שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ג · מג)
נחזור לענינינו דיהדר קושיתינו במנחת סוטה באשת כהן אמאי שירי' נשרפת איזה חלק יש לבעלה היכא שהקריב ואח"כ השקה כיון דאם מת הוא או מתה היא לעולם נשרפת. אבל לדעתי נראה דקרבן סוטה שני משאר הקרבנות חובה מה שבעלה מביא עלי' דשאר קרבנות חובה הן אמנם דהבעל מחויב להביא עבורה לר"י משום שנתחייב לה בנשואי' אבל בכ"ז צריך להקנות לה שיהא שלה דהא היא עצמה מחויבת ורק הבעל התחייב ליתן לה כמו כל החיובים שהבעל התחייב לאשתו. אבל בעת שהביא עבורה היא שלה. ובלי ספק אם נתנו לה אחרים ע"מ שאין לבעלה רשות בהם יכולה ג"כ להביא בעצמה. משא"כ מנחת סוטה שהבעל מחויב להביא משלו וא"צ להקנותה כי עצם הקרבן הוא שלו כי כאן חייבו התורה שהוא בעצמו יביא משלו ולא מדרך חיוב שמתחייב לה בעת הנשואין ובלי ספק אף שיש לה באופן שאין לבעל רשות בהם והיא רוצה להביא בעצמה אין מקבלין ממנה. ולדעתי מיושב בזה דברי הרמב"ם דבפ"י משגגות הל"י כתב ז"ל כל קרבות שהאשה חייבת בעלה מביאה על ידה אם עני עני ואם עשיר עשיר כו' ע"כ ובפ"ג מסוטה הלי"ב וז"ל ואח"כ יביא עשרון קמח משל בעל עכ"ל ולכאורה מאי אתי לאשמעינן בסוטה דהקמח הוא משל בעל דאי לאשמעינן דהבעל מביא עלי' הלא כבר כתב בפ"י משגגות. אמנם לפמ"ש א"ש דבסוטה אשמעינן דהקרבן מחויב להיות דוקא של בעל ולא משלה. וכן מצאתי ברמב"ן בנמוקי חומש פ' נשא בפסוק כי מנחת קנאות וז"ל ולפי דעתי כי טעם מנחת קנאות יחזור על ראש הפסוק ואמר שיביא האיש הקרבן על אשתו כלומר במקומה כי מנחת קנאות היא להזכיר עונה ואינו ראוי שתביאנה היא משלה עכל"ה ודע דבתרגום יונתן הנמצא אצלינו מבואר כי גם מנחת סוטה היא משלה בפסוק ט"ו שם כתב ומטול דלא אייתי גברא ההוא אפרשותא כו' ומטול דאיהי אטעימית לגיורא תפנוקין אסתקף עלה דייתי ית קורבנא דקיץ עלה מדילה ע"כ משמע שהוא מפרש שרק הבעל מביא אבל באמת היא שלה כמו כל הקרבנות חובה דהבעל מחויב להביא עבורה אבל היא שלה] ועיי' בשיורי הקרבן בפ"ב מסוטה ד"ה ארבעה מחו"כ שכתב בשם הר"ן כיון דאין קרבנן בא לכפרה א"צ דעת אבל כל שצריכין כפרה על חטא צריכין דפת וא"כ סוטה דקרבנה בא לכפרה צריכה דעת ע"כ תמה על הרמב"ם שלא ביאר אם מנחת סוטה צריכה דעת אם מפריש עבורה שלא מדעתה וכתב דאפשר שסמך על מה שכתב בפ"י משגגות כל הקרבנות שהאשה חייבת בעלה מביא עלי' גם בפ"א ממחו"כ כתב שמחו"כ א"צ דעת וא"כ אלו בכלל עיי"ש ולפמ"ש דמנחת סוטה הוא דוקא משל בעל וא"צ להקנותה דמביא בשביל עצמו והיא ממילא נתכפרה א"כ א"צ הרמב"ם לאשמעינן דא"צ דעת: