שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ה · מא)
ולדעתי מבואר כן בדברי רבינו בפ"ז מתמידין הלי"ב שמסדר סדר הקרבת העומר מסיים שם וז"ל ואימתי קומצין אותו לאחר שמקריבין מוסף היום וכבש העולה קודם תמיד של בין הערביים עכ"ל. והנה במה שסיים רבינו קודם תמיד של בין הערביים הוא שפת יתר. בין לפי שיטת הכ"מ שם דהקרבת קומץ העומר היה קודם שנקרב הכבש הבא עמו כפשטת הגמ' הוריות. עומר קודם לכבש הבא עמו. ובין לשיטת המבי"ט מובא בלח"מ שם דדעת רבינו דכבש העומר הוקרב מקודם שהוקרב קומץ העומר עי"ש בכ"מ ובלח"מ. אבל מה ענין שמסיים רבינו קודם תמיד של בין הערביים דמאי אתי לאשמעינן דהלא כבר השמיענו רבינו דאחר תמיד של בין הערביים אין מקריבין שום קרבן כמבואר בפ"א מתמידין ומבואר בכמה דוכתי בש"ס וביותר ביומא ל"ג ובזיכין קודמין לתמיד של בה"ע שנאמר כו' עליה השלם כו' א"ו דדעת רבינו במתק לשונו השמיענו דלא נימא דקרא וביום וביום האמור בבזיכין דאתי להורות שהוא לאחר. שיהא מאוחר ג"כ להקרבת העומר וכמו שאומר הושב הכהן בשתי הלחם שם קדמו לבזיכין מטעם הנ"ל א"כ ה"ה גם הקרבת העומר דמ"ש שתי הלחם מהעומר] לכך מרמז לנו רבינו במתק לשונו דאינו כן דהקרבת העומר היה לאחר הקטרת הבזיכין. ורק קודם תמיד של בה"ע היינו שלא נשאר הקרבה אחרת לאחר הקרבת העומר רק קרבן של בה"ע וכדברינו. והיינו משום דלא נוכל להקריב העומר קודם הבזיכין מטעם זבח ונסכים דכיון דעם העומר היה ג"כ קרב עמו הכבש. וא"כ לא נוכל להקריב הכבש מקודם כיון דהבזיכין היה קודם נסכי המוספין לא מבעיא לשיטת המבי"ט בודאי א"א להעשות כן דהלא כבש העומר היה קודם הקרבת קומץ העומר א"כ בודאי שייך ע"ז זבח ונסכים. אלא אפי' לשיטת הכ"מ דקומץ העומר היה קרב מקודם שהוקרב כבשו. בכ"ז לא היה הפסק בין הקרבת קומץ העומר ובין הקרבת כבשו וא"כ בודאי היה הבזיכין קודם וא"כ ה"ה גם בשתי הלחם הוא כן: