אור ברסלב
שפתי דעת פרשת שמות

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת שמות

פרשת ויחי

מאמר עז

אע"פ שמנאן בחייהם כו'

שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו, פירש"י אע"פ שמנאן בחייהם בשמותם חזר ומנאן במיתתן להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם שנ' המוציא במספר צבאם לכלם כשם יקרא, ויש לדקדק בדבריו למה הזכיר בחייהם שמנאן בשמותם ובמיתתן לא אמר כי אם חזר ומנאן ולא הזכיר בשמותם וודאי בכוונה נכתב כן לתרץ בו למה בפ' ויגש מנה כל ע' נפש בשמותם וכאן לא הזכיר כי אם שמות השבטים ולא שמות כל ע' נפש אלא כללם בדבור אחד ואמר ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש, ומ"מ היא גופא קשיא למה לא הזכיר כאן כל שמות ע' נפש או לא יזכיר גם שמות השבטים, וע"ק למה לא הביא פסוק מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא, נם לשון מונה מספר לשון כפול כי זמנין היינו מספר, וע"ק כאן נאמר לכלם שמות יקרא ולהלן אמר לכלם בשם יקרא, ונראין הדברים שלכך לא הביא רש"י כי אם פסוק לכלם בשם יקר המורה לנו שהקב"ה כולל כל הכוכבים בשם אחד כאילו היו כלם כוכב אחד, כך כאן כלל כל שבעים נפש בשם נפש אחת, ומה שפרט שמות השבטים יש דברים בזו, גם טעם למנין זה בהכנסתן צריך ביאור.:

והיישוב על כל זה הוא ע"ד המדרש בתנחומא וז"ל

מאמר עח

מדרש תנחומא על כשמך אלהים כן תהלתך

ואלה שמות בני ישראל הדא היא דכתיב כשמך אלהים כן תהלתך, מלך בשר ודם שנכנס למדינה והם מקלסין אותו שהוא גבור ואינו אלא חלש, מקלסין אותו שהוא רחמן ואינו אלא אכזר, מקלסין אותו שהוא נאה ואינו אלא כעור, אבל הקב"ה אינו כן אלא כל מה שמקלסין אותו הוא יותר מקילוסו, מקלסין אותו שהוא גבור והוה גבור שנאמר האל הגדול הגבור, ראה מה כתיב נורא תהלות, נורא הוא על כל תהלותיו, וכן אמר דוד לך ה' הגדולה והגבורה וגו' שמך מתנשא לכל ראש וגדולה שלקלסך, ראה אנשי כנסת הגדולה מקלסין לו שמך מרומם על כל ברכה ותהלה, הוי אומר כשמך אלהים כן תהלתך, אבל בני אדם אינן כן יש ששמותיהן נאים ומעשיהם כעורים, עשו עושה ואינו עושה ישמעאל שומע ואינו שומע, שמותיהן כעורים ומעשיהם נאים אלו בני הגולה, בני בקבוק בני תקופה בני חרחר זכו ועלו ובנו בית המקדש, שמותיהן כעורים ומעשיהם כעורים אלו המרגלים סתור בר מסתורין, גדי כגידין מררין, שמותיהן נאים ומעשיהן נאים אלו השבטים ראובן ראו בן בין הבנים שמעון שומע בקול אביו שבשמים עד כאן לשונו, וקשה מה ענין דרש זה לפרשה זו הלא גם בפרשת ויגש נזכרו שם כל השבטים בשמותם ולא דרש ביאור שמותם על זה האופן, ומה ענין כשמך אלהים כן תהלתך לכאן, ועוד קשה נראו דבריו סותריו זה את זה, כי מביא פסוק ושמך מרומם על כל ברכה הלה, ופסוק כשמך אלהים הן תהלתך והם סותרין זה את זה, ועוד קשה למאי נפקא מינה הביא כל החלוקות יש שמותיהן נאים כו' ד' חילוקים אלו מה טיבה לכאן, ובטוב ההשקפה הצרופה נראה עין בעין שמדרש זה בא לתרץ כל הקושיות שהקשינו למעלה, ועל פי הצעה זו, כי מהידוע שלא להים נחשב לאדם הראשון למעלה גדולה ותהי לו לחכמה מה שידע לקרוא שמות לכל בהמה חיה ועוף, לפי ששם נפש כל חיה מורה על מהותו, ומאז והלאה כל השמות שנקראו ברוח כקודש לכל אדם מורה על מהותו כפי מה שהוא כמ"ש וקורא לך שם חדש אשר פי ה' יקבנו כי השם ההוא ודאי מורה על מהותו, וכן כל שמות של השם יתברך מורין על מהותו יתברך אך שקצרה שכל של כל נברא מלהשיג מהותו יתברך על פי הוראת שמותיו הקדושים יתברך, וכל מה שכל הנבראים רוצים להשיג מן הוראת שמו יתברך אין בו כטיפה מן הים ממה שנשאר בעצמותו יתברך מה שאין כח בשום נברא להשיגו, לפיכך אמרו לנכח הגדולה ששמו יתברך מרומם על כל ברכה ותהלה, כי אין בידינו לכללו בסיום שבחיה דמריה עד היכן מגיע השבח שבאורו הואר אשר עליו מורה השם הקדוש ההוא, וכן דוד אמר אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי, רצה לומר אף אם בכל עת לא ימוש מפי ברכתו יתברך ושבחו, מכל מקום נשאר עדיין תהלתו בפי כי לא אוכל לסיים שבחו יתברך, רך יש דבר אחד ששייך שפיר לומר עליו כשמך אלהים כן תהלהך, והיינו מה שאומרים שהשם של ד' אותיות או שם של אהיה מורה על שהשם יתברך היה הוה ויהיה, בזה נוכל לסיים כל שבחו, דרך מבל בתואר גבור אין לספר פרטי הגבורות הראוין לייחס אליו יתברך כי כל הגבורות הנוראות שאנו מייחסין אליו יתברך יש בו יותר גבורות שאין הפה יכול לספר, והמשל בזה גם בכל שאר התוארים אבל מה שאנו אומרים שהוא היה ראשון ואחרון לכל נוצר אין קץ לראשיתו ואין קץ לאחריתו ואין הוה אחר זולתו על תואר זה אין להוסיף ואינו מקבל הוספה וגרעון לכך נאמר כשמך אלהים כן תהלתך על קצוי ארץ צדק מלאה ימינך, רצה לומר באיזו תהלה אמרתי כשמו כן תהלתו בשם כמורה על קצוי ארץ נאמר קצוי לשון רבים בני קצות במשמע, רצה לומר מה שאנו מייחסים לו יתברך קצה ראשון וקצה אחרון דהיינו קצוי ארץ רצה לומר הקצות של כל העולם בכללו שקרא בשם ארץ, ואמר כבכל הקצות צדק מלאה ימינו יתברך, והיינו מה שרמוז בשם בל ד' ושם בל אהיה, כל בוראה זו אמרתי כשמך אלהים כן תהלתך, ויכול להיות שגם זה נרמז בפסוק אברכה אה ה' בכל עת רצה לומר אף על פי שאין אני רשאי לברך את כשם יתברך בסיום כל שבחיו באיזו תואר מן התוארים אשר בשאר שמותיו יתברך, מכל מקום יכול אני לברכו בתואר שהוא יתברך בכל עת, רצה לומר היה הוה ויהיה דהיינו שהוא היה בכל עת הן קודם בריאת העולם הן לאחריו ככלות הכל ובתואר זה תמיד תהלתו בפי:

.

מאמר עט

ביאור פסוק מה שמו מה אומר אליהם

ותדע שכן הוא כי משה אמר אל הקב"ה ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם והשיב לו הקב"ה אהיה אשר אהיה למה השיב לו דווקא שם זה, אלא לפי שאמר משה שישראל מסתמא ירצו לידע מהותו של ה' לפיכך ישאלוני דברי צדק מה שמו המורה על מהותו אשר יהיה בידם להבין כל תואר המהות ההוא על בוריו, והשיבו לו אהיה אשר אהיה לפי שכל השמות המורים על גדר איזו מהות לעולם לא יהיה כז שכלה שנה להשיג מהות התואר ההוא עד סופו חוץ מן שם זה המורה על שאני היה הוה ויהיה דבר זה יהיה כח בידם להבינו על בוריו, ואמר זה שמי לעולם, רצה לומר זה שמי המורה שאני הייתי לעולם, רצה לומר קודם שנברא העולם כי ע"י שמי נעשו הכל לעולם, וזה זכרי לדור דור, מורה גם על העתיד שאני הייתי לעולם בטרם כל יציר נברא ולדור דור ככלות הכל דור הולך ודור בא וה' לעולם ישב וכמ"ש ה' שמו לעולם ה' זכרך לדור ודור, ר"ל שם של ד' מורה על שהוא ית' היה לעולם ויהיה לעולם, וכפי הפשט אמר לו שם אהיה אשר אהיה להיות למופת לישראל שיגאלו, כי אף אם היו במצרים רעים וחטאים מ"מ יגאלם ה' למען שמו יתברך השוכן אתם בכל גלותם ובכל צרתם לו צר, כמ"ש כי ידעתי את מכאוביו, כביכול מרגיש במכאוביו של ישראל:

מאמר פ

פי' מסר להם ובלשון פקדתי מביא רש"י פסוק שאינו כתיב בתורה

ובזה נראה לי לתרץ מה שפירש"י על פקד פקדתי סי' זה מסור בידם שכל מי שיבא להם בלשון זה הוא הגואל, יעקב אמר להם ואלהים פקד יפקד אתכם והיכן מצינו בכל התורה שיעקב הזכיר לשון פקידה כי רק ביוסף כתיב וישבע יוסף את בני ישראל לאמור פקד יפקד וגו', ועוד קשה מהו לשון לאמר, ועוד קשה מהו הכפל פקד יפקד על כן נראה לפרש שאין הדבר תלוי בלשון פקידה אלא בכפל הלשון על דרך שנאמר ואנכי אעלך גם עלה, ומבואר בספר כלי יקר לשון גם עלה מוסב כלפי כינה כדרך שנתבאר גם פ' שלח לך על פסוק עלה נעלה כי יכול נוכל לה שעלה ויכול קאי על השכינה כשם שאתם מובטחים בעלה שהקב"ה יעשה למענו ועלה הוא יתברך, יעלה, כך אגבו אנו מובטחים בנעלה, וכן לשון גם עלה, וכן לשון פקד קאי על השכינה כשם שאתם מובטחים שהקב"ה פקד רצה לומר יפקוד את עצמו כך אתם מובטחים שאגבו יפקוד גם אתכם כמ"ש ביחזקאל ואומר לכלותם בתוך ארץ מצרים ואעש למען שמי לבלתי החל וגו', לכך וישבע יוסף את בני ישראל לאמר לדורות פקד יפקד, כי כשיאמרו לבניהם אחריהם ואב לבן יודיע שהם מובטחים בפקד יפקד ושיעשה הקדוש ברוך הוא למען שמו כי יפקוד כבוד שמו יתברך, אז יהיו הבנים מושרשים בבטחון הגאולה שהגואל יבשרם שני פקידות אלו, לפיכך וישבע, כי השבע השביעם שיאמרו כן מדור לדור עד הדור שבזמנם תהיה הגאולה, ואם כן גבי יעקב אף על פי שלא מצינו בו לשון פקידה מ"מ מצינו בו הדבר מבואר ביותר, שאמר הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם, כי כל עיקר הדבר הנרמז בכפל של פקד יפקד שיהיה אלהים עמהם בגלות אמרו יעקב בפירוש ולא ברמז, וזה יותר מבואר מאילו אמר פקד יפקד, לכך פרש"י שיעקב אמר פקד יפקד, רוצה לומר הפירוש של כפל פקד יפקד, ולכך אמר להם שם אהי' אשר אהי' המורה על זה כי ד' שוכן אתם בתוך גלותם, וכשם שמצינו זה אצל הקדוש ברוך הוא שכל שם מורה על מהותו יתברך, כך בכל הנמצאים הן בעולם העליון, שם כל מלאך מורה על שליחותו ועל מהותו, וכן כל הכוכבים יש לכל כוכב פעולה מיוחדת, ועל שם שהם נבדלים בפעולותיהם יש לכל כוכב שם בפני עצמו, וזה דווקא ביציאתן שאז כל כוכב יוצא לפעול הפעולה המיוחדת לו, ועל שם אותו הבדל לכלם שמות יקרא, אבל בכניסתן שכבר פעלו הפעולה המיוחדת להם ואז אין לכולם כי אם פעולה אתת, והיא מה שבאים כלם כאחד להשתחוות לאל אחד יתברך כשגמרו עבודתם ליומו כמו שכתוב וצבא השמים לך משתחוים, אז הקדוש ברוך הוא קורא לכולם בשם אחד כי אז פעולת כולם אתת היא ואז הקב"ה קוראם בשם אחד, ולכך נאמר מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא, ופסוק זה מדבר כולו ביציאתם כי אז כל כוכב ממונה על תפקידו, לכך נאמר מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא, ופסוק זה מדבר כולו ביציאתם כי אז כל כוכב ממונה על תפקידו, לכך נאמר מונה מספר, כי מונה לשון מינוי של שררה אשר שס משטרם בארץ, ומספר כפשוטו, וביציאתם לכלם שמות יקרא ר"ל נותן שם לכל אחד המורה על המינוי שלו אשר פקד ד' אותו, וקריאה זו לשון קריאת שם אבל פסוק המוציא במספר צבאם אע"פ שתחלת הפסוק מדבר בהוצאה מ"מ סוף הפסוק מדבר בהכנסה, מדקאמר לכלם בשם יקרא בשם אחד ולהלן אמר שמות, אלא לפי שלהלן מדבר בהוצאה כאמור וכאן מדבר בהכנסה, כי בהכנסה אין לכולם כי אם פעולה אחת מה שמשתחוים להקב"ה כאמור, וההיקש הזה גם בצדיקים שנמשלו לכוכבים שמוציאן במספר שמות, כי ביציאתן לאויר העולם יש לכולם שמות נבדלים כפי הבדל פעולתן, ואע"פ שתכלית כל הצדיקים אחד הוא, מ"מ בקניית השלימות הם חלוקים במדריגתם, כי זה קונה שלימותו על ידי תלמוד תורה וזה ע"י מעשים טובים וזה ע"י צדקה וכן ע"י כמה מצות חלוקות כמו שכתוב יגדיל תורה ויאדיר, כי לכך הרבה ד' תורה ומצות כדי שיוכל כל אחד לקנות שלימותו ע"י מצוה פרטית, ובדרך זה הצדיקים חלוקים במדריגתן וממילא הם חלוקים בשמותם, ומטעם זה פרט כל שבעים נפש בשמותם בפרשת ויגש שהוא מדבר בזמן כניסתן לעולם, כדרך שנאמר מונה מספר לככבים לכלם שמות יקרא המדבר בזמן כניסתו לעולם, אבל כאן שמזכיר יציאתו מן העולם שאז יש לכל הצדיקים שלימות אחד כי היום לעשותם ולא למחר לעשותם, והרי הם נמשלים לכוכבים שאחרי שגמרו פעולתם אין לכולם כי אם פעולה אחת להשתחוות לאל חי, ולפיכך לכלם בכם יקרא בשם אחד, כך בני ישראל שהזכיר במיתתן זמן יציאתן מן העולם לא פרט שמות כל שבעים נפש כל אחד בשמו אלא לכלם בשם אחד יקרא, ואמר ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש, ומה שהוצרך לפרוט שמות של י"ב שבטים טעם אחר לדבר, לפי שכל שמותיהם דרש בתנחומא שמרמזים על הגאולה וכמו שפרשתי בכלי יקר מרז"ל על שלא שינו שמותם ראובן מנחתין כו' על כן אמר ואלה שמות כו' נשארו באותן שמות ולא נשתנו, ובזה מתורץ הלשון ברש"י שבחייהם אמר שמנאן בשמותם ובמיתתן אמר חזר ומנאן ולא הזכיר בשמותם כי לכלם בשם אחד יקרא חוץ מן השבטים מן טעם רמז הגאולה כאמור, ומה שהמשילם לכוכבים, להורות שגם במותם לא נפרדו מן השם יתברך ואינן דבר האבוד, כי כל דבר שיש לו מנין אינו כי אם דבר שמכניסן לקיום באוצר כל מעלה, ובזה יתבאר לנו המדרש המתחיל ואלה שמות בני ישראל הה"ד כשמך אלהים כן תהלתך, ורצה לתרץ בזה אחר שכבר פרט אותם בשמותם בפרשת ויגש אם כן למה חזר ופרט שנית שמותם ביציאתן מן העולם, על כן בא לתרץ ולומר לפי ששם כל נמצא מורה על מהותו ושמות השבטים מורה על צדקתם כמו שמפרש ראובן ראו בן בין הבנים שמעון שומע בקול אביו שבשמים ואם כן שמותיהן נאים ומעשיהן נאים, ולפי שהאדם לפעמים הוא משתנה להרע או להטיב, כי לפעמים שמו מורה על מהותו שהוא נולד בטבעו מזג טוב מוכן אל הטובות לעשותם ויכול להיות שבבואו בשנים יתפתה ליצרו והואל הלך אחרי צו וישתנה לרעה, וכן לאידך ניסא שנולד מזג רע ונקרא על שמו ויכול להיות שבבואו בשנים ילך בדרך טובים וא"כ ישתנה מהוראת שמו, על כן הוצרך לומר ואלה שמות וכו' רצה לומר כל מה שבא עליהם הוראת שמם לטובה בכניסתן לעולם כך נשארו בצדקתם גם ביציאתן מן העולם ול נשתנה שמם מצד שינוי המעשים, כי לא שינו מעשיהם ונשארו בצדקתם ובשמותם, ומביא ראיה על כל השבטים כמה שאמר ויוסף היה במצרים פירש"י נשאר בצדקתו אף על פי שהיה בין המצרים וק"ו לשאר אחיו שלא נטמעו בין הגוים שנשארו בצדקתם, ועל כן גם שמותם המורה על תהלתם לא נשתנו, על כן סמך לזה דרש שעל הפסוק כשמך אלהים כן תהלתך, ומכאן יוקח ראיה שהשם מורה על מהות תהלתו של הנקרא בשם זה, ולפיכך דווקא אצל הקב"ה אין השתנות, ולעולם כשמו כן תהלתו, ובכל מה שמקלסין אותו יש בו יותר מהמה, אבל גבי ב"ו לפעמים מקלסין גבור או רחמן או נאה ואינו אלא חלש ואכזרי וכעור, ואם תאמר איך מקלסין אותו במה שאין בו ואיך ישנו את הידוע, תשובה לדבר שבשעה שמקלסין אותו ישנו בהם המעלות ההם ואחר כך ישתנה הן מצד מעשיו הן מצד חומרו מן יופי אל כיעור ואז ישתנה גם הוראת שמו וכדי לחזק ענין זה הביא ד' מופתים חותכים על זה, כי עשו וישמעאל שמותן נאים אבל מעשיהן אינן נאים, זה בודאי שאברהם ויצחק חזו ברוח הקודש שעליהם שמזג שלהם מוכן אל פעולות טובות, עשו להיות עושה המצות, וישמעאל לשמוע בקול ה', אבל לא נשארו בהוייתן אלא נשתנו להרע מצד רוע בחירתם, והפוך לאידך גיסא, בני הגולה שמותיהן כעורים בקבוק חרחור ונשתנו לטובה מצד טוב בחירתם שינו טבעם, והמרגלים נשארו בהוויות שמותם להרע, על כן הוצרך לומר כאן ואלה שמות בני ישראל להורות שנשארו בשמותם לטובה, כי שמותם נאים ומעשיהן נאים, כי כך נשארו בהווייתם מן תולדותם ועד יום מותם, וק"ו מיוסף כאמור, ומה שלא נקט כי אם ראובן ושמעון אולי דעתו ששנים אילו בנין אב על כולם, ובעל מדרש זה לא ידע לכוין כל שמות השבטים איך המה נדרשים לטובה, ועל תתמה על החפץ לומר איך יפלא ממנו דברי, בא ואראך דוגמתו בילקוט פרשת שלח לך וז"ל ואלה שמות אמר רב יצחק דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מרגלים על שם מעשיהם נקראו ולא עלתה בידינו אלא אחד סתור בן מיכאל שסתר דבריו של הקב"ה והיינו מה שדרש כאן סתור בר מסתורין, אמר רב יוחנן אף אנו נאמר נחבי בן ופסי כו' אם כן כמו שמדרש הנ"ל לא הזכיר כי אם סתור וגדי ומ"מ גם כל השמות על מעשיהם אך שנעלמו ממנו, כך בשמות השבעים לא ידע לדרוש כי אם ראובן ושמעון, וכן המדרש האומר על ד' דברים נגאלו אבותינו על שלא שינו שמות' ראובן שמעין מנחתין ראובן שמעון מסלקין כו' גם שם לא נקט כי אם ראובן ושמעון כי הוראת שמם נגלה, ומ"מ נקל הדבר לכל משכיל לדרוש כל שמותם לטובה ראובן שמעון כדאמרן לוי על שם הפעם ילוה אלי אישי שבשמים, יהודה על שם הפעם אודה ה', יששכר יש שכר לפעלתך, זבולון הפעם יזבלני אישי שבשמים, ובנימין בן ימין. דן ידין עמו, נפתלי או לשון חיבור או לשון תפלה לאל חי, גד בגד, ואשר על שם ואשרו אתכם כל הגוים, יוסף יוסיף ה' שנית ידו, וקרוב לזה נדרשו כל השמות הללו איך שהם מורים על הגאולה כדאיתא בילקוט ובכלי יקר, וזה"ש לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ, ובמסכת ברכות פרק א' ראובן אמרה לאה ראו מה בין בני לבין בני חמי עשו כו', אע"פ הפסוק אומר הטעם כי אמרה כי ראה ה' בעניי מ"מ דקדק בגמרא דא"כ הוה לה לקראותו ראה בן ראובן בוי"ו למה לה אלא לפי שאמרה ראו מה בין כו', ושם מסיק מנ"ל דשמא גרים שנאמר לכו חזי מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ אל תקרי שמות אלא שמות, ונראה שזהו שאמר משבית מלחמות עד קצה הארץ כי כל שמות השבטים כשם שמורים על מעשיהן הטובים כך מורים על הגאולה שבזכותם, והיינו להשבית מלחמות מן ישראל עד קצה הארץ כי יש במקצת שמותם הוראות גם על הגאולה העתידה להיות כמו שמסיק במדרש זה, אשר, ואשרו אתכם כל הגוים, יוסף יוסיף ה' שנית ידו, ומכל זה ראיה שהשם מורה על המדות על כן פרט כאן ואלה שמות וגו' להורות שהוראת שמם לטובה נשאר קיים לעולם ועד וכמ"ש ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד ר"ל לא ישתנו לעולם, וגם במספר זה הורה שיש להם השארות נצח, כמכניס דבר לאוצר במספר לכך נאמר ככוכבים לעולם ועד, המשילם לכוכבים בענין הנצחיות כמ"ש אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, כי אין אותיות חט בשמותם כי לא הביט און ביעקב ועל כן אין בהם גם אותיות קץ כמ"ש בני לא כליתם לכך נאמר ואלה שמות בני ישראל ר"ל נשארו בהווייתן, ככוכבים המזהירין ביותר בלילה כך כל צדיק אחר הערב שמשו בעה"ז אוכל הוא בתרומת קדשיו לעה"ב זורח הוא שם, ועוד יתכן לפרש שלכך לא הזכיר במדרש כי אם ראובן ושמעון לפי שהם כנגד עשו וישמעאל כי ישמעאל אינו שומע בקול ה' שמעין שומע, ועשו עושה א אפי' מה שעושה דהיינו מכירת הבכורה נקרא אינו עושה כי נתחרט לבסוף וכנגדו ראובן כדמסיק בברכות ראו מה בין בני לבין בן חמי עשו שמכר הבכורה כו' ע"ש ומ"מ עשה משניהם בנין אב על כל השמות שמורים על צדקתן, וכן נזכר בפרשה זו מהות שמו ית' אהיה, וכל זה על שם אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם והא בהא תלא, וממילא נשמע ההפך כשבני יעקב משנים שמם אז ה' סר מעליהם, וכל זה נשמע מן גלות מצרים שרבים נתחבטו בדבר ליתן טעם מספיק על מה זה עשה ה' ככה לבנו בכורו ישראל אשר הביאו בכור הברזל זה ת' שנה ורבו בזה הדיעות הן לבעלי הפשט הן לבעלי המדרש ואומר אני ללקט מתוכם שלשה דיעות והם רמוזים במדרש שוחר טוב וז"ל

מאמר פא

מדרש שוחר טוב על פסוק יאמרו גאולי ה' וגומר

יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר, כשם שהצפור נתונה ביד הציד אם מבקש המיתה אם מבקש חיה כך היו ישראל משוקעים ביד המצרים, וארד להצילו מיד מצרים, וכן הוא אומר ויושע ה' את ישראל מיד מצרים, אמר רבי אבא בר אחא כך היו ישראל נתונים בתוך ארץ מצרים כעובר שהוא נותן בתוך מעיה של בהמה וכשם שהרועה נותן ידו בתוך מעיה ושומטו כך עשה הקב"ה לקחת לו גוי מקרב נוי, א"ר אייבו בשם רבי יוסי בן זמרא כשם שהזהבי זה פושט ידו ונוטל הזהב מן הכור כך הקב"ה הוציא את ישראל ממצרים שנאמר ואתכם לקח מכור הברזל ממצרים עכ"ל, ויש לדקדק במאי קמיפלגי, וכפי הנראה שכל אחד רצה ליתן טעם אחר על גלות מצרים, כי יש אומרים שעיקר הגלות היה שורש פורה מן מכירת יוסף בסבת הקנאה שהיתה לאחיהם עליו ונצר יפרה מן שירש צרת העין כי עינם רעה באחיהם רע עין עולה למספר ת' ועפרון חסר וי"ו יוכיח על כן היה הגלות ת' שנה למרק עון זה:

מאמר פב

אכן נודע הדבר שיש בהם דלטורין

וקרוב לענין זה מה שפירש"י על פסוק אכן נודע הדבר מפני מה ישראל מעונין בעבודת פרך יותר מכל האומות לפי שיש בהם דלטורין וגם זה שורש פורה מן הקנאה והשנאה וכן פירשנו בכלי יקר ענין הסנה בוער באש ר"ל שהסנה היה בוער האש כי מה שכל אחד מישראל קוץ מכאיב וסילון ממאיר לחבירו זה גורם שיבער אש ביעקב, וביאור לשין רש"י כך הוא כי יש להקשות וכי לא ידע משה שעובדי ע"ז היו אבותינו במצרים כדאיתא ביחזקאל ואוודע להם בארץ מצרים וגו'. וא"כ על מה היה תמה מפני מה כו' ונראה שהיה נראה בעיני משה שהדבר חילול השם יש בו ע"ד שנאמר באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו וכן נאמר ביחזקאל ואעש למען שמי וגו' ש"מ שיש חילול השם בדבר כי יאמרו האומות ידם רמה ולא ה' פעל כל זאת ויתלו בכחם ולא בפשע יעקב הנסתר מנגד עיניהם, אך כשראה משה שיש ביניהם דלטורין שמסרוהו ביד פרעה אז ראה שאין חילול השם בדבר העינוי כי העו"ג יראו שאחד מישראל מוסר חבירו ביד עו"ג בדלטורין ובזה יראו האומות כי עם קשה עורף הוא וצדיק ה' אשר הביאם בכור התלאות כמ"ש הולך רכיל מגלה סוד ר"נ מגלה הסוד על עצמו כי איש חמס רע הוא כי אילו היה טוב לא היה הולך רכיל והרי הוא נעשה רשע בעיני זה שמקבל ממנו הלשון הרע, ולהנחה זו מתורץ מה שיש מקשים על טעם זה למה היה גם שבט יוסף בכלל השעבוד, לפי שגם הוא הביא דבתם רעה:

מאמר פג

באור פ' ויראו אותם שוטרי ב"י ברע וגו'

ותדע כי עיקר השעבוד היה על הפחותים שהרי לבסוף כשהכביד עליהם פרעה העבודה יצאו דתן ואבירם נצבים לקראת משה, שנאמר ויראו אותם שוטרי בני ישראל ברע לאמר לא תגרעו מלבניכם וגו', ומלות ברע לאמר קשה לחברם יחד, ונראה לפי שהשוטרים היו מן ע' זקנים כמ"ש אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו:

ומאחר שסופם היו מוכנים לנבואה, גם בתחלה רוח ה' נוספה בהם עד שחזו ברוח הקודש שעליהן איזו כגון ואיזי בלתי הגון והטילו הכבדת העבודה על אותן שראו כי הם ברע ר"ל ההולכים בדרך רעה כמ"ש והנה ברע הוא לכך נאמר ויראו אותם ברע כדי לאמר להם דווקא לא תגרעו מלבניכם אבל על הטובים היו חסים והוכו בעבורם על שלא השלימו חוקם וכמו שכתוב ויוכו שוטרי בני ישראל ועל כן זכו לנבואה, ולכך פגעו בהם הדלטורין דתן ואבירם כי המה מן הרעים אשר עליהם תכבד העבודה ביותר, ויאמר משה אל ד' למה הרעות לעם הזה לפחותים שקרא בשם עם, הרעות, ואע"פ שלא הורע כח הטובים ולא יזיק להם מ"מ לא יועיל להם שליחותי ולמה זה שלחתני, וזה"ש הרע לעם בזה, והצל לא הצלת עמך הטובים שקרא בשם עמך עם ה', ויאמר ד' עתה הראה וגו' כי ביד חזקה ישלחם והיינו לטובים יתן רשות להלך ומיד ילכו כאשר ישלחם אבל הרעים ימאנו מלצאת עד כי לסוף ביד חזקה יגרשם מארצו, ולכך הי' צורך בדבר להכביד עליהם העבודה כדי שיתרצו לצאת לכל הפחות כשיגרשם, וכל זה לא הועילה כי רבים היו שעל כל פנים לא רצו לצאת עד במתו בשלשת ימי אפילה, וזה תירוץ על אשר הקשה לשאול למה הרעות וק"ל, והמה הדלטורין אשר בעבורם היו ישראל מעונים בעבודת פרך, ויורו על זה כל ג' אותיות הן אות המטה שהיה לנחש רמז לאוחזי מעש' הנחש בלשון הרע הן אות צרעת היד הן אות דם ביבשת כמו שיתבאר אי"ה לקמן פרשת מצורע וזה דעת הת"ק שדרש מזמור יאמרו גאולי ד' אשר גאלם מיד צר על גאולת מצרים כי במזמור זה מבוארין ארבעה שצריכין להודות וכולן היו בהם הולכי מדבר שכן בצאתם ממצרים היו כולם הולכי מדבר, וכן יורדי הים וכן יצאו מבית האסורים דמצרים וכן היו חולים ונתרפאו שנאמר כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו', ודרש מיד צר שהיו הצפרים ביד הציד כי הדלטורין עשו מעשה פטפוט הצפרים, וצפרי מצורע יוכיחו, וכתיב חיים ומות ביד לשון על כן כנגד זה היו ישראל במצרים כצפרים האחוזות בפח מוקש הציד ברצונו ממיתו וברצונו מחייהו, וזה מדה כנגד מדה כי הלשון גם גידו להמית ולהחיות ועל כן מביא פסוקים אלו שנזכר בהם יד אשר גאלם מיד צר וארד להצילו מיד מצרים ויושע ד' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים ג' ידות אנו כנגד הלשון שממית כמו ביד כמרז"ל חיים ומות ביד לשון וכי יש יד ללשון כו' אלא שממית ביד ותלתא קטיל לכך נאמר בהצלתן ג' פעמים מיד מצרים, ויש אומרים שגלות מצרים היה כדי למרק חטא ע"ז כי מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו ועל כן נשתעבדו ת' שנה כי מסכת ע"ז של אברהם אבינו ת' פרקי הוי ואף במצרים היו עע"ז שהרי נאמר משכו וקחו לכם צאן משכו ידיכם מע"ז כו', ונדעת המדרש באומר לקחת לו גוי מקרב גוי מה הללו עובדי ע"ז כך כללו עובדי ע"ז וא"כ היו במצרים כעובר שהוא בבטן אמו אוכל ממה שאמו אוכלת כך במצרים היו מטמאין בגלולי מצרים אוכלין ממה שהם אוכלין זבחי מתים וזהו דעת ר' אבא שהיו נתונים במצרים כעובר הנתון בתוך מעיה של בהמה כו' שנאמר לקחת לו גוי מקרב גוי דרש לשון מקרב, וכבר ידוע שמן לשון ב' פעמים גוי דרשו הללו עובדי ע"ז והללו עע"ז, וח"כ דעתו שהגלות בא למרק חטא ע"ז של אבותיו של אברהם ובמצרים היו כטובל ושרץ בידם עוד טומאתם בם, על כן בא הרועה והצילם מיד צר, ר"ל כי צוררים המה להם במה שהעבידום ע"ז, וילפינן סתום מן המפורש שנאמר כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור מה להלן ע"ז אף מיד צר האמור כאן ע"ז, ויש אומרים שגלות זה היה למרק חטא נחש הקדמוני והזוהמא אשר הטיל נחש בחוה אתאן למ"ד עץ הדעת גפן היה וא"כ נגזר עליכם גירות ת"ל שנה כדי למרק יין ישן העולה למספר ת"ל והוא כוס התרעלה אשר השקה הנחש לכל הנולדים, וזהו ענין כור הברזל שממרקין בו הזהב, וזהו דעת ר' אייבו האומר כשם שהזהבי הזה פושט ידו ונוטל הזהב מן הכור כו' וזה"ש אשר גאלם מיד צר הוא שטן הוא נחש הצר הצורר לכל באי עולם, ואות היפוך המטה לנחש מורה קצת על זה כי אח"כ נהפך הנחש למטה, ויתכן לומר בדרך רמז אל ת' שנה כנגד מספר ת' שנחסר מן אדם הראשון בחטאו כי קודם החטא היתה קומתו מן הארץ עד לרקיע מהלך ת"ק שנה ובחטאו הועמד על ק' אמה וח"כ נחסר מספר ת' אע"פ שזה בשנים וזה באמות מ"מ יש רמז למספר ת' וק"ל:

מאמר פד

במסכת נדרים ג' דעות על גלות מצרים

ותדע כי במס' נדרים יש ג' דעות בדבר א' מפני שעשה אברהם אנגריא בתלמידי חכמים ב' על שאמר במה אדע, ג' לפי שאמר מלך סדום תן לי הנפש כו' ע"ש בגמרא, ורבים תמהו על מאמר זה כי כולם טעמים חלושים ואינן מספיקין להביאם לידי שעבוד כזה, ועוד שאברהם חטא ולא היה בכלל העונש ושיני בניו תקהינה, על כן סברא לומר שכל אילו הטעמים לא באו כי אם ליתן טעם למה הודיעו הקב"ה הגלות והביאו לידי צער בהודעה זו, אמנם מ"מ הגלות יש לו טעמים אחרים, ואולי ג' אלו הדיעות מקבילין כנגד ג' הטעמים שהזכרנו כי לטעם הראשון על חטא דלטורין וחטא הדבה כצפרים כדומה לו חטא אברהם בדבור במה אדע על כן בשרו הקב"ה ששיתעבדו בניו עבור חטא כדבור בכיוצא בזה והוא סברת שמואל וסברת רבי יוחנן בעבור שלא הכניס הנפשות תחת כנפי השכינה ולא הבדילם מן ע"ז על כן בשרו ה' שישתעבדו בניו עבור חטא ע"ז של אבותיהם, וסברת ר' אבהו מפני שעשה אנגריא בת"ח וירק את חניכיו הריקם מתלמוד תורה בשרו הקב"ה שישתעבדו בניו למרק חטא נחש הקדמוני אשר גרם לאדם השעבוד לעבוד את הארץ כמ"ש לעבוד את האדמה אשר לוקח משם, ואלמלא החטא היתה הארץ מוציאה לו כלי מלת וגלוסקאות כדי שיהיה פנוי לעסוק בתורה, ובזה עשה גם הנחש אנגריא בת"ח, ולכל ג' טעמים אלו אתי שפיר שגרמו דווקא שעבוד כי הנחש עשה אנגריא בתלמידי חכמים ובמקום שהיה להם להיות בני חורין עוסקים בתורת ה' כל הימים עשאם הוא עובדי אדמה, ומה שנאמר גם בגן עדן לעבדה ולשמרה תקנו רז"ל קושיא זו לעבדה זו מצות עשה ולשמרה זו מצות ל"ת, וכשעשה אברהם גם הוא אנגריא בת"ח בשרו הקב"ה שעל חטא כיוצא בזה ישתעבדו בניו והשעבוד דוגמת האנגריא דהיינו מלאכה, ולפיכך היה אות ראשון היפוך הנחש למטה להורות כי בגלות זה נתמרק מעשה הנחש הקדמוני דהיינו חטא המעשה, וטעם שני למרק חטא דלטורין ודבת יוסף דהיינו חטא הדבור וגם הוא גרם השעבוד כי הבטלה מביאת לידי דלטורין ולשון ברע כמו שפי' בעקידה על פסוק לא תבערו אש ר"ל אש המחלוקת ביום השבת כי אז נרפים הם ממלאכה כי על כן אמר פרעה תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר, וכנגד זה חטא אברהם בדבור במה אדע על כן נתבשר שחטא הדבור יביא בניו לכלל שעבוד ועל זה בא אות צרעת היד של משה להורות כי נרפא חטא הלשון, וטעם שלישי למרק חטא ע"ז והיינו עבודת שעבוד כנגד ע"ז והוא חטא המחשבה כמ"ש למען תפוש בית ישראל בלבם, וכשחטא אברהם במה שלא הבדיל אותן הנפשות מע"ז נתבשר שבעבור חטא ע"ז של אבותיו יהיו בניו בעבודת השעבוד, ועל זה היה אות היפוך מי היאור לדם כי הנילוס היו אלהות שלכם ולקה ומאז לא יאמינו בו לכך נאמר משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן לעבוד השם, שה לבית אבות זכות אבות שה לבית זכות אמהות וזה לפי שחטא הקדום התחיל מן האשה על כן עליהם לתקן קלקולם כארז"ל בזכות נשים צדקניות שבאותו דור נגאלו אבותינו כו', וכן מדרש רז"ל מדלג על ההרים אלו האבות מקפץ על הגבעות אלו האמהות לכך נאמר ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב וירא אלהים את בני ישראל, וקשה את את למה לי וע"ק למה הזכיר ביעקב ואת בוי"ו אלא ופי שכל את בא לרבות אשתו ויעקב היו לו ב' נשים על כן נאמרו בו ב' ריבויים ואת כי את ריבוי וגם הוי"ו ריבוי שני, את בני ישראל לרבות כל נשותיהם צדקניות שבאותו דור וכמ"ש איש וביתו באו, וידע אלהים זכות אבות ואמהות ונשים צדקניות כי בזכות כולם נגאלו.

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה