שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ה · לה)
וזהו ג"כ כונת הירושלמי שהבאנו לעיל באות כ"ג אית תני הילך חמץ הילך מצה. מ"ד הילך חמץ הילך מצה מפני שהוא חביב. פי' שהוא חובת היום. [ומצורפת לזה גם מפלת הקדמת הקרבה] מ"ד הילך מצה הילך חמץ מפני שהוא תדיר [ומצורפת לזה גם מעלת גדול] א"ר יוסי מתני' אמרה כן חל יום אחד להפסיק בנתיים" [כצ"ל ודברי ר' לוי הוא מאוחר] פי' דר' יוסי מייתי ראי' דמעלת גדול הוא מלתא לדחות מעלה אחרת שיש להשני. דבמתני' תנן חל יום אחד להפסיק בנתיים משמר שזמנו קבוע נוטל עשר והמתעכב נוטל שתים. ולשיטת הרמב"ם דמשמר שזמנו קבוע בין שהוא משמר היוצא בין שהוא משמר הנכנס נוטל עשר. והמתעכב נוטל שתיים היינו משמר המתעכב שהוא מתעצל לבא. בין שהוא משמר הנכנס בין שהוא משמר היוצא נוטל שתים. והלא בכל שבתות השנה מבואר במתנ' דמשמר הנכנס נוטל ששה ומשמר היוצא ששה. וא"כ מקדימין בחלוקה תמיד משמר הנכנס למשמר היוצא. ומדוע בחל יום אחד להפסיק בנתיים מקדימין למשמר שנוטל עשר בין שהוא משמר הנכנס בין שהוא משמר היוצא. והלא גם בכאן הו"ל להקדים משמר הנכנס ליטול בתחלה אם כי שלא יטול רק שתים. א"ו משום דמשמר הקבוע שנוטל עשר. הוא גדול ומרובה באנשים לעומת משמר המתעכב. וכן גם בחלוקה נוטל משמר הקבוע חלות יותר ממשמר המתעכב ומשו"ה דין הוא להקדים משמר שזמנו קבוע אף שהוא רק ממשמר היוצא. א"ר לוי כל המשמרות היו נתונות בדרום [כאן צ"ל דברי ר' לוי] פי' דר' לוי בא לדחות דברי ר' יוסי שמביא ראי' דמשו"ה לחה"פ קודמין בחלוקה משום שהיא תדיר וגם יש בה מעלת גדול. משו"ה דוחה לשתי הלחם שיש, בה קדימה משום שהיא קודמת בהקרבה. ואומר ר' לוי דמעלת גדול דוחה להשני היכא דליכא בהשני ג"כ מעלה משא"כ היכא דיש בהשני מעלה אין חשובה מעלת גדול כלל והראי' ממתני' דחל יום אחד להפסיק בנתיים ליכא ראי' כל המשמרות היו נתונות בדרום". [פי' בשעת החג כמו שפי' הק"ע] וטעמו של דבר דשם להלן בירושלמי על המתני' הנכנסין חולקין בצפון והיוצאין בדרום. א"ר חנני' ברי' דר' הלל כדי לחלקן כבוד לנכנסין [פי' שצפון חשוב דעבודת קדשי קדשים בצפון ומשו"ה חולקין הנכנסין בצפון ליתן להם כבוד להראות שהעבודה מוטל עליהם] אר"י בר בון לא מטעם זה הוא אלא בגין דתנינן הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל [פי' שפתח העזרה במזרח הבית נמצא הנכנס צפון לימינו בבאו וצריך לילך שם וחולקין מיד בבאם ק"ע ופ"מ] והנ"מ בין שני הטעמים. לדעתי הוא בשבת שבתוך החג דלטעם לחלק כבוד להנכנסין להראות להם שעבודה מוטלת עליהם. א"כ גם בשבת שבתוך החג ג"כ חולקין בצפון ובדרום. דכל המשמרות שהיו שוין בעבודה בימי החג היינו רק חובת היום. אבל העבודות של כל יום ויום הוא רק על משמר שזמנו קבוע כמבואר בשלהי סוכה וברמב"ם בכלי המקדש. וא"כ גם בשבת שבתוך החג שייך ג"כ לחלוק כבוד להנכנסין משא"כ להטעם משום דהנכנסין מיד בבאם באים דרך צפון. א"כ בשבת שבתוך החג דכל המשמרות המה בביהמ"ק לא שייך זה הטעם. ומשו"ה לא מחלקינן בחלוקתם וכולם נוטלים בדרום. וא"כ לפי הטעם דהנכנסין חולקין בצפון משום דמיד בבאם באים דרך צפון וחולקין א"כ לא מצד המעלה שיש להנכנסים. משו"ה גבי חל יום אחד להפסיק דמשמר שזמנו קבוע נוטל עשר מקודם והמתעכב שתים אח"כ משום מעלת גדול שיש להם דהא בכל שבת שהנכנסין חולקין בצפון לא מחמת מעלתם. משא"כ היכא דיש להשני מעלה אחרת. לא יחשב מעלת גדול לעומת מעלת השני וזה אמר ר' לוי כל המשמרות היו נתונות בדרום. פי' בשבת שבתוך החג. וא"כ בהכרח צ"ל הטעם דבכל שבתות השנה הנכנסין נוטלין בצפון לא מצד מעלה אלא משום דמיד בבאם באים דרך צפון. שפיר נוכל לומר דמשמר שזמנו קבוע נוטל בראשונה עשר משום מעלת גדול. משא"כ מעלת לחה"פ שהוא גדול אינו חשובה לעומת מעלת שתי הלחם שהיא חובת היום וגם יש בה מעלה מצורפת שקודמת גם בהקרבה: