שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ד · סה)
תמצית הדברים דמתני' דהכלי מצרף לקודש אבל לא לתרומה בהכרח צ"ל דאיירי בכל הקדשים אף קדושת דמים ולא דוקא קדוה"ג. דאם נאמר דוקא קדוה"ג וא"כ יהיה דוקא בכלי שרת מטעם צריך לכלי היינו שיתקדש ע"י הכלי וא"כ לא יצדק בזה חומר בקדש מתרומה כיון דל"ש זה בתרומה וכמ"ש לעיל. וא"כ בהכרח איירי בכל הקדשים אף בקדושת דמים וממילא אף בכלי חול דהא ל"ש בזה צרוף כלי היינו שיתקדש ע"י הכלי וממילא אף בכלי שאין לה תוך ג"כ מצרף דהא עיקר החלוק בין כלי שיש לה תוך לאין לה הוא רק בכלי שרת שיתקדש ע"י הכלי וכיון דצרוף מהני אף בכלי חול א"כ ל"ש לן בין יש לה תוך לאין לה. אמנם דוקא אם אינו מפסיק בין הקדש דבר שאין לה קשור וחבור להקודש כגון שהיה מונח באמצע דבר חול א"כ הדבר חול אין לה קשור וחבור להקדש. וכן אף שהיה מונח דבר קודש כגון חצי עשרון שלישי בין שני חצאי העשרונות החצונים אם כי החצי העשרון השלישי ג"כ נתקדש ע"י הכלי וכמ"ש לעיל בכ"ז כיון דאינו יכול להצטרף עם שני החצאי העשרונות שאין יכול להקריב ביחד מבטל הצרוף. וא"כ א"ש כל פסקי הרמב"ם בפי"ב מאה"ט הל' ז' שכתב שם "אחר שנגמר הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש אבל לא לתרומה כיצד כלי שהיא מלא פירות פרודין זה מזה כגון צמוקין וגרוגרות ונגעה טומאה באחד מהם נטמא כל מה שבכלי לקודש אבל לא לתרומה כו' אפי' שאין לו תוך מצרף מה שעליו לקודש כגון שהיו צבורין ע"ג הלוח או ע"ג העור אעפ"י שאין הפירות נוגעין זה בזה" מבואר דלאו דוקא קדשי הגוף אלא אף קדשי דמים דהא צמוקין וגרוגרות ל"ש בהו קדשי הגוף. בכ"ז שייך בהו צרוף כלי והיינו דמוכח ממתני' דמני המעלה דחומר בקודש מתרומה וכמ"ש לעיל וממילא מוכח דאף בכלי חול שייך צרוף וא"כ ה"ה גם כלי שאין לה תוך דבכלי חול ל"ש לן בין יש לה תוך לאין לה ומשו"ה כתב דאפי' שאין לה תוך כגון שהיו צבורין על הלוח או ע"ג העור אמנם לדעתי נראה שהלוח או העור יהי' עליהם צורת כלי דאם אין עליהם שם כלי ל"ש בהו צרוף כלי. וזה לדעתי מה שפתח רבינו בראשית הל"ז "אחר שנגמר הכלי" לאיזה צורך כתב זאת אלא דהשמענו הדין דאף בכלי חול שייך צרוף כלי וממילא אף באין לה תוך וה"א כמו דלא בעינן שיהא הכלי כלי שרת ה"א דגם דין כלי לא בעינן לכך התחיל לבאר מאחר שנגמר הכלי' והיינו דבעינן שיהי' כלי ויהי' מצ"ע ראוי לקבל טומאה ואז יחול עלי' שם צרוף כלי וא"כ גם הלוח והעור ג"כ בעינן שיהא עליהם שם גמר היינו שנגמרו מלאכתן ועיי' רמב"ם פ"א מכלים הל"י כלי עץ וכלי העור מקבליהן מקבלין טומאה דאורייתא אבל פשוטיהן כגון הלוחות והעור שאוכלין עליו כו' אין מקבלין טומאה אלא מד"ס כו' עיי"ש] ושם בהל"ח הי' שני הצבורין בתוך הכלי ודבר אחר ביניהן ונטמא א' משניהם אם הי' הדבר שביניהן צריך לכלי הכלי מצרפן ונטמא הכל ואם א"צ לכלי לא נטמא אלא זה שנגע בו הטומאה בלבד עכ"ל. והוא הדין האמור במנחות כ"ד שהבאנו לעיל היינו שהי' הדבר שאין לה חבור וקשור לשני החצאים או שהי' חולין א"כ אין לה חבור וקשר. או אף דהי' קודש כגון חצי עשרון שלישי אם כי נתקדש בהכלי כיון שאין לו צרוף לשני החצונים דאין יכולין להקריב ביחד בטל הצרוף. ועיי' בטו"א חגיגה שם ד"ה מדאורייתא הצריך לכלי שהקשה על תי' התוס' מנחות כ"ד הנ"ל שכתבו דר"כ במנחות שם סובר כתי' ר"ל בל אבוה שצברו ע"ג קרטבלי'. והקשה הלא גם הקרטבלי' הוא א"צ לכלי דהא אין לה תוך וא"כ לא נתקדש ע"י וממילא א"צ לכלי ואפ"ה מצרפו עיי"ש והנה קושיתו על תי' התוס' נכון מאד דאם נאמר דהתוס' נחתי להחלוק שחלקנו אליבא דהרמב"ם א"כ בלא"ה ליכא קושיתם. ואם לא נחתי להחלוק שחלקנו א"כ ממילא לא יצדק תי'. אמנם מה שהפליא על רבינו בהדינים האמור בהל' ז' ח' במ"ש כלי שהיא מלא פירות צמוקין וגרוגרות כו' והא אלו פירות לא משכחת, שיהא צריך לכלי ואמאי הכלי מצרפן וכן בהא דהל' ח' באם א"צ לכלי אין הכלי מצרפן ומ"ש מגרוגרות וצמוקין הלא אלו גם א"צ לכלי עיי"ש שדחה דברי רבינו והניח בתימא ולפי דברינו דברי רבינו מיוסדים על אדני הצדק והאמת ומוכרחין משתי הסוגיות חגיגה ומנחות הנ"ל: