שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל
פרק מי שמתו · דף יח.
ע"א גמר' ובשבת מיסב ואוכל בשר. משמע אפילו כשמתו מוטל לפניו מיסב ואוכל בשר כשירצה (ועיין בש"ע):
א"ר פפא תרגמא וכו'. ובס' דקדוקי סופרים (בשם נוסח כתב יד) תרגמ' ר' פפא וכו':
כיון שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי. ודוגמ' לזה אית' גבי נדר, כיון דאמר עלי, ועליו ולפניו לקיים נדרו, כמאן דטעין אכתפי' דמי (מגילה ח' ע"א), וכעין זו פרש"י (תהלים נ"א ה') "וחטאתי "נגדי "תמיד ופרש"י מתוך שאני מתחרט ודואג עליה דומה לי כאלו הוא לפני תמיד כל שעה:
שנאמר ויקם אברהם וכו' כמוטל לפניו דמי. הכי גרסי' בס' דקדוקי סופרים (בשה נוסח כתב יד), ר' אשי אמר כיון שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי, שנאמר ואקברה את מתי מלפני, אטו ההוא שעתי' קמי' הוה רמיא, והכתיב ויקם אברהם מעל פני מתו, אלא כיון שמוטל עליו לקוברו, כמוטל לפניו דמי (וכן הוא הנוסח בילקוט פ' חיי):
משמרו אע"פ שאינו מתו מתו אע"פ שאינו משמרו. תירוצו הוא, וה"ק מתניתן ובריית' דלעיל דרמינהו מינה, קמ"ל מתו אע"פ שאינו משמרו, ובריית' דהכא קמ"ל משמרו אע"פ שאינו מתו, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:
מתו ומשמרו אין. ר"ל או או:
ותפלין בראשו. אבל של יד דמכוס' מותר:
וס"ת בזרועו וקורא. לא נתברר אי דוק' תרתי קאמר שאסור, או דילמ' ס"ת לבד בלי קרי' נמי אסור משום לועג לרש (כסף ולחם משנה פי"ד מה' אבל הי"ג). ובגוד' ניסוד' אור"ח תניינ' סי' ק"ט, כ' שנשאל אם הולכים בעת צרה להתפלל על קברי צדיקים, אם נכון ליקח עמהם ס"ת לב"הק, והשיב דמדברי התלמוד והפוסקים אין מפורש, אם באחיזה לחוד ג"כ יש איסור, אלא שלשונו של הרמב"ם בה' ס"ת משמע לאיסור, ועכ"פ חליצ' לעשות כן, דמבואר בזוהר פ' אחרי, שאם ח"ו הספר ההוא חסר אות א', גורמים רעה גדולה ח"ו, וא"כ הרי אין לגו ס"ת שיהא בדוק בחסרות ויתרות עיי"ש. אבל בס' מגיד תעלומה כ' דדוק' לאחוז ס"ת ולקרות אסור, אבל לילך לב"הק בס"ת בלא קריאה מותר, דאדרבה ובשכבך תשמור עליך כתיב ואין זה לועג לרש, ועיין בז"הק בעידן ריתחא מפקינן ס"ת לב"הק ומתכנסים המתים ומתפללים על החיים ועיי"ש מעשה עכ"ל:
ואם עושה כן עובר משום לועג לרש. ומשמע קצת דאין לאסור מטעם זה שאר מצות בב"הק, כגון להשיב בב"הק אבידה שיש כבר בידו, דהא לא עלי' דמת רמי', ולא שייך לועג לרש ודו"ק:
התם תוך ד' אמות הוא דאסור חוץ לד' חייב. ללשון אסור, שייך ל' שרי, ואפשר בדיוק נקט ל' חייב (ועיין ט"ז סי' מ"ה סק"א), ובדקדוקי סופרים גרס חוץ לד' שרי:
היו ב' זה משמר וזה "קורא וכו' בן עזאי אומר וכו' יניחו בזויות זו ומתפללין שניהם. י"ל לת"ק נקט רבותי' ק"ש, לומר אפילו ק"ש דאוריית', זה משמר וזה קורא, ובן עזאי נקט לרבותי' ומתפללין, לומר אפילו תפלה דרבנן, מתפללין שניהם כאחד:
מאי בינייהו. ולא נקט במאי "קמיפלגי, וי"ל דלא ליפלגי במציאות, ועיין (פרה פ"ט מ"ו) דגזרו משום מעשה שהיה בספינה:
ומר סבר לא חיישינן. א"כ לבן עזאי אין צריך שמירה כלל בספינה, אפילו שלא בשעת התפלה, דהא השמירה היא לשומרו מן החולד' ועכברים (שבת קנ"א ע"ב) ודו"ק:
המוליך עצמות. ואפשר ה"ה ברקב של מת, ועיין ביור"ד ת"ג ס"ז ודו"ק:
הרי זה לא יתנם בדסקיא. אפשר דאף כשהם כבר בכלי כגון בשק, אפ"ה לא מהני ליתנם עוד בדסקיא, לרכוב עליהם, דלא מהני לזה כלי בתוך כלי, ועיין בט"ז יור"ד רפ"ב סק"ד משמע דאסור עיי"ש בס"ת ודו"ק:
ואם מתיירא מפני נכרים ומפני לסטים מותר. יש להסתפק אי שמתיירא משום נפשות דוק', או דילמא אפילו מתיירא מפני ממונו מותר, ולא חיישינן לבזיון, ועיין (שבת כ"ט ע"ב) המכבה הנר משום לסטים ורמב"ם פי"ב ה"ג מה' שבת ודו"ק:
הרואה המת ואינו מלו' עובר משום לועג לרש וגו'. כלומר מלבד שעובר שמבטל עצות הלוית המת (רמב"ם פי"ד מה' אבל), עוד עובר משום לועג לרש:
ואם הלוהו מה שכרו וכו'. ר"ל מלבד מה שהוא מדברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לע"הב (שבת קכ"ז ע"א פאה פ"א מ"א), והלוית המת הוא בכלל גמילות חסדים (רמב"ם פי"ד ה"א מה' אבל), מלבד זה. עוד עליו הכתוב אומר וכו':
תכלתי'. טלית סבו ציצית. ודע דתלתא ר' יונתן הוה, תרי תנאי וחד אמוראי, וחדא מהם "כהן הוה, ב"מ ב' ע"ב (מ"א):
דלייה כדי שלא יאמרו וכו'. כלומר ימהר להגביהו, דהא ודאי לא ינוח שם לגמרי טליתו:
למחר באין אצלינו וכו'. יש מחר לאחר זמן (מכילתא פ' בא). א"ג דהם מקיימים שוב יום א' לפני מיתתך, ומתוך שאין יודעי' ביומם, נמצא כל ימיהם בתשובת יום א' לפני וכו', ועכשיו מחרפין אותנו:
ומי ידעי כולי האי וכו'. פי' את אמרת שידעו כולי "האי, להרגיש ביוש קטן כזה, והא כתיב אפילו "מאומה אינם יודעי':
א"ל אם קרית לא שנית וכו'. ר' חייא אמר כן לר' יונתן, ויש לומר לפי (שבמועד קטן ט"ז ע"ב), א"ל רבי לר' חייא כלשון הזה, אם קרית לא שנית ואם שנית לא שלשת ואם שלשת לא פירשו לך עיי"ש, משם למד ר' חייא לשון הזה וא"ל איהו לר' יונתן הכא:
אם שלשת לא פירשו לך וכו'. ר"ל אחר לימוד פעם שלישית לא פירשו לך עוד, דסדר הלימוד הוא לחזור ד' פעמים, כדאית' (עירובין נ"ד ע"ב) עיי"ש, ועיין בזה"ק שנלמד הדבר מהשי"ת, ולשון הקרא מדויק מאוד, דכתיב (איוב כ"ח כ"ז) "אז "ראה (א) "ויספרה (ב) "הכינה (ג) "וגם חקרה (ד) ויאמר לאדם וגו' (מג"ת):
שנאמר ובניהו בן יהוידע וגו' העתקתי בשפ"ח לתוס' לקמן ע"ב ד"ה בן איש חי:
דף י"ח ע"א רש"י ד"ה ואין מברכין עליו. א"צ שיברכו לו אחרים "בברכת "הלחם עכ"ל, ר"ל כשאחרים אוכלי' ומברכי' לעצמן, אין צריכי' לכוון להוציא לזה, וגם הוא לא יענה אחריהם אמן (ש"ע שמ"א) דאל"כ פשיט' שאין אחרים מברכין עליו, כדאית' (בר"ה כ"ט ע"א) חוץ "מברכת "הלחם שאינו של מצוה עיי"ש:
רש"י ד"ה ואין מזמנין עליו. אין מצטרף עם ג' לזימון עכ"ל, ואפשר דצריך לומר עם ב' לזימון ודו"ק:
רש"י ד"ה תשמיש המטה איכ' בינייהו. לרשב"ג (א) חייב (ב) אבל בעונה בשבת עכ"ל:
א חייב. כאן פירש"י "חייב, (ובמ"ק כ"ג ע"ב) פרש"י רשב"ג סבר "מותר. בתשמיש המטה עיי"ש, ושמא משום דכאן רצה לפרש ל' נתחייב בכולן.
ואפשר דמיירי בליל טבילה, (ועיין בחתם סופר מיור"ד קס"ב, וז"ל ואע"ג דבעל משועבד לאשתו לעונה האמורה בתורה, מ"מ אין לה אלא מקומה ושעתה דהיינו כשהוא עמה בליל טבילתה עיי"ש, ועיין ברמב"ם ה' אישות פי"ד ה"א וכן בש"ע א"הע סי' ע"ו פסק כמשנה (כתובות ס"א ע"ב) העונה האמורה בתורה הטיילין בכל יום וכו' עיי"ש ודו"ק):
ב אבל. והש"ס כאן מיירי "מאונן ודו"ק:
רש"י ד"ה פטור מק"ש. משום דעוסק במצוה עכ"ל, ר"ל במצות שמירת המת, כדאית' (שבת קנ"א ע"ב) צריך לשומרו מן החולד' ומן העכברים עיי"ש, ויש לדקדק דדין זה דמת צריך שמירה, מצינו ברמב"ם ובש"ע, אלא בדרך שלילה דשמירת המת דוח' ק"ש וכן שאר מצות (ש"ע אור"ח ע"א ויור"ד שמ"א) ודו"ק:
רש"י ד"ה מלוה ד' חונן דל. קרי ביה מלוה את המקום וכו' עכ"ל, פי' לפי שאינו מצפה לתשלום גמול, וגומל חסד של אמת, לכן הוה כאילו מלוה את העקום:
רש"י ד"ה לא שנית. לא חזרת עליו פעם ב' כדי שתתבונן בו עכ"ל, כפי' בשפ"ח לגמר' ד"ה אם, שבפ"א אין להתבונן, דצריך דלגמר ברישא גוף הענין, והדר יכול לסבור להתבונן בו:
רש"י ד"ה אלו צדיקים. ומאי יודעים שימותו נותנים אל לבם יום המיתה ומושכים ידיהם מהעבירה ורשעים אינם יודעים מאומה שעושין עצמם כאינם יודעי' וחוטאים עכ"ל, י"ל דאית' (לעיל ה' ע"א) בג' דברים מנצחים ליצ"הר, בתורה, ובק"ש, וגדול מכולם שיזכיר לו המיתה עיי"ש, ולפי"ז רבותי' קמ"ל קרא, צדיקים אינם סומכי' למשוך ידיהם מעבירה, לא בעסק "התורה שלהם, ולא על "ק"ש שלהם, אלא יודעים "שימותו, נותנים אל לבם יום המיתה, כי בזה ודאי ינצחו ליצ"הר, אבל הרשעים עושין עצמם, כאילו "אינם "יודעים "מאומה, לא מעסק התורה, ולא מק"ש, ולא מיום המיתה, מת"כ ותוטאים:
רש"י ד"ה אריאל. זו ב"המק שנאמר (ישעי' כ"ט) הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד עכ"ל, פי' במצודת יש להתאונן על המזבח העומד בהעיר אשר שכן שם דוד, המזבח נקרא אריאל, על שם שירד עליו האש מהאל מן השמים, ורבצה עליו כארי עיי"ש, ועיין בשפ"ח לתוס' ע"ב ד"ה בן:
רש"י ד"ה מואב. על שם שבנאו ידוד וכו' עכ"ל, עיין תוס' ד"ה שני, שכתבו "דוד ושלמה, ועיין בשפ"ח לעיל י' ע"ב לרש"י ד"ה אבי אבא:
תוס' ד"ה ואינו מברך וכו'. דאי שלא לפניו תיפק לי' שמיד חל עליו אבילות משיצא מפתח ביתו וכו' עכ"ל הא דכתבו התוס' אבילות חל משיצא מפתח "ביתו, (עיין מ"ק כ"ב ע"א) אתון דלא אזליתו בתר ערסא דמכי מהדריתו אפייכו וכו', ועיין מ"ק כ"ז ריש עמוד א' עיי"ש ודו"ק:
תוס' ד"ה וירכב עליהן, ועוד בהדי' אית' בירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכה ה', לא ישב אדם על גבי ספסל שוס"ת נתון עליו וכו', דייסקי שהיא מלאה ספרים, או שהיו בתוכה עצמות המת הרי זה מפשילן מאחוריו ורוכב:
פי' פני משה:
דייסקי. שק:
מפשילן. על החמור מאחוריו ורוכב ואינו חושש. ובענין המוליך עצמות וספרים וס"ת, יש כאן שלש שיטות וד' פירושים, א) שיטות התוס' דעצמות וספרים וס"ת שווים דבאין סכנה לא ירכב עליהם, הא מפשילן לאחוריו מותר, ב) שיטות ירושלמי עצמות וספרים מפשילן לאחריו באין סכנה, אבל ס"ת אסור, ג) שיטות הרי"ף והרמב"ם אליב' דהרא"ש פליגי בחדא, דבאין סכנה אסור בס"ת לאתוריו, ובסכנה אפילו עליהם מותר, אבל שיטות רבינו יונה ברי"ף. דבתרהי פליגי, דבס"ת דוק' לאחוריו בסכנה, הא עליהם לא, ובאין סכנה אפילו לאחוריו אסור, ובש"ע יור"ד רפ"ג ס"ג סתם כרי"ף ורמב"ם וכפירוש הרא"ש דבריהם (ראש יוסף):
תוס' ד"ה למחר וכו'. ותימא וכו' וגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה (קידושין ל"א ע"א) וכו' (א) והוי לועג לרש אם לא היה להם ציצית אז משום דכתיב לדורותם לדור תם וכו' ואנו עושין כספרים החיצונים (ב) כמו מחזון ישעי' כפסיקתא (ג) וכמו ויחל דאית' בגמר' (מגילה ל"א ע"א) וכו':
א והוי לועג לרש אם לא היה להם ציצית אז משום דכתיב לדורותם לדור תם וכו', פי' משום הכי מחוייבים באותן דורות בציצית, שתהיו דור שכולו תם (מהרש"ל). וז"ל הרא"ש בה' ציצית והאידנא נהגו להסיר הציצית מתכריכי המת, והיה אור"ת סמך להמנהג, שהציצית נראה עדות שקיים כל המצות, ואין הדור הזה היה ראוי לאותו עדות, דאמרינן במדרש (מובא במגן אברהם סי' כ"א סק"ג) על כנפי בגדיהם "לדורותם, לדור שכולו תם, ועוד דבימיהם היו כל עטופיהם בטלית בת ד' כנפות, והיה לכולן ציצית בחייהן וכו', אבל עכשיו שגם בחייהן יש הרבה בני אדם שלא היו להן ציצית וכו' עכ"ל (ועיי' בהגהת מלא הרועים). ודע מה שכתבו התוס' לקמן, ואע"פ שגמר' חולק עליו וכו', פי' גמר' דמנחות דפרק התכלת דאית' דעושין ציצית למתים, חולק על מס' שמחות שציוה אבא שאול שיסירו הציצית, על זה כתבו התוס' שאין זה קושי', שמצינו כעין זה שמניחין גמר' שלנו, ועושין כספרים חיצונים:
ב כמו מחזון ישעי' כפסיקתא. פי' דהא אית' (מגילה ל"א ע"ב) ר"ח אב שחל להיות בשבת, מפטירין חזון ישעי' וגו' חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וגו' עיי"ש, ואין אנו עושין כן, אלא מפטירין בירמי', שמעו דבר ה', ובשבת שלפני ט' באב, מפטירין חזון ישעי', והטעם לפי שאנו נוהגין על פי הפסיקתא, שכתב לומר ג' דפורענות' קודם ט' באב, ואלו הן דברי ירמי', שמעו דבר ה', חזון ישעי', ולאחר ט' באב, מפטירין ז' דנחמתא, ותרתי דתיובתא, (עיין בתוס' מגילה ל"א ע"ב ד"ה ראש חדש), הרי דמניחין הש"ס שלנו, ועושין כשאר ספרים:
ג וכמו ויחל שיש בגמר' (מגילה ל"א ע"א) דבתעניות קורין ברכות וקללות, ובמס' סופרים פי"ז ה"ז מפרש ויחל. פי' דאנו מניחין דברי ש"ס שלנו, ועושין כמס' סופרים, דאין אנו קורין בתעניות, ברכות וקללות, כגמר' שלנו, אלא קורין ויחל כמס' סופרים. ודע דהכי תנן במשנה (מגילה ל"א ע"א) בתעניות קורין ברכות וקללות, פרש"י דפרשת בחוקותי, להודיע שעל עסקי החטא באה פורעניות לעולם ויחזרו בתשובה וינצלו מצרה שהן מתענין עליה עכ"ל. ובמס' סופרים פי"ז ה"ז גרסינן בתעניות של ט' באב ושבעה אחרונות של עצירת גשמים קורין ברכות וקללות, אבל תעניות אחרות קורין ויחל עכ"ל. וא"כ לפי הנראה משמע דפליגי מס' סופרים אמשנ', כמו שכתבו התוס', אלא שכתב הרא"ש שם במגילה פ"ד סימן י' וז"ל, ומיהו איכ' למימר דמתניתן דמגילה נמי איירי מט' באב ומשבעה תעניות אחרונות של עצירת גשמים, ולא פליגי מס' סופרים אמשנה דמגילה. ועיין מזה בטור אור"ח סוף סימן תקס"ו מה שכתב בשם רב עמרם ורב שר שלום, ושם בטור סי' תקע"ה ובבית יוסף ד"ה מה שכ' רבינו כיצד וכו'. וז"ל הרמב"ם ה' תפלה פי"ג הי"ח, בתעניות שאנו מתענין על מה שאירע לאבותינו, כגון י"ז בתמוז קורין בשחרית ובמנחה ויחל משה וגו', ובתעניות שגוזרין אותן הציבור מפני הצרות, כגון בצורת ודבר, קורין ברכות וקללות כדי שישובו העם ויכנע לבבם כשישמעו אותם עכ"ל. ומצאתי בס' כסא רחמים מהגאון רב חיד"א ז"ל והא דמניחין התלמוד ואזלינן בתר מס' סופרים, י"ל משום דכתב הרא"ש, דמס' סופרים נתחברה בדורות האחרונים אחר התלמוד, לכן סמכינן אמס' סופרים, על דרך דאמרינן הלכה כבתראי עיי"ש: