שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה א · י)
אשר כל אלה יתנו עדיהן אשר תיכף שהופרש השקל מהבעלים חל עליו שם קדושה והא דכתב הר"מ הגונב או גזל חצי שקל ושקלו יצא וצריך לשלם לבעלים שנים כו' לא מיירי שגזל חצי שקל שהופרש אלא מיירי שגזל או גנב חצי שקל של חולין גמור. ורק הרמב"ם אתי לאשמעינן דין אחר שיצא ידי מצות מחצית השקל בשקל גזול. משום דבאמת לכאורה קשה איך יצא בגזל ואיך חל עליו הקדש הא אינו שלו לכך אשמעינן הרמב"ם הדין דבכ"ז הוא יוצא וחל עליו ההקדש כיון שמשלם להבעלים. והוא על פי המבואר בירושלמי פ"ב דקדושין הל"א חטף סלע מידה ונתנה לה בשעת מתנה אמר לה הרי את מקודשת לי ה"ז מקודשת. במאי קדשה ר"ח בשם ר"פ רוצה היא שתהיה מקודשת לו ויהיה חייב לה סלע. א"ר יוסי אלו אתמר כלי יאות. סלע דרכו להחליף ע"כ ופי' הק"ע דר' יוסי בא לסתור טעמא של ר"ח בשם ר"פ. אלו אתמר כלי שחטף ממנה כלי וקדשה בו שפיר צריך לטעמא דידך. אבל השתא דתני סלע כיון שדרכו להחליף ודאי סמכה דעתה שזהו לקדושין והוא יתן לה סלע אחר עי"ש בק"ע וא"כ חזינן דבמטבע אם הוא גזל אם כי לא קנה הגזלן דהא קי"ל בגזל מטבע ועביד נסכא קני. אבל כשהיא מטבע לא קנה. בכ"ז כיון דמטבע דרכו להחליף אם יתן לו אחר נגדו שפיר דמי ולא מקרי קדשה בגזל ועי' בב"ש אה"ע סי' כ"ח סק"ז שמסתפק דוקא אם גזל ממנה חפץ אז י"ל דידי שקלתי. אבל אם גזל ממנה מעות דומה לחוב וא"י לומר דידי שקלתי מיהו מש"ס משמע דאפי' במעות י"ל דיד שקלתי דתניא אם חטף סלע מידה ומקדש אותה מקודשת ואוקמי בדשדיך דוקא עי"ש: