אור ברסלב
שפתי דעת פרשת קדושים

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת קדושים

אחרי מות

מאמר רד

ביאור מדרש הרבתי

דברו אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו וגו' ברבתי תניא ר' חייא פרשה זו נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלוין בה וכן פרש"י, ויש לדקדק מהו לשון גופי תורה הל"ל מפני שרוב התורה תלוי בה כי לשון גופי תורה משמע שיש מצוה שאינה מן גוף התורה, ונראה שכל פרשה זו מדברת מן גדר וסייג של המצות והגדר ודאי אינו מן גוף התורה, אבל מכ"מ רוב גופי תורה תלוין בגדר זה וקאי פרשה זו על מה שנאמר בסוף הפרשה שלפניה ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות וגו' וקשה למ"ד של לבלתי אינה מתישבת כלל אם לא בזה הדרך שפסוק ושמרת' את משמרתי הוא דוגמת פסוק וישמור את משמרתי דאברהם שדרשו רז"ל על שניות לעריות משמרת למשמרת כי אינה גוף האיסור אבל הוא גדר וגורם שלא יקרב אל גוף האיסור זה"ש לבלתי עשות מחקות התועבות רוצה לומר שהמשמרת למשמרת יגרום לבלתי עשות מן גוף חקות התועבות, ועל זה קאי קדושים תהיו והיינו גדר עריות וכן כל מיני גדר מביאים הקדושה וזהו שמסיק ברבתי אמר ר' יהודה בן פזי מפני מה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים אלא ללמדך שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה שם אתה מוצא קדושה ריב"ל מוסיף ומייתי ראיה מן השונמית שאמרה איש אלהים קדוש הוא כו' ואית לן קריין סגיאין אשה זונה כו', ש"מ שעיקר הקדושה תלויה בגדר הנוסף על גוף המצוה ולכך סמכו כל דרשות אלו לפסוק קדושים תהיו אע"פ שכבר נאמר והתקדישתם והייתם קדושים גם בפרשת איסורי מאכלות מ"מ סמכו כל הדרש לפסוק זה קדושים תהיו לפי שהוא סמוך לפסוק ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות המדבר בגדר דווקא כאמור, לכך נאמר ופורץ גדר ישכנו נחש לפי שהנחש יודע גודל העונש של הפורץ גדר כי הוא פרץ גדרו של עולם, פירוש לפי שחוה הוסיפה על הצווי דרך גדר וסייג ואמרה איך שצוה לה הקב"ה לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו הוסיפה הנגיעה דרך גדר והנחש דחפה בעץ ואמר כשם שאין מיתה בנגיעה כו' וזהו שפרץ הגדר שגדרה חוה על כן ישוך הנחש לכל פורץ גדר, ומטעם זה נאמרה פרשה זו בהקהל ואנו למידין מן אנשי כנסת הגדולה אשר עשו גדרים וסייגים לתורה ועשו הדבר בהקהל רב דהיינו כנסת הגדולה והם אמרו והעמידו תלמידים ועשו סייג לתורה הורו שכל סייג צריך לתלמידים הרבה כי לגופי תורה אין לחוש אף אם אינם נאמרים בקהל רב ובהסכמת רבים מ"מ הכל יודעין חומר גוף האיסור ואין לחוש כל כך שמא קצתם יפרקו מעליהם עול מצוה, אבל הגדר המותר מן הדין זולת שאסרוהו חכמים למגדר מילתא בזמן שרואין שהדור פרוץ אם אין הגזירה בהקהל אלא קצתם ינהגו איסור בדבר וקצתם ינהגו היתר בדבר אין קיום לגזירה ההיא והרי זה בכלל לא תתגודדו שדרשו רז"ל שלא יעשו אגודות אגודות ומ"מ לשון גדודה אינו יוצא מידי פשוטו שהוא לשון חבלה כי בזמן שנעשו אגודות זה אומר בכה וז"א בכה אז מחבלים זה בזה בהלכה והם בכלל מקל חובלים אלו ת"ח שבבבל שמחבלין זה לזה כי וה פוסל חבורה של חבירו וזה להפך וע"י זה יבא הענין לידי ביטול לגמרי על כן צריך הקהל הגדר יותר מן גוף המצוה שלא להיות מכלל ת"ח שבבבל כי הפירוד נמשך מן גסות הרוח ע"ד שתי נשים שנזכרו בנבואת זכריה אלו חנופה וגסות כרוח שירדו לעולה וכתיב שם והוכן והניחה שמה על מכונתה מהו על מכונתה אלא שמקום זה מסוגל לכך מן דור הפלגה שאמרו ונעשה לנו שם על כן משם נפוצו אגודות כך כל אוהבי קניית השם יתפרדו ואינן באגודה אחת לעולם לפיכך אותן מתקני גדרים לתורה היו אנשי כנסת הגדולה ובהקהל ההוא עשו כל הם שהיה נראה להם שהדור צריך לכך, וקרוב לשמוע מאחר שמצינו פר' שמיני באיסורי מאכלות כתיב והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ובפרשה זו כתיב והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה' אלהיכם, מכאן סמך שכל קדושה היא במותר לך וכן ארז"ל קדש עצמך במותר לך ועיקר קדושה זו היא בפרישות של עריות ושל איסורי מאכלות כי קדושה שבפרשת שמיני מדברת מאיסורי מאכלות וקדושה של פרשה זו נאמרה אחר פרשת עריות שבפרשת הקודמת:

מאמר רה

איש קדוש עובר עלינו פלוגתא דרב ושמואל

וכן דרשו רז"ל איש קדוש עובר עלינו תמיד מנא ידעה רב ושמואל חד אמר שלא ראתה זבוב על שלחנו וחד אמר שלא ראתה קרי על סדינו ברכות פרק א' וכן ברבתי פרשה זו וכפי הנראה שהסובר שלא ראתה קרי על סדינו סבר שקדושה זו היא גדר עריות והסובר שלא ראתה זבוב על שלחנו סובר שקדושה זו היא גדר מן רבוי המאכלים של בשר ויין כי שם מצויין זבובים ביותר שהרי בדרך נס אמרו שלא נמצא בבית המקדש זבוב בבית המטבחיים וכן הנזירות מן היין נקרא קדושה שכן נאמר בנזיר קדוש יהיה וכן בפ' שמיני הזכיר אחר ציווי יין ושכר אל תשת ציווי איסורי מאכלות ועל כולם אמר והתקדשתם וגומר שכן נאמר בנח בעבור שנטע כרם ויחל נח איש האדמה ויטע כרם ויחל היינו שנעשה חולין מקדושתו, וכן מסיק בילקוט פרשה זו שדרש על קדושים תהיו פסוק כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויבך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר מהו להצילך תרין אמוראין חד אמר להיות צל על ראשך וחד אמר לרוקן נכסי האומות וליתן לך כד"א וינצלו את מצרים, נראה דבהא פליגי חד אמר שקדושה זז היא מן ריבוי המאכלות וכן מוכח פשוטו של פרשה שנאמר ויתד תהיה לך על אזנך וגומר וארז"ל שזה בדבר שתגרי אומות העולם מכרו להם שגרם להם היציאה לאפוקי מצד המן שהיה נבלע באיברים לא היו צריכין ליתד זה ולצאת מחוץ למחנה והטיל עליהם הקב"ה טורח זה לצאת מחוץ למחנה כדי שיסתפקו במן ולא ירבו במאכלות ליקח מתגרי אומות העולם וע"י זה והיה מחניך קדוש, וחד אמר שקדושה, זו מן העריות שנ' ולא יראה בך ערות דבר ועוד שנאמר כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה והיינו קרי כו' ועל זה אמר והיה מחניך קדוש, והנה הסובר שיקדש עצמו במותר לו בעניני אכילה ושתיה דורש להצילך לשון צל כדמסיק במסכת פסחים אכול בצל ושב בצל פי' שעל ידי שלא יקפיד על אכילתו ויסתפק בבצלים ישב בצל קורתו כי לא יצטרך למכור ביתו כההוא שאמרו דאכיל אליתא טמין בעיליתא מאן דאכל קיקולא אקיקלי מתא יתיב והדורש להצילך מלשון וינצלו את מצרים לרוקן נכסי האומות וליתן לך סובר שקדושה זו היא מן העריות שכן נאמר ורועה זונות יאבד הון ובמקום אחר כי בעד אשה זונה עד נכר לחם וביאור הדבר לפי שמצרים היו שטופי זימה על כן ממונם אצלם דבר האבוד על כן כתיב וינצלו את מצרים וכן הכנענים היו שטופי זימה כמ"ש בפרשת כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ וגומר ולא תקיא אתכם כאשר קאה את הגוי וגומר על כן ראה ויתר גוים ראה מעשיהם בעניני זימה ויתר ממונם לישראל וכן דרשו ראה שלא קיימו ז' מצות של בני נח כו' ומכללם ג"ע על כן התיר ממונם זה"ש להצילך או להושיבך בצל קורתך או להציל נכסי האומות וליתן לך על מנת שתהיה מחניך קדוש מעריות או מריבוי אכילה ושתיה.:

מאמר רו

משל למלך שהיה לו מרתף כו' כך העליונים די להם בקדושה א'

וברבתי מסיק ר' אבין אמר תרתי, משל למלך שהיה לו מרתף של יין והושיב בו המלך שומרים מהן נזירים מהם שיכורים לעת ערב בא ליתן שכרם נתן לשכור שני חלקים ולנזיר חלק אחד אמרו לו אדונינו המלך הלא שמרנו כאחת מפני מה אתה נותן לאלו ב' חלקים ולנו רק חלק אחד א"ל אלו שיכורים הם ודרכם לשתות יין אבל אתם נזירים ואין דרכם לשתות יין לפיכך אני נותן לאלו ב' חלקים ולכם חלק אחד כך העליונים שאין יצר הרע מצוי ביניהם קדושה אחת להם שנאמר ובמאמר קדישין שאלתא אבל התחתונים שיצר הרע ביניהם הלואי ויעמדו בשתי קדושות שנאמר והתקדישתם והייתם קדושים ר' אבין אמר חורי משל לבני מדינה שעשו שש עטרות למלך מה עשה המלך הניח בראשו אחת ובראש בניו שתים, כך בכל יום העליונים מכתירים לפני הקב"ה שלש קדושות ואומרים קדוש קדוש קדוש מה עושה הקב"ה נותן בראשו אחת ושתים בראשן של ישראל שנאמר והתקדישתם והייתם קדושים כי קדוש אני עכ"ל וקשה מאי קמ"ל רב אבין אמר תרתי מנינא למה לי, וכפי הנראה שהוצרך לאשמועינן תרתי כדי שלא תאמר שדרש שני הוא כמו דבר אחר ר"ל דרש אחר ודרש או זה או זה קמ"ל תרתי שדרש שניהם כאחד כי בא ליישב פסוק והתקדישתם והייתם קדושים כי קדוש אני הנאמר סוף פרשת שמיני ופסוק והתקדישתם והייתם קדושים כי אני ה' אלהיכם וק' הכפל ושינוי הלשון שביניהם על כן ראה ר' אבין לפרש שתיהם לפי שהפסוק של פרשת שמיני מדבר בשלשה קדושות שמלאכי השרת מקדישין אותן שנותן שתים בראש בניו ואחת לעצמו ודקדק זה מלשין כי קדוש אני ר"ל רק קדושה אחת אני נוטל לי ושתים לבני אבל בפרשה זו לא נאמר כי קדוש אני אם כן אינו מדבר מזה הענין כלל אלא כפל הקדושה היא כנגד המלאכים שדי להם בקדושה אחת דהיינו הקדושה הבאה להם מן שמירת מצות ה' כמ"ש ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו והמלאכים אינן צריכין לגדור גדר כי אין יצר הרע מצוי ביניהם, על כן עושים דבר ה' כהווייתן לא יוסיפו ולא יגרעו ודי להם בקדושה אחת אבל התחתונים שיצר הרע מצוי בהם מתוך זה הם צריכין לגדר ולקדש עצמם אף במותר להם וניתוספה להם קדושה אחת על גוף המצוה ואחת על הנדר וכולי האי ואולי כי גם אחר שעשו גדר הלואי ויתקיימו בגוף הציווי זה"ש הלואי ויתקיימו בשתי קדושות ולפיכך המשילם לשיכורים על שהיין מרגיל לערוה, והם הם ב' מיני קדושות במותר להם שהזכרנו ומאחר שהם שיכורים ביותר הם צריכין לגדור להם גדר ולהתקדש בשני קדושות על כן שכרן כפול מן המלאכים יען כי המה נזירים ואין להם יצר הרע וחשק לעבו' על מצות ועושים בהכרח לא על צד הבחירה כי אן בעל בחירה כי אם האדם ע"כ שכרו כפול ומחיצתן לעתיד לפנים ממחיצת מלאכי השרת ויען כי משל זה היינו על שכרן שהוא כפול לפי שגם המה בעה"ז הם מקדשים את עצמם בקדושה כפולה על כן לעת ערב כי יבאו על שכרם בגמר פעולתם יכפל שכרן וקדושתן כפולה על כן המשילם לעבדים מקבלין שכר חלף עבודתם כפל כי משנה שכר שכיר עבדו את ה' הן גוף המצוה הן הנדר שמוסיפין להחמיר על עצמן בקדושה יתירה, אבל משל שני אינו מדבר בקדושות הניתן להם מצד השכר אלא המתן של השכר שדרך האב ליתן לבנו על כן המשילם לבנים וקדושות אלו אינן עצם השכר הבא מאתו ית' אלא ממה שקיבל השי"ת מן המלאכים נותן שתים לבניו והדין דין אמת כי מה שהמלאכים אומרים ג' פעמים קדוש פירושם קדושה אחת מן המלאכים כי על ידי שהם עושי דברו נתקדשו בקדושה אחת ובה מקדישין להקב"ה לומר קדוש אתה ממנו, ושתי קדושות הם משל ישראל שנתקדשו בשני קדושות ע"י שמירת המצוה והגדר ובהם מקדישין המלאכים להקב"ה לומר קדוש קדוש אתה מבניך ישראל ובזה מכתירין את הקב"ה בשלשה עטרות ולפי ששתים מהם מקורם מישראל על כן דין הוא שכנגד זה נותן הקב"ה שתים בראש בניו כי מהם בא ואליהם ישובו והרי הוא מדה כנגד מדה ממש ושני דרשות אלו של רב אבין נדרשו כאחד

מאמר רז

ביאור מדרש תנחומא כו'

ראייה לדברינו אלה ממה שמסיק בתנחומא ומביאו הילקוט פרשה זו וזה לשונו אתם מתקדשים בי ואני מתקדש בכם שנאמר קדושים תהיו כי קדוש אני אמר קדוש ברוך הוא לישראל עד שלא בראתי אתכם היו מלכי השרת מקלסין ומקדשין אותי בכם והיו אומרים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, כיון שנברא אדם הראשון אמרו זהו שאנו מקלסין אותך בשמו אמר להם גנב הוא שנאמר ותאכל מן עץ וגומר וכשבא נח אמרו ליה זה, אמר להם שיכור הוא שנאמר וישת מן היין כר בא אברהם ואמרו לו זהו, אמר להם זה גר הוא, בא יצחק אמרו ליה זהו, להם זה אהב שונאי, בא יעקב ואמר להם זהו וכה"א לא יקרא עוד שמך קב כי אם ישראל ונקראו ישראל על שמו, על זה נאמר ישראל אשר בך אתפאר אמר הקב"ה לישראל הואיל ונתקדשתם לשמי עד שלא בראתי אתכם היו קדושים כשם אני קדוש שנאמר קדושים תהיו כי קדוש אני עכ"ל מכאן ראייה לדברינו ממה שנאמר מקדשים אותי בכם ש"מ שהמלאכים מקדישין שמו יתברך בשתי קדושות של ישראל.

מאמר רח

מדרש על פסוק תודיעני אורח חיים כו'

מדרש זה בכללו נראה לפרשו על דרך שמסיק בילקוט דתהלים בפסוק תודיענו אורח חיים אמר הקדוש ברוך הוא לדוד אם חיים אתה מבקש צפה ליראה שנאמר יראת ה' תוסיף ימים דבר אחר צפה ליסורין שנאמר ודרך חיים תוכחות מוסר גר אחר צפה לתורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה דבר אחר עשר ואכול שנ' מור מצותי וחיה, ותדע כי הקדושה ענינה הנצחיות כד"א והיה כל הנשאר בירושלים קדוש אמר לו כל הכתוב לחיים, וכן בתרגום של שלש קדושות קדיש לעלמי עלמיא על כן מלאכי השרת מקדשין אותו יתברך ואומרים ברוך ד' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם דהיינו לנצח נצחים ומאחר שמזכירים אותו ית' בישראל זה מסתמא אין שמו יתברך נקרא כי אם על איש חי מן העולם ועד העולם כי אז מקודש שמו יתברך על הקדושים אשר בארץ המה על כן סברו שזה האיש יהיה דבוק במקור החיים, וארבע דברים הם המסבבים החיים, ואחד מהם שמירות המצות שנאמר שמור מצותי וחיה על כן כשנוצר אדם הראשון חשבו כי זהו לפי שהוא היה הראשון אשר קבל מצות ה' שנאמר ק ה' אלהים על האדם ועל ידי מצות ה' יהיה חי לעולם ואם כן יהיה שבחו של השם יתברך עליו מן העולם ועד עולם כי מאחר שנוסח השבח הוא מן העולם ועד העולם אם כן ודאי זה הישראל חי לעולם וזהו ודאי האדם שקיבל ציווי השם יתברך ולדעת רבותינו זכרונם לברכה נכללו כל שבעה מצות בני נח בפסוק זה, אמר להם הקב"ה הוא לא עליו נאמר השבח מן העולם ועד העולם כי זה אין לו דמים כגנב שנמצא במחתרת כך הוא מת בחייו שהרי נתחבא מפני ה' כגנב שנמצא במחתרת אם הוא פסק מיתה לעצמו כי כן דינו שנאמר לו מות תמות ואינו דבוק במקור החיים ושקה קדושתו על כן אין שייך לומר עליו מן העולם ועד העולם מאחר שאכל מן העץ ועבר על מצות ה' אינו בכלל שמור מצותי וחיה, כשבא נח ששמר התורה ולמד אתה שידע להבחין בין טמאים לטהורים מכאן שלמד תורה והרי הוא בכלל עץ חיים למחזיקים בה אם כן זהו אמר להם שיכור הוא הרי חילל קדושתו על ידי שכרות כמו שנאמר יין ושכר אל תשת וגומר, ולהבדיל בין הקודש לחול ובנח כתיב נח שנעשה חולין כי את קודש ה' חילל ואין החיים דבוק בו שכן נאמר יש דרך לפני איש ואחריתו דרכי מות יש דרך ישר סוף תיבות שכר והיינו אחריתו דרכי כי כל שיכור קרוב למות יותר מלחיים שכן אמרו באיסורי מאכלות משל לרופא שביקר שני חולים זה שהוא לחיים אמר לו את זה תאכל ואת זה לא תאכל וזה שהוא למיתה התיר לו את הכל, כך הענין גם ברבוי שתיית יין דרך שכרות כמשל הנזירים והשיכורים שהזכרנו למעלה על כן אין שייך לומר על השיכור מן העולם ועד העולם ועוד שהתורה והשכרות הם שני הפכים ואינן מזדווגים על דרך מאמר רבותינו זכרונם לברכה נכנס יין יצא סוד ונכנס חמר יצא מחקק כמו שיתבאר דבר זה באר היטב לקמן פרשת נשא בעזרת השם, כשבא אברהם שהקב"ה העיד עליו לאמר עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה וכתיב יראת ה' תוסיף ימים ואם כן יחיה מן העולם ועד העולם ואם כן ודאי זהו שמקלסין אותך בו מן העולם ועד העולם אמר להם גר הוא זה לפי שבעון אומרו במה אדע נגזר מארץ חיים להיות כגר בארץ על כן אינו דבק במקור חיים כי הדר בחוצה לארץ כאילו אין לו אלוה וארץ ישראל ארצות החיים שנאמר אתהלך לפני ה' בארצות החיים ובחטאו נטרד זרעו משם וגם הוא היה בכלל גרות זה על כן אינו דבק במקור חיים, כשבא יצחק שהיה סומא וכלוא בבית ובעל יסורין אמרו זהו לפי שנאמר ודרך חיים תוכחות מוסר אמר להם זה אוהב שונאי רצה לומר כל משניאי אהבו מות כי היה אוהב את עשו אשר מקורו מן סמאל הוא שר של עשו והוא מלאך המות שהקב"ה הוא שונאו והוא אהבו וקרינן ביה ולמשנאי אהבו מות כשבא יעקב שאמרו עליו יעקב אבינו לא מת ואם כן הוא דבק לעולם במקור החיים אמר להם הקב"ה זהו שעליו אומרים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם מאחר שהוא לא מת והביא למופת על זה שם של ישראל שאל חי בקרבו כי שם כל אל נכלל בתוך שמו וזה מורה שאין שום מות דבק בו לכך נאמר והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו הורה באצבע שעיקר הקדושה שמקדשין בה הקדוש ברוך הוא היינו בקדושת יעקב כי הוא מן העולם לכך נאמר והתקדישתם בעולם הזה והייתם קדושים אינו ציווי אלא אומר שכך תהיו קדושים ר"ל בהוויית הקדושה תהיו כן לעולמי עולמים וזהו שאמר לא המתים יהללויה לפי שבשם של יה נברא העולם הזה והעולם הבא והמתים לא יהללו בשם של י"ה כי אין בהם הה"א שהרי אינן בעולם הזה ולא כל יורדי דומה לגיהנם כי אינן לעולם הבא, שנברא ביו"ד ואנחנו נברך י"ה כי יהיה חלקינו בעולם הזה ובעולם הבא מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללו י"ה שם של יה זהו שמקדישים אותו יתברך בברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם כי זה מורה גם על קיום שלנו נצחי בזה ובבא, זהו שמסיק בילקוט פרשה זו קדושים תהיו כי קדוש זהו שאמר ואתם הדביקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום והוא מבואר שהקדושה והחיים תלוין זה בזה, ובילקוט מסיק קדושים תהיו בכל מיני קדושות כי קדוש אני שנאמר כי אלהים קדושים הוא שהוא קדוש בכל מיני קדושות, דבורו בקדושה שנ' אלהים דבר בקדשו, הילוכו בקדושה שנאמר הליכות אלי מלכי בקודש, דרכו בקדושה שנאמר אלהים בקודש דרכך, קילוסו בקדושה שנאמר מי כמוכה נאדר בקודש, חשיפת זרועו בקדושה שנאמר חשף ה' זרוע קדשו, הזכיר כל הפרטים הללו לתרץ בהם סמיכות איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו לפי ששלשה שותפין באדם על כן הזהיר על שלשתן דהיינו על סתם מורא אב ואם ועל חלק אלוה ממעל חלק הקדוש שיתדמה לבוראו בכל מיני קדושה כי קדוש הוא יתברך ויותר מהמה ביום שבת קודש שבו יש לו נשמה יתירה ועל כן צריך גם לקדושה יתירה, א' ב' דבורו הלוכו היינו שלא יהיה דבורו של שבת קודש והלוכו של שבת קודש כשל חול אלא קודש כבוראו יתברך בהליכתו ודבורו, דרכו בקדושה כך בשבת אסור לו לשום לדרך פעמיו חוץ לתחום, קילוסו בקדושה להרבות בתפלות וקילוסים ביום השבת, חשיפת זרועו בקדושה לקרות בו בתורה שניתנה בזרועו של השם יתברך, ויתכן לפרשם על שלשה עמודים תורה עבודה גמילות חסדים, דרכו בקדושה הלך אחרי דרכיו מה הוא גומל חסדים כו', קילוסו בקדושה עבודה שבלב תפילה, חשיפת זרועו בקדושה התורה כאמור, ויכול להיות שבעל מדרש זה סמכם לפרשה זו, כי הילוך ודיבור קודש רמוז בשבת קודש כאמור, חשיפת זרוע בקודש הייני תורה, והקדושה שיפנה לבו מכל דברים בטלים ויהיו עיניו ולבו כל הימים בתורה כמו שנאמר ודבר בם ולא בדברים אחרים כי כולם לא נחשבו לכלום כנגד התורה זהו שאמר אל תפנו אל האלילים ר"ל אל שאר דברים אשר אין להם שחר ומציאות כפירוש רש"י כלא הוא חשיב רצה לומר הכל כנגדה אפס ותוהו, קילוסו בקדושה עבודת הקרבנות זהו שאמר וכי תזבחו זבח שלמים וגומר דהיינו קדשים, כמו שנאמר כי את קודש ה' חילל, דרכו בקדושה הלך אחרי דרכיו בגמילות חסדים כו' זהו שאמר ובקצרכם קציר ארצכם וגומר לעני ולגר תעזוב אותם על כן נסמכו כל הענינים הללו ומסיים בכולם אני ה' אלהיכם רצה לומר ממני תראו וכן תעשו ותהיו קדושים בכל עניני קדושה אלו כמוני:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה