שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ב · לב)
ע"כ נ"ל דראיתי בתוס' רי"ד קדושין נ"ו שהקשה ג"כ קו' התוס' קדושין הנ"ל איך יאכל כנגדן כשברח המוכר והא אינו ברשותו ודמי לגזל ולא נתיאשו הבעלים. ותי' וז"ל דאיכא למימר דלא אתי לידי המוכר בתורת גזל אלא בתורת מקח וממכר והי' סובר שיצאו לחולין ואלו איתי' קמן רמא לי' דליהדרינהו ללוקח הוה מהדרי להו וכיון דטעותא הוא לא הוי מעכב לי' כפקדון חשוב גבי' שיכול להקדיש. דאי אמרי' לי' דליהדרי' לגזילה לא הוה ציית לן עכ"ל תוס' רי"ד. ומצאתי בקצוה"ח סי' שנ"ד סעי' ו' שהביא שיטת תוס' רי"ד הנ"ל דזה לא מקרי אינו ברשותו משום דלאו בתורת גזילה אתי לידי' כ"א בתורת מקח וכיון דהוא מקח טעות הוה גבי' כפקדון וברשותו מקרי והקשה ע"ז מהא דר' דוסא דאמר לעתותי ערב והוכיח מזה הגמ' דיכול להפקיר דבר שאינו ברשותו והלא העניים לא לקחו בתורת גזילה אלא משום דאינן בקיאין בדין לקט וכמו שפירש"י שם ובודאי העניים צייתי דינא ובכ"ז מקרי אינו ברשותו. וגם הביא עוד ראי' מהא דב"ק ס"ח דגנב ומכר ובא אחר וגנבו דמבואר שם דאם מכרו קודם יאוש דאין הגנב משלם כפל לא לבעלים ולא ללוקח וכפי' הרמב"ם בפ"א מגניבה והא הא דהגונב מן הגנב אין משלם כפל הטעם הוא משום דהוא אינו ברשות הבעלים. א"כ בקנה לוקח קודם יאוש ומשום דלא ידע א"כ בטעות בא ליד הלוקח ולפי דברי תוס' רי"ד הנ"ל הלא הלוקח לא גזל ולכי ידע שהוא דבר גנוב הי' מחזיר להבעלים א"כ מקרי ברשות בעלים ומה"ד ישלם הגנב השני כפל להבעלים עיי"ש בקצוה"ח שהאריך. ובפשוטו נראה דל"ד כלל להא דתוס' רי"ד. דע"כ לא אמר התוס' רי"ד כיון שהיא מקח טעות וצריך להחזיר הוי כפקדון ומקרי ברשותו היינו היכא שהלוקח לקח ממוכר ויודע הוא ממי לקח ע"ז יצדק סברת תוס' רי"ד דהא הלוקח יודע הוא ממי לתבוע וכיון שלא לשם גזילה לקח מקרי שפיר ברשותו משא"כ בהא דלקט דהבעלים אינם יודעים איזה עניים לקטו הלקט וכן גבי גנב ומכר דהבעלים אינם יודעים מאומה מי הוא הגנב ולמי מכר ואיך יצדק ע"ז לומר שמקרי ברשותו הואיל ולא גזלו: