שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת שופטים · מאמר שיד
במדרש שש מעלות היו בכסא שלמה
ואחר כך מסיק שש מעלות היו בכסא שלמה והיו כתובים עליו ששה לאוין האמורים כאן לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שוחד לא תטע לך אשירה ולא תקים לך מצבה לא תזבח לה' אלהיך וגו' ובילקוט מסיק ג' מדרשים אלו בזה אחר זה לקוחים מן מקומות מפוזרים שברבתי וע"כ נראה ששלשתן תלוין זה בזה, ויש לדקדק במדרש ראשון שאמר אל תהי מלגלג כו' מהיכא תיתי ללגלג על הדינין ובילקוט גרס אל תהי קץ בדינין, ועוד קשה למה לא הביא פסוק אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם והביא המשנה וע"ק למה בפסוק מקדים אמת לשלום ומשפט והתנא הקדים הדינין, וע"ק מאחר שאינו כי אם אחד מן שלשה רגלים א"כ למה הזהיר דווקא על רגלי הדינין יותר מעל רגל אמת ורגל שלום, ועל מדרש שני קשה מה ענין דרשה זו עשות משפט וצדקה נבחר לה' מזבח לפרשה זו יותר מלפרשת משפטים המדברת ג"כ בדינין, ועל מדרש שלישי קשה מה ענין לא תזבח לכסא שלמה, ובחיבורי כלי יקר פירשתי ביאור יפה במדרש זה לשכנו תדרשו ובאת שמה וכעת באתי לפרשו בדרך אחר. והביאור לכל זה לפי שבמשנה תורה הכל מודים דדרשינן סמוכים על כן בא מדרש ראשון לתרץ מה ענין פרשת שופטים לפרשת שלש רגלים שבסוף פרשה הקדומה, אלא לומר לך מה להלן שלש רגלים אף שופטים ושוטרים כולל כל השלש רגלים כי גם רגל האמת ורגל השלום תלוין בדינין וא"כ מצוה זו לבדה יש בה שלש רגלים ויכול להיות שהמועדות הם שלש רגלים אחרי' שמנו רז"ל והם תורה עבודה ג"ח כמבואר פרשת בלק פסח עבודה שנאמר ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה, עצרת מתן תורה, סוכות זמן גמילות חסדים באספך מגרנך ומיקבך איש כמתנת ידו וגומר וסמיך אל ג' רגלים אלו ג' רגלים אחרים והם אמת משפט שלום כי כולם תלוין בדינין כי לכך נאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם ש"מ שעל שלשתן אמר שפטו בשטריכם ש"מ שכולן תלוין בדינין וראיה לזה ממה שנאמר במזמור פ"ב עד מתי תשפטו עול וגומר לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו ימוטו כל מוסדי ארץ ש"מ שבקלקול הדינין ימוטו כל מוסרי ארץ, דהיינו כל ג' רגלים שעליהם העולם עומד ימוטו, ובמזמור ע"ה כתיב נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודה סלה משמע תיקון כל העמודים תלוין בדינין שהזכיר בפסוק הקודם כי אקח מועד אני משרים אשפוט נמוגים ארץ וגומר ויען כי הגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח על כן אמר מיד אמרתי להוללים אל תהולו אל תהי שוטה, ולרשעים אל תרימו קרן להיות רשע, אל תרימו למרום קרנכם להיות גס רוח וכל המזמור ביארנו בכלי יקר פרשת משפטים, ולפי שהדינין איש הירא ורך הלבב מסתלק מהם כי מי יקבל עליו לילך ברעות נפשיה לקטלא ואם לפי שכל איש מישראל חייב לחזק מוסדות הארץ הלא יאמר מאחר שהדינין אינן כי אם רגל אחד מן שלשה רגלים אם כן די לי להיות יצא ידי שמים אם אעסוק ברגל האמת ורגל השלום, על כן אמר רשב"ג אל תהי מלגלג בדין או אל תהי קץ בדין לומר שהוא רק רגל אחד מן שלשה רגלים כי אין הדבר כמו שיחשוב המלגלג אלא רגל הדין עיקר וכולל כל השלשה, למה ששנו חכמים על ג' דברים העולם עומד על הדין כו' וק' למה התחיל התנא בדין הלא בפסוק האמת קודם למשפט, אלא לכך הקדימו התנא לומר לך שהדין עיקר ומוקדם והאמת והשלום נמשכים מן הדין בזמן שהדיין דן דין אמת לאמתו עושה שלום בין ב' בעלי הדינין, וראייתו של התנא מן הפסוק שאמר שפטו בשעריכם על שלשתן ש"מ שכולם תלוין בדין כי אם אין דין אז אין אמת ואין שלום ומה שהקדים הפסוק אמת לדינין לפי שנ' ראש דברך אמת שנ' בראשית ברא אלהים סופי תיבות אמת ורמזו בשלשה תיבות אלו לפי שאין אלהים בכל מקום אלא דיין וגם כאן ארז"ל שרצה הקב"ה לברא את העולם במידת הדין שנ' בראשית ברא אלהים כו' ע"כ רמז גם האמת במקום הדין להורות ששניהם תלוין זה בזה, וסמיך כל דרש זה לפסוק שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך מהו בכל שעריך אלא רמז לכל הדברים התלוין בשערים והיינו האמת והשלום כמו שנ' שפטו בשעריכם על שלשתן וכתיב פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמוני' היינו אמת ואמונה וצדיק כד"א והיה מעשה הצדקה שלום וכמ"ש פתחו לי שערי צדק, וזה"ש תן דעתך שאם הטתה את הדין שאתה מזדעזע את כל העולם כי כל העולם תלוי ברגל זה לבד לפיכך כולם מזדעזעין על ידו שהוא אחד מרגליו משלש רגליו לא אמר אלא אחד מרגליו הורה שהוא אחד ואין שני לו אלא אחד המיוחד שברגליו וכולל את כולם ורבנין אמרין שלכך אמר בכל שעריך להורות שדין של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה כדמסיק שם ברבתי א"ר אליעזר במקום שיש דין אין דין ובמקום שאין דין יש דין שאם נעשה הדין למטה אין נעשה הדין למעלה ואם אין נעשה הדין למטה נעשה דין למעלה ונראה שלכך נאמר עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים רצה לומר בשערי משפט. כי בעלי דינין בעמידה. ולמה דווקא בשערי ירושלים לפי שירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו ירושלים של מטה מול ירושלים של מעלה וכתיב וזה שער השמים ועל שם זה שערי משפט של מטה מכוונין כנגד שער השמים שלמעלה, ונתן טעם לדבר כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד שני כסאות הללו למה אלא אחד לדוד למטה ואחד להקב"ה כסא כבודו ית' והם מכוונין כסא מול כסא כסאות שלמעעלה אחד לדין ואחד לצדקה וכסאות שלמטה לסנהדרין ע' איש לכך נקט לשון רבים וכמ"ד פרק חלק עד די כרסוון רמיו שני כסאות הללו למה אחד להקב"ה ואחד לדוד, והיינו כסא של מטה לדוד ולזרעו עד עולם, וכסא מול כסא היינו שבזמן שיש דין למטה אין דין למעלה וכן להפך על כן אמרו רבנין קשה כחו של דין שהוא אחד מרגלי כסא כבוד כי דין של מטה שקול כדין של מעלה ובזה תדע כמה גדול כחו שהיושב על כסא דין למטה כביכול דומה לבוראו יושב על כסא דין לכך ארז"ל כל דיין שדן דין אמת לאמתו כאילו נעשה שותף להקב"ה כו' מהו השותפות אלא כדאמרן, ודקדקו רבנין דרש זה מן בכל שעריך האמור כאן לומר ששערי דינין של מטה מכוונין כנגד שערי השמים המכוון כנגד ירושלים של מטה כי את זה לעמת זה עשה האלהים להורות שדין שלמטה ושלמעלה תלוין זה בזה וזה טעם מספיק לכל בתי דינין שהיתה ישיבתם דוקא בשערי העיר ולמה אלא כדי להיות לדיינים לזכרון נגד עיניהם זה שער השמים המכוונין כנגד כסא של מעלה וכסא שלמט' ובזה יבחין הדיין כי המשפט לאלהים הוא וזה"ש צדק ומשפט מכון כסאך והיינו כשאין דין למטה אז המשפט במכון כסאך למעלה, אמנם חסד ואמת שלמטה יקדמו פניך שאם יש משפט אמת לאמתו למטה יקדמו פניך לעשות משפט אז אין המשפט למעלה, ומה שנקט לשון משפט בשלמעלה. ולשון אמת בשלמטה, לפי שבמשפט שלמעלה אין צריך להזכיר האמת כי פשיטא שמשפט של מעלה הוא באמת, אבל במשפט של מטה הוצרך לומר ואמת שאף אם יהיה משפט למטה ואינו משפט אמת לא תיקן כלום ואדרבה קלקל לכך הוצרך לפרש אמת מה שאין שייך לומר כך כלפי מעלה חלילה, ומה שנקט צדק כלפי מעלה לפי שבמקום משפט אין צדקה והקב"ה במשפט יעשה צדקה, ומה שנקט חסד בתחתונים כי גמילות חסד בין בגופו בין בממונו ודיין זה היושב על הדין וסובל טרחם ומשא' וריבם בלא הנאה דומה לגמילות חסד שאדם עושה בגופו אך שיהיה חסד של אמת כשאינו מצפה לתשלום שכר יותר מן קרנא כי יש לומר להם אל תרימו למרום קרנכם והמדרש השני הסמוך לפרשה זו דרש של פסוק עשות משפט וצדקה נבחר לה' מזבח נראה לפרש בשני דרכים, הדרך א' הוא שגם הוא דורש סמוכים מה שסמך שופטים ושוטרים לפסוק איש כמתנת ידו והיינו משפט וצדקה נבחרו לה' מזבח מכל הזבחים שנזכרו במועדות דרך ב' שבא לתרץ מה שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך ואח"כ כתיב צדק צדק תרדוף וזה ודאי מדבר בצדקה ולכך הוא כפול כמו נתן תתן פתוח תפתח שיתן ויחזור ויתן ולא ידחה העני בלך וכנו נתתי לך או בלך ושוב ומחר אתן אלא תרדוף תתן לו מהרה הפך מן המשפט שצרין להיות במתון כמ"ש שמרו משפט או לשון המתנה או יעמיד על שמריו כי יתחמץ לבבו, ועשו צדקה לאלתר, ואח"כ לא תזבח לה' אלהיך וגו' וקשה מה ענין שלשתן זה לזה משפט וצדקה וקרבנות ואין לומר שמא לא תזבח מילתא באפי נפשיה ואינו נקשר עם פרשת הדינין כלל, על זה מביא המדרש השלישי האומר ששה מעלות היו בכסא שלמה ומסיק ששית לא תזבח כו' ק' מה ענין לא תזבח לכסא דין, אלא ודאי כדי ללמוד מכאן שעשיית משפט וצדקה נבחר לה' מזבח וראיה לזה ממה שהקדים משפט וצדקה לזבח ש"מ שיש למשפט וצדקה קדימה במעלה על הזבח ולפיכך הקדימם הפסוק כי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ומשפט וצדקה הם יותר תדירים מן הקרבנות כדמסיק שהקרבנות אינן כי אם בפני הבית כו' אבל הצדקה והדינים הן בפני בית ושלא בפני הבית, ומכפרין בין לשוגג בין למזיד, ונוהגין בין בעליונים בין בתחתונים בין בעה"ז ובין בעה"ב על כן הקדימם בכסא שלמה להורות לו מעלת המשפט שהוא נבחר לה', ומה שהקדים משפט לצדקה שגם בבריאות העולם עלתה תחילה במחשבתו של הש"י לברא את העולם במידת הדין וראה שאינו מתקיים חזר ושתפה למידת הרחמים והיינו צדקה, ומה שהמשפט נבחר לה' מזבח לפי שמן הזבח אין לו שום תועלת כי אם ריח ניחוח נחת רוח לפניו ית' שאמר דבר ונעשה רצונו אבל מן המשפטים שלמטה יש לו ביותר נחת רוח שאינו צריך לעשות דין למעלה כדמסיק ברבתי אמר הקב"ה לישראל בזכות שאתם משמרים את הדין אני מתגבה שנ' ויגבה ה' צבאות במשפט וע"י שאתם מגביהין אותי בדין אף אני עושה צדקה ומשרה קדושתי ביניכם שנ' והאל הקדוש נקדש בצדקה ואם שמרתם את שניהם הצדקה והדין מיד אני גואל אתכם גאולה שלימה מנין שנאמר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות, ביאור המאמר הוא כמ"ד שמסיק בפרק חלק עד די כרסוון רמיו שני כסאות אחד לדין ואחר לצדקה וידוע שיותר יש רצון השי"ת לישב על כסא צדקה להטיב עם כל ברואיו ממה שישב על כסא דין כי ההכרח מביאו לידי זה בזמן שאין דין למטה., אבל בזמן שיש דין למטה אינו צריך לישב על כסא דין כי אם על כסא צדקה להטיב עם ברואיו על כן אמר אם אתם משמרים את הדין אני מתגבה ר"ל עומד מן כסא דין ויושב על כסא צדקה ורחמים וזה"ש ועל ידי שאתם מגביהין אותי בדין ר"ל בדין שאתם עושין אתם מגביה אותי מן כסא דין ואז בהכרח אני יושב על כסא רחמים וזה"ש אף אני עושה צדקה ומשרה קדושתי ביניכם כי דבר זה נחשב לו ית' לצדקה כי אין שורת הדין נותן שישרה שכינתו בתחתונים זה"ש והאל הקדוש נקדש בצדקה ר"ל מה שקדושתו ית' בתחתונים אחר שהוא כבר האל הקדוש בעליונים שאומרים קדוש קדוש קדוש ואחר קדושה זו הוא נקדש עוד בתחתונים זהו בצדקה של הקב"ה נעשה לישראל קדושה זו, ואם שמרתם את שניהם המשפט והצדקה וא"כ שורת הדין מחייבים שניהם, א' לעמוד מן כסא דין שהרי יש דין בתחתונים, ולהשרות שכינתו בתוכם שהרי יש בהם בעלי צדקה וא"כ איזו צדקה אעשה להם לפנים משורת הדין מצד שאני יושב על כסא צדקה, על כן אמר מיד אני גואל אתכם גאולה שלימה אעפ"י שלא יהיה בכם כל הזכיות השייכים לגאולה מ"מ שתים אילו יקרבוה ותהיה גאולה שלימה ולא יחסר בה כל טוב השייך לגאולה מצד שאתם חסירים עדיין שאר זכיות שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה וגו' ונמצא אתה אומר שהכל תלוי בדין שלמטה, ותדע שדין שלמטה יש לו ב' בחינות פשוטו ומדרשו, פשוטו כדאמרן שבזמן שב"ד של מטה עושה דין בחוטאים אין דין למעלה, מדרשו הוא בדברים שבין אדם למקום שאם אדם עושה דינא לנפשיה לענות את הנפש החוטאת בתענית ושאר מיני סיגופים השייכים לבעלי תשובה אין דין למעלה, וכמו שבסתם דינין דרשו פסוק ויגבה ה' צבאות במשפט כדאמרן, כך דרשו פסוק עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר שהקב"ה נתעלה באותו שופר שתוקעים בחודש אלול להזהיר את ישראל על התשובה,