אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) פרק כיצד מברכין › דף מא.

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

פרק כיצד מברכין · דף מא.

דף מ:

ע"א גמר' אלא למ"ד בושלי כמרא וכו'. פי' למ"ד דנובלות תמרא דמס' דמאי, היינו בושלי כמרא, וא"כ הא אמרינן לעיל דנובלות סתמא דמתניתן דברכות, כ"ע ס"ל דהיינו בושלי כמרא, א"כ מאחר שפירושם שווה, למה תנא כאן בברכות "נובלות "סתמא, ובמס' דמאי תנא "נובלות "תמרא, ניתני אידי ואידי נובלת תמרא, או אידי ואידי נובלות סתמא קשיא:

כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה שנאמר ארץ וכו'. צריך לומר דהוה כאילו אמר כל המוקדם בפסוק זה שנאמר ארץ חטה וגו' זית שמן ודבש מוקדם לברכה ודו"ק. ובשפ"ח לעיל ל"ה ע"א לרש"י ד"ה שבעת, העתקתי הפסוקים עיי"ש:

תאנה כגרוגרת להוצאת שבת. כאן לא נקט תאנה דתנן המוציא אוכלין כגרוגרות (שבת ע"ו ע"ב), כמו שנקט גבי שעורה, וגבי רמון, וכן יש לדייק גבי גפן כדי רביעית יין לנזיר (עי' נזיר ל"ד ע"ב) ודו"ק:

דף מ"א ע"א רש"י ד"ה פשיטא לא גרסינן וכו' (א) שאין זו שיטת הגמר' וכו' ועוד דלא פשיט' היא וכו' (ב) הוי אמינ' צנון פוטר את הזית דתנן בירך על פירות האילן בפ"הא יצא עכ"ל:

(א) שאין זו שיטת הגמר' וכו'. אבל התוס' (בגיטין ה' ע"ב) מצאו כה"ג (הגהרש"ש):

ב הוי אמינ' וכו'. עיין דברי בה"ג שהעתקתי בשפ"ח לתוס' ד"ה אבל, מה שכתב על זה:

רש"י ד"ה דא"ר יצחק וכו'. (א) אלמא קפדינן אהקדמה וכו' (ב) ורבנן לית להו דר' יצחק במקום חביב דחביב עדיף עכ"ל:

(א) אלמא קפדינן אהקדמה וכו'. כלומר "אלמא קפיד קרא אהקדמ' ודו"ק:

(ב) ורבנן ל"ל דר"י במקום "חביב דחביב עדיף. משמע דכשאין אחד חביב לו יותר מחבירו, מוד' רבנן לר' יצחק דמוקדם בקרא עדיף, ועליו צריך לברך, ומפרש"י לקמן בד"ה ופליג', שפרש"י דר' חנן דפליג אר' יצחק, ס"ל דלא הקפיד הכתוב על סדרן כלל עיי"ש, משמע דרבנן דס"ל כר' חנן, סברי דאין ענין מוקדם בקרא לגבי ברכה כלל, ואפילו כשאין אחד חביב לו יותר מחבירו ודו"ק:

רש"י ד"ה ופליג' דר' חנן. הא דר' יצחק דאמר וכו' ומנם כסדר חשיבתם (א) ופליג אדר' חנן דאמר לא בא הכתוב להודיע שבח חשיבות הפירות בטעם שלהם (ב) אלא שבחה של א"י שיש בה פירות ששיעורי תורה נתלין בה (ג) וכיון דהכי הוא לא הקפיד הכתוב על סדרן שהרי בזו כולן שוין עכ"ל:

(א) ופליג אדר' חנן דאמר לא בא הכתיב להודיע שבח חשיבות הפירות בטעם שלהם וכו'. בדרך דרש י"ל דר' יצחק ודר' חנן פליגי בהא דאמר יותם משל לבעלי שכם כשמלכו עליהם את אבימלך דכתיב לישנ' דקרא (שופטים ט' ח' י"ג) הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך ויאמרו לזית מלכה את עלינו וגו', ויאמרו העצים "לתאנה לכי את מלכי עלינו וגו' ויאמרו העצים "לגפן לכי את מלכי עלינו וגו' עיי"ש, והנה דרך העולם למנות למלך היותר גדול, ואם מסרב הגדול, ממנין קטן ממנו, וכן לעולם, ולפי"ז מדאמר בראשונה במשל שהלכו עצים "לזית תחלה למנות למלך, ואח"כ "תאנה ואח"כ "גפן, ולא כסדר דפ' עקב, מכאן דרש ר' חנן דקרא בפ' עקב, וכן כאן בס' שופטים לא הקפיד על סדרן, ור' יצחק ס"ל היינו דכתיב ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי "המשמח "אלקים "ואנשים והלכתי לנוע על העצים, רצה לומר מאחר שאני משמח אלקים ואנשים, (וכדלעיל ל"ה ע"ב) חמרא סעיד ומשמח, והיה לכם לילך אצלי תחלה. א"נ טעם דר' חנן דהא כתיב (במדבר י"ג י"ז) עלו זה בנגב, ופרש"י הוא היה הפסולת של א"י, וכן דרך התגרים מראים את הפסולת תחלה, ואח"כ מראים השבח, וזה דלא כר' יצחק כמובן, ור' יצחק ס"ל לענין סיפור שבח של א"י לא שייך לומר דמונים הפסולת תחלה ודו"ק:

ב אלא שבחה של א"י שיש בה פירות ששיעורי תורה נתלין בה וכו'. ואע"ג דאף בשאר ארצות, ג"כ נמצאו ז' מיני פירות הללו, והא תינח אי שעורי' הללו הוה מעשרינן דוק' לפי פירות של א"י, אבל עיין בפרק במס' כלים פי"ז מ"ה מ"ז ומ"ח ודו"ק:

ג וכיון דהכי הוא לא הקפיד הכתוב על סדרן שהרי בזו כולן שוין עכ"ל. וראי' לפרש"י שהרי ארץ זית שמן מסקינן (לקמן ע"ב) ארץ "שרוב שיעורי' כזתים, וא"כ אי הוה קפיד קרא במניינם, ודאי היה מנה זית בתחלה בארץ קמא, אלא ש"מ כיון דלשיעור כתיב הקרא, לכן כולן שווין:

רש"י ד"ה אכילת פרס. חצי ככר וכו' עכ"ל, והוא לרש"י ד' בצים בינונים, ורמב"ם ג' בצים גדולים קצת. ומצאתי כתוב שהוא שיעור (י"ח מינוטען):

רש"י ד"ה ואינו מטמא באהל. הלכה למשה מסיני היא עכ"ל, אבל רבינו עובדי' תי' באהלות פ"ב מ"ג דיליף לי' מקרא עיי"ש, (ועי' בר"ש אהלות פ"ב מ"א ד"ה תני' בספרי זוטא עיי"ש). וי"ל דפרש"י ור' עובדי' עולין כחדא, במה שכ' בפי' המשניות לרמב"ם אהלות פ"ב מ"ב, וז"ל ואם היות אלו השיעורין ג"כ הוא מן השיעורין שהם הלכה למשה מסיני, אפ"ה יש בו דרשה, כמו טעם וכו' עיי"ש:

רש"י ד"ה כדי רביעית יין לנזיר.

(א) אכל חרצנים וזגים ולולבים כשיעור רביעית יין לבא חייב וכו' (ג) ולפי שהיין עב והמים קלושים וכו' עכ"ל:

(א) אכל חרצנים וזגים ולולבים כשיעור רביעית חייב וכו'. אבל ברמב"ם בפ"ה מה' נזירות ה"ב כתב, וז"ל נזיר שאכל כזית מהפרי, שהיא ענבים לחים ויבשים, או בוסר, או זגין שהם הקליפה החיצונה, או החרצנים והם הזגין הפנימין שזורעין אותן הרי זה לוקה, וכן שתה רביעית יין, או שאכל כזית מיין קרוש שהוא הפרי, או שתה רביעית חומץ ה"ז לוקה, אבל העלין ולולבין ומי גפנים וסמדר הרי אלו מותרין לנזיר, שאינן לא פרי ולא פסולת הפרי, אלא מן העץ הן נחשבין עכ"ל, ועיין בכסף משנה שציין המקור של דברי הרמב"ם, והנה רש"י כאן נקט בכולן כשיעור "רביעית, וברמב"ם נקט בזגין וחרצנים שיעור "כזית, ועוד רש"י פי' דאף בלולבין חייב, ותוס' נקט אף בעלין חייב, ורמב"ם מתיר לולבין ועלין לנזיר ודו"ק:

ב חייב. פי' מלקות, ועי' נזיר מ"ד ע"א במשנה:

ג ולפי שהיין עב והמים קלושים וכו'. ועי' כעין זה (סוכה פ"ד מ"ט) עיי"ש:

תוס' ד"ה אבל בשאין ברכותיהן שוות וכו' וי"ל דלא חשיב ב"פ העץ כ"כ מב"פ האדמ' כמו שחשוב ב"פ האדמ' משהכל ומה שכתב בהלכות גדולות וכו' עכ"ל, ז"ל בהלכות גדולות פ"ו מה' ברכות, ובמקום דאיכ' ב"פ האדמה וב"פ העץ, בורא פ"הע קודם, וכן פרי האדמה ושהכל, פ"הא, קודם, והיכא דקדים ובריך על פרי האדמה לא מיפטר פרי העץ. (ואע"ג) דתנן בירך על פירות האילן בור' פ"הא יצא, (היינו) דוקא דנקיט ענבים בידי' ואשתלי ובירך ב"פ האדמה, אבל ברוכי על פרי האדמ', לא מיפטרין דעין, אלא בעי מעין בדבותיו עכ"ל:

(ועיין בשפ"ח בריש פרקין בסדר מעלות וקדימה בברכות):

תוס' ד"ה גפן וכו'. פי' אם אכל עלין או לולבין וכו' עכ"ל, ועי' בשפ"ח לרש"י ד"ה כדי:

תוס' ד"ה כלי בעלי בתים. גבי כלי "עץ מתניא עכ"ל, ועי' במס' כלים פי"ז מ"א, וכן ברמב"ם פ"ו מה' כלים ה"ב, כתב דבכלי "עצם ג"כ הדין כן עיי"ש, וכלי "חרס אית' שבת צ"ה ע"ב:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה