אור ברסלב
שפתי דעת פרשת בהעלותך

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת בהעלותך

פרשת נשא

מאמר רלד

מדרש הרבתי ע"פ בהעלותך את הנרות

בהעלותך את הנרות וגומר, ק' דהנ"ל אל מול פני המנורה יאירו ששת הנירות, וע"ק לשון בהעלותך למה נקט לשון עליה, ועוד קשה וזה מעשה המנורה מה ענינו לכאן, ויש לישב על דרך מדרש הרבתי וזה לשונו בהעלותך את הנרות בהרבה מקומות צוה הקב"ה על הנרות ועל הדלקתן בשמן זית ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור וכן הוא אומר על המנורה הטהורה יערך את הנירות אף כאן בהעלתך את הנירות זה"ש ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, א"ל הקב"ה למשה לא בשביל שאני צריך לנרות הזהרתיך על הנרות אלא לזכותם שנאמר ונהורא עימיה שריה וכתיב גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה., בא ללמדך שאינו צריך לנרות בשר ודם ולא הזהרתיך על הנרות אלא לזכותכם, תדע כשאדם בונה בית עושה לו חלונות צרות מבחוץ ורחבות מבפנים כדי שיכנס האור מבחוץ ומאיר מבפנים ושלמה שבנה המקדש לא עשה כך אלא עשה חלונות צוות מבפנים ורחבות מבחוץ כדי שיהיה האור יוצא מן המקדש ומאיר לחוץ שנאמר ויעש לבית חלוני שקופים אטומים להודיעך שכולו אור ואינו צריך לאורם ולמה צוה אתכם לזכותכם לכך נאמר בהעלותך את הנרות הוי ה' חפץ למען צדקו וגומר ולא עוד אלא אם אתם זהירים להדליק נרות לפני אני מאיר לכם אורה גדולה לעתיד לבא שנא' קומי אורי כי בא אורך והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך עכ"ל, וק"ל מאי נפקא מינה הביא ג' פעמים הזכרת הדלקת הנירות, ומה עניינם לפסוק יגדיל תורה ויאדיר המדבר בכל המצות שבתורה ומה ראה על ככה לפרשו על מצות הנרות, עוד ק' למה הוצרך הקב"ה להראות שלא לאורה הוא צריך ולמה לא הראה כזאת בקרבנות שלא יאמרו לאכילה הוא צריך, וע"ק עתיד מאן דכר שמיה שאמר לעתיד אני מאיר לכם

מאמר רלה

במדרש למה נסמכה פרשה נרות לחנוכת המזבח

נראה לפרש כל מדרש זה על דרך המדרש שברבתי וז"ל למה נסמכה פ' הנרות לחנוכת המזבח לפי שנצטער אהרן על שלא היה לא הוא ולא שבטו בחנוכת המזבח אמר ליה הקב"ה אל תירא לגדולה מזו אתה מוכן הקרבנות בזמן שבית המקדש קיים היו נוהגין אבל הנרות הם לעולם שנאמר אל מול פני המנורה יאירו וכל ברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטילין לעולם זה"ש גם חושך לא יחשיך ממך מר לכך נאמר בהעלותך את הנירות והרמב"ן הקשה על זה הלא בזמן החורבן גם אורות בטילין אלא שרמז לנרות של חנוכה, ופשט זה רחוק מן השכל, וע"ק איך למד לזה מן פסוק אל מול פני המנורה, וע"ק ברכות מאן דכר שמיה, ונראה לפרש עוד שמסיק פ' אמור בילקו' בר קפר' אומר אמר הקב"ה נרי בידי ונרך בידי וכו' ביאור הדברים הוא שנרות שלמטה גורמים קיום לשבעה כוכבי לכת נרות שלמעלה לכך נקט לשון בהעלותך להורות שנרות אלו עולין למעלה ומוסיפין אורה בנרות של מעלה והיינו שנ' בהעלותך את הנרות כשתכוין בהדלקתן להעלות כל נר. ונר מול ז' נירות מעלה אז אל מול פני המנורה של מעלה יאירו שבעת הנרות דלמטה שהרי הקב"ה אה למשה מנורה של אש שלמעלה ואמר לו ראה ועשה כתבניתם כפירש"י פר' תרומה כן היה משה מתקשה בעשייתה פן לא יכוין כל נר ונר מול נר שלמעלה עד ראה לו הקב"ה באצבע כזה ראה ועשה וזה"ש ויעש כן אהרן אל מול המנורה העלה נרותיה פירש"י מגיד שבחו שלא שינה וכי ס"ד שאהרן קדוש ה' ישנה ועשה כאשר נצטוה אלא זה שבחו שידע לכוין כל נר ונר פרטי מול פני המנורה שלמעלה ולא שינה לסכל הכוונה שכוין איזו נר שלמעלה מול נר שלמעלה שאינו שייך לו, ובדרך זה שפיר קאמר שהנרות קיימים כי נר שלמעלה, שהודלק ע"י נר שלמעלה אע"פ שנר אלהים כבה בשעת החורבן מ"מ נרות שלמעלה שהודלקו מנרות שלמטה לעולם לא יכבו כי המדליק נר מנר אף אם נר זה שהודלק ממנו כבה מ"מ הנדלק אינו כבה בעבור זה, ובזה נחמו לאהרן לומר שהנרות הם לעולם ממה שנ' אל מול פני המנורה.

מאמר רלו

מדרש על פסוק כי מי בז ליום קטנות וביאור בהחלונות

וזהו שמסיק ברבתי אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות שלא תהיה מבזין על המנורה הוי כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרובבל שבעה אלה עיני ה' משוטטות בכל הארץ זו המנורה, שבעה אלו שבעת הנרות כנגד ז' כוכבי לכת שמשוטטין בכל הארץ כך הם חביבין שלא תהי' מבזין עליהם לכך נ' אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות שלא יטעה יצרך אותך לאמר לאורה הוא צריך ראה מה כתיב בחלונות וחלונות אילמות וגומר וכן לאלימלת כחלונות כחלונות לא נאמר אלא כהחלונות שיהיו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים כדי שיהיו מוציאין אורה לחוץ וק' כדי שלא יטעך יצרך מה ענינו אל הקודם עד שהוצרך בעל מתנות כהונה לפרש שהוא ענין בפני עצמו ודוחק ובהחלונות פירש דבר זר מאוד כי פי' כה"א זו שפתחה העליון צר והתחתון רחב, והפירוש הברור הוא הדבר שכתבתי שנרות שלמטה מוסיפין כח בנירות שלמעלה בסוד מעלה ומוריד כי בכל דבר כך היא המדה שע"י המצוה שנעשית כתיקונה מלמטה מעלין השפע למעלה ומוסיפין בו כח כארז"ל שהצדיקים מוסיפין בכח של מעלה שנאמר ועתה יגדל נא כח ה' ומשם חוזר ויורד השפע למטה וכך הוא הענין במנורות שלמטה ושל מעלה כאמור ומדוקדק זה יפה מלשון כהחלונות בה"א הידיעה שרמז בו לחלוני רקיע כמו שאנו אומרים בנוסח התפלה ובוקע חלוני רקיע ומוציא חמה ממקומה וכו' ואותן חלונות פתוחים להאיר למטה ואז פשיטא שהם רחבות מבחוץ וצרות מבפנים כדי להאיר למטה כך חלונות המקדש גם כן רחבות מבחוץ וצרות מבפנים כדי להאיר למעלה ולהוסיף כח ואורה באור השמש וא"כ יצא מקום לך לבזות מאור היומי ולהקטין ערכו מאחר שאור גלגל היומי שלמעלה צריך לנרות שלמטה על כן פתח ודרש אל מול פני המנורה וגומר שלא תהיו מבזין על המנורה ר"ל הזהר לך שלא תבזה מנורה שלמעלה כמ"ש כי מי בז ליום מי הוא אמר ותהי לבזות גלגל היומי וליתן לו קטנות לומר קטון הוא מלהאיר עד שצריך או' מלמטה האומר כן טועה הוא כי אין דבר זה לו לבזיון כי כך היא המידה בכל מעשה המקדש כי כולו עשוי כתבנית כל ג' עולמות כמעשה שמים וארץ בחכמה ודעת ותבונה כי יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ כמבואר למעלה פרשת תרומה ויקהל, וכמו כן כאן כשראו את אבן הבדיל ביד זרובבל המה ראו כן תמהו וכי לא היה בנאי אחר כי אם זרובבל אלא ודאי שהיה במקום בצלאל לכוין הבנין מול בריאת שמים וארץ ע"י סודות אלהיות שבבנין זה מאז ראו ושמחו גם בשבעה קני מנורה שוודאי כוונתם גם כן מול ז' נירות שלמעלה שהם עיני ה' משוטטות בכל הארץ, ולפיכך מצינו שכל מעשה המנורה נעשה מאליו, המנורה עצמה פירש"י פרשת תרומה שנעשית מאיליה, והדלקת עד כדי שתהא שלהבת עולה מאיליה, ובנבואת זכריה פירש"י כשראה שהזתים נמסקים מאליהם שאל הנביא מה אלה והשיב לו המלאך הדובר בו הלא ידעת מה אלה וקשה אם היה ידע לא היה שואל, אלא פירשו הלא ידעת מן התורה שכל מעשה המנורה נעשה מאליו כך זתים אלו נמסקים מאליהם וטעמו של דבר כי כל האור הואצל מאור העליון ועל כן ראה שבעה ושבעה מוצקות לכל נר ז' פעמים ז' עולה מ"ט כנגד מ"ט שערי בינה שהיו אפשרים לו להשיגם ומדת ח"י טפחים כי הואצלו מאור חי העולמים והיא חתיכה אחת להורות על אחדות חי העולמים כי משם הואצלו ושני זתים היוצקום שמן אל המנורה ביאר לו המלאך אלה שני בני היצהר קרן כהונה ומלכות המבקשים חזרת שררתן ע"כ הם מבקשים ומשתדלין אחר השמן להדליק המנורה כי הדלקתה תשפיע להם חזרת הכהונה והמלכות. בקנים שמימין ומשמאל קרן כהונה ותורה, קרן תורה מימין וקרן מלכות משמאל כי הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין וכששאלו המלאך מה אנה השיב לו דבר ה' אל זרובבל לא בחיל ולא בכח רצה לומר מה שהדברים נעשים מאליהם לא בכח איש זה מופת על הרוחניות שבהם, וכל החזיון הלזה הולך ומפרש שנרות שלמעלה תלוין בנרות שלמטה אם כן מכאן יצא מקום לטועים לומר לאורה היא צריך על כן אמר שלא יטעך יצרך וכו' כי יש לחוש שלא יצא לך מכאן טעות זה לומר כן, והעולה מכל זה שמה שאמר אבל הנרות קיימים לעולם פירו' נרות שלמעלה שהודלק אורם מן נרות שלמטה. ומה שאמר והברכות לעולם וכו' לפי שמצינו שדוד ע"ה היה מצייר מזמור אלהים יחננו על צורת מנורה והתחיל בפסוק המורה על קיומה נצח שנאמר אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה לשון סלה מורה על האור הקיים לעולם וכן בברכת כהנים ברכה אמצעית יאר ה' פניו אליך ואור אמצעי זה מכוון כנגד אור השמש האור האמצעי בסדר שצ"ם חנכ"ל וביאר דוד שפסוק יאר ה' פניו אליך ויחנך קיים לעולם כי גם בזמן חושך החורבן לא יחשיך ממנו אורו יתברך ועל זה אמר אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה, ואם כן שהברכות לעולם אז גם תועלת היוצא לנו מן הנרות הוא ג"כ לעולם ובזה קבל אהרן תנחומים ומטעם זה הוקבע פרשת הקרבנות של חנוכת הנשיאים בין ברכת כהנים ובין פרשת הצרות להודיע שבמקום הקרבנות ניתן לאהרן הנרות והברכות, וזה טעם המדרש שהתחלנו שאמר בהרבה מקומות צוה ה' על הנרות וכו' והיינו בשלשה מקומות כדי לרמוז על קיום מצוה זו שהנרות לעולם קיימין כי חוט המשולש לא ינתק וכן כל דבר המשולש כתיב ביה לא ימושו מפיך וגו' אמר ה' מעתה ועד עולם וע"כ שנה ושילש האזהרה על הנרות כדי לחזק מצוה זו כדרך שמצינו באזהרה שלא לאכול דם נאמרו כמה אזהרות בתורה כדי לחזק הציווי כמו שנאמר רק חזק לבלתי אכול הדם, כך שנה ושילש מצות הנרות כדי לחזקם ולהאדירם וכדי שלא יתבטלו לעולם, וכן ברכת כהנים משולשת, וכן ג' קנים מימין ומשמאל כל התמונות הללו מורים שהנרות והברכות לעולם שאף בזמן החורבן יקויים בנו ברכת יאר ה' פניו אליך ויחנך, וזהו שמתחיל המדרש ואומר בהרבה מקומות צוה ה' על הנרות וכו' וכל כך למה אלא לפי שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר וחתם התירוץ במלת ויאדיר כי קשה ליה דהל"ל יגדיל ויאדיר תורה אלא יגדיל תורה קאי על ריבוי המצות כפשוטו ויאדיר קאי על איזו מצוה פרטית שנכפלה הרבה פעמים בתורה כדי להאדירה ולחזקה כך ריבוי אזהרות של הנרות באו להאדירם שיהיו קיימים לעולם כי בתלת זימנא הוי חזקה, אך באם ואולי יצא מן ריבוי האזהרות מקום לטועים לומר שלכך ריבה בהן האזהרות לפי שלאורה הוא צריך על כן אמר הקב"ה למשה לא בשביל שאני צריך לאורה הזהרתיך ציויתיך לא נאמר אלא הזהרתיך אלא ר"ל שתבא לידי טעות זה מתוך רבוי האזהרות אלא לזכותכם שחפץ ה' למען צדקו לזכות אתכם בברכה קיימת נצחית שנאמר ונהורא עמיה שרי רצה לומר תמיד הוא נגד ה' ושם מקום דירתו כמובן מלשון שרי כלומר כנגד ה' הוא תמיד ולא ימוש לעולם ועל מה שאמר לא לנרות הוא צריך מביא פסוק שני גם חשך לא יחשיך ממך וכו' ומסיים אחר פסוק זה ואמר בא ללמדך שאינו צריך לנרות של ב"ו ומביא ראיה מן פסוק שקופים אטומים שהאור יוצא מן המקדש ומדליק אור של מעלה לפיכך אף על פי שהמדליק מכל מקום הנדלק איננו כבה, ודקדק זה או מן לשון דהל"ל חלונות כי חלוני דבוק אלא רצה לומר חלוני שקופים ר"ל במקום שרגילין להיות שקופים עשאן אטומים, או דקדק מלשון לבית שקופים ר"ל הבא לבית מצא מבחוץ שקופים וק"ל, ומסיק ולא עוד וכו' וקשה מאי ולא עוד דקאמר אלא כך פירושו מתחילה אמר שלכך שנה ושילש צווי הנרות כדי לחזק ולהאדיר המצוה כמצות לא תאכל דם כדי שיהיו נזהרים בה מאוד, ולא עוד אלא נוסף על זה שנה ושילש בה להורות על הנצחיות של מצוה זו שתהיה בחזקתה גם בזמן הגלות זה"ש ולא עוד אלא שאם אתם זהירין להעלות נרות לפני אני מאיר לכם אורה גדולה לעתיד ר"ל כל ימי היותכם בגלות לא ימוש אורי עד לעתיד כי אז מוסיף אני אור גדול מאור של גלות כי יודלק יש מיש שנאמר קומי אורי כי בא אורך רצה לומר כבר בא אורך כי לא סר כל הימים כי אף בזמן הגלות יאר פניו אתנו סלה ולעתיד ידליק מן אור זה אור חדש וגדול מן הראשון ותדע ותבין כי הנרות והברכות הקיימים לעולם כוללים כל ההצלחות כי אית' פלוגתא בגמרא אם קני המנורה היו מזרחים ומערבים או ימינים ושמאלים, וכן ברכה אמצעית יאר ה' וגומר יש ב' ברכות אחת לפניה ואחת לאחריה, וכל ההצלחות כלולים בשני בני היצהר שנזכרו בזכריה קרן מלכות וקרן כהונה כפירש"י ובקניית החכמה והעושר אורך ימים בימינ' ובשמאל עושר וכבוד שכן אמרו הרוצ' להחכים ידרים להעשיר יצפין, והסובר ששני צידי המנור' היו בין מזרח למערב סובר כמשמעות נבואת זכריה דהיינו שני הזתים קרן כהונה דהיינו כתר תורה כמ"ש שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וכתורה נמשלה ולשמש בפסוק לשמש שם אוהל וגומר תורת ה' תמימה וגומר כי מטעם זה מצינו בדגלי יהודה יששכר זבולון למזרח כי מהם תצא תורה יהודה מחוקק ומבני יששכר יודעי בינה וזבולון מושכים בשבט סופר, וזהו ג' קנים של מזרח אבל קון מלכות שייך לירח שנראה במערב תחילה כירח יכון עולם ועד פעם מליא' פעם חסירה כך מלכות ישראל ט"ו דור עלו ט"ו דור ירדו כדאיתא במדרש, וא"כ יברכך היינו בשמאל כנגד ימין הקורא והיינו בממון כפירש"י ואברכך בממון כי עושר משמאל, אבל ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום כנגד אורך ימים שבימין כי בזמן ששלום לך בין ד' יסודות יאריכו ימיך והסובר שהמנורה הית' ימין ושמאל אם כן שם צוה ה' את הברכה באורך ימים מימין ועושר משמאל אם כן תפרש יברכך האמור בראש מיוחס לרוח מזרחי שבראש וברכה זו בקרן כהונה ותורה כי שם צוה ה' את הברכה ופסוק וישם לך שלום קרן מלכות דוד כדמסיק בילקוט וישם לך שלום ר' נתן אומר זה שלום מלכות בית דוד:

מאמר רלז

נבואת זכריה והוציא את אבן הראשה

ויצא לנו מזה חתימת נבואת זכריה מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור והוציא את אבן הראשה תשואות חן חן לה יען כי הראה ה' ליעקב בנין המקדש בנוי וחרוב ודרשו על פסוק כי בא השמש פסוק אומללה יולדת השבעה באה שמשה עיין בילקוט וק' מה עניין לשבעה כאן אלא שרמזו לו החורבן וכיבוי ז' קני המנורה יולדת השבעה ר"ל הנותנת אורה לכל ז' כוכבי לכת ובסבה זו באה שמשה כי המנורה מאירה לשמש על כן הראה לו הקב"ה. גם בנינו ואמר לו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה הזכיר הרוחות שלא כסדרן אלא מקבילין זה לעמת זה כי ר"ל ימה וקדמה כנגד קני המנורה מזרחים ומערבים צפונה ונגבה כנגד ב' ברכות יברכך ישא שמימין ומשמאל ולמ"ד שני יהיה הכל בהפך שימה וקדמה כנגד הברכות צפונה ונגבה כנגד קני המנורה שמימין ומשמאל לפי שכבר יצא מבאר שבע דהיינו מן הגלה שמימין המנורה ומשמאלה וגלה היינו מעיין ובאר ושם רמז לו כי בא השמש לפי שאומללה באר שבע דהיינו יולדת שבעה כי מן הבאר וגלה ההיא ישקו כל שבעה נרות, ע"כ נחמו ה' והראה לו חזרתם ולפי שכאשר נצטער יעקב על חורבנן כתיב ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו על כן זכה שבבנינו כתיב והוציא את אבן הראשה היינו האבן אשר שם יעקב מראשתיו לא כאברהם שקראו הר זה"ש מי אתה הר הגדול ולא כיצחק שקראו שדה דהיינו מקום מישור וז"ש לפני זרובבל למישור אלא כיעקב שקראו בית כי לכך עשה לו סימן באבנים כדי שמהם יבנה הבית על כן אמר והוציא את האבן הראשה וגומר:

מאמר רלח

ביאור פרשת ויהי בנסוע ופרשת מתאוננים

ומעתה נבא לדברי המדרש האומר שפסוק יגדיל תורה ויאדיר מרמז על ריבוי האזהרות שבקני המנורה ויגדיל תורה מדבר בריבוי המצות מצינו לו סמך בפרשה לדעת האומר שפרשת ויהי בנסוע אין כאן מקומה ולמה נכתבה כאן להפסיק בין פורענות לפורענות פורענות ראשונה ויסעו מהר ה' ותנא אותו יום סרו מאחרי ה' וקשה מהיכן למדו לומר כן, ונראה שלמדו זה ממה שהיו כתינוק הבורח מבית הספר כך נסעו מהר ה' כדי שלא ירבה ליתן להם עול מצות והקב"ה הרבה להם. רה ומצות לזכותם והם לא חפצו בהם ועל כן בפרשת ויהי בנסוע נון הפוכה לפניה ולאחריה כי נו"ן היינו דג וישראל נמשלו לדגים שכל חיותיהם תלוי בזמן שהוא פונה אל המים פניו ולא בזמן שהוא פונה פניו לברוח מן המים כך התירה כתיב בה כי הוא חייך ובזמן שברחו מן הר סיני כתינוק הבורח מבית הספר פרשו ממקום חיותם כנו"ן ההיפך פניו מן המים, וזהו פורענות ראשונה שסרו מאחרי ה' ופרשו ממקום חיותם ועוד ששכר מצוה מצוה נמצא שאבדו השכר ההוא וכן בפרשת מתאוננים ברחו מן מצות שבתורה שהרי אמרו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם מאי חנם מן המצות והיינו מצות תרומות ומעשרות כי לכך מנו הקשואים והאבטיחים שפטורין מן המעשר בח"ל אפי' מדרבנן לפיכך אילו לא הפסיק בפרשת ויהי בנסוע הייתי אומר שיש להם דין העובר עבירה ושנה נה שנעשית לו כהיתר כך הותרה להם הרצועה להיות מכלל שונאי התורה והמצוה ובתרי זימנא הוי חזקה לישראל בדבר הרע הזה קמ"ל ויהי בנסוע הארון וגומר ובזה השמיענו שבודאי תוהים על הראשונות ומתחרטין על שסרו מאחרי ה' ועשו תשובה מדמצינו שגם אחר מעשה זה היה הארון נוסע לפניהם ומשה ברכם בנסוע הארון ובנחה יאמר וגומר ש"מ שעדיין הם ראוין לברכה לפי שעשו תשובה על הראשונה ואם כן אף על פי שחזרו לסורם במתאוננים מכל מקום אינן בכלל העובר ושנה בה וכו'

מאמר רלט

טעם על השליו במקום ששאלו בשר ודגים

ולהצעת עניין הפרשה יתכן לפרש שפורענות ראשונה ושניה הכל מדבר מענין אחד ונקדים לביאור הפרשה מה שמצינו שאמרו זכרנו את הוגה ואמרו מי יאכילנו בשר כפוסחים על שתי סעיפים והקדוש ברוך הוא נתן להם השליו מין שלישי לפי שתפלו על המן לאמר מאחר שכל מאכל אשר יאכל צריך להיות מורכב מן כל ד' יסודות כדי להחזיק ד' יסודות שבאדם תמורת מה שיותך מהם מן הליחות השרשית והרי המן הזה אין בו כי אם ב' יסודות היבשים, והם יסוד אש ורוח שאין בהם לחלוחית שהרי המן נקרא לחם אבירים לחם שמלה"ש אוכלים אותו וכתיב עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט ואם כן מסתמא כמוהם יהיו מאכלם מורכב מן אש ומים לחוד והם נותנין רק יבישות על כן אמרו ועתה נפשנו יבשה והכתוב מעיד שיש בו לחלוחית שנאמר וטעמו כטעם לשד השמן לשד היינו לחלוחית מלשון נהפך לשדי בחרבוני קין סלה, לכך נאמר ויהרוג במשמניהם לפיכך הזכירו בתלונתם זכרנו את הדגה שנבראו מן המים והם טובים לחזק יסוד המים ואמרו מי יאכילנו בשר בהמה שנבראו מן העפר כדי לחזק יסוד העפר ועל שניהם כאחד אין שואלין כמו שלמדו מן פסוק ונבקשה מאלהינו על זאת על אחת מבקשין ולא על שתים על כן אמר משה שכל עצמן אינן מבקשין כי אם עלילה הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם רוצה לומר האם יספיק זה להם להשקיט תלונתם כי יאמרו שעדיין הס' חסרים מן דבר המחזיק יסוד המים ואם אז כל דגי הים יאסף להם ומצא להם האם יספיקו להשקיט תלונתם כי יאמרו שעדיין הם חסריה מן דבר המחזיק יסוד העפר מה עשה ה' הגיד להם השליו כי העופות נבראו מן הרקק ערוב מים ועפר ותכל תלונתם ע"י מין אחד אך סופם מוכיח שמריבים על עסקי משפחותם על עסקי עריות שנאסרו להם ש"מ שזה היתה תחלת המחשבה גם בפורענות ראשונה שסרו מאחרי ה' כי התורה נקראת תושיה שמתשת כח האדם וזה מזיק אל הפריה ורביה וסמך לזה פרשת ויהי בנסוע וגו' כי בה מבואר גדול התועלת ממצות פריה ורביה כדי להשרות השכינה בישראל הצריך מספר כ"ב אלף שנאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל וסמך לזה פרשת מתאוננים כי אמרו לבטנו בדרך כפירוש רש"י ורוצה לומר שהדרך נם כן ממעט פריה ורביה ואם כן משני צדדים יש לנו תשות כח לפריה ורביה הן מצד התורה הן מצד טורח הדרך אנו כמתאוננין כאונן זה שאסור בתשמיש המטה רע באזני ה' כי בנגלה לא תלו שאלתם כי אם בבשר ודגים, ותוכן כוונתם הית' לעריות והקב"ה לבד הבין מחשבות לבם על כן בערה בם אש ה' הן על שפרשו מן התורה שנמשלה לאש וכמו שכתוב מהאש יצאו והאש תאכלם, כן על עסקי עריות על דרך ברותחין קלקלו וברותחין נדונו ותאכל בקצה המחנה הן בקצינים תופשי התורה שברחו מבית הספר הן במוקצין שכל מחשבתם להיות פריצים בעריות כדגים דפריצי:

מאמר רמ

ארז"ל ידאגו כל החבורה כו' ע"ד במוקצים ובקצינים

ובגמרא דשבת מסיק אחד מן החבורה שמת ידאגו כל החבורה א"ד דמית גדול ואיכא דאמרי דמית קטן נראה שזהו פלוגתא זו אם הקצינים או המוקצים כי יש לומר שיותר לוקחים מוסר כשנעשה דין ברשעים המוקצים אבל לא כשפרענות פוגע בצדיקים כי כ"ש דפקרו טפי לומר מקרה אחד לצדיק ולרשע ולאידך גיסא יש לומר שיותר לוקחים מוסר אם אש אכלה בלחים ק"ו מה יעשו קוצים וכו' וק"ל וכאשר ראו אש אכלה בכל קצוי המחנה אז ברחו מן הקצות אל תוך המחנה והאספסוף סוף סוף רוצה לומר שני סופות אלו שהיו בשני הקצות המוקצים והקצינים אשר בקרבו רוצה לומר שברחו אל קרב המחנה התאוו תאוה דברים המחזיקים התאוה בנגלה תלו תלונתם בחסרון אכילה ובנסתר בקשו דברים המחזיקים התאוה כבשר וכדגים, ואמרו זכרנו את הדגה קשואים ואבטיחים כל אלו אינן מאכל בריאים שהרי מזיקין לעוברות ומניקות מ"מ היה טבעינו חזק כ"כ עד שלא ניזוק אחד מאתנו מהם ועתה נפשנו יבשה מן חסרון יסוד מים ועפר הנותנים לחלוחית אע"פ שהמן היה טועמים בו כל טעמים שבעולם מ"מ אין טעם כעיקר כי אין כל, רוצה לומר שהטעם אינו נותן לחלוחית ועין לא ראת' שום בשר ודגים בלתי אל המן עינינו ומה שאין אדם רואה אינו שבע ממנו והכתוב מכחיש כל דבריהם כי המן כזרע גד תמונתו כזרע להודיע שיש בו כח הזרע אל התולדה ועינו כעין הבדולח כי כל מאכל צריך לשני דברים האמורים בפסוק ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים כך מן זה היה טוב למאכל כי היו בו כל הטעמים והיה נחמד גם למראה כי עינו כעין הבדולח ותדע שבילקוט פרשת בראשית מסיק וזהב הארץ ההיא טוב אין תורה כתורת ארץ ישראל מהיכן למדו לפרש פסוק זה על התורה אלא לפי שנאמר שם הבדולח ואבן השוהם, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן על כן אמר שם הבדולח וזה המן אשר עינו כעין הבדולח ותדע שבמסכת יומא אמרו והנשיאים הביאו את אבני השוהם העננים הביאו להם אבני השוהם עם המן וכו' וקשה מה ענין אבני השוהם אל המן אלא לפי שנאמר שם הבדולח ואבן השוהם ואם כן ודאי המן שעינו כעין הבדולח גם כן מקורו משם ונמצא שהעננים שלקחו משם את המן לקחו אגבו גם אבני השוהם אשר שם והמטירום יחד ולפי דרכינו הזכיר זה כאן בשבת שיש לו גם תואר שלישי והוא נחמד להשכיל בצירוף תאוה לעינים וטוב למאכל וכנגד מה שטענו שאין טעם כעיקר ואינו מוסיף לחלוחית הבא מן בשר ודגים אמר שטו העם ולקטו וגו' פרש"י שהיה מתהפך לנטחנים ולנידוכים וכו' כי בלי ספק שהנטחן או הנידוך אין פעולתן שוה כשם שאין עיכולם שוה כי הדק יותר מתעכל מהרה מן הנס והחפץ בנידוכים אילו היה מרגיש בעצמו שאינו פועל פעולות הנידך הלא היה בידו לתקן זה ולדוכו, וכן בנטחנים אלא ודאי שהרגישו בעצמם שפעל כל פעולה שהיו רוצים בה לאפוקי מן טעם של בשר ודגים לא היה יכול להביא משם ראיה לפי שאע"פ שהרגיש שהמן לא הי' פועל פעול' הבשר לכשהחפץ מ"מ לא הי' בידו לתקן ומכאן למד רש"י לומר שהיה מהפך לנטחני' וכו' דאנ"כ מה ענינו לכאן ומה הגיד לנו הפסוק בזה אלא כדי להביא ראייה על טעם כעיקר שפעל כל מה שרצו בו אלא ודאי שנתכוונו לעריות וסופם מוכיח שכוונו על עסקי משפחותם, וסמך קברות התאוה מה שקרה להם בחצרות עם מעשה מרים שדברה במשה על עסקי אשתו וכן מחלוקת של קרח שחשדו את משה באשת איש כי הכל מענין אחד ומה שכתוב מקברות התאוה נסעו ויהיו בחצרות ולא אמר ויחנו בחצרות לפי ששם היה מחלקתו של קרח ובכל מקום שיש מחלוקת אין שם חני' של מנוחה לשום אדם מפני המחלוקת ולפי שהמחלוקת גרם להם שאפילו יונקי שדים נאבדו, ואם כן כל פריה ורביה שלהם לבטלה על כן אמר ויסעו מחצרות ויחנו במדבר פארן שנקרא פארן על שם שפרו ורבו עליה כי בזמן שנסעו משם והיה שלום ביניהם מה כתיב וראה בנים לבניך שלום על ישראל:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה