שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ג · לז)
ע"כ נראה לדעתי דבדברי רבינו יש הגה"ה קלה במה שסיים בהל' ז' כל הראוי לקרבן ע"ג המזבח יקרב ותמורת תיבת "יקרב" צ"ל "יקדש" והוחלף בין אות ש' לאות ר' ב'. וכונת רבינו הוא ליישב בזה קושי' אחרת והוא לא בתמורה כ"ז א' היה לפניו שתי בהמות של קדש ושל בע"מ ושתי בהמות של חולין ואמר אלו תחת אלו מי אמר לאתפוסי ולקי או כל היכא דאיכא היתרא לא עביד איסורא ושביק היתרא ועיי"ש כל האיבעות שבגמ' שם דהיה לפניו ארבע בהמות של קדש ואחת בע"מ וארבע בהמות של חולין ואמר אלו תחת אלו הכא ודאי גברא אתחזיק באיסורא ולקי ארבע מלקות או דלמא אע"ג דאיתחזק באיסורא לא שביק היתרא ועביד איסורא ולא לקי כ"א ג' מלקות עיי"ש כל הסוגיא וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מתמורה הל"ב דלא לקי אלא ג' מטעם חזקה דלא שביק התירא ועביד איסורא ואפי' בעשרה בהמות ועל ט' לוקה בכ"ז על העשירית אינו לוקה מטעם הנ"ל עיי"ש וא"כ לכאורה קשה מאד בהא דהמקדיש בהמה סתם או במקדיש נכסיו סתם והי' בהן בהמות ראויות ע"ג המזבח דאמרי' דכוונתו היה הכל להקדש בדה"ב מטעם דאין אדם חולק את נדרו כמבואר בתמורה ל"ב. ואמאי הא קיי"ל המתפיס תמימים לבדה"ב עובר בעשה כמ"ש הרמב"ם בהל"ה הנ"ל. הן אמנם אם הקדיש לבדה"ב אמרי' מה שעשה עשה כמ"ש הרמב"ם הנ"ל ובתמורה יליף הגמ' מקרא. אמנם כ"ז בהקדיש בפירוש לבדה"ב. אבל אם הקדיש סתם אמאי לא נימא חזקה לא שביק היתרא ועביד איסורא. וא"כ כוונתו בדבר הראוי למזבח היה בדעתו להקדיש למזבח ולא לבדה"ד. ומשו"ה מביא הרמב"ם קרא דואם בהמה על דין זה להורות דהתורה גלה לנו דהואיל דסתם הקדש הוא לבדה"ב. אף באופן זה שהקדיש סתם אף דבר הראוי למזבח אמרי' דסתם הקדש הוא לבדה"ב. ומדוקדק מאד בלשונו שכתב דסתם הקדש הוא לבדה"ב" וע"ז מביא הקרא ומסיים. כלומר כל הראוי לקרבן על המזבח יקדש" היינו אף בגווני דא בהקדיש סתם אף שהוא דבר הראוי למזבח בכ"ז אמרינן שהוא הקדש בדה"ב. אבל בהא דכל הראוי למזבח אינו יוצא מדי מזבח סובר ג"כ שהוא רק מדרבנן. והדברים נכונים בטעמם לולי יראתי לשלוח יד ולהגי' בדברי רבינו: