אור ברסלב

שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק

מערכה ד · כג)

כב)

עוד נראה לכאורה להביא ראיה דדעת רבינו דצרוף כל בקדוה"ג הוא דאורייתא עפ"י מ"ש בפי"ב מאה"ט הלי"ג וז"ל אוכלין נגובין שלא הוכשרו אוכלין אותם בידים מסואבות בד"א לתרומה אבל בקודש חבת הקודש מכשרתן ואסור למי שידיו טמאות לאכול קודש שלא הוכשר ואפי' לא נגע בו אלא בכוש או שתחב לו חברו לתוך פיו ה"ז אסור. ואצ"ל שאם נגע טומאה באוכלין של קודש שלא הוכשרו שנטמאו מפני חבת הקודש. ובהל' י"ד בד"א לפסול האוכל עצמו ולאסרו באכילה אבל למנות בו ראשון ושני ה"ז ספק כיצד נגע אוכל שנטמא בלא הכשר באוכל שני שהוכשר ה"ז השני ספק מפני שהראשון לא הוכשר עכ"ל ולכאורה דבריו מופלאים. דהלא לעיל בפ"ח הל"ג וז"ל הפגולן והנותר וצריד של מנחות הרי הן כראשון לטומאה ומונים בה ראשון ושני לפיכך מטמאין את הידים בכביצה עכ"ל וא"כ סתרי דברי אהדדי. דהלא הא דכתב בפי"ב דהוא ספק אם מונין בה ראשון ושני הוא מחמת בעיא דר"ל בחולין ל"ו צריד של מנחות מהו למנות בה ראשון ושני. וא"כ איך כתב כאן דצריד של מנחות מונין בה ראשון ושני ומטמא את הידים. והכ"מ שם בפי"ב הקשה זאת על רבינו וז"ל ומ"ש בד"א לפסול האוכל עצמו כו' אבל למנות ראשון ושני. בפ"ב דחולין גבי בעיא דר"ל דצריד של מנחות ולא איפשטא ויש לתמוה על רבינו שהוא עצמו כתב בפ"ח מהל' אלו בפשיטות שמונים בו ראשון ושני. ונ"ל שטעמו שם כמ"ש שם דאיתא בפ' המנחות והנסכים דלא מבעי אלא מדאורייתא דאלו מדרבנן פשיטא להו דמונים. מיהו ה"מ כשנטמא הצריד טומאה דאורייתא וכדפי' רש"י שם דאז חבת הקודש מכשרתן ואע"פ שלא הוכשר כמו שהוכשר דמי ומדאורייתא מספקא לן אי מונין ראשון ושני ומדרבנן פשיטא דמונים משום דטומאה דאורייתא היא אבל בטומאת ידים שהוא רק מדרבנן איכא למימר שלא החמירו בו רבנן למנות בו ראשון ושני אפי' מדרבנן. ובפ"ח מיירי כשנטמא הצריד טומאה דאורייתא ולפיכך פסק דמונין בו ראשון ושני מיהת מדרבנן. אבל הכא מיירי בטומאת ידים שהוא דרבנן כתב שהדבר ספק שמ"ש בד"א לפסול האוכל עצמו כו' אבל למנות כו' לאו אאין צ"ל שאם נגעה טומאה כו' דסמיך ליה קאי אלא ארישא דמלתא שכתב גבי ידים חבת קודש מכשרתן עכ"ל הכ"מ תוכן כוונתו דחבת הקודש הוא דאורייתא אמנם היינו דוקא לפסול עצמו אבל למנות בו ראשון ושני אזי מדרבנן בודאי מונים ורק הבעיא דר"ל הוא אם מונין בה מדאורייתא. אמנם בהא דמונין מדרבנן היינו רק בטומאה דאורייתא אבל בטומאה דרבנן הוא ספק. ומש"ה בפ"ח בצריד של מנחות שמונין בו ראשון ושני היינו בטומאה דאורייתא ומ"ש כאן בפי"ב שהוא ספק היינו בטומאת ידים שהוא רק דרבנן זהו תוכן דברי רבינו הכ"מ. ולא זכיתי להבין דברי קדשו של מרן הכ"מ מכמה טעמים. א) איך נוכל לומר דהא דכתב בפ"ח דצריד של מנחות מונין בו ראשון ושני בטומאת ידים שנטמא בטומאה דאורייתא ומטעם דמדרבנן פשיטא דמונין בו ראשון ושני וא"כ כיון שהוא רק מדרבנן א"כ לא שרפינן ע"ז רק תולין כמו כל הדרבנן דלא שרפינן כמבואר להדיא בחולין שם לתלות לא קמבעי' ליה. והלא טומאת הידים הלא תחלת גזרתן הוא לשריפה כמבואר בשבת י"ד וברמב"ם פ"ח מאה"ט הל' ח' ואם נאמר דאינו רק מדרבנן א"כ לא שרפינן ע"ז. ואבאר דברי דהן אמנם דטומאת ידים הוא רק דרבנן ובכ"ז שרפינן על טומאת ידים דהא טומאת ידים תחלת גזרתן היה לשריפה. אמנם הלא בטומאת ידים דשרפינן הוא רק היכא שנטמא מראשון דאורייתא כמ"ש הרמב"ם בפ"ח מאבות הטומאה הל"א וידים הבאים מחמת ספר ג"כ שורפין אם כי טומאתה הוא רק דרבנן. אמנם זה מצינו בהדיא דגזרי רבנן בהו טומאה וא"כ ממילא שורפין דכיון דידים תחלת גזירתן לשריפה אבל בהא דאמר הגמ' מנחות שם מדרבנן לא קמבעיא ליה דמונין ראשון ושני כי קמבעיא ליה דאורייתא לא הוזכר שם דקאי לענין טומאת ידים וא"כ קאי רק על שארי דברים שנטמאו מדרבנן ואז בודאי לא שרפינן כ"א רק לתלות כמו בכל טומאות דרבנן דלא שרפינן. אבל לענין טומאת ידים אין מונין בו ראשון ושני דכיון דהוא רק מדרבנן א"כ מה"ד יהיה דלא נשרף ע"ז ובטומאת ידים הלא שרפינן. ואם כי נוכל לומר דהלא חזינן דהגמ' במנחות שם שינה הלשון מכפי האמור בחולין דבחולין דף ל"ז קאמר שם הגמ' אטו רשב"ל לתלות קמבעיא ליה כי קמבעיא ליה לשרוף. ובמנחות שם קאמר הגמ' כי קמבעיא ליה לר"ל דאורייתא כי קאמרינן בדרבנן וא"כ נוכל לומר דהכוונה במנחות קאי דמונין ראשון ושני לענין טומאת ידים. ומש"ה לא אמר הלשון כמו שאמר בחולין לתלות לא קמבעיא ליה כי קמבעיא ליה לשרוף דהא בידים שרפינן אם כי הוא מדרבנן. אבל א"א לפרש כן דא"כ לפ"ז מאי פריך הגמ' שם בחולין בהא דמשני לתלות לא קמבעיא לר"ל כי קמבעיא ליה לשרוף מכלל דסבר ר"ל חבת הקודש דאורייתא. ומאי קושיא דהן אמנם דחבת הקודש הוא רק מדרבנן. ובכ"ז מסתפק ר"ל אם מונין בה ראשון ושני לשרוף לענין טומאת ידים דטומאת ידים הוא לעולם לשריפה. א"ו דהגמ' סובר דהא דמונין בו ראשון ושני מדרבנן היינו רק לתלות כמו כל דרבנן דלא שרפינן וא"כ ממילא לא קאי על טומאת ידים דימנה גם לידים ראשון ושני דא"כ יהיה נשרף ובאמת א"א דכיון שהוא רק מדרבנן מונין בו ראשון ושני וא"כ לא שרפינן. וא"כ מנ"ל לרבינו לחדש מדעתו דצריד של מנחות דמונין בו ראשון ושני לטומאת ידים וממילא יהיה נשרף ע"ז. ב) דלפי דבריו דהא דאמר הגמ' חולין שם לתלות לא קמבעיא ליה היינו דמדרבנן בודאי מונין ראשון ושני. אמנם דוקא בנטמא בטומאה דאורייתא. וא"כ בטומאת ידים בפי"ב כאן שהוא רק מדרבנן מנ"ל להרמב"ם לומר שהוא ספק אי מונין בו ראשון ושני הלא לא הוזכר בגמ' שם דבטומאה דרבנן הוא ספק אי מונין ומנ"ל להרמב"ם לחדש זאת. ג) דוחק גדול לומר דהא דכתב בפי"ג מיירי בטומאת ידים על ראשית דבריו ולא על דסליק מיניה ד) הלא בפ"י מטו"א הלי"ז וז"ל פרת קדשים שהעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עליה ה"ז מוכשרת כו' בד"א להיות הבשר טמא דין תורה אבל להתטמא מדבריהן אין הקודש צריך הכשר אלא חבת הקודש מכשרת הבשר ואם נגעה בה טומאה בין קלה בין חמורה נפסל אע"ג דלא הוכשר עכ"ל הרי מבואר להדיא דדעת רבינו דחבת הקודש הוא רק דרבנן ועי' בכ"מ שכתב מקור לדברי רבינו בהא דפוסק דחבת הקודש הוא דרבנן. א"כ סותר דברי עצמו במ"ש כאן בפי"ב מאה"ט דדעת רבינו דחבת הקודש הוא דאורייתא ומצאתי אח"כ במרכבת המשנה בהל' טומאת אוכלין שהקשה על מרן קושיא ג' ד' שהקשינו. סוף דבר לא זכיתי להבין דברי קדשו של אדונינו הכ"מ:

והנה הביאני משך הענין לבאר דברי רבינו בענין חבת הקודש אשר נמצא בו עקולי ופשורי דלפי מ"ש בטומאת אוכלין הלא כתב להדיא דחבת הקודש הוא רק מדרבנן. אמנם לכאורה מוכרח מדבריו ממק"א דסובר שהוא דאורייתא כפי שנבאר בעז"ה.

תוכן העניינים

שקל הקדש על ירושלמי שקלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה