שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת תרומה
מאמר קכה
ביאור ג' תרומות וביאור והנשיאים הביאו וגו' דרשו רז"ל לשון עננים
ויקחו לי תרומה וגו' ויתנו מבעי ליה, וע"ק בשני תרומות ראשונים הקדים קיחה לתרומה ובשלישית נאמר וזאת התרומה אשר תקחו מאתם הקדים תרומה אל הלקיחה, ועוד קשה רש"י מנה י"ג דברים לנדבה ובפרטן אתה מוצא ט"ו דברים, וע"ק שאמר אבני שוהם ואבני מלאים לאפוד ולחשן למה הוצרך דווקא בנדבה זו לפרש למה היו צריכין אבני שהם ואבני מלואים מה שלא פרט כן בשום דבר הבא לנדבה, אע"פ שכן נאמר גם בשמן ובשמים היינו לפי שאינן שייכין לשום בנין ועוד בשמן נקט למאור לומר לך דווקא שמן זך השייך למאור לאפוקי השייך למנחות וכן לא כל מיני בשמים אלא דווקא הראויין לשמן ולקטורת אבל באבני שהם קשה, וקושיא זו יתכן לתרץ על דרך שמסיק במסכת יומא פרק יום הכפורים על פסוק והנשיאים הביאו את אבני השהם ואבני מלואים שהעננים הורידו להם אבנים אלו עם המן כי נשיאים לשון עננים וכה"א נשיאים ורוח וגשם אין וגו' וקשה למה לא הביא פסוק מעלה נשיאים מקצה הארץ אלא מילתא אגב אורחא קמ"ל למה הביאו העננים אבני שהם ואבני מלואים לפי שהיו שייכין לאפוד ולחשן והעננים היו צריכין לאפוד ולחשן לפי שכל ענן יש לו חשק גדול להוריד מימיו על הארץ על דרך המדרש אין תשוקת גשמים אלא לארץ שנאמר פקדת הארץ ותשוקקיה וגו' וכתיב והולידה והצמיחה ויותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק ובזמן שישראל עובדין ע"ז מה כתיב תמן ועצר את השמים מדקאמר ועצר ש"מ שהעננים יש להם חשק גדול להוריד לארץ מטר והקב"ה עוצר אותם או בעון ע"ז ממש או בעון קלקול הדינין ששקול כע"ז כי כן נאמר לא תטע לך אשירה כל עץ וכתיב לא תעשון אתי אלהי כסף ושניהם נדרשו על המעמיד דיין שאינו הגון ש"מ שזה שקול כע"ז, או בעון הצדקה שנאמר נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר ומן פסוק זה למדו רז"ל שאין הגשמים נעצרים אלא בעון פוסקי צדקה ברבים ואין נותנין ועל כן אמרו בג"ש דבליעל בליעל שכל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד ע"ז, ר"ל שוין הם בעונש מניעת המטר על כן אין להם עליה כי אם ירידה מנכסיהם כשאין מטר במוכן מלשון בלי יעל, ע"כ הביאו ענני' אבני שהם ואבני מלואים לאפוד המכפר על ע"ז כדי שלא יעצר הגשם מחמת חטא ע"ז ולחשן הנתון על הלב המכפר על אימוץ הלב כמ"ש ולא תאמץ לבבך אף על פי שבגמרא מסיק שמכפר על הדינין מ"מ מאחר שהיה נתון על לב אהרן מכפר גם על כל דברים המסורים ללב ומכללם אימוץ הלב בצדקה כדי שלא יעצור השמים בעבורם ובזה מיושב למה לא מנה רש"י כ"א י"ג דברים לפי שלא רצה למנות אבני שהם ואבני מלואים שהיו העננים מביאים ולא מנה כי אם מה שהתנדבו כל ישראל, ולפי שעה היה האפוד מכפר על ע"ז של מעשה העגל, והחשן אולי היה בין המתנדבים בנדבת המשכן איש או אשה אשר ידוונו לבו כל היום דוה ומתחרט על מה שפסק ליתן ונתחרט על כן בא החושן לכפרה, ומה שהקדים תרומה ללקיחה בשלישי נראה לתרץ במה שמסיק ברבתי ז"ל וזאת התרומה אמר רבי טביומי בשעה שהגיע זמנו של יעקב אבינו ליפטר מן העולם קרא לבניו אמר להם הוו יודעין קב"ה עתיד לאמר לבניכם לעשות משכן אלא יהיו כל צרכיו מוכנים בידכן שנאמר והיה אלהים עמכם וכי ס"ד שכשהיה יעקב חי לא היה הקב"ה עמהם אלא כך אמר להם עתיד הוא לומר לכם ועשו לי מקדש והוא יורד ומשרה שכינתו בתוכה שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ויש מהם שהתקינו עצמם לדברים אלו ויש מהם ששכחו וכשבא משה ועשה המשכן יש מהם שהביא מעצמו ויש מהם שלא הביא אלא ממה שהיה מונח בידו שכן הוא אומר וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן ואומר וכל אשר נמצא אתו עצי שטים עכ"ל, ומטעם זה בשני תרומות הראשונות שהיו בקע לגלגולת הקדים לקיחה לתרומה כי על ידי קיחה זו נתרמו ולא מקודם, אבל פסוק וזאת התרומה מדבר בי"נ דברים שבאו בנדבה כבר נתרמו מימות יעקב על כן הקדים תרומה ללקיחה כי נתרמו מאז ומקדם קודם שבא זמן הלקיחה ולכך אמר התרומה בה"א הידיעה להורות שמדבר בדבר הידוע שהיה כבר כמוס בידם ואולי מטעם זה נאמר עצי שטים עומדים רצה לומר עומדים ומוכנים לכך מימות יעקב כשאמר והיה אלהים עמכם ואמר כן ליוסף לפי שעתיד להיות משכן שילה בחלקו ואולי שעליו אמר ואני הנה נתתי לך שכם אחד על אחיך, ומה שאמר ויקחו ולא אמר ויתנו בארתי בספר כלי יקר לפי שכל נותן נקרא וקח כי במקום שנותן פרוטה יוסף לו ה' כהנה וכהנה פי שנים וכפלי כפלים:
מאמר קכו
מדרש הרבתי על ויקחו כי תרומה כו'
ונראה ליישב בזה מדרש הרבתי וז"ל ויקחו לי תרומה הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם וגו' בנוהג שבעולם אדם מוכר בתוך ביתו הוא עצב עליו והקב"ה נתן תורה לישראל ושמח שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם, בנוהג שבעולם אדם לוקח חפץ מיצר לשמרו אבל התורה משמרת בעליה שנאמר בהתהלכך תנחה אותך, בנוהג שבעולם אדם לוקח חפץ מן השוק שמא יכול ליקח בעליו עמו אבל הקב"ה. נתן תורה לישראל ואמר כביכול לי אתם לוקחים הוי ויקחו לי תרומה עכ"ל, וקשה על מדרש זה וכי פרשה זו מדברת מן מתן תורה שדרש כל הענין על התורה ומה ענין שלשתן לפרשה זו, ונראה שבא לדרוש ג' תיבות אלו ויקחו לי תרומה לתרץ כל מלה ומלה כי ויקחו קשה ליה ויתנו מבעי ליה, לי, קשה ליה וכי הקב"ה צריך לתרומה זו והלא שלו הכסף והזהב, תרומה קשה ליה למה קרא נתינה זו בלשון תרומה, על כן בא כמתרץ ולומר שמצינו בבחינת התורה ג' מעלות טובות לישראל וכנגדם נמצאו גם כאן בנדבה זו על כן רמזם אחד לאחד ואין כוונתו כלל לפרש פסוק זה על קבלת התורה כי אינו מדבר כי אם מן ענייני נדבה אך שבעל מדרש זה מביא לו ראיה ממקום אחר על דבריו כדי שלא תאמר לו ראה זה חדוש הוא, מתחלה בא לתרץ לשון ויקחו לפי שמצינו בנתינת התורה שאע"פ שכל מוכר עצב מ"מ הקב"ה שמח במכירת התורה ולמה אלא לפי שכל נותן נקרא לוקח כך הקב"ה אף על פי שאם צדקת מה תתן לו מ"מ נחת רוח הוא לפניו ית' שאמר דבר ונעשה רצונו וכמ"ש הבו לה' בני אלים הכתיב לשון קבלה כנגד השי"ת מטעם זה וזה"ש כי לקח טוב נתתי לכם הרי בבירור שקרא נתינה זו לקיחה כלפי שמיא וכמו שמצינו בתורה שכל נתינה תקרא לקיחה אפילו כלפי שמיא ק"ו בבשר ודם הלומד לחבירו רו תורה יותר הוא לוקח ומקבל ממה שהוא נותן על דרך ומתלמידי יותר מכולם, וההיקש בזה גם בנדבה זו כל נותן נקרא לוקח כי כנגד כל פרוטה שהוא נותן יקח כנגדה מאוצר של מעלה כפלי כפלים לכך נאמר ויקחו, ואחר כך בא לתרץ לשון תרומה לפי שמצינו בתורה שמשמרת את בעליה וכל שומר צריך להיות למעלה מן הנשמר שנאמר גבוה מכל גבוה שומר עליהם כך נאמר בתורה בשכבך תשמור עליך משמע עליך למעלה ממך השומר, כך נאמר בצדקה צדקה תרומם גוי כי כל נותן צדקה גונז למעלה במקום שאין היד שולטת והחלק מן ממונו הגנוז למעלה משמר כל הנותר אשר ממנו תרם כמ"ש וקובץ על יד ירבה ע"י היינו למעלה מן היד במקום שאין היד שולטת על כן קרא הנדבה תרומה לשון רוממות להורות שהיא עולה למרומים ותשמור את כל הנותר מממונו וגם את בעליה תשמור מכל רע כמו שהתורה משמרת בעליה ואחר כך בא לתרץ גם לשון לי כי כמו שעל ידי התורה אמר הקב"ה כביכול אותי אתם לוקחים כי במקום שהתורה מצויה שם השכינה מצויה כי אין להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה כך בנדבה זו על ידה אותי אתם לוקחים כי בנדבה זו תגרמו שאשכין שכינתי בתוככם כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם לכך נאמר לי שהוא משמש לשון אותי, ובעל מדרש זה אגב אורחיה דרש גם סמיכות הפרשיות כי למעלה מן הענין כתיב ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה כדי לקבל התורה וסמיך לי' ויקחו לי תרומה לומר שהתורה והצדקה שוין בשלשה ענינים הרומזים בשלשה תיבות אלו ויקחו לי תרומה, ויקחו שהנותן נקרא לוקח לכן נאמר בתורה כי לקח טוב נתתי לכם, לי אותי אתם לוקחים להשרות שכינתי בתוככם ע"י התורה וכן ע"י הצדקה אני בצדק אחזה פניך, תרומה לשון התרוממות המורה על השמירה ורמז במלת תרומה אותיות תורה מ' ר"ל התורה שניתנה למ' יום שנזכרה בסוף פרשה הקודמת נותנת לישראל התרוממות ושמירה וכמו כן צדקה תרומם גוי כדאמר רב אבהו אמר משה להקב"ה במה תרומם קרן ישראל אמר לו בכי תשא את ראש פירש"י בנדבה כו' לכך נאמר ויקחו לי תרומה:
מאמר קכז
במדרש עלית למרום שבית שבי כו'
וברבתי מסיק ויקחו לי תרומה הה"ד עלית למרום שבית שבי כל עילוייך לא היה אלא מן המרום עלית למרום, ומשה עלה אל האלהים, ומשה נגש אל הערפל שבית שבי מלך ב"ו בשעה שחיילותיו נשבים הוא מיצר יכול אף כאן ת"ל לקחת ובשעה שאדם מוכר הוא מיצר ת"ל מתנות באדם אמר להם הקב"ה כך אני מעלה עליכם כאילו מתנה נתונה לכם, אף סוררים אמר הקב"ה למשה מה אומות העולם אומרים שאיני חוזר עליהם על שעבדו ע"ז שנאמר סרו מהר, אפילו סוררים הם איני מניח אותם ועמהם אני דר שנאמר ואף סוררים לשכון יה אלהים עכ"ל, וקשה מה ענין דרש זה אל פסוק ויקחו לי תרומה כי כל הדרש אינו מדבר כי אם מענין התורה והפסוק מדבר מעניני סתם תרומה אלא שדרש סמוכין כדאמרן, ודרש עוד לשון תרומה ולא נאמר לשון הפרשה ויפרישו לי מממונם נדבה אלא כדי לדרוש בו גם לשון התרוממות וסמך זה לפסוק ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה להשוותם זה לזה כמו שצדקה תרומם גוי כך על ידי התורה ירומו זה הוא שאמר כל עילויך לא היה אלא מן המרום כי משה עלה למרום לקבל התורה וכתיב ביה צדקות ה' עשה וגו' שבית שבי מלך בשר ודם בשעה שחיילותיו נשבים כו' נראה לפרש שזה מדבר בחלק הנסתר שבתורה שהוא כולו שמותיו של הקב"ה וכתיב ה' איש מלחמה ה' שמו פירש"י בשמו הוא נלחם ונמצא ששמותיו הם חיילותיו אשר עמהם הוא נלחם, וקרא לנסתר שבתורה בלשון שבי כי הנגלה דווקא שייך למין האדם על דרך כלום למצרים ירדתם כו' אבל הנסתר עליו אמרו המלאכים מוטב שתתן הודך על השמים וכו' ועל כן הוא נחשב בארץ כשבוי בארץ לא לו ומ"מ היה הקב"ה מוכרח ליתן הנסתר לארץ אגב חלק הנגלה שבתורה השייך דווקא לאדם לכך נאמר לקחת מתנות באדם, ונקט לקחת לשון מכירה וקניה וכל מוכר בעין רעה מוכר ת"ל מתנות וכל נותן מתנה בעין טובה נותן כמו שאמר כי לקח טוב נתתי לכם ר"ל אף על פי שהיא לקח טוב מ"מ נתתי לכם במתנה החלק הנסתר אגב החלק הנגלה שדומה למכירה, וכפי הנראה שכל מדרש זה בא לתרץ סמיכות ויקחו ק לי תרומה וגו' ועשו לי מקדש וגו' לפרשה הקודמת המדברת מן מתן תורה לומר לך שאף על פי שבמעשה העגל סרו ישראל מן הדרך מ"מ מצד התורה שכבר קבלו אמר הקב"ה אותי אתם לוקחים ומאז אין אני יכול לעזוב אתכם לפיכך עשו לי מקדש וגו' מוציא דרש זה גם מן פסוק עלית למרום שבית שבי המדבר מן מתן תורה וסמיך ליה ואף סוררים לשכון יה אלהים אפילו סוררים איני מניח אתכם ואני דר עמכם כו, והזכיר יה אלהים רמז למשכן שנעשה על ידי ט"ו דברים המנויין בפרשה
מאמר קכח
ביאור פסוקים לקחת מתנות באדם וגומר
ונר אה לפרש על זה הדרך לקחת מתנות באדם כי רז"ל אמרו שבחטאו נתמעטה קומת האדם והועמד על ק' אמה שנאמר ותשת עלי כפכה כף היינו מאה וטעמו של דבר לפי שהכל נברא במאמר והאדם נברא בידים ממש כפירש"י פרשת בראשית ולמדו זה ג"כ מן פסוק ותשת עלי כפכה, וקשה איך למדו מן פסוק אחד ב' דרשות לא ראי זה כראי זה אלא כך פירושו כי מן פסוק זה אנו למידין שנברא בידים שנאמר כפכה, אך שדעת רז"ל שגם אחר החטא שנגזר עליו למעט קומתו מ"מ אי אפשר שלא ישאר בו רושם קצת המורה על שהוא יציר כפיו של השי"ת ורושם זה הוא שהועמד על ק' אמה כמספר כף ודקדקו זה מדהזכיר לשון כף ולא לשון יד אלא כדי לדרוש כף עולה מאה, וכדמות ראיה לזה ממה שנאמר במשה ושכתי כפי עליך עד עברי ופירש"י שמשם זכה משה לקירון עור פנים ומצינו ביוצר של שבת שלפני שבועות המסדר רמזים על כל אותיות דאלפא בית"א, כף כפיו אל יספוק בשמח אום מאומות בנחלת י"ש עולמות כו' קוף קרן עור פני פודה כו' הנך רואה שקוף וכף מורים על ענין אחד כי קרן עור פודה היינו קירון עור פני משה אשר אליו זכה מן ושכותי כפי וכ"ף עולה למספר מאה על כן רמז הענין באות קו"ף, וכן באות כ"ף העולה מאה כי מצד שלעת יד כפיו יספוק אל כו' אזי מצד הכף של הקב"ה יזכו לשכר העה"ב י"ש עולמות כי אז צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה והיינו קירון עור פני משה שהיה מעין העה"ב, ועל כן נאמר למשה לקחת מתנות באדם והיינו קירון עור פניו מעין קירון של אדם הראשון קודם שחטא כארז"ל תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה קלסתר פניו לא כל שכן, וכל זה רושם לדורות ממה שהאדם יציר כפיו של השי"ת וגם אחר שחטאו בעגל ניטלו מהם הכתרים שנקשרו להם כנגד נעשה ונשמע קרני ההוד מ"מ נשאר רושם הכ"ף קיים במה שצוה ה' להם מלאכת המשכן והמקדש שגובהו מאה אמה כדמסיק פ' חלק ואולך אתכם קוממיות מאה אמה כהיכל וכותליו כו' ונראה שגם המקדש היה ק' אמה כמספר כ"ף לפי שגם המקדש יציר כפיו של השי"ת שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך היינו כף וזה"ש ואף סוררים אשר סרו מהר מן הדרך ואיבדו מתנות של אדם הראשון מ"מ נשאר בהם קיים רושם כף במה שנצטוו על מלאכת המשכן על שם העתיד שהיכל וכותליו יעלו למספר ק' אמה ובהם שכינת אל אחד לכך נאמר לשכון יה אלהים עולה למספר מאה ואחד מאה כנגד ק' אמה א' כנגד אל אחד השוכן בקרבו גם אתכם קוממיות ר"ת ק"א, ועל זה אמר ברוך ה' יום יום וגו' כמספר הברכות שחייב כל אדם לברך את ה' בכל יום ויום דהיינו מאה ברכות כמספר הזה יעמס לנו האל ישועתינו סלה על ידי המקדש של ק' אמה אשר שם השכין ה' שכינתו, ומה שנאמר יה אלהים פרט שם יה כנגד ט"ו נדבות שנזכרו בפרשה וכנגד ט"ו טפחים של הארון אשר אמתים וחצי ארכו ועוד היו במקדש ט"ו מעלות מן עזרת נשים לעזרת אנשים כמספר שם יה המתווך בין איש לאשה כך היה במשכן ומקדש זיווג השכינה לישראל כמו שנאמר בועליך עושיך וגו' רמז לדבר ויקחו לי תרומה נוטריקון תרי מאה והיינו המקדש הנעשה בידים ק' אמות של מקדש כנגד ק' דהיינו כף של השי"ת שבו נברא המקדש ואתי שפיר גם למ"ד קוממיות שני קומות של אדם הראשון ומאחר שאנו רואין בשני מקומות אלו שסמך התורה אל תרומת המשכן א' בפסוק עלית למרום שבית שבי המדבר בקבלת התורה ואחר כך אמר ואף סוררים לשכון יה המדבר במשכן, ב' בסמיכות פר' תרומת המשכן לסוף פרשה הקודמת ש"מ שגם במלאכת המשכן הארון מקום התורה הוא העיקר
מאמר קכט
בכולם נאמר ועשית ובארון נאמר ועשו
לכך נאמר בכולם ועשית ובארון כתיב ועשו ארון הכל יתעסקו בו כדי שיהיה לכולם חלק בעשיה זו לפי שהארון כולל כל התכליות היוצאים מן כל כלי המשכן כי המנורה והשלחן ארז"ל הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין וסימנך מנורה בדרום ושלחן בצפון ונמצא שהמנורה מרמזת על החכמה והשלחן על העושר ושניהם כלולים בתורה כמ"ש אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד וכתיב והחכמה תחיה את בעליה ואם כן שניהם מקורם בתורה והמזבח בא לכפרה וכן התורה מכפרת יותר מזבח ומנחה וראיה מעון בני עלי וכן כל בגדי כהונה המכפרים כקרבנות, נמצא שכל הרוצה למלאות ידו או בחכמה או בעושר או בעניני כפרה יעסוק בתורה שבארון כי בתורה לבד ירוה כל צמאיו וימצא כל מבוקשו כרכא דכולא ביה על כן אמרו הכל יעסקו בארון ונרמז בתרומה תורה מ' כי התורה שניתנה לארבעים יום כוללת כל מיני תועלות היוצאים מן כל כלי המשכן הנעשין ע"י תרומה זו ובמסכת יומא פרק בא לו מסיק רבי יוחנן רמי כתיב ועשית לך ארון עץ וכתיב ועשו ארון עצי שטים מכאן לת"ח שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו, וקשה לפי זה למה נאמר כאן ועשית, ונראה ליישב ע"ד שמסיק ביומא פרק א' ועשו ארון עצי שטים אבא חנן אומר משום רבי אליעזר כתוב אחד אומר ועשית לך ארון עץ וכתוב אחד אומר ועשו ארון עצי שטים הא כיצד הא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום הא בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום פירש"י בזמן שעושין רצונו של מקום נקראת העבודה על שמם, ובדברי ר' יוחנן פירש רש"י שהטיל הקב"ה העבודה על משה והיו כל ישראל עושין מלאכתו לכך נאמר ועשו, ואין פירושו מחוור כי ועשית לא נאמר בהאי ענינא, ורש"י בעצמו פירש שאסמכתא היא, ולי נראה שדברי ר' יוחנן ודברי אבא חנן הכל אחד וע"ד שארז"ל יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ כו' וכל תורה שאין עמה מלאכה כו' והמובן מזה שכל ת"ח בעצמו חייב להיות עוסק גם במלאכה והיינו בדור פרוץ שאיש לבצעו פונה ואינן רוצין לעשות המלאכה המוטלת על התלמיד חכם אז חייב החכם עצמו לעשות מלאכתו המוטלת עליו, זה"ש הא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום ואז כולם עושין מלאכתו כדי שיהיה פנוי לעסוק בתורה על דור כזה נאמר ועשו ארון שהכל עוסקים במלאכה של תלמידי חכמים כדי שיהיה הוא פנוי מכל עסק ויעסוק בתורה, הא בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום ואינן רוצים לעשות מלאכתו של ת"ח על דור זה נאמר ועשית כי אז הת"ח בעצמו מוכרח לעשות מלאכתו, לפיכך א"ר יוחנן מכאן לת"ח שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו, ויכול להיות שאבא חנן סובר שקודם מעשה העגל צוה ד' למשה בהר תוך מ' ימים ראשונים על מעשה המשכן כי כן משמעות סדר הפסוקים ואז היו עדיין עושין רצונו לכך אמר ועשו ארון, אבל פסוק ועשית לך ארון עץ מדבר בלוחות שניות שאחר מעשה העגל ואז נקראו אין עושין רצונו לכך נאמר שם ועשית לך, כי כל הענין מדבר בלוחות שניות, וזה שכתוב עטרת חכמי' עשרם אולת כסילים אולת לפי שנאמר בצל החכמ' בצל הכסף, שעא תטעה לומר ששניהן שוין במדריגה על זה אמר שאין הפירוש כן אלא ר"ל שהלן בצל החכמה הוא לן גם בצל הכסף כי אין לו מחסור דבר שהרי בני עירו מצווין לעשות מלאכתו אבל הסכל הלן בצל הכסף לא בעבור זה יהיה בצל החכמה אלא ישאר בסכלותו, לכך אמר עטרת חכמים רוצה לומר העטרה של החכמה אשר החכמים מתעטרים בה זהו עשרם, כי מן החכמה יבואו גם לכלל עושר, אבל אולת כסילים אשר שמים זהב כסלם, ישאר אולת ר"ל ישאר באולתו קשורה בו ולעולם לא יבא על ידי עשרו לכלל ר החכמה, אם לא יוציא ממונו לתלמוד תורה או שאר ענייני צדקה, ואע"פ שלהנחה זו היה לו להסמיך מנורה לארון כי שניהם מרמזים לעניני החכמה אשר יש לה קדימה על השלחן המרמז לעושר, מ"מ נראה שלכך סמך ג' פרשיות אלו פרשת תרומה ונדבה פרשת ועשו ארון ופרשת ועשית שלחן להורות ששלשתן מביאים לידי עושר,
מאמר קל
סמיכות ג' פרשיות תרומה ארון שלחן ע"ד הגמרא עשירים שבבכל במה זוכין
כדמסיק במסכת שבת בעי מניה רבי מרבי ישמעאל בר יוסי עשירים שבא"י במה הן זוכין א"ל מפני שמעשרין, שבבבל במה זוכין מפני שמכבדין את התורה, ושבשאר ארצות במה זוכין במה שמכבדין את השבת כו' ונראה ששלשה אלה נזכרו כאן כסדר זה, מתחלה הזכיר ויקחו לי תרומה רמז שבזכות תרומות ומעשרות מתעשרין מדלא קאמר ויתנו לי תרומה והזכיר קיחה במקום נתינה להורות שכל נותן הוא לוקח, ותרומה ומעשר הכל אחד זולת שיש הפרש בשיעיר כי שיעור תרומה עין רעה אחד מששים לפי שאז אינו מרגיש בחסרונו כלל כדרך כל אסורים שבטלין בששים לפי שלא חלי ולא מרגיש וכאלו לא נתן כלום, אבל אחד מארבעים נותן הרגש גדול וראיה מן ל"ט דמלקות שאם יוסיף להכותו' אז ירגיש בהכאה מ' יותר מבכל הקודמים, וממילא נשמע שבינוני אחד מן נ', כי כל מה שהוא פחות מן ארבעים דורך אל המיצוע וק"ל,, ואם רמזה התירה שכל נותן לוקח בתרומה ק"ו במעשר שנותן הרבה יותר אחד מן עשר ע"כ משם יתעשר, כי כל עושר נגזר מלשון עשירי כמו שכתוב עשר תעשר והמבזבז ליתן אחד מן חמש זוכה יותר לרבוי ברכה כי חמש נגזר מן לשון וחמש את ארץ מצרים דהיינו להיות מזויין ברבוי תבואות, ודורשי רשומות אמרו במלת צדקה יש צ' ק' רמז לנותן אחד מעשרה דהיינו י' מן ק' ישאר לו צ', ד' ה' היינו הנותן מן ה' אחד וישאר לו ד' וכתיב וצדקה תציל ממות רמז לדבר מת חי, רוצה לומר כשיתן מ' מן ת' מציל מן המיתה וכשנותן שתים מן עשרה ויעשה מן י' ח', אזי יוסיף לו עוד חיים יותר מן הנגזר וכל זה רמזים נכונים, ואחר פרשת התרומ' נאמר ועשו ארון עצי שטים רמז שבזכות שמכבדין את התורה כמובן מן לשון ועשו שבני עירם עושין מלאכתן של ת"ח והיינו כבוד התורה יזכו גם כן לעושר הבא מן המדה העשירית בסוד ארון ט' טפחים וכפורת טפח ורמז לדבר בבדי הארון שנאמר לא יסורו ממנו כי הבדים נושאים בהם הארון וזה רמז למחזיקי ידי לומדי תורה כי הם נושאי התורה, שלא יסירו מן הארון עצמו רוצה לומר שיש להם שכר טוב בעמלם כמו העוסק בתורה עצמה שנאמר בה בשמאלה עושר וכבוד, ואחר פרשת הארון נאמר ועשית שלחן וגו' והוא רמז לכיבוד השבת כי השלחן היו עורכים עליו לחם הפנים מדי שבת בשבתו ע"כ נרמז בו כבוד השבת כמעשה של ההוא קצב שמביא בגמרא שזכה לשלחן של זהב על שהיה מכבד את השבת ומשם ראיה ברורה שהשלחן מרמז לכבוד השבת על כן המכבדו זוכה לשלחן של עושר ואמרו רז"ל ששני מלאכים מלוין את האדם בצאתו מן בית הכנסת לביתו ערב שבת בין השמשות אם מוצא שלחנו ערוך כו' מלאך טוב אומר יהי כן בשבת הבאה כו' לכך נאמר בלחם הפנים לשלחן ביום השבת ביום השבת יערכנו וק' תרתי למה לי אלא לרמוז שאם ביום השבת יערכנו אז יזכה גם לשבת הבאה שביום השבת יערכנו וזה רמז נכון, ובגמרא אמרו בזמן שמוצא שלחנו ערוך ונר דליק ומטה מוצעה כו' נקט סדר הפרשה כי הזכיר כאן השלחן והמנורה ועשיית המשכן עצמו שנעש' למיטה כפרש"י על פסוק הנה מטתו שלשלמה זה אוהל מועד כו' וכנגך שלחן ומנורה ומיטה שנסמכו כאן הוציאו רמז זה גם לשלחנו של כל אדם שביום השבת יערכנו ויהיה שם גם מנורה ומיטה ואולי כפל של ביום השבת יערכנו רמז לעריכת שלחן ולעריכת מנורה שנ' בה יערך אותו אהרן ובניו, ולקמן פרשת תצוה יתבאר עוד בעזרת השם מן ענינים אלו ושם יתבאר שהארון והמנורה שניהם מרמזים על התורה והחכמה שכן אמרו הרוצה להחכים ידרים כו' ולפי זה היה לו להסמיך מנורה לארון ולמה הפסיק בינתים בשלחן, ונראה לומר על זה הדרך שהשלחן רמז לעושר ומעלה זו מוקדמת ומאוחרת אל התורה מוקדמת בזמן ומאוחרת במעלה כי אם לא יאכל תחלה ויבריא גופו איך יעסוק בתורה ומאוחרת במעלה כי ודאי אין לו ערך ודמיון אל מעלת התורה וכן המאכיל מן שלחנו אל לומדי תורה הרי הוא מוקדם להם כקדימת זבולון ליששכר כי אלמלא עליא לא מתקיים אתכליא אבל מ"מ הוא מאוחר כי הלומד תורה בעצמו שכרו גדול שנותנת לו חיים בעוה"ז ובעוה"ב כמו שיתבאר דרוש זה בארוכה אם ירצה השם פרשת תצוה, ויש קצת סמך לדברינו שהמעשר והתורה והשבת כולם משפיעים העושר מן אוצר של מעלה לפי שמצינו בכולם לשון אוצר במעשר כתיב הביאו המעשר אל בית האוצר, ובתורה כתיב יראת ד' היא אוצרו וכתיב הן יראת ד' היא חכמה, ובשבת מסיק בגמרא מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה כו', ושלשתן כנגד ג' חלקי ההרכבה שבאדם והיינו נשמתו וגופו וממונו, המעשר מוסיף שלימות בממון שנאמר עשר תעשר, והתורה מוספת שלימות בגופו ולכל בשרו מרפא והשבת מוסיף נשמה יתרה, ובהצעה זו מיושב מה שפסיק בילקוט בפרשת עשר תעשר בזכות ג' דברים ישראל מתחטאים לפני הקב"ה בזכות שבת שנאמר אם תשוב משבת רגליך מה כתיב בתריה אז תתענג על ד', ובזכות המעשרות שנ' ושמחת בכל הטוב ד"א ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תור' כ' לפיכך משה מזהיר לישראל עשר תעשר עכ"ל, וקשה מה ענין שלשתן זה לזה אלא נראה לפי ששלשתן מביאין העושר, ויתכן לפרש ענין המעשר היינו המחזיק ידי לומדי תורה לפיכך נאמר בו ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה רצה לומר שיש לו שמחה במעשרו כאלו עסק בתורה כי לא נתנו מנות אלא למחזיקים בתורת ד':
מאמר קלא
במדרש אתם הצאן ואני הרועה
ועל שלשתן מסיק ברבתי וז"ל ועשו ארון מה כתיב למעלה ועשו לי מקדש אמר הקדוש ב"ה לישראל אתם צאני ואני הרועה שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ואני הרועה שנאמר רועה ישראל האזינה עשו דיר לרועה שיבא וירעה אתכם לכך נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, אתם כרם שנאמר כי כרם ד' צבאות בית ישראל ואני שומר שנאמר הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל עשו סוכה לשומר וישמור אתכם, אתם בנים ואני אביכם שנאמר בנים אתם לד' אלהיכם ואני אביכם שנאמר כי הייתי לישראל לאב כבוד לבנים כשהן אצל אביהם וכבוד לאב כשהוא אצל בניו, וכה"א עטרת זקנים בני בנים עשו בית לאב שיבא וישרה אצל בניו לכך נאמר ועשו לי מקדש ע"כ, הזכיר בית ודיר וסוכה וכ"א יותר קבע משל חבירו כי בית יותר קבע מכולם ודיר יותר קבע מן סוכה וכנגדם הזכיר ג' דברים בנים צאן כרם והם כנגד ג' חלקי ההרכבה שבאדם נשמתו וגופו וחלק החיוני שבו כי מצד הנשמה נקראו בנים לד' כי ג' שותפין באדם כו' והקב"ה נותן בו נשמה כו' מצד כח החיוני נמשלו למין הצאן שנקרא חי אבל לא מדבר, ומצד כח הצומח שבגופו נמשלו לכרם. והקב"ה מציל ומשפיע לכל ג' חלקים אלו כפי מדרגתם מצד הנשמה עושה לו בית קבע אצלנו ומצד החיוני שבו ישתתף האדם לשאר בהמות וחיתו ארץ עושה לו דיר אצלנו לא קבע כבית ומצד כח הצומח שבו ישתתף אל מין הצומח עושה לו סוכת עראי אצלנו והפסוק אומר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם ממש ישכון והיינו מצד חלק הנשמה שבאדם והוא כנגד הארון מקום השכינה לכך נאמר בשניהם ועשו זה"ש ועשו ארון מה כתיב למעלה ועשו לי מקדש כו' וקשה מה ענין כל דרש זה לפסוק ועשו ארון אלא שרצה לומר שמצד הנשמה החצובה מתחת כסא כבוד מקום אשר משם נחצבו שני לוחות הברית עושה לו הקב"ה אצלנו דירת קבע ומכון לשבתו והיינו בתוכם ממש על דרך שנאמר ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם, ומה שמצינו בשיר השירים רבה בפסוק דודי לי ואני לו הכל הפוך וז"ל הוא לי לאב ואני לו לבן, הוא לי לרועה ואני לו לצאן, הוא לי לשומר ואני לו לכרם כו' לפי שיש ויכוח להקב"ה עם ישראל מי יהיה המתחיל כדאיתא ברבתי בפסוק השיבנו ד' אליך ונשובה עיין שם על כן מדרש שהזכרנו מיוסד על פסוק אני לדודי ודודי לי והיינו אחר שחטאו ישראל נזורו אחור במעשה העגל צריכין ישראל להיות מתחילין שנאמר תחלה ועשו לי מקדש ואח"כ ושכנתי בתוכם, ומדרש הוא לי לאב כו' מדבר קודם שחטאו אז הקב"ה המתחיל לבא להתקרב אצלנו כמו שנאמר דודי לי ואח"כ ואני לו, כי אז קודם שחטאו קנו המדריגה אשר בה זיכה ד' את אברהם ששכינה קדמה ואזלה אליו אף אם הוא עדיין לא חפץ קרבת אלהים כמבואר למעלה פרשת לך לך על פסוק שמעי בת שאברהם היה לו סגולת הבת שבן זוגה מחזר אחריה ע"ד שנאמר אני אהיה להם לאלהים ואח"כ והמה יהיו לי לעם: