אור ברסלב

שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק

פרק ד · הלכה ג

הלכה ב

ולא נמצא הקדש מתחלל על הקדש כיצד הוא עושה ארשב"ב מביא מעות ומהללן על הבנין רבי אומר אומר אני ינתנו לבית גרמו ולבית אבטינס כן הוא לפי גירסת הגר"א ופי' התקלין חדתין דרבי פליג דלת"ק מחללן על שארי אומנות שחייבים לשלם. ורבי סובר דוקא על האומנים דמעשה הקטרת] ארשב"י והן שיהו חייבין להן מעות משעה ראשונה ופי' הת"ח דוקא שהי' להן חייבין לאומני בית אבטינס מעות משעה הראשונה ושפיר מחללן על הקטרת והמעות יפלו לתרומה ישנה] ר"ח ב"ר בא בעי לא היו חייבין להן מעות משעה הראשונה. אתא ר' בא בשם ר"ח בשם ד"י מקייצין בהן את המזבח. ופי' הת"ח דהאיבעי' הוא אם לא היה מעות משעה הראשונה פי' כשאין חייבין להם מעות משעה הראשונה א"כ מה שאמר מחללן על מעות הראשונים ע"כ על המעות שלוקח הגזבר מהלשכה מתרומה חדשה וא"כ כשמחללן על מותר הקטורת שהוא מתרומה ישנה ונעשה המעות קודש אותן מעות מה יעשה בהן דלהחזירן לתרומה ישנה לא מסתבר כיון שנטלו מתרומה החדשה ולוקח קטורת מהאומנים צריך מתרומה חדשה והן חליפי מותר הקטורת דישנה והא בעי הוא רק לרבי אמנם לרשב"י אף שלא היה מגיע להם משעה הראשונה ונותן להם מלשכת בדה"ב ממה שיגיע עכשיו שפיר יוכלו לילך המעות הנתפסין במותר הקטורת לתרומה ישנה כמו אלו היה מגיע להם משעה הראשונה משא"כ לרבי עי"ש בת"ח ואני לא אדע מה לי אם לוקח מעות מתרומה החדשה ולוקח בהם סממני הקטורת הלא יצאו הכסף לחולין ונתחלל על הקטורת ומה לי אם מחלל מכסף התרומה החדשה על מותר הקטורת והמה נעשים ג"כ מותר תרומה ישנה הלא שורת הדין הוא כך כיון דמחלל על מותר הקטורת הישנה ממילא חל עליהם שם תרומה ישנה. ומה גם דוחק הוא לומר דהאיבעי' הוא רק לרבי ולא לרשב"ב. ועוד מה זה יספיק התי' דאמר הירושלמי "דמקייצין בהו המזבח" ופי' הת"ח כיון שהם חליפי מותר קטורת מתרומה ישנה ששירי' לקיץ המזבח לכן מקייצין בהו המזבח. א"כ יקשה ס"ס איך נופל כסף מתרומה חדשה לתרומה הישנה אם כי מקייצין בהו המזבח:

(שם) תמן צריכה ליה והכא פשיטא ליה ופי' הק"ע והפ"מ תמן צריכא ליה פי' דרחב"ב בעי מעיקרא אם לא היה להם מעות משעה הראשונה מה יעשה בהם. וכאן פשיטא ליה פי' והדר אמר ר"ח בר בא דמקייצין בהו המזבח]. הא דצריכא ליה לכלי שרת [פי' הק"ע והפ"מ דהאיבעי' אם המה באין לכלי שרת משום דהוי כמותר שירי הלשכה או דהוי כמותר תרומת הלשכה. אבל לקיץ המזבח בודאי בא דהא מותר תרומת הלשכה בא לקיץ המזבח] ודבריהם תמוהים דהא במותר תרומת הלשכה איכא פלוגתא במתני' דלר"ע מותר תרומה לקייץ המזבח ומותר נסכים לכלי שרת ולר"ח סגן הכהנים מותר נסכים לקיץ המזבח ומותר תרומה לכלי שרת וא"כ איך שייך לומר דהאיבעיא הוא על כלי שרת ופשיטא ליה דבאה לקיץ המזבח כיון דפלוגתא דתנאי היא. והת"ח מפרש דקאי אסוגיא דלעיל גבי ברוצי יבש דקאמר שם בעי רחב"ב עד כאן ברוצי לח ברוצי יבש יפלו לקיץ המזבח דפשיטא ליה שם דברוצי יבש אע"ג שהם חול דאתי לקיץ המזבח והכא מספקא ליה ומשני תמן בכלי שרת פי' דהתם בכלי שרת היו מונחים ואם כי כלי יבש לא נתקדש בכ"ז אזלי לקיץ המזבח. משא"כ הכא לחד מאן דאמר פסולה היא והיינו שעשאה בכלי חול עי"ש. ודבריו נפלאים הלא שם ברוצי יבש המה חול גמור ואין מקייצין בהם המזבח אלא ברוצי לח וכן משמע לישנא דתוספתא שם ועי' מ"ש לעיל. ומה גם הלא כאן לא איירי דהקטורת היה נעשה בכלי חול הלא כאן מיירי במותר הקטורת שנשאר מהשנה וא"כ כל הקטורת נתקדש בכלי שרת ואיך נאמר דמיירי בכלי חול:

ולדעתי כוונת הירושלמי והוא שהן חייבין להם מעות משעה ראשונה וקאי בין על הת"ק דאמר שמחללן על מעות בנין בין לרבי דאמר דמחלל דוקא על אומני הקטורת. אמנם דוקא כשמגיע להאומנים לשלם בעד מלאכתם מה שכבר עשו. אבל לחלל על מעות האומנין בעד מלאכתן אשר עתידין לעשות לא. כמ"ש התוס' במעילה י"ד ב' ד"ה מותר הקטורת ח"ל וי"מ דמיירי בשכר שחייבים להאומנים בשביל מלאכה שעדיין לא נעשית אך קצת בנין יש כו' ולהכי נקט מלתא דאיכא בנין קצת דאי ליכא בנין כלל היה גנאי להפריש מעות תרומת הלשכה על שכר האומנין העתיד לבא אלא שמתוך שהוצרכו להפריש לצורך האומנין בשביל שכרן המועט אינה גנאי להפריש הרבה על העתיד עכ"ל התוס' שם הנה מפורש יוצא דעל המלאכה אשר עתידין לעשות גנאי הוא לחלל. ומש"ה אמר הירושלמי והוא שהן חייבין להם משעה הראשונה כלומר דוקא על המלאכה שעשו כבר וקאי בין למ"ד דמחללין על מעות האומנין היינו אומני הבנין בין לרבי דאמר שמחללין דוקא על אומני הקטורת בכ"ז צריך להיות החלול על המלאכה שעשו כבר:

וע"ז "בעי רחב"ב לא היו להם חייבין מעות משעה הראשונה מהו" פי' דמבעיא אם לא מגיע להאומנים בעד המלאכה שעשו כבר. ועל המלאכה שעתידין לעשות אין מחללין מה לעשות במותר הקטורת אתא ר' בא ואמר דמקייצין בהם המזבח" כלומר דמחלל מותר הקטורת על בהמת חולין ונעשה הקטורת חולין והבהמה קודש לקיץ המזבח. ואח"כ לוקח מבעל הבהמה הקטורת מתרומה החדשה.

ר' בא בר כהן בעי קומי ר"י מחלפי' שיטתי' דר"ח בר בא תמן צריכא וכאן פשיטא "בקיץ המזבח" כצ"ל ותיבת בקיץ המזבח בשורה השניה הא דפשיטא ליה "בקיץ המזבח" צ"ל כאן ופירושו הוא כך דר' בא בר כהן בעי דלרחב"ב דאמר באם אין חייבין להם מעות משעה הראשונה אז מקייצין בהו המזבח. ומש"ה מקשה כיון דרחב"ב סובר דאיכא תקנה במותר הקטורת באם לא נמצא המלאכה לחלל עליהם מחללין מותר הקטורת להדיא על קיץ המזבח א"כ לדידיה למה לן לכתחלה לחלל על המלאכה אם יש מלאכה הו"ל לחלל לכתחלה על בהמה והבהמה יהיה לקיץ המזבח ומותר הקטורת יהיה חולין ביד המוכר ואח"כ יקנה מאתו הקטורת מתרומה החדשה "וזהו תמן צריכא ליה" כלומר לחלל דוקא וכאן פשיטא ליה לקיץ המזבח" אם לא יש לו לחלל על המלאכה. א"כ הו"ל לעשות כן תמיד לחלל על קיץ המזבח:

הא דצריכא ליה בכ"ש. והוא על פי מ"ש התוס' מעילה י"ד ב' בד"ה מותר הקטורת שהקשו וז"ל ולמה הוזקקו לעשות כן מיד שחללו הקטורת על מעות האומנין היה להם לחלל מעות של תרומה חדשה על הקטורת שיצא כבר לחולין י"ל דבהכי עדיף טפי לפי שהוא דרך מקח וממכר ממש והוי צניע טפי עכ"ל התוס' עפ"י הגהת השיטה מקובצת שם. ובשטמ"ק שם הקשו עוד וז"ל וא"ת וימכור בשוק ולמה הי' מוכרין להאומנין וי"ל דהכי צניע טפי עכ"ל השטמ"ק ובאור הדברים לדעתי עפ"י מ"ש המל"מ בפ"ד משקלים הל' י"ב דלדעת רש"י בעת שהפרישו מעות האומנין בעד שכרם היו מזכין להם ע"י אחד שיזכה עבורם וא"כ הא דתנן ומחללין אותה על מעות האומנין היינו מדעת האומנין מאחר שכבר זיכה להם. אמנם התוס' ס"ל דלא היו מזכין המעות בעד האומנין כי אם לב ב"ד מתנה עליהם ובהפרשה בעלמא יהיה חולין עי"ש וא"כ לפ"ז הא דמחללין אותה על שכר האומנין היינו שלא מדעת האומנין. עוד כתב שם המל"מ דמדברי התוס' שבועות י"א ד"ה מכתשת כלי שרת היינו דהגזבר היה צריך להניח הקטורת בהמכתשת ולומר בפיו בעת שיהיו מונחים בהמכתשת שיהיו קודש ואז נתקדשו בקדה"ג עי"ש. מעתה נחזי אנן דלדעת התוס' בהפרשת מעות מתרומה החדשה לא היו מזכין בעד האומנין ע"י אחר ורק בהפרשה בעלמא נעשו חולין. וא"כ כשנתחללו אח"כ על הקטורת הי' ג"כ שלא מדעת האומנין וא"כ נוכל לומר הא דקתני במתני' ונותנין לאומנין בשכרן היינו ג"כ כנ"ל לא שהי' מסרו להאומנין הקטורת אלא דהקטורת היו מונחין בהכלי שרת כמו שהיו מונחים עד היום ורק הודיעו להאומנין שהקטורת הוא בעד שכרן וקנו מאתם הקטורת מכסף שכרם אשר הופרשו עבורם וא"כ היה הכל בעוד שהקטורת היו מונחין בכלי השרת. וזהו שכתבו התוס' דהכי עדיף טפי מפני שהוא כעין דרך מקח וממכר פי' אבל לא היה באמת מקח וממכר כיון דהקטורת מתחלה ועד סוף היו מונחין בכלי השרת כאשר היו מונחין עד כעת רק דנעשה כעין מקח וממכר. משא"כ אם היו מוכרים הקטורת לאדם אחר א"כ הלא האדם אשר קונה אותם הלא בודאי היה מקבלם מהכלי שרת שתהיה תחת ידו. וא"כ אח"כ כאשר קנה הגזבר מאתם הלא היה צריך להניחה מחדש בכלי שרת לקדשם שנית נוסף אשר יקדישם הגזבר בדבור פיו. אבל הלא היה צריך להיות מונח בכלי השרת בעת שקידש בפיו. וא"כ איכא למיחש שמא יתרשל להניחם אח"כ בהכלי השרת כיון דמקודם שנתחללו היו מונחין בהכלי שרת יחשוב הגזבר כי זי לו במה שיקדשם באמרי פיו וזה לא מהני כמ"ש המל"מ וזהו כוונת התוס' מעילה הנ"ל. ומש"ה בעינן לכתחלה לחללם על המלאכה ולא לחללם על בהמה לקיץ המזבח ולקנות אח"כ מיד הקונה המותר הקטורת מדמי תרומה החדשה הוא ג"כ כנ"ל דאם מחללן על מעות האומנין הלא לא ישונה מקום הנחת הקטורת מהכלי השרת ותמיד היו מונחים בכלי השרת אף לאחר שנתחללו ואף לאחר שמודיעין להאומנין כי מותר הקטורת הוא בשכרן היינו שלא נמסור אותם ליד האומנין כיון שהוא רק כעין דרך מקח וממכר כמ"ש התוס' מעילה הנ"ל. משא"כ כאשר נחלל אותם עם איש זר על בהמה הלא צריכין לעשות מקח וממכר גמור היינו למסרם ליד המוכר הבהמה וא"כ אח"כ כאשר נקנו אותם מחדש מתרומה החדשה הלא נצטרך להניחם שנית בכלי שרת ולקדשם בפה וא"כ איכא למיחש שמא יתרשל הגזבר להניחם שנית בכלי שרת בחשבו אשר כבר נתקדשו בכלי שרת. וזהו כוונת הירושלמי שהא דצריכה ליה בכ"ש כלומר דמש"ה מחללין לכתחלה על מלאכה כשיש מלאכה היינו משום דבעינן שיתקדש שנית בכלי שרת אם נחלל על בהמה משא"כ אם נחללם על מעות האומנין בעד מלאכתם שעשו הלא יהיו מונחים בהכלי שרת כמו שהיו מונחים עד כה:

הא דפשיטא לי' כלומר וקאי על המתני' דמחללין הקטורת על מעות האומנין הוא בפלוגתא דלריב"ל דאמר פטמה בחולין כשירה וא"כ לא נתקדש בקדוה"ג ומש"ה שפיר יכול לחללן אבל לריב"ק דסובר דפטמה בחולין פסולה וא"כ נתקדש בקדוה"ג ואיך יכול לחללן וכי קדוה"ג יצא ע"י פדיון וכמו שהקשה הגמ' בשבועות י"ב וכמו שהקשה כאן ר"ח קמי' ר' יוסי דבר שנתקדש בכלי שרת נפדה ומשני בשם שמואל קל הוא שהקלו במותרות דאפלגו הותירו תמימים שמואל אמר נפדין תמימין ור' יוחנן אמר נפדין כפסוהמ"ק. וא"כ סובר ר' יוחנן בירושלמי הנ"ל דל"א בזה לב ב"ד מתנה עליהם שיפדו אף בקדוה"ג וא"כ סתמא דירושלמי הוא ר' יוחנן ומשו"ה אמר כאן הא דפשיטא לי' דאתפלגון דאם נאמר דקטורת דפטמה בחולין פסולה א"כ נתקדש הקטורת בקדושת הגוף וא"כ לא נוכל לחלל רק למ"ד דפטמה בחול כשר א"כ ליכא עלייהו רק קדושת דמים ושפיר מחללן:

תוכן העניינים

שקל הקדש על ירושלמי שקלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה