שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת תזריע · מאמר קפד
ארז"ל זכר זה כר נולד זכר ככרו עמו
ופירוש הפסוק ע"ד שמצינו מסכת לידה פרק ג' א"ר יצחק אמר ר' אמי בא זכר לעולם בא שלום לעולם שנא' שלחו כר מושל פירש"י כר מנחה והיינו שלום זכר זה כר ואמר ר' יצחק בר אמי בא זכר לעולם בא ככרו בידו זכר זה כר שנ' ויכרה להם כירה גדולה, נקיבה אין עמה כלום נקיבה נקיה באה עד דאמרה מזוני לא יהבי לה, וק' איך דרש ר' יצחק מן זכר ב' דרשות, וע"ק למה הזכר ככרו עמו והנקבה נקיה לא ידעתי פירוש הדבר איך נולד ככרו מי ראה זכר נולד וככרו עמו או נקיבה בלא ככר כלידת זה כן לידת זו, ונראה לפרש לפי שכל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים על כן יש הפרש בין זכר לנקיבה כי כל זכר יצירתו מן העפר הרכה כך כל זכר רך בטבע ורחמן יותר מן האשה שנבראת מן העצם הקשה שהרי נאמר כרחם אב על בנים ולא נאמר כרחם אם, וכן אמרו רז"ל מהרי שלש סאים קמח סולת מכאן שהאשה עיניה צרות באורחים כו' ש"מ שכל זכר רך בטבע ויותר יש בו מידת הרחמנות לעשות חסד יותר מן האשה על כן כל זכר נולד ככרו עמו לפי שנולד בטבע רך לעשות צדקה וחסד על כן יתנו לו גם מ מן השמים לחם כר ומזון כי כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים אבל נקיבה שטבעה קשה ועיניה צרות באורחים ע"כ נקיה באה ואין ככרה עמה ליתן לה מן השמים אחר שאין בטבעה ליתן לאחרים עד שהאשה בטוב חרוצות ההשתדלות תשנה טבעה מצד ההרגל כי יש כח בכל אדם לשנות טבעו ע"י ההרגל שכפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון ותתפלל אל ה' שיסייע לה לשנות מזגה וזה"ש עד דאמרה מזוג פירש"י שתתפלל כו' לכך מידה כנגד מידה נאמר אשה כי תזריע שתקיים זרעו לכם לצדקה ואז ודאי נשתנה טבעה ומזגה להיות גם לה לב רך אז תלד בדומה לה וילדה זכר שהוא רך בטבע כמותה אבל אם תשאר על טבעה תלד גם כן בדומה לה נקיבה, לכך אמר ר' יצחק בא זכר לעולם בא ככרו עמו ר"ל כטבעו שיש לו לב רך ונולד גם ככרו זכר זה כר כי כר אותיות רך לומר שכר שלו דהיינו ככרו תלוי ברך לבבו כי כל הנותן יתנו גם לו מן השמים, ומה שדרש בא זכר בא שלום לעולם לפי שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום ותדע כי במדרש הנ"ל מסיק שהשליך הקב"ה אמת ארצה כו' וקשה למה לא השליך גם השלום ארצה כי גם שלום אמר אל יברא אלא לפי שנ' חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו כי חסד ואמת נשארו מתנגדים על כן הוצרך להשליך אמת ארצה כי הוא היה מעכב ואמר אל יברא, אבל השלום אף על פי שגם הוא אמר אל יברא מכל מקום כאשר ראה שצדק אמר יברא שיש בהם בעלי צדקה אז חזר השלום מדבריו והסכים עם הצדק לפי שהצדקה גורמת השלום שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום לכך נאמר צדק ושלום נשקו והוא לשון חיבור שהסכימו על דיעה אחת שיברא ולפי שהשלום נמשך מן הצדקה על כן דרש רבי יצחק מן זכר זה כר שני דרשות ושניהם רק דרש אחד כי זה תלוי בזה כי לפי שנולד וככרו עמו מצד רכות טבעו ומזגו על כן בא גם שלום לעולם ושניהם נשמעו מן זכר זה כר לשון ככר ולשון שלום דמנחה כי ענין הצדקה היינו מנין המנחה שהיא מתנה ודורון ובא רבי יצחק להורות בשני דרשות אנו כמה גדול כח הצדקה שכן מתחילת יצירתו של אדם מדת הצדקה שבו היא שעמדה לאבותינו ולנו שנוצר האדם אך שלא תקשה איך נוצר הלא היו שנים כנגד שנים אמת ושלום כנגד סד ואמת ואוקי תרי בהדיה תרי ואוקי גברא אחזקתיה שלא להיות נוצר, על כן אמר רבי יצחק כמתרץ זכר בא שלום לעולם לומר כי שלשה הסכימו על יצירתו חסד וצדק ושלום כי צדקה ושלום נשקו נתחברו כי זכר זה כר היינו שלום זכר זה כר ככרו עמו היינו צדק שניהם במשמעות זכר על כן אצל הזכר צדק ושלום נשקו ומטעם זה ביצירה נברא הזכר תחילה ואחר כך הנקיבה לומר שמצד הזכר דווקא היה האדם ראוי להיות נוצר ולא מצד הנקיבה כי לא שייך אצלה צדק ושלום נשקו ומה שנוצרה גם הנקיבה היינו מן הזכר לומר לך שגם הנקיבה ראויה להיות נוצר אך באופן כשתהיה מן הזכר רצה לומר מקבלת טבע הזכר ואז שייך גם אצל הנקיבה צדק ושלום נשקו לכך נאמר אשה כי תזריע היינו זריעה לצדקה ואז תזכה וילדה זכר שתלד בדומה לה, וכן מצינו בשרה על שהכניסה אורחים נתבשרה בבן שנאמר והנה בן לשרה, וכן בשונמית על אשר גמלה חסד עם אלישע נאמר לה למועד את חובקת בן: