מפרש דקאי על הציץ א"כ מוכח דלשאלת או"ת לא בעינן ארון. משא"כ למ"ד דשתי ארונות היו וקרא דהגישה אלי ארון האלהים הוא ארון ממש א"כ מוכח מזה אדרבא כשיטת הרמב"ם דבעינן דוקא ארון לשאלת או"ת דאל"כ מאי אמר שאול הגישה אלי ארון האלהים וא"כ הרמב"ם דפוסק בפ"ד מבית הבחירה דארון נגנז במקומו בהכרח סובר דשתי ארונות היה וכדברי הת"ח א"כ ממילא מוכח דבעינן לשאלות או"ת דוקא ארון. וא"כ לפ"ז מיושב גם מאחימלך דכיון דשתי ארונות היו א"כ י"ל בעיר נוב במקום אחימלך היה הארון עם השברי לוחות. וכן אולי תח"י דוד בברחו מפני שאול היה עמו הארון עם השברי לוחות:
(שם) תני ר' יהודה ב"ל אמר ב' ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר אחד שהיתה התורה נתונה בתוכו ואחד שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו. והת"ח והגר"א גורס ר' יהודא בן אלעאי אומר. ומפני זה מוחק ג"כ שהיתה התורה נתונה בתוכ", וגורם אחד שהיו הלוחות נתונין בתוכו ואחד שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו". והיינו משום דלקמן בסוגיא מוכח דלר' יהודה לא הי' הס"ת מונח בארון ועי' במשנת אליהו שהאריך בזה. ואני לא אדע איך יתכן לגרוס ר' יהודה בר' אלעאי דהא ריב"א הוא סתם ר"י בר פלוגתא של ר"מ והלא לקמן בסוגיא סובר ר' יהודה דאף השברי לוחות היה מונח בארון ביחד עם הלחות. ואיך אמר כאן דשני ארונות היו ולשברי לוחות היה ארון לבדם וצע"ג:
(שם) ע"ד דר"מ דו אמר באמה כת ששה טפחים כו' וארבעה לוחות היו שם שנים שלמים שנים שבורים דכתיב אשר שברת ושמתם בארון כו'. והנה בב"ב י"ד יליף ר"מ דהס"ת מונח בהארון משום דכתיב רק אין בארון כ"א שני לוחות ומיעוט אחר מיעוט לרבות ס"ת. והשברי לוחות דמונחים בארון יליף לר"מ מדכתיב אשר שברת ושמתם. ור' יהודה שם סובר דהספר תורה הי' מונח מצד הארון ויליף מקרא והא דכתיב אין בארון רק שני לחות יליף לשברי הלוחות דהיו מונחין בארון וקרא דאשר שברת ושמתם אתי לכדר"ל יישר כחך אשר שברת עי"ש. וא"כ לכאורה קשה לפי המבואר להלן בירושלמי שלהי הלכה זו דר"מ יליף דהס"ת מונח בארון מדכתיב ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן העדות אשר אתן לפניך עי"ש א"כ ל"ל למילף דהשברי לוחות היו מונחין בארון מקרא דאשר שברת ושמתם אשר באמת קרא זה איצטריך לכדר"ל יישר כחך ששברת אמאי לא יליף מקרא דאין בארון רק שני לוחות כמו דיליף ר' יהודה בבבלי מזה הקרא כיון דגם לר"מ אייתיר הקרא דאין בארון דהא לדידיה יליף דהס"ת מונח בארון מקרא דונתת את הכפרת אל הארון מלמעלה כמו דיליף הירושלמי להלן בשם ר"מ. והלא הקרא דאשר שברת הלא איצטריך לכדר"ל דיישר כחך ששברת:
הן אמנם דזה י"ל דאשר שברת הוא מיותר לכ"ע למילף מיניה יישר כחך כפי מ"ש המהרש"א בחדושי אגדות ב"ב שם שכתב דגם בפ' תשא כתיב אשר שברת ושם לא כתיב ושמתם רק אשר שברת לחוד. ומפרש הא דרשה דר"ל דיליף יישר כחך אשר שברת לא נילף מקרא דמאשר שברת ושמתם האמור בדברים י' אלא יליף מקרא דאשר שברת האמור בפ' תשא ושם לא כתיב בסמוך לו ושמתם. ועי"ש במהרש"א שמפרש הא דפריך הגמ' שם לבתר דמשני דיליף דשברי לוחות היו מונחין בארון מקרא דאשר שברת ושמתם פריך שם הגמ' ואידך ומשני דמבע"ל לדר"ל יישר כחך אשר שברת. היינו דפריך כיון דהאי אשר שברת הוא מיותר א"כ יקשה מאי דריש באשר שברת האמור בפ' תשא הא התם לא כתיב ושמתם להורות דקאי על השברי לוחות שיהא מונחים בארון. ומשני דהאי אשר שברת האמור בפ' תשא אתי לדרשת ר"ל יישר כחך ששברת א"כ איצטריך האי שני אשר שברת האי אשר שברת האמור בפ' תשא אתי לדרשת ר"ל ליישר כחך והאי אשר שברת בפרשת דברים אתי על השברי לוחות שהיו מונחים בארון עי"ש א"כ א"ש קושיתינו דשפיר נוכל למילף מקרא דאשר שברת על השברי הלוחות שמונחים בארון.
ובזה מיושב לן מה שלכאורה קשה לנו מאד בדברי הירושלמי כאן. ר"ל אמר באמה בת חמשה טפחים וכר' יהודה כו' וד' לוחות היו בו שנים שלמים שנים שבורים דכתיב "אשר שברת ושמתם בארון". ולכאורה קשה מאד הלא ר"ל דורש מהאי קרא דאשר שברת יישר כחך אשר שברת כמו שאמר הגמ' בבלי בב"ב שם ואידך האי מבע"ל לכדר"ל יישר כחך אשר שברת. אמנם לפי דברת המהרש"א מיושב מאד. דהא הא דיליף ר"ל מקרא דאשר שברת יישר כחך היינו מקרא דפ' תשא ושם לא כתיב ושמתם. והדרשה דשברי לוחות היו מונחין בארון יליף מקרא דאשר שברת האמור בדברים ושם כתיב אשר שברת ושמתם:
אמנם זה קשה מאד האי קרא אין בארון רק שני לוחות האבנים למאי אתי. הן לר"מ דמרבה מהאי קרא בבבלי שם דהס"ת היה מונח בהארון ולהירושלמי אליבא דר"מ הלא ילפינן מקרא דונתת את הכפרת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן את העדות. והן לר' יהודה דיליף מהאי קרא בבבלי שם לרבות דשברי לוחות היו מונחים בארון. נילף מקרא דאשר שברת האמור בדברים ושם כתיב אשר שברת ושמתם:
אשר מזה נראה דדעת הירושלמי דלכ"ע הן לר"מ הן לר' יהודה היו העמודים מונחים בארון. דהנה המהרש"א בב"ב שם הקשה מנ"ל לר"מ לרבות מקרא דאין בארון רק שני לוחות לרבות ס"ת ולר' יהודה מרבינן מהאי קרא שברי לוחות אמאי לא נרבה עמודים עי"ש מה שתי'. ומפני זה סובר הירושלמי באמת דמהאי קרא אין בארון רק שני לוחות אתי לרבות העמודין שהיו מונחין בארון אף לר"מ ולא כמו דאמר הגמ' בבבלי שם דלר"מ העמודין היו מונחין מאבראי עי"ש:
ולדעתי זהו כוונת הירושלמי בדברי ר"מ הלוחות כל אחד ארכן ששה ורחבן שלשה תן ארכן של לוחות לרחבן של ארון [והוא כפי גי' הגר"א] נשתייר שם שלשה טפחים חצי טפח לכותל זה וחצי טפח לכותל זה וטפחיים לשילוט מקום שספר תורה מונח" דלכאורה האי טפחיים לשלוט מקום שספר תורה מונח הכוונה הוא דהשני טפחים נעשה בשביל הספר תורה שלא יהא יצא ונכנס בדוחק וכמו שאמר הגמ' בבבלי שם אליבא דר"מ נשתיירו שם שני טפחים שלא יהא ס"ת יצא ונכנס כשהוא דחוק עי"ש. אבל לפ"ז בהא דלקמן דקאמר הירושלמי אליבא דר' יהודה רחבו של ארון שבעה טפחים ומחצה וד' לוחות היו שם כו' ארכן של לוחות לרחבן של ארון ונשתייר שם טפח ומחצה אצבע לכותל זה ואצבע לכותל זה חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן לשלוט ע"כ. ובע"כ גם כאן נפרש האי טפח יתירי שנשתייר לשלוט היינו לשילוט הלוחות שיהיו בריוח. והנה לפ"ז הו"ל להירושלמי לסיים לשילוט הלוחות שהוא מונח שם. כמו שסיים לעיל לשילוט מקום שס"ת מונח. ועוד דהא מהירושלמי הזה מוכח שהוא כגי' ר"ת אצבע מכאן ואצבע מכאן. ולא כפירש"י שגורס בבבלי אצבע ומחצה מכאן ועי"ש בתוס' בב"ב שם ד"ה אצבע עי"ש. והיינו דמיירי באצבעות קטנות בני ששה אצבעות בטפח. וא"כ נשאר עוד אצבע אשר יהיה לריוח להלוחות ולמאי איצטריך האי טפח לשילוט:
וראיתי במשנת אליהו כאן בד"ה אצבע לכותל שכתב וז"ל מכאן מוכח כשיטת ר"ת בב"ב שם דל"ג ומחצה. ואצבע ר"ל קטנה דהוויין ששה בטפח ונשאר קצת ריוח שיהא יוכל לישב י"ב בי"ב ודלא כרש"י שם כו' ופי' לשילוט לפי' רש"י דמפרש אצבע מד' בטפח פירושו לשילוט היינו שיהא ריוח קצת ללוחות דיתבי י"ב בי"ב וכדפריך בבבלי שם תרי בתרי היכי יתיב. ולר"ת אף דלא הזכיר עמודין וא"כ למה הכא הטפח דהא יש ריוח קצת דמ"מ בעי קצת ריוח יותר עכ"ל. ואני תמה בשלמא הס"ת בעי שיהיה ריוח משום שיהא נכנס ויוצא שלא בדוחק דהא לפעמים היה נצרך לקבל הס"ת משם כמ"ש התוס' ב"ב שם ד"ה שלא יהא עי"ש משא"כ הלוחות הלא לעולם היו מונחין בהארון ולא טלטלו אותם לעולם א"כ למה להו לריוח הרבה הלא די רק בריוח אצבע למען אשר י"ב בי"ב יוכל ליתיב אבל ריוח יותר למאי מבעי. ועוד מ"ש הירושלמי בדברי ר' יהודה חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן לשילוט אמאי לא הזכיר גם האצבע דהא נשאר אצבע וטפח לגי' הירושלמי דאצבע לכותל זה ואצבע לכותל זה דהא האצבעות היו קטנים אשר בחצי טפח הוא שלשה אצבעות:
ע"כ נ"ל דהא דאמר הירושלמי לשילוט הכוונה הוא על העמודין והוא עפ"י מ"ש התוס' ב"ב שם ד"ה שבהן עמודין עומדין וז"ל נראה לר"ת דסימן להעמדת ישראל היו כו' וסיים שם עוד והני עמודים נמי היו כמו] מכפר שהם עשוים סימן להעמדת ישראל עי"ש ועי"ש במהרש"א ח"א שם שביאר ביותר דמש"ה היו שני העמודים שהמה לסימן עמידת בית יהודה ובית יוסף עי"ש וא"כ הי' העמודים להעמדת ישראל. פי' לסימן שיעמדו ויתרוממו וישלטו נגד כל העולם. וא"כ העמודים מרמזים על חוזק עמדתם ועל שלטונם. וזהו כוונת הירושלמי לשלוט. וא"כ א"ש כל דברי הירושלמי הן בדברי ר"מ והן בדברי ר' יהודה דהא לר"מ נשתייר שני טפחים ברוחב של ארון וטפח אחד היה לשני העמודים אשר החזיקו טפח כמבואר בבבלי בב"ב שם וטפח השני היה בעד הס"ת שיהא יוצא ונכנס שלא לדוחק. וזה שאמר הירושלמי בדברי ר"מ וטפחיים לשילוט מקום שספר תורה מונח. כלומר דמשום שני הדברים היה צריך להיות טפחיים יותר ברוחב הארון טפח אחד לשלוט שהוא העמודים וטפח אחד מקום שספר תורה מונח היינו שהס"ת יוצא ונכנס שלא בדוחק. ולר' יהודה נשתייר רק טפח אחד ואצבע ואותו האצבע לא איצטרך למחשב דהא זה ידעינן ממילא כמו דלא חשיב האצבע באורך הארון אשר לר"ת גם שם נשאר אצבע כיון דאצבע לכותל זה ואצבע לכותל זה באצבעות קטנות ונשאר אצבע שלישי משום הריוח. משום די"ב בי"ב היכי יתיבי ולא איצטרך להזכירו אותו האצבע. ה"נ גם בהרוחב לא איצטרך להזכיר אותו האצבע אשר הוא לריוח ולא חשיב רק טפח הנשאר לשלוט היינו לשני העמודים:
ונוכל להמתיק הדבר ביותר דמש"ה אמר הירושלמי חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן לשלוט בדברי ר' יהודה היינו שהעמודים לא היו שנים ביחד אלא עמוד אחד היה מצד זה מהלוחות
והעמוד השני היה מצד השני מהלוחות. דלפמ"ש המהרש"א שהבאנו לעיל דשני העמודים היה לחרות על יהודה ויוסף והעמודים המה אא על עמדתם אאאאאאאא אאאא אאאא אאאא ביחד זה אצל זה הלא הי' עץ אחד מרוחק מעט מהלוחות וכמובן: