שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת תרומה · מאמר קל
סמיכות ג' פרשיות תרומה ארון שלחן ע"ד הגמרא עשירים שבבכל במה זוכין
כדמסיק במסכת שבת בעי מניה רבי מרבי ישמעאל בר יוסי עשירים שבא"י במה הן זוכין א"ל מפני שמעשרין, שבבבל במה זוכין מפני שמכבדין את התורה, ושבשאר ארצות במה זוכין במה שמכבדין את השבת כו' ונראה ששלשה אלה נזכרו כאן כסדר זה, מתחלה הזכיר ויקחו לי תרומה רמז שבזכות תרומות ומעשרות מתעשרין מדלא קאמר ויתנו לי תרומה והזכיר קיחה במקום נתינה להורות שכל נותן הוא לוקח, ותרומה ומעשר הכל אחד זולת שיש הפרש בשיעיר כי שיעור תרומה עין רעה אחד מששים לפי שאז אינו מרגיש בחסרונו כלל כדרך כל אסורים שבטלין בששים לפי שלא חלי ולא מרגיש וכאלו לא נתן כלום, אבל אחד מארבעים נותן הרגש גדול וראיה מן ל"ט דמלקות שאם יוסיף להכותו' אז ירגיש בהכאה מ' יותר מבכל הקודמים, וממילא נשמע שבינוני אחד מן נ', כי כל מה שהוא פחות מן ארבעים דורך אל המיצוע וק"ל,, ואם רמזה התירה שכל נותן לוקח בתרומה ק"ו במעשר שנותן הרבה יותר אחד מן עשר ע"כ משם יתעשר, כי כל עושר נגזר מלשון עשירי כמו שכתוב עשר תעשר והמבזבז ליתן אחד מן חמש זוכה יותר לרבוי ברכה כי חמש נגזר מן לשון וחמש את ארץ מצרים דהיינו להיות מזויין ברבוי תבואות, ודורשי רשומות אמרו במלת צדקה יש צ' ק' רמז לנותן אחד מעשרה דהיינו י' מן ק' ישאר לו צ', ד' ה' היינו הנותן מן ה' אחד וישאר לו ד' וכתיב וצדקה תציל ממות רמז לדבר מת חי, רוצה לומר כשיתן מ' מן ת' מציל מן המיתה וכשנותן שתים מן עשרה ויעשה מן י' ח', אזי יוסיף לו עוד חיים יותר מן הנגזר וכל זה רמזים נכונים, ואחר פרשת התרומ' נאמר ועשו ארון עצי שטים רמז שבזכות שמכבדין את התורה כמובן מן לשון ועשו שבני עירם עושין מלאכתן של ת"ח והיינו כבוד התורה יזכו גם כן לעושר הבא מן המדה העשירית בסוד ארון ט' טפחים וכפורת טפח ורמז לדבר בבדי הארון שנאמר לא יסורו ממנו כי הבדים נושאים בהם הארון וזה רמז למחזיקי ידי לומדי תורה כי הם נושאי התורה, שלא יסירו מן הארון עצמו רוצה לומר שיש להם שכר טוב בעמלם כמו העוסק בתורה עצמה שנאמר בה בשמאלה עושר וכבוד, ואחר פרשת הארון נאמר ועשית שלחן וגו' והוא רמז לכיבוד השבת כי השלחן היו עורכים עליו לחם הפנים מדי שבת בשבתו ע"כ נרמז בו כבוד השבת כמעשה של ההוא קצב שמביא בגמרא שזכה לשלחן של זהב על שהיה מכבד את השבת ומשם ראיה ברורה שהשלחן מרמז לכבוד השבת על כן המכבדו זוכה לשלחן של עושר ואמרו רז"ל ששני מלאכים מלוין את האדם בצאתו מן בית הכנסת לביתו ערב שבת בין השמשות אם מוצא שלחנו ערוך כו' מלאך טוב אומר יהי כן בשבת הבאה כו' לכך נאמר בלחם הפנים לשלחן ביום השבת ביום השבת יערכנו וק' תרתי למה לי אלא לרמוז שאם ביום השבת יערכנו אז יזכה גם לשבת הבאה שביום השבת יערכנו וזה רמז נכון, ובגמרא אמרו בזמן שמוצא שלחנו ערוך ונר דליק ומטה מוצעה כו' נקט סדר הפרשה כי הזכיר כאן השלחן והמנורה ועשיית המשכן עצמו שנעש' למיטה כפרש"י על פסוק הנה מטתו שלשלמה זה אוהל מועד כו' וכנגך שלחן ומנורה ומיטה שנסמכו כאן הוציאו רמז זה גם לשלחנו של כל אדם שביום השבת יערכנו ויהיה שם גם מנורה ומיטה ואולי כפל של ביום השבת יערכנו רמז לעריכת שלחן ולעריכת מנורה שנ' בה יערך אותו אהרן ובניו, ולקמן פרשת תצוה יתבאר עוד בעזרת השם מן ענינים אלו ושם יתבאר שהארון והמנורה שניהם מרמזים על התורה והחכמה שכן אמרו הרוצה להחכים ידרים כו' ולפי זה היה לו להסמיך מנורה לארון ולמה הפסיק בינתים בשלחן, ונראה לומר על זה הדרך שהשלחן רמז לעושר ומעלה זו מוקדמת ומאוחרת אל התורה מוקדמת בזמן ומאוחרת במעלה כי אם לא יאכל תחלה ויבריא גופו איך יעסוק בתורה ומאוחרת במעלה כי ודאי אין לו ערך ודמיון אל מעלת התורה וכן המאכיל מן שלחנו אל לומדי תורה הרי הוא מוקדם להם כקדימת זבולון ליששכר כי אלמלא עליא לא מתקיים אתכליא אבל מ"מ הוא מאוחר כי הלומד תורה בעצמו שכרו גדול שנותנת לו חיים בעוה"ז ובעוה"ב כמו שיתבאר דרוש זה בארוכה אם ירצה השם פרשת תצוה, ויש קצת סמך לדברינו שהמעשר והתורה והשבת כולם משפיעים העושר מן אוצר של מעלה לפי שמצינו בכולם לשון אוצר במעשר כתיב הביאו המעשר אל בית האוצר, ובתורה כתיב יראת ד' היא אוצרו וכתיב הן יראת ד' היא חכמה, ובשבת מסיק בגמרא מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה כו', ושלשתן כנגד ג' חלקי ההרכבה שבאדם והיינו נשמתו וגופו וממונו, המעשר מוסיף שלימות בממון שנאמר עשר תעשר, והתורה מוספת שלימות בגופו ולכל בשרו מרפא והשבת מוסיף נשמה יתרה, ובהצעה זו מיושב מה שפסיק בילקוט בפרשת עשר תעשר בזכות ג' דברים ישראל מתחטאים לפני הקב"ה בזכות שבת שנאמר אם תשוב משבת רגליך מה כתיב בתריה אז תתענג על ד', ובזכות המעשרות שנ' ושמחת בכל הטוב ד"א ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תור' כ' לפיכך משה מזהיר לישראל עשר תעשר עכ"ל, וקשה מה ענין שלשתן זה לזה אלא נראה לפי ששלשתן מביאין העושר, ויתכן לפרש ענין המעשר היינו המחזיק ידי לומדי תורה לפיכך נאמר בו ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה רצה לומר שיש לו שמחה במעשרו כאלו עסק בתורה כי לא נתנו מנות אלא למחזיקים בתורת ד':