שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ד · סט)
וראיתי במשנת חכמים סוף חגיגה שכתב דהרמב"ם לשיטתו הוכרח לומר דהוציאו השולחן לעזרה והוא עפ"י מה שהקשה בס' לחם שמים ל"ל לזהר לע"ה שלא יגעו בשולחן הלא אין כל אדם רשאי לכנוס בעזרה עד שיטבול. והיכא דטבל ליכא חשש טומאת ע"ה כמבואר בנדה ל"ג בהא דפריך שם הגמ' הכותים בועלי נדות הן ואין שורפין עליהם התרומה ופריך שם הגמ' לא יהא אלא ע"ה התנן על ששה ספקות כו' על מגע ע"ה ומשני הגמ' כגון שטבל בפנינו ודרס כשהוא ערום על בגדי חבר דאי משום מגע ע"ה ליכא עי"ש א"כ היכא שטבל הע"ה ליכא חשש טומאה וא"כ כיון דקודם שנכנס לעזרה טבל ליכא חשש ע"ה ותי' המשנת חכמים דהא התוס' בנדה שם כתבו דוקא בעוד שהוא ערום. אבל אם לבש אחר הטבילה בגדיו מטמאין אפי' כלים ובגדים מטעם חבורין דבגדי ע"ה מדרש לפרושים עי"ש בתוס' והנה דעת רש"י ותוס' חגיגה הנ"ל מבואר דכניסה להיכל להשתחוות רשאי ולא מקרי ביאה ריקנית. וא"כ כשיכנסו כהני ע"ה להיכל להשתחוות הלא היו לבושים בגדי חול ומש"ה לא מהני מה שטבלו מקודם. אמנם דעת הרמב"ם דאף כניסה להיכל להשתחוות מקרי ג"כ ביאה רקנית ולא שרי לכנוס להיכל כ"א לעבוד דוקא וא"כ הלא אז פשטו בגדי החול ולבשו בגדי כהונה וא"כ לא טמאו כהני ע"ה כשיכנסו להיכל דהא טבלו מקודם וא"כ אם נאמר דלא היו מוציאין השולחן מהיכל רק הגביהו בהיכל א"כ מעולם לא טמאו הכהנים בעיעתם. ומש"ה הוכרח הרמב"ם לומר דהוציאו השולחן מהיכל לעזרה זהו תורף דבריו. ואם כי לכאורה דבריו נכונים אבל דעת הכ"מ בפ"ב מביאת מקדש הל"ד דדעת רבינו דהשתחואה מקרי ג"כ עבודה שכתב שם בהל"ד והנכנס לקודש חוץ לקודש הקדשים שלא לעבודה או להשתחוות בין הדיוט בין גדול לוקה ע"כ ומפרש הכ"מ דמ"ש רבינו או להשתחוות ה"ק אם נכנס שלא לעבודה או להשתחוות דהנכנס לעבודה או להשתחיות אינו לוקה ומותר עכ"ל עי"ש א"כ להשתחוות שרי לדעת רבינו א"כ ליכא הוכחה אף לדעת רבינו. ולבד זה הלא הוא בעצמו הקשה מהא דאמר שם הגמ' בחגיגה דהזהרו שלא יגעו אף במנורה וקאמר שם הגמ' מ"ט לא תני תנא דידן משום דאפשר בטבילה ובמנורה לא היה שום הכרח להוציאה לחוץ וא"כ איך משכחת שיגעו בטומאה: