שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ד · נב)
נחזור לדברינו מה שהבאנו לעיל באות כ"ב בסתירת דברי רבינו דבפי"ב מאה"ט פוסק דספק הוא אי מונין בו ראשון ושני. ובפ"ח שם פוסק דצריד של מנחות מונין בו ראשון ושני לטומאת ידים. אמנם אם נאמר דצרוף כלי בקדוה"ג הוא דאורייתא א"ש והוא דהתוס' בחולין ל"ז בה דבעי ר"ל צריד של מנחות מהו למנות בו ראשון ושני הקשו כי היכא דאמרי' צרוף כלי בחגיגה לענין טומאה אמאי לא נימא צרוף כלי גם לענין הכשר עיי"ש שתי' דהאיבעי' דר"ל מיירי במנחה שאין בה שמן או במנחת קנאות או במנחת חוטא שאין בה שמן וא"כ לא הוכשר כל המנחה. אמנם הקשו ע"ז דלשון צריד משמע מקצתה לחה מקצתה יבשה עיי"ש בתוס' בארוכה. וא"כ לפ"ז נוכל לומר דהרמב"ם מפרש ג"כ בעי' דר"ל בצריד של מנחות היינו במנחה שאין בה שמן וא"כ האיבעי' הוא רק מטעם חבת הקודש וחבת הקודש שמכשיר הוא רק מדרבנן והאיבעי' דר"ל הלא לא אפשט כמ"ש באות הקדום. ומשו"ה פוסק בפי"ב שם דספק הוא אי מונין בו ראשון ושני. משא"כ הצריד של מנחות שכתב הרמב"ם בפ"ח דמונין בו ראשון ושני מיירי בצריד שמקצתה לחה ומקצתה יבשה כמ"ש התוס' וא"כ הוכשר הצריד ע"י הכשר השמן ע"י צרוף הכלי היינו לאחר שנתקדש בכלי וא"כ הלא אז היה קדוה"ג ושייך בזה צרוף כלי דאורייתא: