שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
פרק ב · הלכה א
ויעשו אותן מרגליות שמא תזיל המרגליות ונמצא ההקדש מפסיד כההיא דתנינן תמן וכלן נפדין בכסף ובשוה כסף חוץ משקלים ואין פודין בכלים ואמר ר"ש בר"י שמא יזילו הכלים ונמצא ההקדש מפסיד אוף ה"נ שמא תזיל המרגליות ונמצא ההקדש מפסיד. והשיורי קרבן הוכיח מזה הירושלמי דהא דבעינן בשקלים כסף דוקא ולא שוה כסף הוא רק מדרבנן מהחשש הפסד הקדש. ומש"ה מקשה מנ"ל דעירוכין אפי' בשוה כסף דהא התוס' בקדושין ב' כתבו דעירוכין ילפינן מע"ע. אמנם אמאי לא נילף ממעשר שני דבעינן דוקא כסף. בשלמא אם גם בשקלים בעינן דוקא כסף מדאורייתא א"כ הוי שקלים ומע"ש שני כתובים משא"כ לפי הירושלמי הזה דבשקלים דבעינן דוקא כסף הוא רק מדרבנן יקשה כנ"ל. ותי' דלדידן דסוברים כרבנן דקלבון הוא רק מדרבנן וא"כ הא דכתיב זה יתנו להורות דבעינן דוקא כסף בשקלים ולא שוה כסף מדאורייתא. אמנם לר"מ דזה יתנו אתי לקלבון ולדידיה קלבון הוא ג"כ ד"ת א"כ לא אייתיר הקרא דזה יתנו וא"כ אין לנו דבשקלים בעינן דוקא כסף מדאורייתא ומה"ת אף בשוה כסף ורק מדרבנן משום הפסד קדשים זהו תורף דבריו עי"ש שהאריך:
ואני תמה דלפי דבריו הא דאמר הירושלמי שמא תזיל המרגליות ונמצא הקדש מפסיד אתיא רק אליבא דר"מ דאמר דאף קלבונו תורה לא כהלכתא. ועוד קשה לי דהא כל הקדשים פודין אף בשוה כסף כמבואר במתני' דבכורות שהביא הירושלמי וכולן נפדו בכסף ובשוה כסף לבד משקלים. ואמאי לא חשו חכמים להפסד קדשים בכל פדיית קדשים כמו שחששו בשקלים. ומאי אלימא שקלים מכל הקדשים דנפדין בשוה כסף. שעוד ק"ל לשון המשנה וכולן נפדו בכסף ובשוה כסף לבד משקלים. מהו הלשון נפדו לבד משקלים. איך יצדק על שקלים לשון פדייה. דהא פדיה אינו שייך רק בדבר הקדוש מכבר ורוצה לפדותה ולהוציאה לחולין וליתן אחר תחתיה ע"ז יצדק לשון פדיי'. וא"כ האי וכולן נפדו בשוה כסף א"ש דהיינו כל הקדשים שקדושים המה ורוצה לפדותם. כן בכור אדם שקודם הפדיי' הוא מתואר בשם קדוש וקדושת בכור עליו יצדק עליו לשון פדיי' משא"כ בשקלים אשר מעולם לא הקדיש מאומה ואך חוב הוא אקרקפתא דגברי שיתן מחצית השקל א"כ לא שייך בזה לשון פדיי' וא"כ איך אמר המתני' וכולן נפדו כו' לבד משקלים.
אבל לדעתי נראה ברור דבשקלים דבעינן כסף ולא שוה כסף הוא מדאורייתא לכ"ע והיינו מדכתיב בקרא זה יתנו כו' מחצית השקל בשקל הקודש ומשמע דוקא כסף ולא שוה כסף [ובכ"מ דכתיב כסף או שקלים ובכ"ז גם שוה כסף מהני היינו מריבוי ומעוטי או מכללי ופרטי כמבואר בבכורות ובשבועות ובש"ד] וכן מטיא לשון הר"מ בפ"א משקלים הל"א וז"ל מ"ע מה"ת ליתן כל איש ישראל מחצית השקל בכל שנה אפי' עני כו' מוכר כסותו ונותן מחצית השקל כסף שנאמר העשיר כו' עכ"ל. ומשמע דמה"ת בעינן דוקא כסף ולא שוה כסף. ועוד נראה מלשונו שהזכיר כסף משמע דבעינן דוקא כסף ואפי' פרוטות של נחושת לא מהני ועי' בחנוך שכתב להדיא דאף פרוטות בעד מחצית השקל מהני עי"ש. ועיין במנחת חנוך שם] ודברי הירושלמי לא מיירי בבעלים ששלחו שקליהם. אלא מיירי דנשלחו השקלים ע"י הגזברין. והיינו דהא בכל מדינה ומדינה היו יושבין גזברין לקבל השקלים מהבעלים וכאשר נתקבצו תחת יד הגזברין הרבה שקלים והיו צריכין לשלחם לבהמ"ק משום משא הדרך היו מצרפין השקלים לדרבונות למטבעות זהב כדי להקל משאם. והשקלים כאשר באו ליד גזברין הלא כסף הקדש המה כפי המבואר אצלינו בארוכה במערכה א' דתיכף כשהפרישו הבעלים שקליהם נקראים קודש וא"כ הלא אז יוכלו הגזברין לפדותם ולחללם אף על שוה כסף ככל הקדש דנפדין בשוה כסף ומש"ה שפיר פריך הירושלמי ויעשה אותם מרגליות כלומר למה להגזברין לחללם רק על מטבעות של זהב הרי יוכלו לחללם אף על שוה כסף ככל הקדשים. וכן מבואר כדברינו ברמב"ם פ"ב משקלים הל' ד' וז"ל בכל מדינה ומדינה כשגובין השקלים משלחין אותם ביד שלוחים ויש להם לצרף אותן בדינרי זהב מפני משא הדרך עכ"ל והוא ממש כדברינו דקאי על הגזברין אשר בכל מדינה ומדינה שיושבין לקבץ השקלים מכל אדם. וא"כ הלא באמת אז מן הדין יכולין הגזברין לחללן אף על שוה כסף כמו כל הקדש דנפדית בשוה כסף. ומש"ה משני הירושלמי דחיישינן שמא תזיל המרגליות ונמצא הקדש מפסיד. פי' בשלמא בכל הקדשים דצריכין לפדותן והבעלים פודין אותן וא"כ כיון דמה"ד דהקדש נפדה אף בשוה כסף לא איכפת לן להחשש שמא יוזילו. דמאי איכפת להבעלים או להפודה להחשש הקדש כיון דמה"ד רשאי לפדות אף בשוה כסף. משא"כ הכא גבי שקלים דהגזברין א"צ לפדותם ולחללם על דבר אחר רק משום טובת הקדש משום הוצאות משא הדרך מחללין. וא"כ הא תינח אם מחללין על דרבונות שהמה מטבעות של זהב ומטבע לא שכיחי דזילי א"כ שפיר מצטרפין לדרבונות לטובת הקדש משא"כ אם יצרפו על מרגליות יש לנו לחוש להפסד הקדש שמא תזיל וא"כ אין להגזברין לעשות חלול כזה למען המעיט הוצאות הדרך לטובת הקדש הלא יש לנו קל להפסד יותר מרובה להקדש פן תזיל:
וזהו נ"כ פי' המשנה בכורות וכולן נפדו בכסף ובשוה כסף חוץ משקלים היינו ג"כ כנ"ל אחר שהוקדש השקלים שהבעלים הפרישו השקלים ונתנו ליד הגזברין והגזברין רוצין לפדותם בשוה כסף לשלחם לירושלים מפני משא הדרך אין יכולין לפדותם בשוה כסף:
ומה מאד מדוקדק הגמ' בכורות נ"א על המתני' וכולן נפדין בשוה חוץ משקלים. תני שקלים ומע"ש והראיון. שקלים כדתנן מצרפין שקלים לדרבונות. מע"ש דכתיב וצרת הכסף בידך והראיון תני ר' יוסף שלא יביא סיגים לעזרה עכ"ל הברייתא. והנה בהא דמביא הגמ' תני ר' יוסף שלא יביא סיגים לעזרה פי' רש"י דמביא ר' יוסף סיוע להברייתא והתוס' שם הקשה על פירש"י ופי' פירוש אחר. אמנם גם פירושם קשה מה לנו שוה כסף ומה לט סיגים עי"ש. אמנם לפי דברינו נכון מאד. דהא הברייתא דתני שקלים ומע"ש והראיון. קאי על המתני' וכולן נפדו בשוה כסף חוץ משקלים. וע"ז מביא הברייתא שקלים מע"ש והראיון וא"כ בשלמא על שקלים יצדק לשון פדיי' והיינו דתנן מצרפין שקלים לדרבונות וקאי על הגזברין אחר שקבלו השקלים מהבעלים כמ"ש וכן במע"ש יצדק נמי לשון פדיון. אמנם על הראיון איך יצדק לשון פדיון. וע"ז מביא תני ר' יוסף שלא יביא סיגים לעזרה כלומר דהראיון לא קאי על לשון פדיון אלא דקאי רק על עיקר הדין שלא יביא שוה כסף והיינו סיגים אשר גם המה שוה כסף נקראו ונכון בעז"ה:
(שם) מתני' בש"ח אבל בש"ש לא בדא כו' עד סוף ההלכה עי' מ"ש במערכה א':