אור ברסלב
שפתי דעת פרשת שלח לך

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת שלח לך

פרשת בהעלותך

מאמר רמא

למה נסמכה פרשת מרגלים וכו'

שלח לך אנשים וגו' למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים לפי שלקתה על עסקי דבה ורשעי' הללו ראו ולא לקחו מוסר וכן מסיק בילקוט שלא יאמרו לא היינו יודעי עונשו של לשון הרע כו' וקשה שבפרק ואלו נאמרים מסיק בא וראה כמה גדול כחו של לשון הרע ק"ו ממרגלים שספרו לשון הרע על העצים ואבנים ונענשו ק"ו למספר על חברו ומקשה שם ודלמא נענשו על שדברו כלפי מעלה כי חזק הוא ממנו כביכול אפילו בעל הבית אינו יכיל להוציא משם כליו ומשני שנא נר וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ על דבת הארץ, ואם כן ממה נפשך אם נענשו על שדברו לשון הרע על העצים ואבנים אם כן למאי נפקא מינה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים כי עדיין יאמרו לא היינו יודעין ענשו של לשון הרע ממי שמספר על העצים ואבנים, כי ממרים אין ראיה שדברה במשה כי אין ללמוד לשון הרע דעצים ואבנים מלשון הרע דאדם שכן בפסוק ולא תעלה במעלות על מזבחי עשה רש"י ק"ו מן אבנים לאדם וכו' ואם כן ממילא אין ללמוד אבנים מאדם כי איכא למפרך אדם שאני ואם נענשו בעבור שאמרו אפילו בעל הבית אין יכול להוציא כליו משם וזה ילפינן שפיר בק"ו ממרים שדברה במשה ק"ו מדבר באלהים, א"כ לדורות אין למילף כלים בק"ו כי איכא למיפרך מה למרגלים שדברו בבוראם, וכפי הפשט יתכן לפרש כי מה שנאמר וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ אין הפירוש שמתו על דבת הארץ דאם כן היה לו לומר וימותו האנשים על שהוציאו דבת הארץ אלא ודאי שזהו על שדברו בבוראם כי היה להם למילף ק"ו ממרים ומה שאמר על עסקי דבת הארץ מתו אין הפירוש שבעבור זה מתו אלא שבא לתרץ מה שנאמר מוציאי דבת הארץ למה פרט הארץ הל"ל סתם וימותו האנשים מוציאי הדבה הארץ למה נקט אלא כך פירושו שהפסוק אומר לנו אף על פי שמתו בשביל שדברו בבוראם מכל מקום כפי האמת היו ראוין לעונש זה אפילו אלו לא היה כאן כי אם דבת הארץ לחוד והיו יודעים עונשו, ואם כן למאי נפקא מינה הגיד לנו הפסוק זה אלא כדי ללמוד לדורות ק"ו מעצים ואבנים, ועי"ל שהמיתה עצמה היתה על שדברו בבוראם כאמור אך מה שנשתרבב לשונם על טיבורם היה בעבור שהוציאו דבת הארץ שנקראת טבור הארץ לא בעבור שארץ ישראל באמצע העולם ממש כי שלימים וכן רבים אומרים שנראה בחוש שאינו באמצע ממש אלא כך פירושו שהארץ כתיב בה לא תחסר כל בה שיש בה סגולת האמצע והמרכז כי כל המרכז שוה אל כל חלקי העיגול והוא ממוצע ויש בו חלק מכל מה שיש בכל הקצות דרך משל הקו הנוטה לצפון יש בה קור גדול ולדרום חום גדול והאמצע ממוצע משניהם ומזה הקיש לכל סגולת בני אדם אשר בכל קצוי ארץ וים רחוקים כולם מצויין בחלק האמצע כך א"י לא תחסר כל בה כאילו היתה טבור הארץ והמרגלים שספרו בגנות הארץ כאילו אין לארץ ההוא מעלות הטבור שהוא באמצע הגוף על כן נשתרבב לשונם על טבורם ואם כן נוכל לומר שעצם העונש דהיינו שמתו היה על שדברו בבוראם כי זה הדבר אשר היה להם ללמוד ק"ו ממרים שנענשה על שדברה במשה ק"ו המה שדברו באלהים, אך מה שנתוסף להם באנב שרבוב לשונם על טבורם היה עבור דבת הארץ אף על פי שדבת הארץ אין ללמוד בק"ו ממשה מכל מקום הורה הקב"ה בזה שיש עונש גם על המוצא לשון הרע על העצים ואבנים כדי ללמוד ממנו לדורות למספר על חבירו

מאמר רמב

שלח לך לדעתה לפי שבאו ישראל וכו'

שלח לך לדעתך אני איני מצוה לך אם תרצה שלח לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כמ"ש ותקרבון אלי כולכם ומשה נמלך בשכינ' אמר אני אמרתי להם שהיא טוב' שנ' אעלה אתכם מעני מצרים וגו' חייהם שאני ניתן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא ירשוה וכפי הנראה שרש"י הרכיב שני פסוקים שאינן כתובים יחד כי מזה שמסיק אני אמרתי להם שהיא טובה היינו דברי הקב"ה למשה שאמר לו ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה וגומר ובפסוק זה לא הזכיר מעני ממצרים ואחר כך צוה ה' למשה שיאסוף זקני ישראל ויאמר להם נוסח אחר והוא ואומר אעלה אתכם מעני ממצרים אל ארץ הכנעני וגומר ושם לא הוזכר ארץ טובה ורש"י הרכיב ב' הפסוקים אני אמרתי שהיא טובה ופסוק אעלה אתכם מעני מצרים גם בפסוקים צריך שנוי זה יישוב וכפי הוראה שתים טובות עשה לישראל אל אחד שוה לזקנים יותר מלילדים ואחד שוה יותר לילדים מלזקינים, כי מה שהצילם מן עני מצרים מן העבודה הקשה היה יותר שוה לזקינים כל זקן תש כחו ואינו יכול לסבול העבודה כי כשל כח הסבל אבל האנשים רכי השנים והנערים אינן מקפידין כל כך על כובד המלאכה, ומה שהביאם אל ארץ טובה אשר שם כל תענוגי בני האדם דבר זה יותר שוה לקטנים אבל זקינים אין כחם כמקדם להשתמש בתאות העה"ז כמו שאמר ברזילי הנלעדי בן שמונים שגם אנכי האטעום עוד מאומה וגומר כי מטעם זה כשבקשו שליחות המרגלים כתיב ותקרבון אלי כלכם פירש"י בערבוביא, ילדים דוחפים את הזקנים קריבה שלא כהוגן ובמתן תורה ילדים מכבדים את הזקינים כו' ועל זה אמר משה בתוכחתו שבמתן תורה היו מכבדים את הזקנים ואמרתי שכוונתם לשם שמים לכבד זקני ה' ועתה במעשה דמרגלים אגלאי מילתא למפרע שגם במתן תורה לא היתה הכוונה לכבד הזקינים אלא כדי לדחות התורה מעליהם לומר שהזקנים זה קנו חכמה להם שייכא התורה ביותר וסופו מוכיח על תחלתו שהרי במעשה דמרגלים לא נהגתם כבוד בזקינים אלא דחפתם אותם לאמר לנו לבד ניתנה הארץ ואנו קרובים ביותר לבקש חמדות הארץ כי הילדים משתמשין באותן המדות יותר מן הזקנים על כן הקדמתם לילך לפניהם ותקרבון בערבוביא, ובזה נראה לי לתרץ מה שהקשה הרמב"ן שלא מנה כאן השלוחים לא לסדר תולדותם ולא לסדר דגליהם לפי שבאו כולם בערבוביא לפני מבה על כן מנאן בערבוביא:

מאמר רמג

ונהי בעינינו כחגבים אמרו נמלים בכרם

ואולי מטעם זה פירש"י על הפסוק ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם, שמענו אומרים נמלים יש בכרמים כו' מלבד מה בדמיון הגמלים וחגבים מורה על קטנותם יש בו רמז גם כן שהיתה הליכתם בערבוביא שאפילו השלוחים עצמם לא חלקו כבוד זה לזה אלא הלכו בערבוביא כאילו לא היה להם שום מלך קצין שוטר ומושל כדרך שמצינו בחגבים שנאמר. אין מלך לארבה וכן בגמלים שנאמר לך אל נמלה עצל אשר אין להם קצין שוטר ומושל ובענין שינוי נמלים מן חגבים אף על פי שאידי ואידי חד שיעורא הוא כמבואר בכלי יקר מכל מקום דקדק רש"י זה ממה שנאמר וכן היינו בעיניהם לערבינהו ולתנינהו ונהי בעינינו ובעיניהם כחגבים. הלא ודאי לומר לך דווקא בעינינו היינו כחגבים אבל לא בעיניהם אם כן מהו שחזר ואמר וכן היינו בעיניהם אלא כשיכור כזה שמקרוב נראה לנו שאנחנו כחגבים בערכם על כן מרחוק היינו בעיניהם כנמלה הקטנה מן החגב זהו לפי פשוטו שקאי על הקטנות, ולדברינו שרמז על הבריה באין לה מלך וקצין גם כן מתורץ מה שלא ערבינהו להורות שבעינינו היינו כחגבים שאין להם מלך וכן היינו בעיניכם כדמיון בריה אחרת הדומה לזו שאין לה גם כן קצין שוטר ומושל והיינו נמלה, ומן קריבה זו שהיתה שלא כהוגן מתחילה ועד סוף שהיו הילדים דוחפים את הזקינים תוכל להבין כי עיקר הליכתם היתה לבא לרשת ארץ טובה ושמנה שהילדים יכולין להשהמש בהם ביותר על דרך שנאמר אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה כי מצד בקשת בחכמה ודאי ימי הזקנה יותר טובים מימי הילדות ואם תאמר שימי הילדות הראשונים היו טובים מאלה גילוח אדעתך שכל מבוקשך חמדות העולם הזה אשר הימים הראשונים יותר טובים להם לפיכך כששלח הקדוש ברוך הוא את משה לישראל ורובם מסתמא אינן זקנים על כן אמר לו נוסח היותר מקובל לילדים והוא להעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה כי אילו אמר לילדים דהיינו אנשים אשר עדיין לא קפצה עליהם זקנה וככחם אז נן עתה ויבשרם להעלותם מעני מצרים מן העבודה לא ישמחו בבשורה זו כל כך כי אינן מקפידין כל כך על כובד בעבודה על כן צוה לו לומר להם להעלותם אל ארץ טובה יותר ממצרים וזה הדבר אשר בקשה נפשם אבל כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה ואספת את זקני ישראל צוה לומר להם ואומר אעלה אתכם מעני מצרים די הם כשיעלם מן העוני וכובד העבודה אשר היה קשה לזקנים אף אם לא היתה ארץ ישראל טובה מארץ מצרים וכל שכן שהזקנים אינן מקפידין כל כך לאכול מן טוב הארץ אלא כל עיקר קפידתם להעלותם מן עני מצרים ולהראות להם שיש לארץ ההיא כל המעלות לא תחסר כל בה כאילו היתה באמצע העולם טבור הארץ, וכל השאלות ה השמינה היא אם רזה היש בה עץ אם אין הכל היה לבקשת הילדים המקפידין על זה ביותר ומה שדרשו היש בה עץ אדם כשר שיגין עליהם נראה שמדרש זה בא לתרץ איך אמר אם היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ וזה קאי על ואם אין וקשה אם אין בו עץ איך יקח מפרי הארץ ונהפוך הוא שהוה ליה למימר אם אין בו עץ ואם יש בו והתחזקתם, אלא עץ היינו אדם כשר שיגין עליהם, על כן שפיר תלה והתחזקתם באם אין כי אם אין אדם כשר שיגין עליהם אז תתרצו ותתחזקו ולא תצטרכו לירא מהם ומהמונם כי סר צלם ולפי פשוטו יתכן לפרש אם אין רצה לומר שאין שם עץ מכל מקום והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ דהיינו פרי האדמה אף אם אינו מין עץ וקל להבין, ובילקוט אמר רבי יהושע בן לוי למלך שזימן לבנו אשה נאה בת טובים ועשירה וכו' המשיל הארץ לאשה נאה נראה שבא לתרץ שלח לך אנשים למה נקט אנשים אלא לומר לך שישראל בעלי הארץ כמו שנאמר ולארצך לא יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי בה ולארצך בעולה, כי הארץ נתנה לישראל כדמיון אשה לבעל לעשות בכל הארצות אשר מתמצית ארץ ישראל שותות כשהיא בשנותה, אבל בחורבנה היתה כאלמנה ושממו עליה אויביכם כי אין פריה לברכה ועל כן כל יום קללתו מרובה בזמן החורבן וע"כ נאמר אנשים לומר כי הם בעלים לארץ על כן המשל אמר שזימן לבנו אשה נאה וכו' יפה נוף משוש כל הארץ טבור הארץ שלא יחסר כל בה כי המרכז המשפיע לכל הקצות צריך שהיה בו בעצם וראשונה כל המעלות וממנו יושפעו לכל הקצוות והוצרך לומר להם דבר זה בשלחו אותם לומר שאף אם יראו ששממו עליה אויביהם כמו המגפה אשר שלח ה' בכנענים כדי שיהיו קוברים את המתים ולא יתנו לבם אל המרגלים מכל מקום יתלו הכל במה שאינן בעלים לארץ ההיא אבל לבעליה תהיה ארצות החיים ויראו חיים עס האשה יפה נוף אשר יזדווג להם ה' לכך נאמר אנשים, דבר אחר אנשים שלא יהיה דרך נשים להם בהרבות פטפוטי דברים כי ברוב דברים לא יחדל פשע שלא יספר בגנות ונראה לומר לטעם ראשון שלכך נאמר ליהושע יה יושיטך מעצת מרגלים למה נקט דווקא שם המתווך בין איש לאשה אלא לפי שהארץ ניתנה להם בדמיון אשה לאיש דבר אחר לפי שביה ה' צור עולמים העולם הזה בה"א והעולם הבא ביו"ד ובמרגלים נאמר במדבר כזה יתמו בעולם הזה ושם ימותו לעולם הבא על כן אמר י"ה יושיעך כי שם י"ה אשר בו יצר העולמות יושיעך שלא תהיה בכלל ענשם, וכלב נשתטח על קברי אבות, וקשה במה הרגיש כלב עכשיו יותר מבראשונה שכוונתם לרעה ונראה לפי שנאמר ויבא עד חברון כלב הלך לשם כדי ליקח ראיה משם על מעלות ארץ ישראל שנראית ביותר בחברון מוקצה שבארץ והיה יותר טוב מצוען והיה סבור שחבריו ילכו אחריו וכאשר ראה שרק הוא לבדו בא לחברון וחביריו לא הלכו אחריו בזה הרגיש שכוונתם לרעה שאין להם חפץ ליקח ראייה מן חברון על מעלות הארץ על כן נשתטו על קברי אבות ואחר שהמה לא רצו לילך, גם יהושע לא הלך בחנם שמה:

מאמר רמד

שלח לך ע"ד כחומץ לשינים וכעשן לעינים

ובמדרש הילקוט שלח לך אנשים הה"ד כחומץ לשינים וכעשן לעינים כן העצה לשולחיו משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו אריסין בכרם כשרואה שהיין טוב הוא אומר הביאוהו לביתי וכשרואה שהחמיץ אומר הביאו אותו לבתיכם כך כשראה הקדוש ברוך הוא הזקנים כשרים אמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וכשראה המרגלים שסופן לחטוא אמר שלח לך אנשים עד כאן לשונו, וקשה חומץ ויין מה ענינם לכאן ואיך היו המרגלים כחומץ ועשן ונראה לפרש שרצה הקב"ה להנחיל את ישראל על ידי ארץ הקדושה שני מיני הצלחות כאחד הן סתם הצלחת העולם הזה ני לא תחסר כל בה הן הצלחת העולם הבא על ידי התורה והמצוה, התורה כי ארץ ה אוירא דמחכים כמו שדרשו על הפסוק וזהב הארץ ההיא טוב אין תורה כתורת ארץ ישראל, והמצוה דהיינו הרבה מצות התלויין בארץ כתרומות ומעשרות ונראה שמטעם זה הזכיר במשל האריסין לתרץ בו מה שנאמר ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל וקשה כנען למה נקט כאן, ועוד קשה אשר אני נותן לבני ישראל מיותר, אלא שרצה הקדוש ברוך הוא בזה לומר להם שאין להם שום זכות על ירושת הארן כי אם חסדי ה' אשר בחסדו הוא נותן להם בתורת אריסות כי לא בחרבם ירשו הארץ כי אם חסד אל כל היום ועל כן אל ירע בעיניהם בבואם אל הארץ ליתן מעשרות ותרומות למשרתי ה' כי משלו יתנו לו כי לכתחילה לא הורידם לנחלה כ"א בתורת אריסות כאריס שנוטל שכר אריסתו ולבעל הבית יתן חלקו כי ראה ה' בהם כי הן אבירי לבב הרחוקים מצדקה שכן אמרו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם מן המצות ובכלי יקר פרשתי שחנם זה היינו מן הנתינות מעשרות ותרומות עיין בפרשת פנחס בכלי יקר בפסוק ובאלה לא היה איש שהנשים צדקניות חבבו הארץ והאנשים אבירי לבב הרחוקים מצדקה שנאו את הארץ מטעם חיוב תרומות ומעשרות וצדקות ועל כן לא היו ראוין לכנס לארץ כי אם בזכות אברהם ושרה וסיבת רשעת הגוים האלה לכך נקט כאן כנען

מאמר רמה

מדרש ילקוט למה הזכיר כאן כנען

ומסיק בילקוט שלכך הזכיר כאן כנען שעולה למספר ק"ץ רמז לאברהם שהוליד למאה ושרה שהולידה לתשעים והדבר צריך פירוש לפירושו כי יש להקשות למה רמז לזכותם כאן ולמה דווקא במלת כנען, אלא שרצה בזה שכפי טבעם שהיה דור זה רחוקים מצדקה לא היו האנשים ראוין לכנס עדיין כי היה יכול הקדוש ברוך הוא לעמוד בדבורו כי גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה והרי חסר מהם כמספר ק"ץ כי לא נשלם כי אם רד"ו שנה ואולי אחר ת' שנה יהיה דור ישרים טוב עין, על כן בא כמתרץ ולומר ארץ כנען, רמז לשני סיבות שנזכרו בפסוק כי אם ברשעת הגוים האלה ולמען הקים השבועה שנשבע לאבות כי רשעת הגוים רמוז בכנען כי מעשה ארץ כנען מקולקל יותר מכולם כפי' רש"י פרשת אחרי מות בפסוק וכמעשה ארץ כנען וגומר ורצה לומר כי שלם עון האמורי בעת ההיא ע"כ הדין נותן עכשיו להגלותם משם, וענין השבועה לאבות רמז גם כן במלת כנען כי עמדה להם זכות אברהם שהוליד למאה וזכות שרה שהולידה לתשעים לחסר מן ת' שנה כמספר ק"ץ וזכותם היא שעמדה להם נקרב קץ ישועתם בזכות ק"ץ שנים אלו שנפקדו אברהם ושרה בהם לכך נא' פקד פקדתי אתכם והיה סימן זה מסור להם שכל מי שיאמר להם לשון פקידה הוא הגואל האמיתי ולמה דווקא בלשון זה. אלא שהוא סימן לפקודת אברהם ושרה שנאמר וה' פקד את שרה וגומר פקודתם שהיתה למספר ק"ץ שנה סימן להגעת הק"ץ ולהסר מספר ק"ץ מן ארבע מאות שנה של גירות, ואולי מטעם זה נשתטח כלב על קברי אבות לעורר נות ישיני חברון אברהם ושרה שכמו שנפקדו המה בנס לא בדרך הטבע כי בן ק' בת צ' לא היו ראוין להוליד, כך פקידת ישראל לבא לרשת ארצות עמים אינו בדרך הטבע גם לא בזכותם כי אם זכות אבות ורשעת כנען כאמור, וליהושע נתוסף יו"ד שנלקחה מן שרי ונתרעמה עד שניתנה ליהושע כדי שיהיה גם ליהושע רושם מן אברהם ושרה דהיינו י' של שרה וה' של אברהם והיינו שאמר י"ה יושיעך כו' ולכך נאמר שלח לך אנשים וגומר כי הנשים חבבו את הארץ ואמרו תנה לנו אחוזה כי היו צדקניות כמאמר רבותינו זכרונם לברכה בזכות נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו אבותינו ממצרים כו' דהיינו שהלכו מן המקום הפטור למקום החיוב על כן אמר הקדוש ברוך הוא לדעתי היה יותר טוב לשלוח נשים המחבבות את הארץ כי בוודאי לא יספרו בגנות הארץ כי האנשים חשודים אצלי אבל לך לדעתך שאתה סבור שהם כשרים שלח לך אנשים

ורבותינו ז"ל אמרו שהאנשים שנאו את הארץ שכן אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה הוא הדבר אשר דברנו שלכך היו שונאים את הארץ לפי שהיו אבירי לב הרחוקים מצדקה וזה דעת רבותינו זכרונם לברכה שדרשו נתנה ראש ע"ז וכן פירוש רש"י וקשה מה ענין ע"ז לכאן אלא לפי שאמרו רז"ל כל המעלים עינו מן הצדקה כאילו עובד עבודה זרה כתיב הכא השמר לך פן יהיה עם לבבך דבר בליעל וכתיב בע"ז יצאו אנשים בני בליעל וגומר פירושו של דבר כי העון מצד עצמו פשיטא שע"ז תמורה, אך בענין העונש הן שוין כי כמו שנאמר בע"ז ולא יהיה מטר וגומר כך במעלים עיניו מן הצדקה כמו שאמרו רז"ל מסכת תענית אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תרומות ומעשרות שנאמר ציה גם חום יגזלו מימי שלג כו' ולכך בזכות שנותנין בארץ ישראל תרומות ומעשרות כתיב למטר השמים תשתה מים, ונמצא שהאנשים לפי שלא היה להם חפץ ליתן תרומות ומעשרות על כן לא היה להם חפץ לעלות לארץ ישראל על כן למד זה בג"ש דבליעל ר"ל בלי יעל לארץ ישראל כי כמו שהעובד ע"ז אין לו חשק לעלות לארץ ישראל לפי שהדר בארץ ישראל יש לו אלוה כו' כי הקב"ה נקרא אלהי הארץ ובעל הבית שכן אמרו אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם ואינו דומה מורד במלך חוץ לפלטין למורד במלך תוך פלטין שלו ואם כן כל עובדי ע"ז אין להם חשק לעלות לא"י על כן נקראו בני בלי יעל כך המעלים עיניו מן הצדקה נקרא בלי יעל שכן אמרו המרגלים לא נוכל לעלות אל העם וגומר ועל כן אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה ואין ראש אלא ע"ז כי מטעם מניעת עלייתם עבור העלמת עיניהם מן הצדקה נחשב כע"ז וזה"ש בפרשת וכי תשגו ולא תעשו כל המצות האלה פירש רש"י בע"ז הכתוב מדבר וקשה מהו האלה דקאמר אלא שקאי על פרשת חלה שהיא מכלל הצדקה כתרומה והמעלים עיניו מהם כעובד ע"ז על כן סמוך מיד לומר וכי תשגו ולא תעשו המצות האלה ששקולה כע"ז והיינו סמיכות עבודה זרה לפרשת חלה, ומעתה נשוב להצעת דברינו שרצה ה' להנחילנו ע"י הארץ הצלחת העה"ז ואכלת ושבעת וסתם אכילה בשינים הטוחנות והצלחת העה"ב ע"י כי שם תפקחנה עיני עורים עיני השכל כי על כן נקראו הסנהדרין עיני העדה כי המה מאירים עיני העדה והיו להם לעינים בתורת ה' כמ"ש ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות עד היום הזה, ע"כ כשרא' הקב"ה הזקנים ע' איש כמספר עי"ן המאירים עיני העדה וכשרים היו אמר אספ' לי ע' איש שהם נמשלו ליין הטוב שמספר יין עולה עין וכל התיבה עין במילואה כי עיני העדה המה כי זה תכליתם, אבל המרגלים היו כעשן לעיניהם וחומץ לשיניהם כי כמו שהחומץ גורם קיהוי השינים כך המרגלים גורמים קיהוי שינים כי כל מי שיניו קהות בעיניו רואה כאוכל ומשם לא יאכל בעבור ששיניו קהות כך אמרו המרגלים ארץ זבת חלב ודבש היא וזה פריה משובח אך אין לנו פה לאוכלו כי עז העם וגומר ובזה היה דומין ממש למי ששיניו קהות, והיו גם כן כעשן לעינים במקום שהסנהדרין מאירים עיני העדה הם סימו עיניהם באלהיות בהעלמות אבן של סמאל באלהיות שבארנו בכלי יקר פרשת וישלח כך הם סימו עיניהם באלהיות באמרם אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם כו', ומה שאמר כן העצל לשולחיו כמ"ש אמר עצל ארי בדרך וגומר, כך הפחידו המה את ישראל לאמר ארי בדרך עמלק יושב בגנב וגומר, ועשו המה כמעשה עצל במה שהפחידו את ישראל והיו ממש כעשן לעינים וחומץ לשינים, ורמז יש בפסוק חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב וקאי על סנהדרין עיני העדה שנזכרו בפסוק לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו ועליהם אמר חיך לי לי רצה לומר כמו שנאמר וחיכך כיין הטוב וגומר המשיל ע' זקנים ליין הטוב שחיך אומר עליו לי לי הוא כך אמר הקב"ה על הסנהדרין אספה לי ע' איש, לבן שנים כי הסנהדרין נקראו שניך לחתך כלל ופרט כדאיתא בשיר השירים והם מלבינין שיני העדה יותר מחלב ועל היין אומר חיך לי לי עינים ושינים יותר מסתם יין המסמא עיני האדם והמה מאירים העינים ויותר מסתם חלב וכן על יהושע וכלב שהאירו עיני העדה ואמרו יש לנו פה לאכול מטוב הארץ, ויתכן לפרש עניין העשן לעינים כי סימו עיני העדה על ידי שנאמר בסוף ויעפילו לעלות אף על פי שנאמר בעי"ן מכל מקום דרשוהו נ' אפילה וחושך שהלכו בתפילה ואין נוגה להם בהליכה זו שהיתה נגד רצון האל יתברך ונכתב בעי"ן על רמז סימוי עיניהם באלהיות ששם שהיה להם מן המרגלים שהיו כעשן לעינים ויש רמז עוד לקדימה פ' לע' באיכה שהמרגלים אמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם

מאמר רמו

ולא תתורו אחרי לבבכם וגומר

ומה שאמרו העם למשה ויחפרו לנו את הארץ והקב"ה אומר ויתורו את ארץ כנען הקב"ה הודיעו למשה שסופן לתור אחר לבבם ועיניהם כמו שאמרו ולא תתורו אחרי לבבכם וגומר כי על הלב והעין נופל לשון ויתורו אבל המה לא גילו מזימות לבם ואמרו לשון ויחפרו ועיקר כוונתם היתה לתור אחרי לבבם, ומ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם ואיפכא מיבעי ליה למימר שהרי תחילה העין רואה ואחר כך הלב חומר, אלא לא זו אף זו קאמר, ולא תתורו במה שבא אחרי לבבכם אחר הרהור הלב החומד בא גוף המעשה והוא פשיטא דאסור אלא אפי' אחרי עיניכם מה שבא אחרי ראות העין היינו החמדה בלב סד"א שאין איסור בלב חומד קא משמט לן שאפילו ההרהור הבא אחרי עיניכם אסור כי סוף סוף על ידי ההרהור והחמדה תבא לידי גוף המעשה זהו שאמר אשר אתם זונים אחריהם כי אחרי שניהם תבא לידי זנות דהיינו גוף המעשה ורמז לדבר אחרי אותיות עי"ן אותיות כסף והוא לשון חמדה מלשון כי נכסף נכספת ור"ל אחרי ראות העין תבא לידי שהלב חומד וכוסף, ועוד במדרש ציצית לשון ראייה והסתכלות מלשון מציץ מן החרכים וכתוב ג"פ ציצית בפ' ע"ד שא' עקביא בן מהללאל הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה וכו', וע"כ באו הציצית על הכנף בסוף הבגד רמז שיסתכל בכל הקצוות בעניין יצירתו שנא' ויתיצבו כמו לבוש שני ציצית מלפניו שיסתכל מאין באת ולאן הולך ושתים לאחריו לזכור שתיהן כשיפנה לאחוריו ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת לזכור את בוראו שיתן לפניו דין וחשבון בשבתו על כסא דין ע"ד תכלת דומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד ולכך נאמר לציצית למ"ד גבוה מראה למעלה על כסא כבודו ית' וק"ל:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה