אור ברסלב
שפתי דעת פרשת קרח › מאמר רמט

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת קרח · מאמר רמט

מאמר רמח

בגמרא מ"ד שמש ירח עמד זבולה

וזהו שמסיק פ' חלק ובמסכת נדרים אמר רבא מ"ד שמש ירח עמד זבולה לאור חיצך יהלכו לנוגה ברק חניתך מלמד שעלו שמש וירח לזבול ואמרו אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא עד שזרק בהם חיצים וחניתות אמר הקדוש ברוך הוא לכבודי לא מחיתם לכבוד בשר ודם מחיתם והאידנא עד דלא מחו להו לא נפקי, והמאמר צריך ביאור מה ענין החניתות וחיצים שזרק בהם ולמה עלו שמש וירח דווקא לזבול ומה איכפת להם בבן עמרם, ויתכן לפרש ע"ד שנאמר בני אדם שיניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה רמז לדבר קרח ר"ת קשת רמח חרב וזה כי בחטא הלשון כתיב שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ כי מה שמטיחין דברים כלפי מעלה המשיל בחניתות וחיצים כחץ המורה למרחוק כמטחוי קשת וכן מדרך החנית להפילו למרחוק כמו שנ' ויטל את החנית, ומה שאחד מטיח דברים על חבירו דומה למכה בחרב דווקא בסמוך לו יש בוטה כמדקרות חרב, ומה שאמר שיניהם חנית וחיצים לפי שדרש ריש לקיש בפרק ארבע מיתות בחנפי לעגי מעוג חרק עני שינימו בשביל חנופה שהחניפו לקרח על עסקי לגימה חרק עלימו שר של גיהנם שינימו, ובעל הטורים מסיק חרק אותיות קרח ומסיק ב' בריאה במסורת א' אם בריאה יברא ב' כי בריאה מאכלו והיינו עסקי לגימה, ואולי מה שמסיק ריש לקיש ויקח שלקח מקח רע לעצמו הייני מה שקנ' בממונו ושיחד אותן האנשים בסעודות ולקחן בממונו וכדמות רמז לזה מה שצירף למחלוקתו את דתן ואבירם לפי שכבר ירדו מנכסיהם שנאמר כי מתו כל האנשים כו' וחשב שבנקל לו לפתותם שיחלקו על משה הן מטעם שידע קרח שכבר יש להם שנאה על משה על שקראם משה רשעים שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעיך רצה לומר רשע כמותך, ואמרו מי שמך לאיש שר ושופט הנה מאז חלקו על שררתו של משה הן מטעם שירדו מנכסיהם ויכול לשחדם בעניני לנימה ואכילה כי מטעם זה כששלח משה לקרוא לדתן ואבירם אמרו לו העיני האנשים ההם תנקר כי חשבו שלכך שלח משה דוקא אחריהם לפי שירדו מנכסיהם ע"כ הוא רוצה לשחדם בממון או בנתינת נחלת שדה וכרם ע"כ אמרו העיני האנשים ההם תנקר כי השוחד יעור וע"כ אמרו אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם איך תתן לנו דשלב"ל עדיין וכמו שחשבו על משה כך היה עם קרח באמת שחשב שבנקל ישחדם ע"י לגימה ואולי קהוי שינים שנזכר במילת קהת היינו מ"ש חרק עליו שינימו, והסברא נותנת שמה שהוצרך לפתותם ע"י לגימה היינו שרצה להצותם על ה' אבל כנגד משה לא היה צריך אל הלגימה כי בלאו הכי היו שונאים לו ובר מן דין לפי שהקנאה מצוי' הבריות ע"כ נקל לכל אדם להפריד בין איש לחבירו ולשלח מדנים בין אחים אבל לפתות. את האדם שיחלוק על בוראו דבר זה צריך לגימה כי בליגימה זו הוא מתעורר עליו קנאת ה' ע"ד שנ' באומות ע"כ יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו כי בהמה שמן חלקו ומאכלו בריאה ובהפכו נא' והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו כך המפתים ע"י לגימה מסתמא אינם עשירים כי איש עשיר לא יתפתה ע"י לגימה ואכילה כי לא יחסר לחמו בביתו, אבל מי שנופל בחדרו וחסר לו לחם יודע כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים נוטל ממונו של זה ונותן לזה ויש לו מקים להרהר על מדת הדין ע"כ זה המאכילו מדיחו מעל ה' לומר לו אני נותן לחמך ומימך ואצל ה' חסרת כל אלה לכן מסיק ב' בריאה במסורת כי פסיק בריאה מאכלו מדבר בענין זה ממש שבריאה מאכלו יזבח לחרמו כך נשא המשל על מי שאינו בלב שלם עם קונו ולבו חלק עליו כשאין בריאה מאכלו לכך אמר בני אדם שיניהם חנית וחצים שע"י אכילה בשיניהם יתפתו להטיח דברים כלפי מעלה כמטיל חנית וחצים למרחוק ולפי שהחטא בא מן השינים ע"כ מדה כ"מ חרק עליו שר של גהינם שינימו אבל לשונם, אשר יצא לחוץ ידבר על חבירו סרה חרב חדה כחרב המכ' בקרוב לו כך הדובר סרה שבאדם אינו תלוי בשיני' כלל כי אין להאשים את חבירו במה שאין לו ע"כ תלאו בלשון לחוד וזהו שדרש רבא מ"ד שמש ירח עמד זבולה מ"ש עמד לשון יחיד לפי שהירח אין לו אור כ"א שמקבל מן השמש וא"כ כשתעמוד השמש ותפסוק מלהאיר אז גם הירח אין לה אור וכאן עמד השמש לבד לתבוע עלבון בן עמרם כי פני משה כפני חמה כמו שמשה היה נעלב מן קרח כך השמש היה נעלב מן הירח שכן אמרו רז"ל הנעלבים ואינם עולבים כו' עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו כי גם השמש מן הנעלבים על כן השמש מרגיש ביותר צער הנעלב בקשה מאת ה' שיעשה דין לבן עמרם הנעלב מן קרח אבל הירח אין לה הרגשה זו לכך לא עלתה הירח אל הזבול בעצם כי אם באגב השמש כי מאחר שהשמש לא רצה להאיר ועלה לזבול א"כ מה לירח ברקיע בלא השמש אחר שאין לה אורה כי אם מה שמקבלת מן השמש, ומה שעלו לזבול דוקא שנאמר ויקהלו על משה ועל אהרן שהיו חולקין על הכהונה והמלכות כמו שיתבאר בסמוך על פסוק בן יצהר כי לקח לו קורח לטענה לומר שהוא בן יצהר ראוי לכהונה ומלכות שכן נאמר אלה בני יצהר, פרש"י בנבואת זכריה זה קרן כהונה ומלכות כו' וקרח חלק על שתיהם על כן עלה השמש לזבול מקום שבו מיכאל שר הגדול מקריב נפשותיהן של צדיקים כדאיתא בפרק אין דורשין ונמצא שמיכאל כהן גדול במקדש של מעלה כמו שאהרן כהן גדול למטה על כן השמש היה תובע עלבון של משה כי פני משה כפני חמה ועלה לזבול כדי שמיכאל כ"ג יתבע עלבון של אהרן על כן אמרה לבן עמרם כו' כי בלשון זה כלל משה ואהרן כי כ"א מהם בן עמרם הוא וזרק בכם הקב"ה חנית וחצים ר"ל אותן הטחת דברים שהטיח קרח כלפי מער' זרק בכם הקב"ה לומר וכי למשה ואהרן בלבד עשה קרח ראו נא אלו החניתות והחצים שזרקו גם כלפי מעלה בהצותם על ה' ואם כן למה לכבודי לא מחיתם לכבוד בשר ודם מחיתם, מיד כאשר ראה שמש אותן חנית וחצים שזרק עליהם הקב"ה רצה לומר הראה להם הקב"ה הטחת דברים כלפי מעלה אז שבו לאיתנם זה"ש לאור חיצך יהלכון רוצה לומר בשביל שתוכן הדבר בא לאור אצלם שקרח זרק חצים גם כלפי מעלה ובא לנוגה להם ברק החניתות של קורח על כן יהלכון כי אמרו מסתמא ה' יריב ריבו והאידנא עד דלא מחו להו בטענה זו לא נפקי,. כי בכל דור בני קורח לא מתו ורבים הם מתפרצין החולקין על ה' ועל משיחו, לכך אמר משה בוקר ויודע ה' את אשר לו שמשה חשב מסתמא השמש תתבע עלבונה ולא תפנה להאיר בבוקר כמנהגה עד אשר יעשה ה' לו דין בקרח וע"כ אמר רוצים אתם להפך הבוקר לערב וק"ל וזהו שמסיק קורח שעשה קרחה בעולם מצד שהיה חולק על מציאות השם יתברך ודומה כאלו רוצה להחזיר את העולם לתהו ובוהו בן יצהר שהרתיח עליו את העולם כולו כצהרים כדברי רבא שדרש פסוק שמש ירח עמד זבולה שעלו לזבול א"כ יצאתה החמה מנרתיקה בעת ההיא ובעת יציאתה מנרתיקה מסתמא הרתיח כל העולם כצהרים ויכול להיות שזהו הגהינם שהזכיר ריש לקיש כדעת האומר אין גהינם לעתיד אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה כו':

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה