שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת שמות · מאמר פ
פי' מסר להם ובלשון פקדתי מביא רש"י פסוק שאינו כתיב בתורה
ובזה נראה לי לתרץ מה שפירש"י על פקד פקדתי סי' זה מסור בידם שכל מי שיבא להם בלשון זה הוא הגואל, יעקב אמר להם ואלהים פקד יפקד אתכם והיכן מצינו בכל התורה שיעקב הזכיר לשון פקידה כי רק ביוסף כתיב וישבע יוסף את בני ישראל לאמור פקד יפקד וגו', ועוד קשה מהו לשון לאמר, ועוד קשה מהו הכפל פקד יפקד על כן נראה לפרש שאין הדבר תלוי בלשון פקידה אלא בכפל הלשון על דרך שנאמר ואנכי אעלך גם עלה, ומבואר בספר כלי יקר לשון גם עלה מוסב כלפי כינה כדרך שנתבאר גם פ' שלח לך על פסוק עלה נעלה כי יכול נוכל לה שעלה ויכול קאי על השכינה כשם שאתם מובטחים בעלה שהקב"ה יעשה למענו ועלה הוא יתברך, יעלה, כך אגבו אנו מובטחים בנעלה, וכן לשון גם עלה, וכן לשון פקד קאי על השכינה כשם שאתם מובטחים שהקב"ה פקד רצה לומר יפקוד את עצמו כך אתם מובטחים שאגבו יפקוד גם אתכם כמ"ש ביחזקאל ואומר לכלותם בתוך ארץ מצרים ואעש למען שמי לבלתי החל וגו', לכך וישבע יוסף את בני ישראל לאמר לדורות פקד יפקד, כי כשיאמרו לבניהם אחריהם ואב לבן יודיע שהם מובטחים בפקד יפקד ושיעשה הקדוש ברוך הוא למען שמו כי יפקוד כבוד שמו יתברך, אז יהיו הבנים מושרשים בבטחון הגאולה שהגואל יבשרם שני פקידות אלו, לפיכך וישבע, כי השבע השביעם שיאמרו כן מדור לדור עד הדור שבזמנם תהיה הגאולה, ואם כן גבי יעקב אף על פי שלא מצינו בו לשון פקידה מ"מ מצינו בו הדבר מבואר ביותר, שאמר הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם, כי כל עיקר הדבר הנרמז בכפל של פקד יפקד שיהיה אלהים עמהם בגלות אמרו יעקב בפירוש ולא ברמז, וזה יותר מבואר מאילו אמר פקד יפקד, לכך פרש"י שיעקב אמר פקד יפקד, רוצה לומר הפירוש של כפל פקד יפקד, ולכך אמר להם שם אהי' אשר אהי' המורה על זה כי ד' שוכן אתם בתוך גלותם, וכשם שמצינו זה אצל הקדוש ברוך הוא שכל שם מורה על מהותו יתברך, כך בכל הנמצאים הן בעולם העליון, שם כל מלאך מורה על שליחותו ועל מהותו, וכן כל הכוכבים יש לכל כוכב פעולה מיוחדת, ועל שם שהם נבדלים בפעולותיהם יש לכל כוכב שם בפני עצמו, וזה דווקא ביציאתן שאז כל כוכב יוצא לפעול הפעולה המיוחדת לו, ועל שם אותו הבדל לכלם שמות יקרא, אבל בכניסתן שכבר פעלו הפעולה המיוחדת להם ואז אין לכולם כי אם פעולה אתת, והיא מה שבאים כלם כאחד להשתחוות לאל אחד יתברך כשגמרו עבודתם ליומו כמו שכתוב וצבא השמים לך משתחוים, אז הקדוש ברוך הוא קורא לכולם בשם אחד כי אז פעולת כולם אתת היא ואז הקב"ה קוראם בשם אחד, ולכך נאמר מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא, ופסוק זה מדבר כולו ביציאתם כי אז כל כוכב ממונה על תפקידו, לכך נאמר מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא, ופסוק זה מדבר כולו ביציאתם כי אז כל כוכב ממונה על תפקידו, לכך נאמר מונה מספר, כי מונה לשון מינוי של שררה אשר שס משטרם בארץ, ומספר כפשוטו, וביציאתם לכלם שמות יקרא ר"ל נותן שם לכל אחד המורה על המינוי שלו אשר פקד ד' אותו, וקריאה זו לשון קריאת שם אבל פסוק המוציא במספר צבאם אע"פ שתחלת הפסוק מדבר בהוצאה מ"מ סוף הפסוק מדבר בהכנסה, מדקאמר לכלם בשם יקרא בשם אחד ולהלן אמר שמות, אלא לפי שלהלן מדבר בהוצאה כאמור וכאן מדבר בהכנסה, כי בהכנסה אין לכולם כי אם פעולה אחת מה שמשתחוים להקב"ה כאמור, וההיקש הזה גם בצדיקים שנמשלו לכוכבים שמוציאן במספר שמות, כי ביציאתן לאויר העולם יש לכולם שמות נבדלים כפי הבדל פעולתן, ואע"פ שתכלית כל הצדיקים אחד הוא, מ"מ בקניית השלימות הם חלוקים במדריגתם, כי זה קונה שלימותו על ידי תלמוד תורה וזה ע"י מעשים טובים וזה ע"י צדקה וכן ע"י כמה מצות חלוקות כמו שכתוב יגדיל תורה ויאדיר, כי לכך הרבה ד' תורה ומצות כדי שיוכל כל אחד לקנות שלימותו ע"י מצוה פרטית, ובדרך זה הצדיקים חלוקים במדריגתן וממילא הם חלוקים בשמותם, ומטעם זה פרט כל שבעים נפש בשמותם בפרשת ויגש שהוא מדבר בזמן כניסתן לעולם, כדרך שנאמר מונה מספר לככבים לכלם שמות יקרא המדבר בזמן כניסתו לעולם, אבל כאן שמזכיר יציאתו מן העולם שאז יש לכל הצדיקים שלימות אחד כי היום לעשותם ולא למחר לעשותם, והרי הם נמשלים לכוכבים שאחרי שגמרו פעולתם אין לכולם כי אם פעולה אחת להשתחוות לאל חי, ולפיכך לכלם בכם יקרא בשם אחד, כך בני ישראל שהזכיר במיתתן זמן יציאתן מן העולם לא פרט שמות כל שבעים נפש כל אחד בשמו אלא לכלם בשם אחד יקרא, ואמר ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש, ומה שהוצרך לפרוט שמות של י"ב שבטים טעם אחר לדבר, לפי שכל שמותיהם דרש בתנחומא שמרמזים על הגאולה וכמו שפרשתי בכלי יקר מרז"ל על שלא שינו שמותם ראובן מנחתין כו' על כן אמר ואלה שמות כו' נשארו באותן שמות ולא נשתנו, ובזה מתורץ הלשון ברש"י שבחייהם אמר שמנאן בשמותם ובמיתתן אמר חזר ומנאן ולא הזכיר בשמותם כי לכלם בשם אחד יקרא חוץ מן השבטים מן טעם רמז הגאולה כאמור, ומה שהמשילם לכוכבים, להורות שגם במותם לא נפרדו מן השם יתברך ואינן דבר האבוד, כי כל דבר שיש לו מנין אינו כי אם דבר שמכניסן לקיום באוצר כל מעלה, ובזה יתבאר לנו המדרש המתחיל ואלה שמות בני ישראל הה"ד כשמך אלהים כן תהלתך, ורצה לתרץ בזה אחר שכבר פרט אותם בשמותם בפרשת ויגש אם כן למה חזר ופרט שנית שמותם ביציאתן מן העולם, על כן בא לתרץ ולומר לפי ששם כל נמצא מורה על מהותו ושמות השבטים מורה על צדקתם כמו שמפרש ראובן ראו בן בין הבנים שמעון שומע בקול אביו שבשמים ואם כן שמותיהן נאים ומעשיהן נאים, ולפי שהאדם לפעמים הוא משתנה להרע או להטיב, כי לפעמים שמו מורה על מהותו שהוא נולד בטבעו מזג טוב מוכן אל הטובות לעשותם ויכול להיות שבבואו בשנים יתפתה ליצרו והואל הלך אחרי צו וישתנה לרעה, וכן לאידך ניסא שנולד מזג רע ונקרא על שמו ויכול להיות שבבואו בשנים ילך בדרך טובים וא"כ ישתנה מהוראת שמו, על כן הוצרך לומר ואלה שמות וכו' רצה לומר כל מה שבא עליהם הוראת שמם לטובה בכניסתן לעולם כך נשארו בצדקתם גם ביציאתן מן העולם ול נשתנה שמם מצד שינוי המעשים, כי לא שינו מעשיהם ונשארו בצדקתם ובשמותם, ומביא ראיה על כל השבטים כמה שאמר ויוסף היה במצרים פירש"י נשאר בצדקתו אף על פי שהיה בין המצרים וק"ו לשאר אחיו שלא נטמעו בין הגוים שנשארו בצדקתם, ועל כן גם שמותם המורה על תהלתם לא נשתנו, על כן סמך לזה דרש שעל הפסוק כשמך אלהים כן תהלתך, ומכאן יוקח ראיה שהשם מורה על מהות תהלתו של הנקרא בשם זה, ולפיכך דווקא אצל הקב"ה אין השתנות, ולעולם כשמו כן תהלתו, ובכל מה שמקלסין אותו יש בו יותר מהמה, אבל גבי ב"ו לפעמים מקלסין גבור או רחמן או נאה ואינו אלא חלש ואכזרי וכעור, ואם תאמר איך מקלסין אותו במה שאין בו ואיך ישנו את הידוע, תשובה לדבר שבשעה שמקלסין אותו ישנו בהם המעלות ההם ואחר כך ישתנה הן מצד מעשיו הן מצד חומרו מן יופי אל כיעור ואז ישתנה גם הוראת שמו וכדי לחזק ענין זה הביא ד' מופתים חותכים על זה, כי עשו וישמעאל שמותן נאים אבל מעשיהן אינן נאים, זה בודאי שאברהם ויצחק חזו ברוח הקודש שעליהם שמזג שלהם מוכן אל פעולות טובות, עשו להיות עושה המצות, וישמעאל לשמוע בקול ה', אבל לא נשארו בהוייתן אלא נשתנו להרע מצד רוע בחירתם, והפוך לאידך גיסא, בני הגולה שמותיהן כעורים בקבוק חרחור ונשתנו לטובה מצד טוב בחירתם שינו טבעם, והמרגלים נשארו בהוויות שמותם להרע, על כן הוצרך לומר כאן ואלה שמות בני ישראל להורות שנשארו בשמותם לטובה, כי שמותם נאים ומעשיהן נאים, כי כך נשארו בהווייתם מן תולדותם ועד יום מותם, וק"ו מיוסף כאמור, ומה שלא נקט כי אם ראובן ושמעון אולי דעתו ששנים אילו בנין אב על כולם, ובעל מדרש זה לא ידע לכוין כל שמות השבטים איך המה נדרשים לטובה, ועל תתמה על החפץ לומר איך יפלא ממנו דברי, בא ואראך דוגמתו בילקוט פרשת שלח לך וז"ל ואלה שמות אמר רב יצחק דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מרגלים על שם מעשיהם נקראו ולא עלתה בידינו אלא אחד סתור בן מיכאל שסתר דבריו של הקב"ה והיינו מה שדרש כאן סתור בר מסתורין, אמר רב יוחנן אף אנו נאמר נחבי בן ופסי כו' אם כן כמו שמדרש הנ"ל לא הזכיר כי אם סתור וגדי ומ"מ גם כל השמות על מעשיהם אך שנעלמו ממנו, כך בשמות השבעים לא ידע לדרוש כי אם ראובן ושמעון, וכן המדרש האומר על ד' דברים נגאלו אבותינו על שלא שינו שמות' ראובן שמעין מנחתין ראובן שמעון מסלקין כו' גם שם לא נקט כי אם ראובן ושמעון כי הוראת שמם נגלה, ומ"מ נקל הדבר לכל משכיל לדרוש כל שמותם לטובה ראובן שמעון כדאמרן לוי על שם הפעם ילוה אלי אישי שבשמים, יהודה על שם הפעם אודה ה', יששכר יש שכר לפעלתך, זבולון הפעם יזבלני אישי שבשמים, ובנימין בן ימין. דן ידין עמו, נפתלי או לשון חיבור או לשון תפלה לאל חי, גד בגד, ואשר על שם ואשרו אתכם כל הגוים, יוסף יוסיף ה' שנית ידו, וקרוב לזה נדרשו כל השמות הללו איך שהם מורים על הגאולה כדאיתא בילקוט ובכלי יקר, וזה"ש לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ, ובמסכת ברכות פרק א' ראובן אמרה לאה ראו מה בין בני לבין בני חמי עשו כו', אע"פ הפסוק אומר הטעם כי אמרה כי ראה ה' בעניי מ"מ דקדק בגמרא דא"כ הוה לה לקראותו ראה בן ראובן בוי"ו למה לה אלא לפי שאמרה ראו מה בין כו', ושם מסיק מנ"ל דשמא גרים שנאמר לכו חזי מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ אל תקרי שמות אלא שמות, ונראה שזהו שאמר משבית מלחמות עד קצה הארץ כי כל שמות השבטים כשם שמורים על מעשיהן הטובים כך מורים על הגאולה שבזכותם, והיינו להשבית מלחמות מן ישראל עד קצה הארץ כי יש במקצת שמותם הוראות גם על הגאולה העתידה להיות כמו שמסיק במדרש זה, אשר, ואשרו אתכם כל הגוים, יוסף יוסיף ה' שנית ידו, ומכל זה ראיה שהשם מורה על המדות על כן פרט כאן ואלה שמות וגו' להורות שהוראת שמם לטובה נשאר קיים לעולם ועד וכמ"ש ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד ר"ל לא ישתנו לעולם, וגם במספר זה הורה שיש להם השארות נצח, כמכניס דבר לאוצר במספר לכך נאמר ככוכבים לעולם ועד, המשילם לכוכבים בענין הנצחיות כמ"ש אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, כי אין אותיות חט בשמותם כי לא הביט און ביעקב ועל כן אין בהם גם אותיות קץ כמ"ש בני לא כליתם לכך נאמר ואלה שמות בני ישראל ר"ל נשארו בהווייתן, ככוכבים המזהירין ביותר בלילה כך כל צדיק אחר הערב שמשו בעה"ז אוכל הוא בתרומת קדשיו לעה"ב זורח הוא שם, ועוד יתכן לפרש שלכך לא הזכיר במדרש כי אם ראובן ושמעון לפי שהם כנגד עשו וישמעאל כי ישמעאל אינו שומע בקול ה' שמעין שומע, ועשו עושה א אפי' מה שעושה דהיינו מכירת הבכורה נקרא אינו עושה כי נתחרט לבסוף וכנגדו ראובן כדמסיק בברכות ראו מה בין בני לבין בן חמי עשו שמכר הבכורה כו' ע"ש ומ"מ עשה משניהם בנין אב על כל השמות שמורים על צדקתן, וכן נזכר בפרשה זו מהות שמו ית' אהיה, וכל זה על שם אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם והא בהא תלא, וממילא נשמע ההפך כשבני יעקב משנים שמם אז ה' סר מעליהם, וכל זה נשמע מן גלות מצרים שרבים נתחבטו בדבר ליתן טעם מספיק על מה זה עשה ה' ככה לבנו בכורו ישראל אשר הביאו בכור הברזל זה ת' שנה ורבו בזה הדיעות הן לבעלי הפשט הן לבעלי המדרש ואומר אני ללקט מתוכם שלשה דיעות והם רמוזים במדרש שוחר טוב וז"ל