אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) פרק הרואה › דף נד.

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

פרק הרואה · דף נד.

פרק הרואה

ע"א גמר' הרואה מקום שנעשה בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו וכו'. ויליף מיתרו שבא להתגייר ובירך, משמע אפילו גר מברך כן, ולענין אי יכול לומר לאבותינו, עיין בכורים פ"א מ"ד, ודו"ק:

הרואה מקום שנעקרה ממנו ע"ז אומר ברוך שעקר ע"ז מארצינו. היינו בארץ ישראל, ובח"ל אומר ברוך שעקר ע"ז ממקום הזה (ש"ע רכ"ד). ומשמע אפילו שנעקרה ימים רבים, וקבלה מדורות שלפניו שמאותו מקום נעקרה ע"ז, אפ"ה מברך, כמו גבי מקום שנעשה בו ניסים. ולפי שבע"ז צריך לשרש אחריה (ע"ז מ"ה ע"ב), לכן שייך ל' נעקרה:

על ההרים ועל הגבעות. דוק' בהרים וגבעות המשונים ונכרת גבורת הבורא ב"ה בהן (ד"ח):

הים הגדול. הוא הים שעוברים בו לא"י ולמצרים (ש"ע רכ"ח) וששה שמות יש לו, ים הגדול, ים הפלשתים, ים המערבה, ים התיכון, ים האחרון, ים אוקיינוס, ויש מפרשים הוא ים אוקיינוס המקיף העולם, ועי' בשפ"ח לרש"י ד"ה לפרקים:

ברוך הטוב והמטיב וכו' ברוך דיין האמת. פי' שמדה טובה מרובה, ומוסיף ועושה לפנים, מברך, ברוך הטוב והמטיב, ר"ל אחר הטוב המגיע מצד היושר, הוא המטיב ומוסיף, משא"כ ברעה, שמעניש רק כדין, בלא הוספה, הוא מברך דיין האמת:

היתה אשתו מעוברת וכו'. אחר מ' יום לעיבור", אבל בתוך מ' לעיבור' מועיל התפלה (מפרשים). ולבקש רחמים על דבר שאין עכשיו זמנה, אלא לאחר זמן, וכשתבא עכשיו יהי' פורעניות, אי יכול עכשיו להתפלל עליו, תליא בפלוגת' דריש מס' תענית, לר' יהושע אין יכול, ולר' אליעזר שם יכול לבקש עליו עיי"ש. אלא דיש לדקדק למ"ה תנא במשנה עוד ענין הצועק לשעבר, היה בא בדרך ושמע וכו', הא כבר תנא היתה אשתו מעוברת וכו' ודו"ק:

הנכנס לכרך מתפלל וכו'. והא דלא הזכיר במתניתן מתפלת הדרך, אלא (לעיל כ"ט ע"ב) הוא מימר' דאמור' עיי"ש, י"ל שהוא בכלל מה שתנא במתניתן "ואחת" ביציאתו, ומכאן י"ל מה שהקשה הבית יוסף סי' ק"י על הרמב"ם, שהשמיט דין דתפלת הדרך עיי"ש, די"ל לפי שכתב דין דמתניתן בה' ברכות פ"י הכ"ה, על זה סמך:

נותן הודאה על שעבר וכו'. השתא קמפרש בן עזאי שתים בכניסתו, ר"ל בכניסתו אומר יהר"מ האו"א שתכניסני לכרך זה לשלום, וכשבא למלון אומר מודה אני לפניך וכו' שהכנסתני וכו', הרי ב' בכניסתו, וכן קודם יציאתו ואחר יציאתו (מפרשים):

ואהבת את ה"א וכו' ביצ"הט וביצ"הר. פי' המצות והמע"ט יהיו לשמה, היינו ביצה"ט, ועל מה שחטאת תעשה תשובה מאהבה, שיעשו זכיות, והיינו ביצה"ר. א"נ מדות טובות, הם מיצה"ט, ומדות רעות, הם מיצה"ר, כגון גאוה וכעס, גם באלו ואהבת את ה"א, שבגאו', ויגב' לבו בדרכי ה' (ד"ה ב' י"ז ו'), בכעס, חמת אדם תודך (תהלים ע"ו י"א), נגד עוברי עבירה:

ובמנעלו: אפילו אין אבק עליהם, וכן אבק בלי מנעל ג"כ אסור (עיין רמב"ם):

ולא יעשנו קפנדריא ורקיק' וכו'. ל' "יעשנו, שייך על קפנדריא, ולא על רקיקה. "קפנדריא, פי' בל' רומי שביל המקצר הדרך (הג' נוד' ביהודה ז"ל):

קפנדריא ורקיקה מקו"ח. הך קו"ח ממנעל, שייך על רקיקה, אבל לא על קפנדריא, וז"ל הרמב"ם פ"ז מה' בית הבחירה ואין צ"ל שאסור לרוק בכל הר הבית, שאפי' כניסה במנעל אסור, ואם נזדמן לו רוק מבליעו בכסותו עיי"ש:

משקלקלו הצדוקים. ובמשנ' שבמשניות גרסינן משקלקלו "המינים, ופי' שאינן מאמינים בתחיית המתים, והנה לפי מה שפי' הרמב"ם בפרקי אבות פ"א מ"ג, ענין הצדוקים ובייתוסים עיי"ש מוכח דגירס' מינים עדיף מגירס' צדוקים, דהא צדוקים התחילו מימי אנטיגנוס, והאיך כתב דוד ותיקן עזרא שהיה קודם להם תקנה מפניהם, ומצאתי שכבר הניחו הקו' בצ"ע, ואי גרסי' מינים ניחא:

שואל בשלום חבירו בשם. ולא בשם "שלום בלבד, אלא אפילו בשאר שמות, כמו בבועז, ועיין מכות כ"ג ע"ב בד"ה ושאילות:

דאמר קרא ויאמר יתרו וכו'. והא דלא יליף דמברכין אניסא, מברכה שברך מלכי צדק על נס של אברהם, וברוך אל עליון וגו' (בראשית י"ד כ'), דהוא מוקדם בקרא, ועוד שאל עליון קונה שמים וארץ הוה "מלכות, כדמשמ' מתוס' ( לעיל מ"ט ע"א) ד"ה ברוך, ועוד דהוא ברכה של ניסא דיחיד, ויש מי שרצה לי לתרץ, לפי שמלכי צדק חטא בזה, שהקדים ברכת עבד לברכת קונו (נדרים ל"ב ע"ב), לכן לא יליף מהתם, וזה דוחק, והקשתי כן לפני אדומו"ר הגאון המובהק מהו"ר נתן בנימין זצ"ל רב"ד דפה דק"ק פרעשבורג בשנת תרל"ה, ותירץ דאיכ' מ"ד דיתרו אחר מ"ת בא (זבחים קט"ז ע"א), ועדיף למילף ממה דכתיב אחר מ"ת (ירושלמי), א"כ מכאן ראי' דיתרו אחר מ"ת בא עכ"ל:

נפל עליו ארי'. ה"ה 'כשפגע ארי' וניצול, ג"נ ניסא הוא ומברך, (כדמשמע לעיל י"ג ע"א), ונקט ונפל עליו ארי', שכך היה מעשה, ודוק' להשיא אשתו לא אמרינן ודאי ממיתין (לעיל ל"ג ע"א) עיי"ש:

א"ל "כל אימת דמטית להתם בריך וכו'. לאו דוק', אלא מל' לל' יום, ולפי גירסת הרא"ש, "כי "מטית להתם בריך, ניח':

ומר ברי' דרבינא הוה קאזיל בפקתא דערבות וצחא למיא וכו'. וכעין זה (חולין ק"ז ע"א) א"ל ר' אבינא לבני פקתא דערבות כגון אתון דלא שכיחי לכו מיא וכו', ועיי"ש בגליון הש"ס:

שעשה לי נס בערבות ובגמל וכו' שעשה לי נס בגמל ובערבות. כאן הזכיר מקום הנס "בערבות, ולא הזכיר ענין הנס כמו ובגמל, ועיין ט"ז אור"ח רי"ח סק"א, דגמל פי' ענין הגמל, דצריך רק להזכיר שם המקום, ולא ענין הנס עיי"ש:

כי מטא לערבות. הל"ל כי מטא "לפקתא "דערבות, כמו שנקט כי מטא לרסתקא דמחוזא, ונפקא מינה לדינא, דהא לברך צריך שיעמוד דוק' במקום הנס ממש, עיין בחיי אדם כלל ס"ה סימן ה', מביא ראי' ממדרש, שיוסף הלך להציץ בבור לברך, וכן בסלע המחלוקת שירד דוד ואנשיו מגמליהן לברך עיי"ש ודו"ק:

אמרי אניסא דרבים. וכל נס שאינו נעשה לכל ישראל, או רובן, נקרא של יחיד (דברי חמודות). ודע דברי"ף גורס אמרי אניס' דרבים כ"ע צריכי לברוכי, אניס' דיחיד הוא וברי' ובר ברי' צריכי לברוכי, וכ"ע לא עיי"ש. וברשב"א כ' ה"ה כל יוצאי יריכו מברכין דכולן בכלל הנס:

אבני אלגביש. עיי' בשפ"ח לקמן ע"ב לגמר' ד"ה אבני:

וחומת יריחו שנבלע במקומו. פי' כשרואה מקום שעמד החוו', א"נ שנשאר שלא נפל, כמו בחומ' היא יושבת (יהושע ב' ט"ו) ודו"ק:

שני מצורעין היו והיו מהלכין בסוף מחנה ישראל. פי' חוץ לג' מחנות, שהוא חוץ מענני כבוד, שהמצורע משולח חוץ מג' מחנות, לכן ראו המצורעים, שהלכו אחריהם בנחלי ארנון דמא דקא נפיק מביני טורא, משא"כ שאר כל ישראל שהיו בתוך המחנה לא חזו לי', אבל הירושלמי והמדרש והתרגום אונקלוס לא פירשו כן:

דף נ"ד ע"א רש"י ד"ה לפרקים. מפרש בגמר' ולפי שהוא "חשוב וגדול מכולן וכו' עכ"ל, אי ס"ל לפרש"י שים "הגדול פירוש:

"ים "אוקיינוס שמקיף העולם (כמ"א סי' רכ"ח), ניח' מה שפרש"י הוא חשוב וגדול מכולן, אבל אי הוא ים שעוברים בו לארץ ישראל (כי"א שם סי' רכ"ח), "חשיבותו י"ל לפי שהוא סמוך לא"י, אבל "גדולתו לא נתפרש, וא"כ משמע שרש"י ס"ל ים הגדול, הוא ים אוקיינוס, וכן משמע (בפרה פ"ח מ"ח) "ר' יהוד' אומר ים הגדול כמקוה, ופי' ר' עובדי', דים הגדול דהוא ים אוקיינוס, שם יקוו כל מימי בראשית עיי"ש, וא"כ ר' יהוד' לשיטתי' דהכא ניח' לפרש"י. וענין חשיבותו של ים אוקיינוס מפורש (ברש"י קהלת א' ו') שים אוקיינוס הוא גבוה מכל העולם כולו, והנחלי' הולכים במפילות תחת ההרים מאוקיינוס, וחוזרים ונובעים עיי"ש. ויש מפרשים דר' יהוד', דס"ל דצריך לברך על הים הגדול, לשטתי' אזיל, דס"ל (לעיל מ' ע"א) דצריך היכר ברכה לכל מין ועין עיי"ש:

רש"י ד"ה ארבע. כדמפרש וכו' כדמפרש בגמר' עכ"ל, ר"ל כדמפרש בן עזאי בגמר' דלקמן ס' ע"א, אית' ת"ר בכניסתו אומר וכו', ופרש"י ת"ר בן עזאי אמרה עיי"ש:

רש"י ד"ה כנגד שער המזרח. חוץ להר הבית (א) אשר בחומ' הנמוכה אשר לרגלי הבית במזרח לפי שכל השערים מכוונים זכ"ז וכו' ובית ק"ק לב' בימי מקדש ראשון כשהיה אמה טרקסין עכ"ל:

(א) אשר, בחומה הנמוכה וכו' שכל השערים מכוונים זכ"ז. עיין (יומא ט"ז ע"א) רש"י ד"ה חוץ, וד"ה מתכוין עיי"ש. וז"ל הרמב"ם פ"ז מה' בית הבחירה ה"ה, לא יקל אדם ראשו כנגד שער מזרחי של עזרה שהוא שער ניקנור מפני שהוא מכוון כנגד ק"ק וכו' עיי"ש, מדלא כתב הרמב"ם "חוץ "להר "הבית, נמצא שדברי רש"י שפירש דחוץ "להר "הבית פירוש הדברים ביתר ביאור:

ב בימי מקדש ראשון כשהיה אמה טרקסין. פי' מילת טרקסין כותל מחיצה (יומא נ"א ע"ב). וז"ל הרמב"ם פ"ד מה' בית הבחירה ה"ב, בבית ראשון היה כותל מבדיל בין הקודש ובין ק"ק עביו אמה, וכיון שבנו הבית שני, נסתפק להם אם עובי הכותל, היה ממדת הקודש, או ממידת ק"ק, לפיכך וכו' לא בנו כותל בבית שני, אלא עשו שתי פרוכות, א' מצד ק"ק, וא' מצד הקודש, וביניהן אמה, כנגד עובי הכותל שהיה בבית ראשון, אבל במקדש ראשון לא היתה שם אלא פרוכת א' בלבד, שנאמר והבדילה הפרוכת לכם עכ"ל, וכתב בכסף משנה ומ"ש רבינו אבל במקדש ראשון לא היה שם אלא פרוכת א' וכו', נראה דלמשכן קרי מקדש ראשון, דאילו בבית ראשון לא היה פרוכת אלא כותל עכ"ל, ויש ליישב דברי הרמב"ם דלעולם אבית ראשון קאי, דז"ל רד"ק (מלכים א' ז' ל"ב) ואע"פ שהיו דלתות לפתח הדביר, היה שם ג"כ פרוכת, כמו שאומר בדברי הימים, להיות מרד תח, לפי שלא היו הדלתות נסגרות, שהרי בדי ארון נתונים וכ הפרוכת היה מסך לשער הדביר עכ"ל, ולפי"ז י"ל על הפרוכת זה, שהיה מסך לשער הדביר, על זה כיון הרמב"ם, במה שכתב במקדש ראשון לא היה שם אלא פרוכת א', ועיין בתוס' יו"ט:

רש"י ד"ה כל חותמי ברכות שבמקדש וכו' המברך אומר בסוף כל ברכה בא"י אלקי ישראל מ"ה ע"ה (א) ברוך חונן הדעת וכן בכולם וכו' והעונים אומרים בשכמל"ו (ב) וילפינן לה מקרא דתפלת (ג) עזרא וסיעתו ואשמעינן הכא דבמקדש ראשון לא היו אומרים (ד) אלא ברוך ה' אלקי ישראל וכו' עכ"ל:

(א) ברוך חונן הדעת. ולכאור' למה לא פרש"י ברוך מגן אברהם, בשלמ' סוגי' (דתענית ע"ז ע"ב) ניחא, דשם מפרש סיום דשש ברכות דמוסיפין בתענית, וקאמר התם ואלא במקדש מה אומר, בא"י מן העולם עד העולם ברוך גואל ישראל, ולפי שבגואל ישראל הוא מתחיל להאריך, קמפרש לי', אבל כאן יש לדקדק בדברי רש"י ז"ל ודו"ק:

ב וילפינן מקרא דעזרא. ועיין יומא ל"ז ע"א, וכן פרש"י (דברים ל"ב ג') כי שם ה' אקרא וגו', מכאן אמרו שעונין בשכמל"ו אחר ברכה במקדש עיי"ש, ויש לדקדק דמכאן וכן מרש"י לעיל נ"ג ע"ב ד"ה במשמע עיי"ש, וכן (תענית ט"ז) דילפינן כן מפסוקי עזרא, עיין רש"י סוף נזיר ד"ה אחד ודו"ק:

ג עזרא "וסיעתו. משום דפסוקי הללו דילפינן לה, כתיבי בס' (נחמי' ט') ולא בס' עזרא עיי"ש, לפיכך בדיוק פרש"י עזרא וסיעתו. והא דנקרא ס' נחמי' ס' עזרא, כתבתי מזה בשפ"ח לעיל סוף פרק מאימתי, ולעיל ל"ג ע"ב לרש"י ד"ה ותקנינהו:

ד אלא ברוך ה' וכו'. ר"ל אלא ברוך אתם ה' וכו', וכן מוכח מרש"י לקמן ס"ג ע"א ד"ה ויברכו:

רש"י ד"ה שיהא אדם שואל וכו' בשמו של הקב"ה וכו' ולמדו מבועז שאמר ה' עמכם וכו' עכ"ל, מל' "ולמדו "מבועז, משמע דלאו בועז תקן תקנה זו, אלא מדבריו למדו כן. ועיין בפי' הגאון מלבים (רות ב' ד' שכתב שבועז ובית דינו תקנו כן עיי"ש, ועוד דמעשה דגדעון היה קודם בזמן הרבה, ממעשה דבועז, כמפורש בס' הקבלה להראב"ד ז"ל, ובס' יפה עינים מביא ראיות, דבועז קדים מגדעון, ותלי' בפלוגת' אי אבצן זה בועז עיי"ש ודו"ק:

רש"י ד"ה ואומר עת לעשות וכו'. שנאמר (תהלים ל"ד) בקש שלום ורדפהו, מותר להפר תורה ולעשות דבר הנראה אסור עכ"ל, בדיוק פרש"י הנראה אסור, ועי' פרש"י (תהלים קי"ט קכ"ו):

תוס' ד"ה הרואה וכו' אומר ברוך שעשה נסים וכו' פי' רבינו שמעי' דכל הני ברכות צריכות להזכרת שם ומלכות וכו' (א) ומייתי ירושלמי דפרקין וכו' (ב) דאמר בירושלמי דפרקין היינו ל' יום עכ"ל:

(א) ומייתי ירושלמי דפרקין וכו'. דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכה א' ר' זעירא ור' יהוד' א) בשם רב כל ברכה ב) שאין עמה מלכות אינה ברכה, א"ר תנחומ' אנא אמר טעני, ג) ארוממך אלקי המלך (תהלים קמ"ה), רב אמר ד) צריך לומר אתה, ושמואל אמר ה) א"צ לומר אתה:

פי' פני משה:

צ"ל אתה. ברוך אתה ה':

אצ"ל אתה. אלא ברוך ה' וכו':

א) בשם רב. אבל ברא"ש גרס ר' זעיר' ור' יהוד' כל ברכה וכו', ולא גרס בשם רב, וכן מפורש (בבבלי לעיל מ' ע"ב), דרב ס"ל כל ברכה שאין בה הזכרת "השם אינה ברכה, וכבר עמד בזה במעדני מלך עיי"ש:

ב) כל ברכה שאין עמה מלכות אינה ברכה. וצריך נמי להזכיר "השם (וכדלעיל מ' ע"ב) תני ולא שכחתי מלהזכיר "שמך "ומלכותך עליו:

ג) ארוממך אלקי המלך. פי' "ארוממך בברכה, בשם היינו "אלקי, ומלכות היינו "המלך:

ד) צ"ל אתה. מצינו "צריך שפי' שמעכב "בדיעבד (גיטין ט"ו ע"א), ומצינו צריך לכתחלה (לעיל ט"ו ע"ב) ובש"ע אור"ח רי"ד כתב כשידלג הזכרת "השם, או מלכות, או תיבת "העולם, צריך לחזור ולברך עיי"ש, ולא מצינו כשדילג תיבת אתה מה דינו, אבל כשדילג תיבת "אלקינו י"ל שהוי בכלל הזכרת השם ודו"ק:

ה) א"צ לומר אתה. וברא"ש גרס ושמואל אמר אלקינו מלך העולם עיי"ש ודו"ק:

(ב) דאמר א) בירושלמי דפרקין היינו ל' יום עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכה ב' פיסקא, ר' יהוד' אומר הרואה הים הגדול, אומר ברוך שעשה את הים הגדול, בזמן שהוא רואה לפרקים, וכמה הוא פרק, אחד לשלשים יום, שמעון קמטריא שאל לר' חייא, בר בא, בגין דאנא חמר, וסליק לירושלים בכל שנה, מהו שנקרע, א"ל אם בתוך ל' יום, אי אתה צריך לקרוע, לאחר ל' יום, צריך אתה לקרוע:

פי' פני משה:

בגין דאנא חמר. בשביל שאני מחמר אחר חמורים במשאות ועולה לירושלים בכל שנה מהו שצריך אני לקרוע בכל שנה ושנה כדין הרואה ירושלים בחורבנה (הארכתי בהעתקה משום דרא"ש ז"ל מביא בשינוי עיי"ש):

א) בירושלמי וכו'. ועיין במהרש"א שכ' ל"ל לתוס' להביא מירושלמי, והא אית' כן בגמר' דידן (לקמן נ"ט ע"ב) וכו' עיי"ש, וי"ל משום דבירושלמי מוכח דלכל הדברים הוה פרקים לל' יום לא לענין ברכה בלבד, אלא אפילו במעשה קריעה, אע"פ שפעמים הבגד עם הקריעה הראשונה עדיין עליו, שהרי קרע זה אינו מאחה לעולם, כמבואר בש"ע אור"ח תקס"א, מ"מ אם אחר פרק של ל' יום, הוא רואה, צריך לקרוע קריעה אחרת, משום הכי הביא התוס' ראי' מירושלמי:

תוס' ד"ה שעקר ע"ז מארצינו. בירושלמי מתני כשנעקר' ע"ז א) מכל א"י עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכה א', פיסקא, הרואה מקום שנעקר' ממנו ע"ז, אומר ברוך שעקר ע"ז מארצינו, מתניתא כשנעקרה מכל מקומות א"י, אבל אם נעקרה ממקום א', ב) אומר ברוך שעקר ע"ז מן המקום הזה, נעקרה ממקום א' ונקבעה במקום אחר, ג) מקום שנקבע בו אומר ברוך ארך אפים, ומקום שנעקרה ממנו אומר ברוך שעקר ע"ז מן המקום הזה, יהי רצון מלפניך ה"א ואלקי אבותינו, כשם שעקרתה אותה מהמקום הזה, כן תעקר אותה מן המקומות כולם, ותחזור לב עובדיה לעבדיך, ולא נמצא מתפלל על עובדי ע"ז, תני ר' ישמעאל בן גמליאל אומר ד) אף בח"ל צריך לומר כן, א"ר יוחנן ה) כי מי אשר יחובר, יבוחר כתיב, אל כל החיים יש בטחון, שכ"ז שאדם חי יש לו תקוה, מת אבדה תקותו, מ"ט במות אדם רשע תאבד תקוה:

פי' פני משה:

ותחזור לב עובדיה לעבדך. חסר כאן וה"ג בתוספתא, ובח"ל אין צריך לומר כן מפני שרובה גוים, ועלה קאמר טעמ' ולא נמצא מתפלל על ע"ז אם יאמר כן:

אף בח"ל צ"ל כן מפני שעתידין להתגייר שנאמר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה והיינו כדדריש ר' יוחנן לקמי':

כי מי אשר יחבר יבוחר כתיב ודריש לי' כי מי אשר ירצה יבוחר אל הקב"ה ויחובר אל ישראל ויתוספו עליהם כשיתגיירו אל כל החיים אלא כ"ז שהם חיים יש להם בטחון לבוא ולהתגייר שכל זמן וכו':

א) מכל א"י. בהגהת הש"ס מוחק תיבת "מכל, וכתב שהוא ט"ס, וגם ברא"ש אינו עכ"ל, א"כ הירושלמי פליג אגמר' דידן, דלירושלמי איכ' ג' שיטות בזה, חדא, כשנעקר מכל א"י, אומר ברוך שעקר ע"ז מארצינו, שנית, כשנעקר' ממקום א', אומר ברוך שעקר ע"ז ממקום הזה, שלישית, כשנעקר' כאן ונקבע במקום אחר וכו', ולפי גמר' דידן (לקמן נ"ז ע"ב) אין חילוק, דבין נעקרה מ"מ, או נעקר' ממקום א', מברך ברוך שעקר ע"ז מארצינו, אלא היכא שנעקר' רק ממקום א' הוא מוסיף וכשם שנעקר' ממקום הזה, כן תעקר וכו':

ב) אומר ברוך שעקר ע"ז ממקום הזה. משמע דלא מסיים יר"מ וכשם שעקרת וכו', אלא היכא דנעקר' ממקום זה, ונקבע במקום אחר ודו"ק:

ג) מקום שנקבע בו וכו'. לפי הפשוט הוי לי' למינקט מקום "שנעקר' ממנה אומר וכו' "ומקום שנקבע בו אומר וכו', וכן הוא ברמ"א (אור"ח רכ"ד ס"ב) דז"ל ואם נעקר' עכו"ם ממקום א', ונתנוה במקום אחר, מברך על מקום שנעקרה, שעקר עכו"ם, ועל מקום שנתנוהו לשם, שנתן ארך אפים עכ"ל. ואין לדקדק שהרי בסעיף א', על ברכת שנתן ארך אפים, כתב רמ"א וז"ל והאידנ' אין מברכין זאת הברכה, שהרי אנו מגודלים ביניהם, ורואין אותו תמיד עכ"ל, די"ל דס"ל לרמ"א, דעל שנעקרה מכאן, ונתנוהו במקום אחר, מברכין גם האידנ' ודו"ק:

ד) אף בח"ל צל"כ. מפני שעתידין להתגייר, והא דאית' (ביבמות כ"ד ע"ב), אין מקבלין גרים לימות המשיח, די"ל עתידין להתגייר קודם שיבוא ימי שלוה וגדולה לישראל ואז מקבלין:

ה) כי מי וגו'. לישנ' דקרא (קהלת ט' ד') כי מי אשר יבוחר אל כל החיים יש בטחון וגו', הכתיב הוא יבוחר, והקרי יחבר:

תוס' ד"ה על הנהרות. לא על כל הנהרות איירי, אלא ד' נהרות דכתיבי בקרא (בראשית ב'), "פישון, "גיחון, "חדקל, "פרת. ועי' רש"י (תהלים כ"ד ב') כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, ופרש"י על ימים יסדה, שבעה ימים מקיפין א"י וארבע נהרות ירדן וירמוך קרמיון ופיגה עיי"ש:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה