שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ב · טז)
ומה שמפרש הרמב"ם פי' משנה זו דמיירי שהפירות הוא של חולין והסלע הוא של מע"ש. ואמאי לא מפרש הרמב"ם כמ"ש לעיל בפי' הר"ש דמיירי בפירות של מע"ש והכסף הוא של חולין דהא אף לפי' הר"ש לא אתי המתני' רק כר' יהודא וכמ"ש לעיל באות י"ב. וכן ראיתי בש"ס החדשים דפוס ווילנא בפי' מהר"י בן מלכי צדק שמפרש ג"כ כפי' הרמב"ם וז"ל ומע"ש שלו פי' לא יהיב לי' סלע אלא על חצי של מע"ש שמשך ממנו דהשתא הכי הוי שוי וזה שמקבלו צריך לעלות ולאכלו בירושלים וחצי מעשר שנשאר ללוקח הוי חולין עכ"ל והוא ממש כפי' הרמב"ם. נ"ל דהסוגי' דקדושין נ"ד דחקתו לפרש כן משום דקאמר שם הגמ' ת"ש משך ממנו מעשר בסלע כו' אלימא ר"מ כו' אלא לאו ר' יהודא ע"כ ומסתימת הסוגי' משמע דלא פריך רק מהרישא דאתי' כר' יהודא ומשמע דהסיפא אתי' ככו"ע אף לר"מ והלא לפי פי' הר"ש לא אתי' אף הסיפא רק כר' יהודא ולא כר"מ וכמ"ש לעיל באות י"ב וזה הכריח הרמב"ם וגם מהר"י בן מלכי צדק לפרש פירושם. וא"כ הסיפא באמת אתי' ככו"ע. והיינו במשך פירות חולין בשתי סלעים וא"כ לכו"ע מחויב ליתן להמוכר שתי סלעים אף לר"מ דהא הפירות הוא של חולין וא"כ לכו"ע נקנים במשיכה ובעת שנותן לו הכסף של מע"ש שיתחלל הפירות למע"ש לא שוה אז כי אם סלע. א"כ לא יוכל אז ליתן להמוכר השני סלעים של מע"ש ולהמוכר מחויב הוא ליתן שני סלעים ומשו"ה נותן לו רק סלע אחד של מע"ש וע"י יתחלל הפירות חולין ששוים ג"כ אז רק סלע ויהי' מע"ש וסלע שני מן החולין ומשו"ה לא פריך ולא הכריח הגמ' דהמתני' אתי' כר' יהודא רק מהרישא אבל הסיפא אתי' אף כר"מ: