שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ב · לז)
ומה מאוד מדוקדק לפ"ז ראיות ר' יוסי שאסור לקדש אשה מדמי שביעית דלכן מה בין קונה אשה לקונה שפחה ופירושו הוא כך דמבואר במתני' אין לוקחין בהמה טמאה ועבדים מדמי שביעית ואם לקח יאכל כנגדן. והנה נחזי אנן דאם נאמר דשביעית אין להם זכי'. וא"כ אם לקח בהמה טמאה ועבדים מדמי שביעית אם כי בעת שנתן לו הדמי שביעית לא קנה הבהמה טמאה דכיון דדמי שביעית מקרי אינו שלו לענין זכי'. ובכ"ז אם מחלל אח"כ הלוקח הדמי שביעית הלא ישאר הדמי שביעית שנמצא תח"י המוכר ויצא לחולין וא"כ ממילא שייך הדמי שביעית להמוכר דהא הלוקח אכל כנגדן וממילא ישאר קניית הבהמה טמאה והעבדים קנוים ביד המוכר והיינו שקנה אותם כ"א בקנין שלו בקנין משיכה חזקה וכדומה. וא"כ אף בעת שנתן הלוקח דמי השביעית להמוכר לא קנה אז החפצים שקנה מיד המוכר בכ"ז בהעת שיאכל הלוקח כנגדן ממילא נתחלל דמי השביעית ביד המוכר ויצא לחולין וישאר הקני' בהקנינים אשר קנה. משא"כ במקדש אשה בדמי שביעית הלא כל הקנין וקדושי אשה הוא רק בהכסף אשר הוא נתן לה אז. בעת שקדשה וכיון שדמי שביעית אין בו זכי' וא"כ בעת שמקדשה בדמי שביעית אינה מקודשת אז דהא לא נתן לה מאומה דהא אינו שלו ומש"ה אף שמחלל אח"כ המקדש דמי השביעית שנתן לה ויוצאים לחולין בכ"ז אינה מקודשת כיון דבעת שקדשה לא חלה הקדושין ואיך יחול אח"כ. וזהו כוונת הירושלמי א"ר יוסי ז"א שאסור לקדש אשה מדמי שביעית כלומר אף שיחלל אח"כ הכסף. דלכן מה בין קונה אשה לקונה שפחה. כלומר דאם נאמר דאם יאכל המקדש כנגדן תהיה מקודשת א"כ דמי קנין אשה לקנין שפחה ובאמת לא דמי להדדי דשפחה אם כי בעת שנתן הדמי שביעית לא קנאה בכ"ז אח"כ שמחלל ואוכל כנגדן נקנית למפרע בקנין חזקה או בשארי קנינים. משא"כ קנין אשה הוא דוקא כסף בעת שהוא נותן לה ואם בשעת נתינתה אינה מקודשת ממילא אינה מקודשת אף שיצא המעות לחולין: