אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) פרק אלו דברים › דף נב.

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

פרק אלו דברים · דף נב.

פרק אלו דברים

ע"א גמר' בבת קול. עיין בשפ"ח לגמרא לעיל ג' ע"א ד"ה שמעתי בת קול:

וסברי ב"ש ברכת היום עדיפא והתני' הנכנס לביתו במ"ש מברך על היין וכו' ואח"כ אומר הבדלה וכו'. פי' אלמא דב"ש סברי ברכת היין תחילה ואח"כ והבדלה. וכאן מפלפל הש"ס לפרושי דב"ש, ועי' תוס' (לעיל מ"ז ע"א) ד"ה ואמר:

כי היכי דלא להוי עלן כמשוי. כפי דברי הש"ס כאן, מצינן לפרש דהך "כי "היכי "דלא "להוי "עלן "כמשוי, קאי ג"כ על כמה דמקדמינן לי' עדיף, דלדבר דהוי לי' לאדם למשוי, לא מקדים אדם עצמו כ"כ, אבל (בפסחים ק"ה ע"ב) הכי אית', עיולי כל כמה דמקדמינן לי' עדיף, "ומחבבינן אלי', אפוקי יומא מאחרינן לי', כי היכי דלא ליהוי עלן כטונא עיי"ש ודו"ק:

דטעים לי' בידיה. פי' שלא שתה מן הכוס, אלא שפך בידו, ומשם טעם, וה"ה דהוי מצי למימר דטעם לי' בכוס אחרת:

כוס של ברכה צריך שיעור. רביעית הלוג, והוא ביצה ומחצה דנפיש לי' טפי משיעוריה. ואע"ג דעכשיו סק"ד דב"ש סברי ב"המז טעונה כוס, וצריך ג"כ להיות מלא, (כדלעיל נ"א ע"א), וא"כ אף דנפיש טפי משיעורי", מ"מ כשטעים לי' בידו, לא הוה מלא, די"ל דעדיפי קא פריך לי':

גזרה שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת ידיו וכו'. ועיין שבת ט"ז ע"א שפרש"י "מאחוריהן, היינו חקק בית מושבן ועיי"ש בתוס', וכן מל' הרמב"ם פ"ח מה' אבות הטומא' ה"ג, משמע שהכוס הזה יש לו תוך גם לאחוריו, ובזה התוך יש בו משקין, וגזרו שמא יטמאו אותן משקין מחמת ידיו. אבל מתוס' (עירובין צ"ט ע א) ד"ה היה, שכתבו שמא יצאו מים אחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הידים, וסתמ' דאחורי הכוס ליכ' רביעית עיי"ש, וכן מת וס' (כריתות י"ג ע"ב) ד"ה וחלב, שכתבו ואין רגילות שיהא נדבק רביעית בדופני הכוס עיי"ש, משמע מדבריהם שאין לכוס זה תוך לאחוריו, וכן משמע מל' רבינו יונה, דז"ל במתניתן, ס"ל לב"ש חיישינן לפי דמשקה עומד אחורי הכלי, מפני ששוטפין אותו קודם השתייה, ומק בל טומאה אידים וכו' עיי"ש:

ידים שניות הן. פי' סתם "ידים, דהיינו שאין יודע להם טומאה, שניות הן לתרומה, אבל סתם ידים לחולין טהורין הן לגמרי, עד שיודע שנטמאו ידיו, באחת מן הטומאות שמטמאין את הידים, אז ידיו שניות הן, וענין זה מבואר בהקדמה לרמב"ם למס' ידים עיי"ש:

דף נ"ב ע"א רש"י ד"ה ור' יהושע היא. בב"מ בתנורו של עכנאי בפ' הזהב עכ"ל, וטפי הוה ניח' הגירס', בב"מ בפ' הזהב (נ"ט ע"ב) בתנורו של עכנאי. ועיין לעיל י"ט ע"א, מאי תנורו של עכנאי וכו' עיי"ש:

רש"י ד"ה ומשלשלן. ל' שלשלת כלומר סודרן לאחר המזון עכ"ל, דפירש של "שלשלת, הוא לשון, "לתלות הדברים זה אחר זה (עיין ערוך שלשל). א"נ י"ל ל' "שלש, דהא ג' ברכות איכ' כאן לב"ש אחר ברכת המזון, והן "מאור "ובשמים "והבדלה. והך "לאחריו ר"ל לאחר בר"המז:

רש"י ד"ה ודילמא ב"ה היא ואליב' דר"מ. דתנן במתניתן בה"א נר ובשמים ואמרינן בגמר' (לקמן ע"ב) ר"מ היא עכ"ל:

רש"י ד"ה בא להם יין. כל ימות השנה קאמר עכ"ל, ר"ל ולא כרישא דמתניתן דמיירי במוצאי שבת:

רש"י ד"ה טעמו פגמו. לב"המז ולקדוש ולהבדלה בפ' ערבי פסחים דף ק"ה ע"ב עכ"ל, המעיין שם ימצא דרק לענין כוס של "בר"המז וכוס של הבדלה, אית' התם טעמו פגמו, אבל מכוס של קידוש לא מיירי התם ודו"ק. והנה הכא משמע דרק בהני תלת, בכוס של קידוש והבדלה ובר"המז, הוא דקפדינן אפגום (וכן משמע מרש"י פסחים ק"ו ע"א ד"ה קפיד), אבל מכוס של קידושין ומילה ופדיון, ושאר ג' כוסות דליל פסח לא קמיירי, ועי' בתוס' ד"ה טעמו, ועי' בס' מגיד תעלומה שכ' שיש להקפיד בכל מקום שמברך על הכוס, שלא יהי' פגום, ולכתחלה יברך על כוס שלא נפגום ונתקן אפילו ע"י יין עיי"ש:

רש"י ד"ה הכי גרסינן אלא תרי תנאי אליב' דב"ש וכו'. ותנא דמתניתן דלעיל דר' יהוד' אליב' דב"ש סבר ברכה טעונה כוס עכ"ל, ומה שיש לדקדק בזה עי' רש"י לעיל נ"א ע"ב ד"ה נר ומזון, ובמהרש"א שם וכאן ודו"ק:

רש"י ד"ה גזרה שמא יטמאו משקין. שנפלו באחורי הכוס מחמת הידים, דתנן במס' פרה כל הפוסל את התרומה, כגון הידים (שבת י"ג ע"ב) מטמ' משקין להיות תחלה וב"ש סברי אסור להשתמש בכוס שאחוריו טמאות (כדלקמן ע"ב) עכ"ל:

רש"י ד"ה אלא ע"י משקין. שהמשקין נעשין ראשונים מדרבנן (כמשנה פרה פ"ח מ"ז), וא"ת כלי אינו מקבל טומאה אלא מאב הטומאה (רש"י ויקרא י"א ל"ד), ה"מ מדאוריית', וחכמים גזרו (בשבת י"ד ע"ב) שיהא משקים "ראשונים מטמאים כלי משום משקין זב וזבה וכו' עכ"ל, עיין (פסחים י"ז ע"ב ודף י"ח ע"א). מה שפרש"י משקים "ראשונים, יש לדקדק דהא כל משקין ראשונים הם ודו"ק:

רש"י ד"ה ובה"א וכו'. בתוספתא הכי גרסינן וכו' עכ"ל, ל' התוספתא העתקתי לרש"י בריש פרקין עיי"ש:

רש"י ד"ה אין כלי מטמא אדם וכו' (א) ואע"פ שהספר מטמא את הידים וכו' וא"ת פעמים שיש משקי' תבשיל טופח על הידים (ב) אין תורת משקין עליו אלא תורת אוכל עכ"ל:

(א) ואע"פ שהספר מטמא את הידים. כדאית' (שבת י"ד ע"א) אף הידים הבאות מחמת ספר פוסלת את התרומה עיי"ש, ועיין ברמב"ם פ"ח מה' אבות הטומאה ה"א וב' וח', ושם פ"ט הלכה ה', ומשם מובן מה שפרש"י כאן אין למדים הימנו, לפי שבידים החמירו עיי"ש:

ב אין תורת משקין עליו אלא תורת אוכל. וכעין דאית' (יומא פ' ע"ב) ציר שע"ג ירק, מצטרף לכותבת ביו"כ, ולא אמרינן משק' הוא ותצטרף למלא לוגמיו, אלא כל אכשורי אוכלא, (משקה הבא למתק את האוכל) אוכלא הוא עיי"ש ועיין מגן אברהם קנ"ח סק"י, דמפרש פרש"י כאן, דוק' משקה טופח של עצמו נקרא אוכל, אבל רוטב גמור מקרי משקה עיי"ש, ויש לדקדק הא מל' רש"י ביומא, משקה הבא למתק את האוכל, משמע דלאו ציר של עצמו קאמר ודו"ק:

רש"י ד"ה כלי' שנטמאו אחוריו במשקין. בכלי שטף קאמר דאלו כלי חרס אין מטמאין מגבן אפילו בטומאה דאוריית' (חולין כ"ד ע"ב) עכ"ל, "כלי עץ נקרא כלי שטף, שנאמר וכל כלי עץ ישטף במים, וכן "כלי "נחשת, שנאמר ואם בכלי נחשת בשלה ומורק ושטף במים (ערוך ערך שטף), ועיין תוס' בכורות ל"ח ע"א ד"ה כנגדו, כתבו דכל כלי מתכת, נקרא כלי שטף עיי"ש:

תוס' ד"ה ור' יהושע היא. וא"ת וכו' וי"ל דדוק' התם קאמר דאין משגיחין בבת קול דהבת קול היה כנגד הרוב וכו' עכ"ל, עיין בירושלמי מ"ק פ"ג להלכ' א', על האי מעשה דר' אליעזר, דפריך, כל הדין שבחא וניסא ולית הלכה כר' אליעזר בתמי', א"ר חנינ' משנתנה תורה לא ניתנה אלא אחרי רבים להטות, לכך אין הלכה כר"א, ופרי' ולית ר"א ידע שאחרי רבים להטות, ומשני לא הקפיד ר"א, אלא לפי ששרפו טהרותיו בפניו, פי' וחישב ר"א שמעשיהם שלא לש"ש, רק להכעיסו, שהיה להם לחוש לכבודו שהוא זקן, ולשרפו שלא בפניו, לכך לא חשש ר"א למנינם (יפה עינים). ומה שכתבו התוס' ובבר"המז אין מברכין עד אלאחר שג' ברכות וכו', נקט לאחר ג' ברכות, אע"ג דד' ברכות איכ', משום דבכ"מ נקרא ברכת המזון ג'. ברכות, כתוס' (לעיל מ"ו ע"א) ד"ה עד עיי"ש ובשפ"ח:

תוס' ד"ה מניחו לאחר המזון וכו' דהכא שאני דקסבר ב"המז טעונה כוס ולכן מניחו לבר"המז עכ"ל, וקשה כיון דעכשיו כבר חלה חובת הבדלה, וחובת ב"המז עדיין לא חלה. האיך ידחנו ההבדלה בשביל שרוצה לאכול ויצטרך אח"כ כוס (מלא הרועים), וי"ל מאחר דאפוקי יומא כל כמה דמאחרינן לי' טפי עדיף, לכן מניחו לב"המז, דאיכ' ג"כ הידור מצות ב"המז בכוס:

תוס' ד"ה טעמו פגמו וכו' לשתות צריך לברך אע"פ שהוא פגום דאסור ליהנות מעו"הז בלא ברכה (כדלעיל ל"ה ע"א) וקידוש והבדלה נמי באי אפשר מברך אפילו אפגום ונותן לתוכו מים כדאית' בירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי ברכות פ"ז להלכ' ה', אין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים ד"ר אליעזר, וחכ"א מברכין, ר' זריקא בשם ר' יוסי בן חנינא מודים חכמים לר"א, בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא, נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, מילת' דר' יוסה פליגא אדר' יונה, דר' יונה טעם כסא ומתקן לי', אין תימר שהוא מזוג, והתני השותה משקין מזוגי' שעבר עליהן הלילה דמו בראשו, א"ד יוחנן והוא שלנו בכלי מתכת:

פי' פני משה':

בכוס של ברכה. של ברכת המזון:

שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא. למצוה מן המובחר:

נהיגין רבנן כן גם בכסא דקידושא. לתת לתוכו מים כל שהוא:

מילת' דר' יוסי. דאמר מודי' חכמים לר"א פליגא אדר' יונה שהיה טועם כוס של בר"המז אחר הברכה ואח"כ היה מתקן לי' במזיגת מים:

אין תימר שהיה מזוג בתחלה. במעט מים ואח"כ היה מתקן כפי הצורך הא ליתא דהתני השותה משקין מזוגין וכו' וא"כ לא היה מניח יין מזוג להשהותו בביתו:

א"ר יוחנן והוא שלנו בכלי מתכת. פירש דמשני דלעולם לא פליגא, דר' יונה היה מוזגו קצת בלילה ומלינו בכלי שאינו של מתכת, ולמחר מוסיף עליו מים ומקדש עליו (הרא"ש סי' ב' עיי"ש):

תוס' ד"ה גזרה שמא וכו' שהרי אדם מנגב ידיו קודם אכילה, כדאמרינן (סוטה ד' ע"ב) א"ר אבהו כל האוכל פת בלא ניגוב ידים, כאילו אוכל לחם טמא וכו' עכ"ל:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה