אור ברסלב

שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק

מערכה ב · ב)

א)

זה לשון התוס' ב"ק ס"ח ב' ד"ה הוא דאמר כצנועין בסוה"ד ומיהו דבר תימא דהיכי מדמי הקדש לחלול דלמה לא יוכל לחלל נטע רבעי ומע"ש של חברו שלא מדעתו כיון דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו דהא מבעי לן באין בין המודר התורם משלו על של חברו צריך דעת בעלים אי לאו. ה"ט כדאמר התם דלמא ניחא לי' לאינש למעבד מצוה בממוני' אבל הכא וכי אין טוב להם למלקטים שיחללו אותם הבעלים ממה שיאכלו בלא חלול עכ"ל ולכאורה תמוהין דבריהם הלא התוס' בעצמם בקדושין נ"ו א' ד"ה מתקיף לה שהקשה שם ריב"א על הא דפירש"י אין לוקחין בהמה טמאה כו' במעות מע"ש ואם לקח יאכל כנגדן שפי' רש"י והלוקח יקח מעות ויאמר כ"מ שהמעות ביד המוכר יהי' מחוללים על מעות אלו ויעלה ויאכלן [בירושלים] הא מוקמינן בסמוך שברח המוכר וא"כ איך יכול לחללם והרי אין אדם מחלל דבר שאין ברשותו כדאמר בפ' מרובה בשמעתא דצנועין לר' יוחנן דאמר גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם כו' ופריך מהאי דצנועין כו' ומשני כל המתלקט. ותי' שם הר"מ וז"ל שאני הכא שהלוקח יכול לחלל המעשר ביד המוכר משום דזכות הוא למוכר וזכין לאדם שלא בפניו כו' אבל בההיא דצנועים ליכא למימר הכי שהרי הגזלנים עצמם אינן יכולין לתקן כלום מה שבידם שהרי אינה שלהם והוי גזל ולא נתייאשו הבעלים וכיון דאינהו לא מצי עבדי שלוחייהו למי לא מצי עבדי עכ"ל התוס' בקדושין. וא"כ חזינן דדעת התוס' קדושין דאם כי אדם יכול לחלל של חברו שלא מדעתו. בכ"ז ההיא דצנועין לא מצו לחלל הבעלים משום דהגזלנים בעצמן אינם יכולין לחלל משום שהוא דבר שאינו שלהם [הבאור אם כי הגזלן יכול לחלל בעד הבעלים לפי מה דאמרי' דאדם יכול לחלל לחברו שלא מדעתו. אמנם בעד עצמם אינם יכולין לחלל וא"כ ממילא לא יוכלו הבעלים ג"כ לחלל עבורם בעד הגזלנים. וגם בעד עצמם ג"ש לא יוכלו לחלל דהוא דבר שאינו ברשותו] וא"כ למה הניח התוס' בב"ק הנ"ל בתימא והקשו אמאי לא יוכלו לחלל. ובאמת מצאתי אח"כ בשטמ"ק ב"ק שם שכתבו על קו' התוס' הנ"ל שהניחו בתימא שהר"מ בקדושין הנ"ל מישב קו' זו וכן תי' שם הרא"ש כתי' הר"מ בקדושין הנ"ל וא"כ צריך להתבונן בבאור וישוב למה הניחו התוס' בב"ק הנ"ל בתימא:

תוכן העניינים

שקל הקדש על ירושלמי שקלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה