אור ברסלב

שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק

מערכה ב · כא)

כ)

אמנם מצאתי בשנות אליהו בפ' ה' דמעשרות מתני' ז' שמביא בשם הירושלמי דפלוגתא דר' יוחנן ור"ל אי גזבר מקרי בעלים או הוא רק שליח. וז"ל שם מירושלמי הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו ר"י ורשב"ל ר"י אומר נטבל ורשב"ל אומר לא נטבל כו' מתיב ר' יוחנן לרשב"ל והתנינן עד של נגמרה וגמרן הגזבר ואח"כ פדאן הרי הוא פטורין הרי הגזבר כאחר הוא "פי' דהבעלים דהשתא הוא הקדש והגזבר ממרח ואת אמרת מה שעשה עשוי א"ל תפתר כמ"ד גזבר כבעלים דלא כר' יוסי דר' יוסי הוא דאמר גזבר כאחר עכ"ל הטהור. א"כ הוא פלוגתא דר"ל ור' יוחנן ור' יוסי דלר"ל הגזבר מקרי בעלים. ולר' יוחנן ור' יוסי הגזבר הוא כאחר. וא"כ י"ל הא דאמר הגמ' קדושין אטו הדיוט לאו במי שפרע קאי קאי אליבא דר"ל דגזבר הוא כבעלים. אמנם הרמב"ם פוסק כר' יוחנן ור' יוסי דגזבר הוא כשליח דהא קיי"ל כר' יוחנן לגבי ר"ל וא"כ בשליח ליכא מי שפרע אף בהדיוט. אמנם זהו דוחק לומר דהסוגיא דקדושין אזיל אליבא דר"ל דלא כהלכתא. אלא דאתי' אף אליבא דר' יוחנן אלא דהסוגיא דקדושין פדה במנה לא מיירי שהחפץ של הקדש היה ביד הגזבר ופדאו מיד הגזבר. אלא מיירי שהחפץ היה עדנה ביד הבעלים שהקדישו החפץ. והלא גם ביד הבעלים הרשות לפדותו. או שהבעלים בעצמם או איש אחר ולענין פדיי' הלא בודאי נקרא שם הבעלים דהא הבעלים צריכין ליתן חומש וא"כ שפיר יצדק הדין האמור בקדושין הנ"ל דקאמר אטו הדיוט לאו במי שפרע קאי דכיון דמיירי שהיה החפץ עדנה תח"י] הבעלים שהקדישו. וזהו ג"כ הדין שכתב רבינו בפ"ז מעירוכין. משא"כ בפ"ט ממכירה הלא דקדק בלשונו וכתב כיצד "גזבר" שנתן מעות הקדש והוזל יכול לחזור שהרי לא משך היינו גזבר דוקא שהוא רק שליח ובשליח אף בהדיוט ג"כ לא שייך מי שפרע. ומה מאד מדוקדק לשון הרמב"ם שם בהל' מכירה בזו הלכה שכתב והקדש אינה נקנה אלא בכסף שנאמר ונתן הכסף וקם לו ואין הגזבר חייב לקבל מי שפרע" ולכאורה מה שמסיים ואין הגזבר חייב לקבל שפרע הוא שפת יתר. אמנם לפי דברינו מדוקדק מאד דאתי לאשמעינן דגזבר כיון שהוא רק שליח וא"כ גם בהדיוט כהאי גוונא אין שייך מי שפרע ומשו"ה יכול הגזבר לעולם לחזור. והדברים שמחים ומאירים בעז"ה:

תוכן העניינים

שקל הקדש על ירושלמי שקלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה