שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת שמיני
מאמר קעט
ביאור פסוק ויהי ביום השמיני וגו'
ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל, לאהרן קרא לצוות לו קח לך עגל להודיעו שכבר נתכפר לו עון העגל ולבניו קרא לבשרם בשורה טובה זו לפי שנאמר ובאהרן התאנף ה' מאוד להשמידו ואין השמדה אלא כילוי בנים כו' והועילה תפילת משה לחצאין והטעם לפי שנדב ואביהו היו כבר חייבים כליה מן ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו שהסתכלו בשכינה מתוך לב גס מאז היו ראוין לשליחות יד אלא שלא רצה הקב"ה לערבב שמחת התורה וענין הערבוב הוא שקצתם יהיו ראוין לקבלת התורה וקצתם לא יהיו ראוין לקבלת התורה כי אילו מתו נדב ואביהו ביום מתן תורה היו אהרן ושאר בניו אוננים ואונן אסור בתלמוד תורה, אבל חינוך המשכן אע"פ שגם יום זה נקרא שמחת לבו של הקב"ה ואונן אסור להקריב מ"מ אפשר בכהן גדול שמותר לו להקריב כשהוא אונן כמו שפירש רש"י על פסוק הן הקריבו וגו' כי בלאו הכי אין כל הכהנים עסוקים בעבודה ואם כן אין כאן ערבוב, ומה שפשוטו של מקרא עומד כנגד דרש זה וכנגד כל הדרשות הנותנים טעמים אחרים למיתת בני אהרן והפסוק אומר ויקריבו אש זרה אשר לא צוה אותם יכול להיות שכל הדרשות אמת שמחמת איזו עון אחר מתו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אך פשוטו של מקרא בא ליישב לכל הדיעות למה נידונו דווקא באש ולא במית' אחרת אלא לפי שהקריבו אש זרה וחטאו באש על כן נידונו באש אבל לעולם אילו לא חטאו בהקרבת אש זרה היו גם כן מתים אבל לא באש ובזה מתורץ גם כן למה נידונו דווקא ביום חינוך המשכן היה לו להמתין עוד כמה ימים כדי שלא לבטל יום שמחת לבו אלא לפי שביום זה הוסיפו לחטוא על כן נפקד עליהם גם חטא הקדום ונענשו בו ביום, ונראין הדברים שמתו בעון חטא הקדום שהסתכלו בשכינה מתוך לב גס של אכילה ושתיה ממה שמצינו פר' אחרי מות שצוה ה' לאהרן שלא יבא בכל עת אל הקודש שלא ימות כדרך שמתו בניו אלא יבא דווקא ביום כיפור יום ענות אדם נפשו ש"מ שזה היה חטאם של בני אהרן ויכול להיות שזהו דעת האומר שתויי יין נכנסו כי היין מוליך גסות שנאמר ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה רצה לומר אינו ראוי לבא אל נוה קדשו שכן אמרו רז"ל כל המתיהר אין מכניסין אותו למחיצתו של הקדוש ברוך הוא שנאמר גבר יהיר ולא ינוה וכתיב התם אל נוה קדשיך והיינו ממש מה שנאמר יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד פי שהשתוי נעשה גבר יהיר ונא ינוה, ולזקני ישראל, פירש רש"י להודיעם עם שעל פי הדיבור נכנס אהרן ומשמש ואין פירוש זה מחוור כי כבר נאמר למעלה בפרשת צו את אהרן ואת כל העדה הקהל וגומר פירש רש"י תאמרו שלכבודי ולכבוד אחי אני עושה כן, ואם כבר הודיע כל זאת לכל העדה למה הוצרך לחזור ולהודיע לזקני ישראל, ונראה שלכך קרא לזקני ישראל ליתן הגדולה לאהרן בהסכמתם, או להיות גם להם כפרה על עון העגל כי מסתמא לא עשו בלא הסכמת זקניהם או לכל הפחות אילו היו מוחים בהם לא היו עושים
מאמר קפ
ישראל נמשלו לעוף כו'
וזהו כמסיק ברבתי ולזקני ישראל אמר רבי עקיבא נמשלו ישראל לעוף מה ה עוף אינו פורח בלא כנפים כך ישראל אינן יכולין לעשות דבר בלא זקניהם אמר רבי יוסי בן חלפתא גדולה זקנה, אם זקנים הם חביבין הם, אם נערים הם נטפלה להם ילדות דתניא רבי שמעון בן יוחאי אומר לא במקום אחד ולא בשני מקומות מצינו שחלק הקב"ה כבוד לזקנים אלא בכמה מקומות בסנה לך ואספת את זקני ישראל במצרים ובאת אתה זקני ישראל, בסיני עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים איש מזקני ישראל במדבר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, באהל מועד ולזקני ישראל, אף לעתיד לבא הקב"ה חולק כבוד לזקנים שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה ונגד זקניו כבוד, רבי ישמעאל בר ביבי ורבי שמעון ורבי ראובן בשם רבי חנינא אמר עתיד הקב"ה למנות לו ישיבה של זקנים משלו, ה ה"ד כי מלך ה' צבאות בהר ציון ונגד זקיניו כבוד עכ"ל, לפום רהיטא שדעת ר' עקיבא נוטה לדברינו שלכך קרא לזקני ישראל או כדי שיהיה להם כפרה על העגל כי מסתמא לא עשו ישראל דבר גדול זה בלא הסכמת זקניהם כמו העוף שאינו פורח למעלה בלא כנפים כך בזמן שישראל פורשים כנפים למעלה למרוד בבוראם על דרך שפירש רש"י על שמאבר פרשת לך לך מסתמא אינן עושין בלא הסכמת זקניהם על ק היו הזקינים צריכין כפרה, כן אל לשון עפיפת כנפים יותר מהליכת רגלים כי כך היה יכול להמשילם לשאר חיה ובהמה שאינן יכולין להלוך בלא רגלים אלא שמרמז על שהיו פורשים כנפים לעוף ולמרוד כלפי מעלה, או לכך מביא משל העוף כי רצה משה ניתן הגדולה וכנפי ההתרוממות לאהרן ודבר זה אין נכון ליתן בלא הסכמת זקני ישראל ולכך מביא משל מן העוף דווקא, אמנם רבי יוסי בר חלפתא אחז לו שיטה אחרת על דרך שמסיק בילקוט וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן אמר להם אתם יש בידכם בתחילה וישחטו שעיר עזים ויש בידכם בסוף עשו להם עגל מסכה יבא שעיר ויכפר על שעיר ויבא עגל ויכפר על עגל, ותדע כי במעשה העגל עשו גם כנגד משה ומסיק בילקוט פרשת כי תשא חטאו בזה כי זה משה האיש כו' ואם עזים בא לכפר על מעשה וישחטו שעיר עזים ומ"ש זה הדבר אשר צוה ה' תעשו מכפר על כי זה משה האיש כו' ולכך הביאו פר ואיל לשלמים פר כנגד אברהם ואיל כנגד יצחק לשלמים כי לא עשו כנגדם כלום, אבל שעיר שכנגד יעקב לחטאת לפי שחטאו כנגדו במעשה דוישחטו שעיר עזים ואמר כי היום ה' נראה אליכם רצה לומר בזכות האבות ה' נראה אליכם ומה שחזר ואמר שנית וירא אליכם כבוד ה' ידוע כי כבוד ה' הוא מדריגה שניה כי הוא כבוד נברא כמבואר למעלה פרשת ויקרא אבל כשאמר ה' נראה אליכם היינו אספקלריא המאירה ואמר שאחר שתקריבו ג' קרבנות ותעוררו זכות אבות אז בזכותם ה' נראה אליכם אבל מצד ישראל עצמם אמר וירא אליכם כבוד ה' כשאר זמנים כי וירא אליכם כבוד ה' לא נאמר בו היום, ולהנחה זו יש ספק בפירוש ולזקני ישראל אם קרא אותם בעבור הכפרה שהיו ישראל צריכין על שבעטו בזקן ממש במשה ואמרו כי זה משה האיש ואם כן זקנים דהכא זקנים ממש, או אם קרא לזקנים בעבור הכפרה שהיו ישראל צריכין על מעשה של וישחטו שעיר עזים שעשו ליוסף שנאמר בו כי כן זקונים הוא לו אבל אינו זקן ממש אלא זה קנה חכמה שכל מה שלמד מן שם ועבר מסר לו ואם כן זקני ישראל דהכא היינו זה שקנו חכמה שהילדות טפל אצלם לכך אמר רבי יוסי בן חלפתא גדולה זקנה רצה לומר במה שתלה הכתוב אנשי המעלה בזקנה אם זקנים ממש הם חביבין הם ואם נערים נטפלה להם ילדות והיו כעין זקן דיוסף כי על זה באה כפרה זו דתני רבי שמעון בן יוחאי כו' מביא ראיה שזקנים לשון זה קנה חכמה ויכול לדבר בנערי בני ישראל שקנו חכמה כיוסף לפי שלא במקום אחד ושנים כו' כי ממקום אחר דהיינו סנה או שנים דהיינו במצרים אין ראיה כי יכול להיות זקנים ממש כי מה שנאמר בסנה לך ואספת זקני ישראל לפי שבעיני ההמון עם הזקנים ממש חשובים יותר בעיניהם וכל שכן במצרים לפני פרעה, אבל בסיני ובמדבר מה ראה לכבד זקני עם הארץ אלא ודאי שמדבר בזקנים בחכמה וזקנה אף ולזקני ישראל דהכא מדבר בזה שקנה חכמה ומסיק שאף לעתיד לבא הקב"ה חולק לזקיניו כבוד וזה ודאי מדבר במקום שיש חכמה כי כבוד חכמים ינחלו אף מה שנאמר כאן וירא אליכם כבוד ה' היינו לזקנים שקנו חכמה, ורבי ישמעאל סובר שזקנים דהכא זקנים ממש וכנגד מה שחטאו במשה מקוה שיש זקנה וחכמה כך זקנים דהכא מקום זקנה וחכמה כי לעתיד הקב"ה ימנה לו ישיבה משלו שנאמר ונגד זקניו כבוד ר"ל כמו שהקב"ה עתיק יומין ומקור החכמות כך זקניו שיהיו בישיבתו יהיו גדולים בזקנה ובחכמה לכך נקראו זקניו, ויתכן לפרש הכל כפשוטו ובזה יתורץ למה אמר רבי יוסי בלשון שלילה לא במקום אחד ושנים כו' לפי שרצה להוכיח שמשמעות דזקנים הוא לשון זה קנה חכמה שאם בכל מקום זקנים ממש אם כן קשה הלא לא במקום אחד או שנים כו' אלא בהרבה מקומות מצינו שהקב"ה חלק כבוד לזקנים וכי כך היה מתרמי מילתא בכל פעם שהזקנים היו הגונים כי מסתמא לא חלוק ה' כבוד לזקני עם הארץ הבלתי הגונים אלא ודאי משמעות לשון זקנים הוא לשון זה קנה חכמה ובכל פעם שאמר שקרא לזקנים קרא לאותן זקנים שיש בהם פשוטם ומדרשם זה קנו חכמה אם כן יכול להיות שגם ולזקני ישראל דהכא הוא לכפר על מה שעשו ליוסף בן זקונים זה קנה חכמה, ורבי ישמעאל הוסיף לברר דבר זה מן לשון זקיניו זקנים לא נאמר כו' כלומר אין אתה צריך להביא ראיה מן מה שהקב"ה חלק כבוד בהרבה מקומות לעתיד כו' אלא מן העתיד לחוד יש ראייה ברור' לפי שזקנים לא נאמר אלא זקיניו וודאי מדבר בשייכין לישיבה:
מאמר קפא
ויהי ביום השמיני מלמד שהיתה שמחה לפניו ית' כו' כיום שנברא
ובילקוט מסיק ויהי ביום השמיני מה ת"ל ויהי מלמד שהיתה שמחה לפניו במרום כיום שנברא בו העולם במעשה בראשית הוא אומר ויהי ערב ויהי בוקר וכאן נאמר ויהי ביום השמיני,, לפום ריהטא נראה ששמחה זו היא אחר הכפר והתשובה הן על חטא של וישחטו שעיר עזים הן על חטא העגל כי אז דומה כאילו ביום ההוא נבראו שמים וארץ כי החטא היה מחזירם לתוהו ובוהו כי תנאי התנה ה' על כל מעשה בראשית שיהיו תלוין ועומדים עד יום הששי בששי בסיון אם יקבלו ישראל התורה ואף על פי שכבר קבלוה מכל מקום חזרו וקלקלו במעשה דעגל ואחר שהוקם המשכן נתקיימה בריאת העולם כי מטעם זה היה כל המשכן בנוי על תבנית שלשה עולמות כמבואר בספרי רוב המפרשים וכן מטעם זה ידע בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ כי המשכן בנוי על תבניתם להורות שעל ידי המשכן הבא לכפרה על עון העגל נתקיימו שמים וארץ וזה"ש עשרה עטרות נטל אותו יום וחד מהם ראשון למעשה בראשית פירש רש"י שהיה ראש חודש ביום ראשון ואין צורך לפירוש זה כי לדברינו שפיר קרא ליום זה ראשון למעשה בראשית כי בו נתקיימו כל מעשה בראשית אך צריך ישוב למה מביא על ויהי האמור כאן פסוק ויהי ערב ויהי בוקר הוה ליה להביא פסוק ויהי אור או פסוק ויהי כן המורה על קיום כל הנבראים, ונראה לפרש שיום ראשון זה התחיל להיות שלום בין כל הנמצאים והוא הויות העולם וקיומו כי במעשה בראשית מצינו שקטרגה הלבנה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד ואמר הקב"ה ללבנה לכי ומעטי את עצמך ומסיק שלא נתפייסה הלבנה עד שאמר הקב"ה לישראל הביאו עלי כפרה שמעטתי את הירח וכפרה זו היינו שעיר עזים אחד לחטאת לה' שמקריבין מידי חודש בחדשו והיתה התחלה ביום השמיני למילואים הוא ראש חודש ניסן ראשון שבו הקריבו שציר דראש חודש ובו ביום סרה קנאת הלבנה שזמנה בערב על השמש שזמנה בבוקר על כן היתה שמחה לפניו ית' ביום שמיני למילואים זה כיום שנאמר בו ויהי ערב ויהי בוקר כי בו נתקיימו שמש וירח המשמשין בבוקר ובערב מצד שסרה קנאתם שהיו לזה על זה כי יום זה מסוגל בכך כי בו ביום הקריבו גם כן שעיר עזים לכפר על וישחטו שעיר עזים דיוסף אשר מקורו צמח מן ויקנאו בו אחיו ובו ביום נתכפר העון ההוא וסרה קנאתם כך בו הקריבו גם שעיר הראש חודש שבו נתפייסה הלבנה וסרה הקנאה שבין שמש וירח וזה הוויית וקיום כל הנמצאים כי כבר רצה ה' שלא להטיל קנאה במעשה בראשית כי כל מקום שהקנאה מצויה אין קיום לדבר ההיא על כן נא' כאן ויהי ביום השמיני ויהי לשון קיום הן קיום והויות של שמש וירח הן קיום והויות השבטים שנעשו לאחדים ונמצא ששני שעירים של יום זה באו על כונה אחת שעיר דמלואים להסיר מן ישראל חטא הנמשך מן ויקנאו בו אחיו ושעיר דראש חידש להסיר קנאת הלבנה ואולי גם שעיר דנחשון נרמז בו הסרת הקנאה שנאמר בו וקרבנו בוי"ו כאילו קדם לו אחר דרך משל מהליכת המזלות לאחוריהם כהולך בסולם שכל אחד סביר שהוא יצא ראשונה וקל להבין. ותדע כי בלשון הביאו עלי כפרה נתחבטי בו רבים והמינים פוקדים עניו, ויש מפרשים שהביאו עלי כמו אלי וכן פירוש הרב רבי יצחק אלפסי, ולעולם הכפרה על ישראל ורצה לומר שישראל יביאו כפרה על שאר חטאים מידי חודש בחדשו והם מתכפרים ודבר זה נחשב למעלה ולחשיבות אל הירח שבכל זמן שהלבנה מתחדשת יתכפרו ישראל:
מאמר קפב
ואת שעיר החטאת כו' באור כל הענין ע"ד הביאו עלי כפרה כו'
ובזה נראה לי לפרש מה שנאמר בפרשה ואת שעיר החטאת דרש דרש משה והנה שורף ויקצוף על אלעזר ועל איתמר וגי' לפי שמשה סבור שלכך שרפו שעיר דראש חודש לפי שטעו בפירוש של הביאו עלי כפרה כי המה חשבו שהכפרה על השם יתברך ממש כפשוטו וכתוב בקרבנות ואכלו אותו אשר כופר בהם משם נשמע שכל המתכפר באיזו קרבן המתכפר אוכל ממנו ואף על פי שבסתם חטאה כתיב הכהן המחטא אותה יאכלנה היינו לפי ששלוחו של אדם כמותו והכהנים שלוחי הבעלים על כן הבעלים מתכפרים על ידי אכילת הכהנים אבל בזמן שכביכול המתכפר אז האש אוכלת כי מה שאש המזבח אוכל קראו הכתוב לחמי לאשי ש"מ אכילת האש אכילתו כביכול, והכהנים אף על פי שהם שלוחי הבעלים מכל מקום אינן שלוחי מזבח האוכל על ידי שריפה כי אין השריפה מעין סתם אכילת אדם על כן אין אכילתם עומדת במקום שריפת המזבח ואחר שהקב"ה מתכפר כביכול ע"כ ראוי השעיר לשריפה לקיים בו ואכלו אותו אשר כופר בהם וחשב משה שעל כן שורף כי השריפה היא אכילת גבוה, ועל כן קצף עליהם ואמר שאין פירוש הביאו עלי כפרה שיהיה כפרה עליו כביכול אלא כפרה הביאו אלי על עונות העדה כאמור זה"ש מדוע לא אכלתם את החטאת כי קודש קדשים היא ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם לפני ה' הורה בפירוש ששעיר דראש חודש בא לשאת את עון העדה ומ"ש הביאו עלי הוא כמו אלי והיינו שאמר לכפר עליכם לפני ה' כי מ"ש לחטאת לה' כמו לפני ה', ואם כן ישראל הבעלים של חטאת דראש חודש על כן דין הוא שהכהנים שלוחי הבעלים יאכלוהו במקומם, ולא קצף על אהרן כי לא חשד אותו שיטעה בפירוש של הביאו עלי כפרה, אבל את אלעזר. ואיתמר חשד בזה, והשיב לו אהרן ותקראנה אותי כאלה וגו', לפי שביו' ההוא היו בניו אוננין שאינן ראוין להקרב' ואינן שלוחי ישראל ביו' זה ואע"פ שאני המקריב וכהן גדול מקריב אונן, מכ"מ אני לבדי לא הייתי יכול לאוכלו כולו והיה בא לידי נותר ובני לא היו ראוין לאכילה כי אינן שלוחי ישראל ביום זה שהרי אינן ראוין להקריב להם וייטב בעיניו כי תשובתו הרמתה היתה כדת וכהלכה, ומה שהירח נתפייס בזה שבכל ראש חודש יביאו ישראל לכפרה שעיר לפי שסתם עזים שחורות והם תולדות החשוכא כדמסיק במסכת שבת מאיה טעמא עיזי מסגי ברישא כברייתו של עונם דברישא חשוכא והדר נהורא שנאמר ויהי ערב ויהי בקר ורצה לומר לפי שבתחילה נוצרו מין השחורים החשוכים והם תולדת ההלבנה החשוכה הנראית בערב תחלה ואחר כך נוצרו הכבשים הלבנים שהם תולדות השמש יפה וברה על כן העזים מהלכים תחלה כי הם נוצרו ראשונה ועל כן נתפייסה הלבנה בזה ששעיר עזים אשר מתולדתה יכפרו על כל ישראל מידי חודש בחדשו וזה התחיל ביום שמיני למלואים על כן נאמר בו ויהי ביום השמיני כי בו היתה שמחה לפניו ית' במרום כיום של מעשה בראשית שנ' בו ויהי ערב ויהי בוקר, ועוד יתכן לפרש לפי שבו ביום התחילו ישראל להקריב קרבן תמיד שנאמר בו את הכבש האחר תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כי בזכותם יתקיימו ערב ובוקר על כן נאמר ויהי ביום השמיני שבו ביום התחיל הויית וקיום הערב ובוקר שנאמר בו ויהי ערב ויהי בוקר, ונראה שלכך נסמכה לכאן פרשת וידבר ד' אל משה ואל אהרן וגו' זאת החיה אשר תאכלו, לפי שאהרן חידש הראה זו למשה שלא אכל מן שעיר החטאת במקום קרוש והודה לדבריו שיפה הורה שאין אכילה זו היתה שוה להם על כן בא הדבור של אסורי מאכלות גם כן לאהרן, וזה דומה למה שנתייחד אל אהרן דבור יין ושכר אל תשת אחר שנאמר וידום אהרן קבל עליו הדין והיד' שבניו היו ראוין למית' מאז ומקדם על שנסתכלו בשכינ' לב גס של אכילה ושתיה כי היין מוליד גסות וכתיב וידום אהרן שתיקתו כהודאה דמיא כעודה שכל שתוי אינו ראוי לבא לפני ד' ברוח גסה על כן זכה שנתיחד אליו הדבור של יין ושכר אל תשת וגו' בבואכם אל אוהל מועד כי זה הדבר בעצמו אשר הודה בו אהרן בשתיקה זו, ושאר הדעות שאמרו במדרשים בענין חטא בני אהרן יתבארו לקמן בע"ה פרשת אחרי מות כך בא הדבור אל אהרן אחר שהודה איסור אכילה של שעיר החטאת מן הטעם שהזכרנו על כן בא אליו נם דבור של זאת החיה אשר תאכלו.
מאמר קפג
זאת החיה אשר תאכלו וגו'
ומה שאמר זאת החיה פתח בחיה ומסיים בבהמה, הורה בזה הטעם אשר בעבורו התיר ד' לנו לאכול כל הבעלי חיים הטהורים לפי שכל ד' מיני נבראים דומם צומח חי מדבר כ"א ניזון משל תחתיו לפי שכל נאכל ישוב לקבל טבע האוכל ונמצא שכשהוא אוכל וניזון ממה שתחתיו ברי הוא מעלהו ממדריגה קטנה למדריגה גדולה כי הדומם כדקאי קאי למעלה ממנו הצומח כל מיני דשאים ואילנות והם יונקים מן הדומם דהיינו האדמה ונמצא שחלק אדמה ישוב להיות צומח והרי נתעלה למדריגה גדולה מאשר היה כי הדומם נתהפך לצומח, והבעלי חיים נזונין מן הצומח ונמצא שהצומח ישוב להיות חי כי ישוב לטבע של האוכל, והאדם מין המדבר ניזון מן הבעלי חיים כי על ידי אכילתו יתעלו הבעלי חיים ונעשה מהם אדם מדבר, ומטעם זה לא התיר ד' לאדם הראשון לשחוט ולאכול הבעלי חיים ולא התיר לו כי אם הצמחים שנאמר הנה נתתי לכם את כל עשב וגו' וזה נאמר אחר שסרח האדם שנאמר אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו ואחר שהוא עצמו נמשל לבהמה לא תרויח הבהמה כלום כשיאכל אותה האדם כי גם הוא כבהמה כי מטעם זה ארז"ל פרק אלו עוברין עם הארץ אסור לאכול בשר כי אף הוא ככלב וכעורב וכזאב, אבל כשבא נח ועסק בתורה ממה שידע להבדיל בין טמאה לטהורה כתיב בו כירק עשב שהתרתי לאדם הראשון נתתי לכם את כל התיר לו אכילת בשר מצד שלמד תורה כי אז תתעלה הבהמה באכילתו שתהיה חלק מן האדם ומטעם זה עסק נח בתורת הבדלת טהורים מן טמאים כי זולת זה עדיין לא היה הקב"ה מתיר לו לאכול בשר עד שידע להבדיל בין טמאה לטהורה, ומטעם זה נאמר ואכלת את כל העמים כי אתם קרוין אדם, לכך נאמר זאת החיה אשר תאכלו כי על ידי אכילה זו תהיה הבהמה חיה אף במיתתה כי החלק הנאכל ישוב אל חלק האוכל להיות מבשר האוכל וכשם שבשר האוכל חי קים לעולם כך הבהמה הנאכלת על ידי אכילה זו היא חיה לעולם ודוקא כשהאוכלה הוא ישראל שנקראו חיים גם במיתתן, לכך נא' כאן לאמור אליהם וקש' אליהם למה לי ודאי יאמר לישראל כי להם נתנו המצות ועוד קשי' למה לא נאמר לשון אליהם בשאר מצות אלא שבא להורות שמה שאמרתי זאת החיה אשר תאכלו שהבהמה הנאכלת תהיה חיה ע"י אכילה זו זה אינו שייך כי אם אליהם אל ישראל, כי לעו"ג לא הותר לאכול בשר מאחר שהנאכל אינו מתעלה כלום, ובוודאי שלזה כיון רש"י שפירש זאת החיה לשון חיים לפי שישראל דבוקים במקום וראוין להיות חיים לפיכך הבדילם מן הטומאה וגזר עליהם מצות ולעו"ג לא אסר כלום, משל לרופא שנכנס לבקר את החולה כו' אע"פ שפרש"י נראה הפך דברי שאמרתי לעו"ג לא התיר כלום, ורש"י אמר לאומות לא אסר כלום נראה שלשניהם כאחד נתכוון רש"י, כי בפרשה זו יש היתר הטהורים ואסור הטמאים ועל שניהם אמר אליהם רוצה לומר דווקא לישראל התרתי הטהורים, וכשם שלא התרתי להם הטהורים כך לא אסרתי להם הטמאים לפי שהאיסור אינו שייך כי אם לישראל שהם לחיים כמשל הרופא שנכנס לבקר החולה כשהוא רואה שהוא לחיים הוא מזהירו את זה לא תאכל, אבל כשרואה שהוא למות אינו אוסר לו כלום כך החילוק בין ישראל לעובדי כוכבים, לכך נאמר אליהם למעט עובדי כוכבים בשניהם, ולכך אמר זאת החיה גם כן כנגד ההיתר וכנגד האיסור לכם התרתי הטהורים לפי שאתם לחיים על כן תתעלה נפש הבהמה להיות חיה וקיימא כמותכם אבל לא לרשעים שהם בעצמם קרוין מתים בחייהם, וכן כנגד האיסור אמר זאת החיה לפי שאתם לחיים על כן התרתי לכם כמשל הרופא כו' ורש"י נתכוון לשני דברים אלו כאחד וכך פירושו זאת החיה לשון חיים לפי שישראל דבוקים במקום ראוין להיות חיים. ע"כ התיר להם הטהורים לפי שישובו להיות חיים כמותם ואח"כ מן לפיכך והלאה דיבר רש"י גם מן הטהורים שגם בעבורם אמר זאת החיה וזה"ש לפיכך הבדילם מן הטומאה כו' כמשל הרופא כו' וזה פירוש נכון מאוד, וענין לחיי שהזכיר היינו לחיי עד, כי אין הטמאים מזיקין אל הגוף שכרי עינינו הרואות שאוכלי בשר השקץ והעכבר אין כושל בהם אלא שהם מטמאים הנשמה שהיא לחיי עד כמו שנאמר ונטמתם בם שהם מטמטמים השכל ועל כן מצד פרישתן מהם נקראו ישראל קדושים שנאמר בסוף הפרשה והתקדישתם והייתם קדושים אם אתם תתקדשו ותפרשו מהם אז אני מבשר לכם שתהיו קדושים לעולם הבא כמ"ש קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים: