שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת קדושים · מאמר רח
מדרש על פסוק תודיעני אורח חיים כו'
מדרש זה בכללו נראה לפרשו על דרך שמסיק בילקוט דתהלים בפסוק תודיענו אורח חיים אמר הקדוש ברוך הוא לדוד אם חיים אתה מבקש צפה ליראה שנאמר יראת ה' תוסיף ימים דבר אחר צפה ליסורין שנאמר ודרך חיים תוכחות מוסר גר אחר צפה לתורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה דבר אחר עשר ואכול שנ' מור מצותי וחיה, ותדע כי הקדושה ענינה הנצחיות כד"א והיה כל הנשאר בירושלים קדוש אמר לו כל הכתוב לחיים, וכן בתרגום של שלש קדושות קדיש לעלמי עלמיא על כן מלאכי השרת מקדשין אותו יתברך ואומרים ברוך ד' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם דהיינו לנצח נצחים ומאחר שמזכירים אותו ית' בישראל זה מסתמא אין שמו יתברך נקרא כי אם על איש חי מן העולם ועד העולם כי אז מקודש שמו יתברך על הקדושים אשר בארץ המה על כן סברו שזה האיש יהיה דבוק במקור החיים, וארבע דברים הם המסבבים החיים, ואחד מהם שמירות המצות שנאמר שמור מצותי וחיה על כן כשנוצר אדם הראשון חשבו כי זהו לפי שהוא היה הראשון אשר קבל מצות ה' שנאמר ק ה' אלהים על האדם ועל ידי מצות ה' יהיה חי לעולם ואם כן יהיה שבחו של השם יתברך עליו מן העולם ועד עולם כי מאחר שנוסח השבח הוא מן העולם ועד העולם אם כן ודאי זה הישראל חי לעולם וזהו ודאי האדם שקיבל ציווי השם יתברך ולדעת רבותינו זכרונם לברכה נכללו כל שבעה מצות בני נח בפסוק זה, אמר להם הקב"ה הוא לא עליו נאמר השבח מן העולם ועד העולם כי זה אין לו דמים כגנב שנמצא במחתרת כך הוא מת בחייו שהרי נתחבא מפני ה' כגנב שנמצא במחתרת אם הוא פסק מיתה לעצמו כי כן דינו שנאמר לו מות תמות ואינו דבוק במקור החיים ושקה קדושתו על כן אין שייך לומר עליו מן העולם ועד העולם מאחר שאכל מן העץ ועבר על מצות ה' אינו בכלל שמור מצותי וחיה, כשבא נח ששמר התורה ולמד אתה שידע להבחין בין טמאים לטהורים מכאן שלמד תורה והרי הוא בכלל עץ חיים למחזיקים בה אם כן זהו אמר להם שיכור הוא הרי חילל קדושתו על ידי שכרות כמו שנאמר יין ושכר אל תשת וגומר, ולהבדיל בין הקודש לחול ובנח כתיב נח שנעשה חולין כי את קודש ה' חילל ואין החיים דבוק בו שכן נאמר יש דרך לפני איש ואחריתו דרכי מות יש דרך ישר סוף תיבות שכר והיינו אחריתו דרכי כי כל שיכור קרוב למות יותר מלחיים שכן אמרו באיסורי מאכלות משל לרופא שביקר שני חולים זה שהוא לחיים אמר לו את זה תאכל ואת זה לא תאכל וזה שהוא למיתה התיר לו את הכל, כך הענין גם ברבוי שתיית יין דרך שכרות כמשל הנזירים והשיכורים שהזכרנו למעלה על כן אין שייך לומר על השיכור מן העולם ועד העולם ועוד שהתורה והשכרות הם שני הפכים ואינן מזדווגים על דרך מאמר רבותינו זכרונם לברכה נכנס יין יצא סוד ונכנס חמר יצא מחקק כמו שיתבאר דבר זה באר היטב לקמן פרשת נשא בעזרת השם, כשבא אברהם שהקב"ה העיד עליו לאמר עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה וכתיב יראת ה' תוסיף ימים ואם כן יחיה מן העולם ועד העולם ואם כן ודאי זהו שמקלסין אותך בו מן העולם ועד העולם אמר להם גר הוא זה לפי שבעון אומרו במה אדע נגזר מארץ חיים להיות כגר בארץ על כן אינו דבק במקור חיים כי הדר בחוצה לארץ כאילו אין לו אלוה וארץ ישראל ארצות החיים שנאמר אתהלך לפני ה' בארצות החיים ובחטאו נטרד זרעו משם וגם הוא היה בכלל גרות זה על כן אינו דבק במקור חיים, כשבא יצחק שהיה סומא וכלוא בבית ובעל יסורין אמרו זהו לפי שנאמר ודרך חיים תוכחות מוסר אמר להם זה אוהב שונאי רצה לומר כל משניאי אהבו מות כי היה אוהב את עשו אשר מקורו מן סמאל הוא שר של עשו והוא מלאך המות שהקב"ה הוא שונאו והוא אהבו וקרינן ביה ולמשנאי אהבו מות כשבא יעקב שאמרו עליו יעקב אבינו לא מת ואם כן הוא דבק לעולם במקור החיים אמר להם הקב"ה זהו שעליו אומרים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם מאחר שהוא לא מת והביא למופת על זה שם של ישראל שאל חי בקרבו כי שם כל אל נכלל בתוך שמו וזה מורה שאין שום מות דבק בו לכך נאמר והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו הורה באצבע שעיקר הקדושה שמקדשין בה הקדוש ברוך הוא היינו בקדושת יעקב כי הוא מן העולם לכך נאמר והתקדישתם בעולם הזה והייתם קדושים אינו ציווי אלא אומר שכך תהיו קדושים ר"ל בהוויית הקדושה תהיו כן לעולמי עולמים וזהו שאמר לא המתים יהללויה לפי שבשם של יה נברא העולם הזה והעולם הבא והמתים לא יהללו בשם של י"ה כי אין בהם הה"א שהרי אינן בעולם הזה ולא כל יורדי דומה לגיהנם כי אינן לעולם הבא, שנברא ביו"ד ואנחנו נברך י"ה כי יהיה חלקינו בעולם הזה ובעולם הבא מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללו י"ה שם של יה זהו שמקדישים אותו יתברך בברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם כי זה מורה גם על קיום שלנו נצחי בזה ובבא, זהו שמסיק בילקוט פרשה זו קדושים תהיו כי קדוש זהו שאמר ואתם הדביקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום והוא מבואר שהקדושה והחיים תלוין זה בזה, ובילקוט מסיק קדושים תהיו בכל מיני קדושות כי קדוש אני שנאמר כי אלהים קדושים הוא שהוא קדוש בכל מיני קדושות, דבורו בקדושה שנ' אלהים דבר בקדשו, הילוכו בקדושה שנאמר הליכות אלי מלכי בקודש, דרכו בקדושה שנאמר אלהים בקודש דרכך, קילוסו בקדושה שנאמר מי כמוכה נאדר בקודש, חשיפת זרועו בקדושה שנאמר חשף ה' זרוע קדשו, הזכיר כל הפרטים הללו לתרץ בהם סמיכות איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו לפי ששלשה שותפין באדם על כן הזהיר על שלשתן דהיינו על סתם מורא אב ואם ועל חלק אלוה ממעל חלק הקדוש שיתדמה לבוראו בכל מיני קדושה כי קדוש הוא יתברך ויותר מהמה ביום שבת קודש שבו יש לו נשמה יתירה ועל כן צריך גם לקדושה יתירה, א' ב' דבורו הלוכו היינו שלא יהיה דבורו של שבת קודש והלוכו של שבת קודש כשל חול אלא קודש כבוראו יתברך בהליכתו ודבורו, דרכו בקדושה כך בשבת אסור לו לשום לדרך פעמיו חוץ לתחום, קילוסו בקדושה להרבות בתפלות וקילוסים ביום השבת, חשיפת זרועו בקדושה לקרות בו בתורה שניתנה בזרועו של השם יתברך, ויתכן לפרשם על שלשה עמודים תורה עבודה גמילות חסדים, דרכו בקדושה הלך אחרי דרכיו מה הוא גומל חסדים כו', קילוסו בקדושה עבודה שבלב תפילה, חשיפת זרועו בקדושה התורה כאמור, ויכול להיות שבעל מדרש זה סמכם לפרשה זו, כי הילוך ודיבור קודש רמוז בשבת קודש כאמור, חשיפת זרוע בקודש הייני תורה, והקדושה שיפנה לבו מכל דברים בטלים ויהיו עיניו ולבו כל הימים בתורה כמו שנאמר ודבר בם ולא בדברים אחרים כי כולם לא נחשבו לכלום כנגד התורה זהו שאמר אל תפנו אל האלילים ר"ל אל שאר דברים אשר אין להם שחר ומציאות כפירוש רש"י כלא הוא חשיב רצה לומר הכל כנגדה אפס ותוהו, קילוסו בקדושה עבודת הקרבנות זהו שאמר וכי תזבחו זבח שלמים וגומר דהיינו קדשים, כמו שנאמר כי את קודש ה' חילל, דרכו בקדושה הלך אחרי דרכיו בגמילות חסדים כו' זהו שאמר ובקצרכם קציר ארצכם וגומר לעני ולגר תעזוב אותם על כן נסמכו כל הענינים הללו ומסיים בכולם אני ה' אלהיכם רצה לומר ממני תראו וכן תעשו ותהיו קדושים בכל עניני קדושה אלו כמוני: