שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ג · מא)
ואם נעמיק ביותר נוכל ליישב כדברינו בפשטות דברי הרמב"ם הנ"ל עפ"י מ"ש הרמב"ם בפ"י מבכורים הל"ב דאין ראשית הגז נוהג במוקדשין כיצד הרי שהקדיש בהמות לבדה"ב וגזזן יכול יהא חייב לפדות וליתן לכהן כו' ת"ל צאנך אין אלו צאנו. והקשה הכס"מ בשם מהרי"ק הלא הגמ' בחולין קל"ה פריך ע"ז האוקמתא הניחא למ"ד קדשי בדה"ב לא בעי העמדה והערכה. אלא למ"ד דבעי העמדה והערכה מא"ל. וא"כ הרמב"ם דפוסק בפ"ה מעירוכין דאף קדשי בדה"ב בעי העמדה והערכה ואיך מקיים לאוקמתא זו. ותי' השעה"מ בפ"ז מבכורים משום דהתוס' בחולין שם ד"ה והא בעי העמדה והערכה הקשו וז"ל וא"ת מאי שייך העמדה והערכה בגיזה הא הוי כמקדיש עצים ואבנים. וי"ל כיון שהי' מתחלה מחובר לבהמה שהיא בת העמדה והערכה צריך העמדה והערכה עכ"ל. אמנם בבכורות כ"ו בעי ר' ינאי התולש צמר מעולה תמימה אם יש בה מעילה ופי' שם התוס' בשם רש"י שהוממה ואח"כ נפדית ושחטה אח"כ והקשה שם התוס' והא בעי העמדה והערכה עיי"ש וע"כ תופש הרמב"ם דסוגי' דבכורות פליגי אסוגי' דחולין הנ"ל והסוגי' דבכורות סובר באמת בצמר לא בעי העמדה והערכה כקושית התוס' חולין הנ"ל ומשו"ה פוסק הרמב"ם כסוגי' דבכורות הנ"ל דלא בעי העוה"ע עיי"ש בשעה"מ וכן מצאתי בהגהות מצפה איתן בזבחים ק"ג על קו' התוס' שם ד"ה לא מבעי' למ"ד כו' והקשה שם התוס' לדידי' פשיטא דאין עורה לכהנים כיון דאם שחטה קודם פדיי' א"כ בעי העמדה והערכה ע"כ וכתב בעל מצפה איתן דמוכח לפ"ז דר' אייבא א"ר ינאי דמוקי במתפיס עולתו לבדה"ב סובר באמת דהעור לא בעי העמדה והערכה כמו שהקשה התוס' ק דהוי כמקדיש עצים ואבנים וא"כ גם סוגי' זו פליגי אסוגי' דחולין ותפס הרמב"ם כסוגי' דבכורות וזבחים הנ"ל עיי"ש שהאריך וא"כ א"ש דברת הרמב"ם הנ"ל בפשוטו והסוגי' דזבחים הנ"ל דמוקי פרט לעולת הקדש במקדיש נכסיו וכר' יהושע והיינו משום דרב המנונא סובר ג"כ כסוגי' דחולין כיון דהי' מחובר להבהמה בעי העמדה והערכה ומשו"ה מוכרח ר' המנונא לאוקמי דוקא כר' יהושע והבשר הקדיש למזבח והעור תפיס לבדה"ב ול"ש בזה לומר דהא בעי העמדה והערכה דהא כאן כיון דלא הקדיש אלא העור לבד לבדה"ב הוי כמו הקדיש עצים ואבנים. אמנם לר"א דסובר דעל כל הבהמה חל עלי' קדושת בדה"ב רק דימכר לצורכי עולות א"כ כשיומכר אח"כ הבהמה לצורך עולות הלא מוכרחין אנו למכור גם העור דאל"כ אלא דהעור ישאר בקדושת בדה"ב וכמ"ש לעיל ז"א דא"כ לא יפדה העור דהא בעי העמדה והערכה וכמ"ש התוס' חולין הנ"ל כיון שהי' מחובר מתחלה להבהמה שהיא בת העמדה והערכה. משא"כ הרמב"ם לשיטתו דסובר דאף בגווני דא לא בעי העור העמדה והערכה והוי כמקדיש עצים ואבנים וא"כ אתי' אפי' לר"א כו' דהן אמנם דהבהמה עצמה ימכר לצורכי עולות אבל העור נשאר לבדה"ב ומשו"ה אין העור לכהנים כמ"ש לעיל דמשום היזק הקדש ישאר העור בקדושת בדה"ב: