שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה א · א)
בהקדם לבאר דברי הרמב"ם בפ"ג משקלים הל"ח ט' ז"ל מי שאבד שקלו חייב באחריותו עד שיומסר לגזבר' [והוא מהירושלמי כמו שציין הכס"מ שם] בני העיר ששלחו שקליהם ביד שליח ונגנב או נאבד אם ש"ח הרי זה נשבע להם ונפטר כדין ש"ח והן חוזרין ונותנין שקליהם פעם שני כו' ובהל"ט שלחו ביד ש"ש שהרי הוא חייב בגניבה ואבדה ואבדו ממנו באונס שלקחו לסטים מזוין שהוא פטור רואין אם אחר שנתרמה התרומה נאנס נשבע השליח להגזברין ובני העיר פטורין שהתורם תורם על הגבוי ועל העתיד לגבות וברשות הקדש היא ובני העיר מה הי' להם לעשות הרי לא מסרו אלא לש"ש שהוא חייב בגו"א. אבל האונס אינו מצי. ואם אבדו קודם שנתרמה התרומה עדיין ברשות בני העיר והשליח נשבע לבני העיר והן עכל"ה. והנה דברי הרמב"ם תמוהין כמו שהקשה הכס"מ מנ"ל לחלק בין ש"ח דלעולם משלמין הבעלים אף לאחר שנתרמה התרומה ובש"ש דלאחר שנתרמה התרומה פטורין מלשלם. וכתב הכס"מ דהרמב"ם כתב זה מצד הסברא דבש"ח משלמין הבעלים לעולם. ומפרש הא דאמר במתני' ובני העיר שוקלין אחרים תחתיהם קאי גם ארישא דמשנתרמה התרומה ורק דהנ"מ למי נשבעין השומרים דקודם שנתרמה נשבעין לבני העיר ולאחר שנתרם נשבעין לגזברין עיי"ש בכס"מ. ובאמת הוא דוחק גדול לומר כן דמאין הוציא הרמב"ם זו הסברא: