שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ד · מז)
(כא) והנה במה שהקשה הכס"מ מהא דהבוצר לגת דברי ב"ה לא זכיתי להבין דברי קדשו. דז"ל הרמב"ם בפי"א מטו"א הל"א הבוצר ענבים למכור בשוק כו' אבל הבוצר לדרוך הוכשר לטומאה ואע"פ שלא נפלו המשקין על הבציר כלל ואם נגעה בו טומאה הוכשר וזה הוא מד"ס. ומפני מה גזרו על הבוצר לגת שהוא מוכשר פעמים שאדם נכנס לכרמו לידע אם הגיע להבצר וסוחט אשכול ענבים לבדוק בו ומזלפו ע"ג הענבים הבצורות שהרי הכל לדריכה עומד כו' עכ"ל עיי"ש בדברי הראב"ד. וא"כ מבואר בדברי רבינו דהגזירה הוא שמא יזלף על ענבים התלושים. ובגמ' שבת י"ז איתא רבא אמר גזירה משום הנושכות דאמר ר"נ פעמים שאדם הולך לכרמו לידע אם הגיע ענבים לבצירה אי לא ונוטל אשכול ענבים לסוחטו ומזלף ע"ג ענבים ובשעת בצירה עדיין משקה טופח עליהם עכ"ל הגמ'. ומדברי הרמב"ם מבואר שהגזירה הוא שמא יזלף על הענבים הבצורות. וצ"ל שכן היה גירסתו שם. וא"כ מיירי שנופל על ענבים תלושים אשר המה אוכלים גמורים והראב"ד בהשגתו שם מדשתיק ליה אודי' אודי' לו א"כ אין מזה קושי' על הראב"ד מדברי ב"ה כיון דמיירי בפירות תלושים שהמה אוכלים גמורים: