שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
פרק ה · הלכה ג
וכבן עזאי חוטא למה לי' היה מביא לוגו עמו. פי' ל"ל לחותם בפ"ע הי' לו ליתן חותם גדי ומשני משום דגם צריך להביא לוג שמן למתן בהונותיו וא"כ א"א ליתן לו חותם גדי דהא בנסכי גדי לא הי' לו רק לוג אחד שמן וחוטא דל הי' צריך עוד לוג שמן] ברם כרבנן מביא גדי. פי' אבל לרבנן לא היו נותנין לחוטא דל אלא חותם של גדי ולוג שמן למתן בהונותיו היה מביא מביתו] ומה שהקשה הק"ע דלפ"ז דחוטא דל היה מביא הלוג שמן לבהונותיו מביתו א"כ גבי חוטא עשיר ל"ל לחותם בפני עצמו הי' לו ליתן חותמות שלשה מנסכי גדי. והלוג המותר אשר למתן בהונותיו יביא מביתו כמו בחוטא דל. י"ל כמ"ש הת"ח דעשיר כיון שצריך ג' לוגין שמן לקרבנותיו א"כ לא יקמץ גם בהלוג אשר צריך למתן בהונותיו ולא ירצה להביא מביתו שיהיה לו בזול. אמנם חוטא דל ירצה לקמץ אף בלוג אחד כי אצל הקדש משלם במחיר יותר גבוה מכפי אשר. מביא מביתו. א"כ טוב לו אף בלוג אחד לקמץ עיי"ש:
אלא מה דקשי' לי דלרבנן למה להו לשנות דחוטא דל נותן לו חותם של גדי והלוג של בהונותיו הביא מביתו. דהא גם הלוג של בהונותיו הי' צריך נ"כ להיות נעשה על טהרת הקודש דהא דינו כקודש הקדשים כמבואר בר"מ בספ"ד ממחו"כ דשיריו נאכלין כדין קדשי קדשים. ובכ"ז הביא מביתו והיינו שנעשה על טהרת הקודש. והלא מבואר בסוף חגיגה שהכל נאמנין על טהרת השמן והיין לקודש [ואף שמבואר שם ביהודה היינו רק משום דרצועה של ארץ עממין עובר מגליל ליהודה וגזרו טומאה על ארץ העמים ולא היה יכול להביא יין ושמן לקודש מגליל ליהודא משום טומאה. אבל הא דגזרו על ארץ העמים הוא רק פ' שנים לפני חורבן הבית אבל מקודם פ' שנים היה יכול להביא מכל המקומות] א"כ גם השמן והיין לקרבנו היה לו להביא מביתו:
וליישב זה נ"ל ע"פ מ"ש הטו"א בחגיגה במתני' שם שביהודה נאמנין על טהרת יין ושמן. והקשה אמאי לא תני דנאמנין על טהרת סולת למנחות כמו דנאמנים על טהרת יין ושמן. ותי' ע"פ המבואר במנחות ע"ו דלחם הפנים מותר ליקח אף חיטין ולעשות סולת. יכול אף שאר מנחות כן ת"ל אותה עיי"ש הרי חזינן שהמביא מנחה צריך ליקח מן השוק דוקא סולת ולא חיטין ומכש"כ דא"א להביא מנחה מתבואה שלו אלא א"כ קנה מן השוק דהשתא לקנות חיטין ולעשות סולת אינו רשאי אלא צריך להביא לרשותו כשהיא סולת כש"כ שאין רשאי להביא מחיטין שהיה מתחלתו שלו וגדל ברשותו. וא"כ כיון דא"א להביא מנחות אלא א"כ קנה מן השוק הסולת א"כ לא האמינו להע"ה על טהרת מנחות. דהא הא דהאמינו לע"ה על טהרת יין ושמן הלא מבואר בג' שלא יבנה במה לעצמו כמבואר בחגיגה כ' והאי טעמא לא שייך אלא גבי יין ושמן שאפשר להביא משלו ואם נאמר שאינו נאמן על טהרתו ובע"כ צריך לקנות מהשוק יש לו הפסד וחיישינן שמא יבנה במה לעצמו. אבל סולת בע"כ צריך לקנות מהשוק ואפי' אם נאמר שע"ה אין נאמן על טהרתו ליכא למיחש דיקנה מן השוק מן החבר עיי"ש בטו"א שהאריך בזה. ובאמת לפי דבריו מדויק המתני' דשקלים פ"ד מתני' ח' כל המקבל עליו לספק סלתות ופי' הרע"ב יינות ושמנים וסלתות ובאמת הוא כן ולמה פרט התנא רק סלתות ועי"ש בתוי"ט מ"ש בזה. אמנם לפי דברי הטו"א יצדק מאד דהעיקר היה ספוק הסולת משום דהסולת הלא כל אדם היה צריך לקנות כיון שאין יכול להביא משלו. משא"כ יין שמן היה יכול להביא משלו וא"כ עיקר הספוק היה על הסולת אשר היה נדרש למרבה. והנה הא דמבואר במתני' הממונה על הנסכים פירושו הסולת היין והשמן אשר זה כולה נקרא נסכים כמ"ש התוי"ט בשם הרמב"ם בפ"ה מ"א ד"ה על הנסכים עיי"ש. וא"כ החותמות אשר היו נסכי גדי נסכי עגל נסכי איל נסכי חוטא הלא היו נכללים כל השלשה דברים הסולת היין והשמן. וכיון דסולת היו מוכרחין לקנות ולא להביא מביתו וא"כ מה לו אם יקנה אצל אחר או יקנה אצל הקדש. וזה אין סברא כמ"ש התקלין החדתין משום דבהקדש הוא ביוקר וא"כ כיון דסולת מוכרח לקנות אצל הקדש ממילא גם השמן והיין הלא היו נצרכים למנחתו א"כ ממילא היה מוכרח לקנות הכל אצל הקדש. דהא היה צריך לקבל חותם מבעל החותם איזה חותם שהיה דרוש לו חותם גדי או איל וכדומה. ובהחותם הלא לא היה כתוב סולת בפרט ורק כתוב בסתמא נסכי גדי נסכי עגל. א"כ אם היה מביא מביתו היין והשמן ואם היה נותן לו חותם סתם על הסולת [אשר זה היה מוכרח לקנות אצל הקדש] הלא היה מקבל גם היין והשמן ובאמת לא שילם להקדש רק בעד הסולת לבד. ומש"ה בחוטא דל סוברים רבנן דמה שהיה נדרש לו למנחתו לא הביא מביתו מפאת הסולת אשר היה מוכרח לקנות אצל הקדש וממילא גם היין והשמן קנה משא"כ הלוג שמן מה שצריך להביא לבהונתיו הלא יכול להביא מביתו:
ונוכל לומר דבהא פליגי בן עזאי וחכמים. דבן עזאי פליג על האי ברייתא דמנחות ע"ו דמנחות אין נקחין אלא סולת ולא חיטין וסובר דאף חיטין יכול לקנות ולעשות מהם סולת ובאמת פשטא דלישנא דמתני' מנחות פ"א ב' היא ולחמה מן המעשר יביא ולא יביא מחיטי מעשר שני אלא ממעות מע"ש עי"ש. והרי לחם התודה צריך ג"כ שיהיה סולת ובכ"ז משמע מפשטות המתני' דהחיטים שקנה ממעות מע"ש יביא מהם תודה הרי מבואר דיכול לקנות חיטים ולעשות מהם סולת. וטעמא של דבר נ"ל משום זה לשון הברייתא מנחות ע"ו סולת ואפית אותה מלמד שנקחית סולת ומניין שאפי' חיטים ת"ל ולקחת מ"מ יכול אף בשאר מנחות כן ת"ל אותה מפני החיסחון מאי מפני החיסחון אר"א התורה חסה על ממונם של ישראל עי"ש בג'. הנה מתבאר דאם כי שארי המנחות אין רשאי ליקח חיטים כ"א דוקא סולת אבל לחה"פ שרי מפני שלא יהי' להקדש היזק שישלמו ביוקר. והנה לקמן פ"ז א' בהא דשערו חצי לוג א"ד ממטה למעלה משום דהתורה חסה על ממונן של ישראל וא"ד ממעלה למטה משום דאין עניות במקום עשירות הרי חזינן דלמ"ד ממעלה למטה ל"ח להא דהתורה חסה על ממונן של ישראל ואדרבא אין עניות במקום עשירות. ובאמת מצינו גבי הקדש הרבה דברים שמגדילין לפאר ואין חוששין לסברת התורה חסה על ממונן של ישראל אדרבא אמרי' אין עניות כו' כמו בפ"ב דתמיד השקו התמיד בכוס של זהב קאמר שם הג' הטעם דאין עניות כו' וכן כתב הרמב"ם בפ"א מתמידין הל"ט עי"ש ומצינו ג"כ הפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע בפ"ד דשקלים גבי מותר שירי הלישכה דר"י אומר דלוקחין מהם יינות שמנים סלתות והשכר להקדש ור"ע פליג ע"ז ואמר אין משתכרין בשל הקדש משום דאין עניות כו'. וא"כ אם נאמר הטעם דאין עניות במקום עשירות. אם נאמר דבשאר מנחות בעי דוקא לקנות סולת ולא חיטים ולעשות מהם סולת ורק גבי לחה"פ משום דהתורה חסה על ממונן של ישראל מותר לקנות אף חיטים הלא בקדשים ל"א חסה אדרבא אמרי' דאין עניות כו' וא"כ בלחה"פ בודאי הי' לו לדקדק ולהביא דוקא סולת. א"ו דלהאי מ"ד דאין עניות כו' פליג באמת על זו הברייתא וסובר דבכל המנחות מותר ליקח חיטים ולעשות מהם סולת. וא"כ נוכל לומר דגם בן עזאי סובר כן. ומשו"ה סובר דבעינן גם חותם חוטא עני משום דממ"נ אם יביא העני מביתו הלוג שמן של בהונותיו הלא יביא גם כל המנחה מביתו הן יין הן שמן הן סולת. דהא לפ"ז גם על הסולת נאמנין הכל כיון דיוכל להביא אף מחיטי שלו שיעשה מהם סולת א"כ גם ע"ז שייך הסברא שלא יהא כל אחד בונה במה לעצמו כמו דנאמין לע"ה על היין והשמן וכמ"ש הטו"א, ואם לא יביא המנחה מביתו אלא ירצה לקנות מהקדש הלא גם לוג השמן לבהונותיו ג"כ יקנה מהקדש וא"כ ליכא חילוק בין הלוג שמן לבהונותיו לכל המנחה ומשו"ה סובר דבעי גם חותם חוטא עני ולא יספיק במה שינתן לו חותם של נסכי גדי דהא צריך ג"כ שמן לבהונותיו. אמנם החכמים סוברים דאין יכול לעשות מחיטים סולת אלא צריך דוקא לקנות סולת מהשוק וא"כ ממילא יקנה הסולת למנחה מהקדש דמה לו אם יקנה מהקדש ומה לו אם יקנה מהשוק כמ"ש לעיל וממילא צריך ג"כ לקנות השמן והיין השייך להמנחות אצל הקדש דהא על החותם היה כתוב סתם נסכי גדי או עגל וכדומה וכמ"ש לעיל והלוג לבהונות יביא משל ביתו וכמ"ש לעיל:
ולפ"ז נוכל ליישב הא דהשמיט הרמב"ם האי דינא האמור בברייתא מנחות ע"ו דכל המנחות מחויב לקנות דוקא סולת. היינו משום דסמיך על הא דכתב בפ"ז מכלי המקדש דד' חותמות היו כרבנן ולא כבן עזאי דאמר חמש. ולפמ"ש דזה תלי בזה דלרבנן בהכרח סוברים דמחויב לקנות דוקא סולת ולא חיטין א"כ כיון דפוסק בהא כרבנן ממילא לא אצטריך לאשמעינן האי דינא דסולת: