שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
אחרי מות
מאמר קצח
משל לחולה כו' זה זרזו יותר כו'
וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו, מה תלמוד לומר היה רבי אלעזר בן עזריה משלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא כו' זה זרזו יותר מן הראשון, אף על פי שבפרשה זו אין כאן שני זירוזים מכל מקום שפיר הביא משל מן שני מזרזין, לפי שרצה לתרץ מדקאמר אחרי מות ש"מ שדיבור זה בא למשה תכף אחרי מות בניו וקשה למאי נפקא מינה הגיד לנו הכתוב שדבור זה היה סמוך למיתת בניו הלא די היה זירוז במה שנאמר ואל יבא בכל עת אל הקודש ואל ימות שיש במשמעו הא אם יבא ימות וכן בכמה דברים כתיב באזהרתם ולא ימות ודי בזה ואם כן למה הוצרך כאן להוסיף לו זירוז במה שבא אליו ציווי זה תכף אחר מיתתם שיבין מזה שאם יבא ימות, על כן הביא המשל כו' זה זרזו יותר כו' אילו נאמר ולא ימות לבד לא היה בזה זירוז גדול כל כך, על כן הוסיף לו זירוז במה שבא אליו הדבור תכף אחרי מות כדי שיבין מזה שזירוז של ולא ימות פירושו שלא ימות כדרך שמתו בניו סמוך לדיבור זה ואז יהיה הזירוז דוגמת הרופא השני שאמר שלא תמות כדרך שמת פלוני מן חולי זה כי הציווי של ואל יבא בכל עת אל הקודש הוא מעין חטאם של בני אהרן שהציצו בשכינה מתוך לב גס הבא מן אכילה ושתיה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו ואתאן למ"ד שתויי יין נכנסו כי היין מוליד גסות שנאמר ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה וכתיב התה אל נוה קדשך רצה בזה שגבר יהיר אינו ראוי לבא אל הקודש נוה קדשו יתברך בלב גס, ומאז היה נגזר עליהם מיתה שנאמר בקרבתם לפני ה' וימותו מתו הוה ליה למימר מהו וימותו אלא שרצה לומר שמאז דומה כאילו כבר מתו וזה מדוקדק מן לשון וימותו שהגיד לנו הכתוב שבקרבתם לפני ה' אז תכף וימותו כאילו כבר מתו מאחר שכך נגזר עליהם אלא שלא רצה הקדוש ברוך הוא לערבב שמחת התורה המתין להם, וערבוב זה נראה לי לפרשו לפי שאונן אסור בתלמוד תורה ואלו היו מתים ביום מתן תורה אז היו אהרן ובניו הנותרים אינן ראוין לקבלת התורה ביום האנינות והיה בזה ערבוב כי קצתן ראוין לתלמוד תורה וקצתן אינן ראוין ועל כן דרש ברבתי פרשה זו פסוק אמרתי להוללים אל תהולו על מיתת בני אהרן עיין שם ולפי דרכינו יש לפרש אל תהולו אל תערבו לי שמחת התורה ולרשעים א תרימו קרן להסתכל מתוך רום לב בשכינה, אבל יום חינוך המשכן אעפ"י שגם הוא לבו של הקב"ה ואונן אסור גם כן בהקרבת קרבן ביום חינוך לקורבנות מ"מ אין זה כ"כ ערבוב שהרי כהן גדול מקריב אונן, ולפי שגבר יהיר לא ינוה אל נוה קדשו יתברך לבא לפניו בלב גם של אכילה ושתיה על כן נצטווה שלא יבא בכל עת אל הקודש כי אם ביום כיפור יום ענות אדם נפשו ואז הוא בא בלב נכנע לפני בוראו:
מאמר קצט
מפני מה אין כהן משמש בבגדי זהב כו' עד ת"ל בד בבד יהיה
וברבתי מסיק מפני מה אין כהן משמש בבגדי זהב כו' רבי לוי אמר משום גאוה שנאמר אל תתהדר לפני מלך בפר זה אברהם שנאמר ואל הבקר רץ אברהם ואיל לעולה זה יצחק על שום והנה איל אחר נאחז וגומר עז בזכות יעקב שנאמר וקח לי משם שני גדיי עזים טובים לך וטובים לבניך טובים לך שעל ידם תקבל ברכות וטובים לבניך שעל ידם נתכפר ביום הכיפורים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' אין לי אלא אבות אמהות מנין תלמוד לומר בד בבד יהיה עכ"ל, הנך רואה לדברי רבי לוי שכל עיקר ציווי זה בא למנוע ממנו הגאוה בבואו לפני ה' וצרורות נתן בלבו שאין זכותו כדאי לבא וליראות פני ה' כי אם בזכות אבות ואמהות ובמדרש זה כל משכיל ישתומם על המראה מה ענין פסוק בד בבד יהיה לכאן כי הוא נאמר בפרשת כי תשא אצל הקטורת ויותר היה נכון אילו היה מביא ד' פעמים בד שנזכרו כאן בפסיק כתונת בד קודש ילבש כי הם כננד ד' אמהות על כן נראה לי לפרש שדעת בעל המדרש זה שהאמהות נמשלו לקטורת כמו שנאמר ושמה קטורה פירש רש"י שמעשיה נאים כקטורת וקשה למה נקט דווקא קטורת אלא לפי שיש בו הלבונה שריחו נודף כמאמר רבותינו זכרונם לברכה שאצל הסוטה כתיב ולא יתן עליה לבונה שהאמהות נקראו לבונה שנאמר אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה וזו פירשה מדרכיהם וכן פירש רש"י, ומדרש זה רצה ליתן טעם על כל קרבנות של יום כיפורים שכולם באו בזכות אבות ואמהות ועל כן דרש פר ואיל ועז כנגד אברהם יצחק ויעקב, והקטורת של יום כיפור שריחו נודף ויש בו הלבונה זהו כנגד האמהות ועל כן הוצרך להביא פסוק בד בבד יהיה הנאמר אצל הקטורת ואף על פי שפסוק זה אינו נאמר בפרשה זו מכל מקום סמך על ארבע פעמים בד שנזכרו בפסוק כתונת בד קודש כנגד ארבע אמהות כי בד הוא לשון יחידות ועל דרך שנאמר בנשים הכשירות אלהים מושיב יחידים ביתה וגומר ועשה גזירה שוה מן ד' פעמים בד אל פסוק בד בבד יהיה לומר לך כשם שארבע פעמים בד הם כנגד ד' אמהות דאם לא כן למה הוצרכה התורה לכתוב בד בד בכולם אלא כדי לדרוש ד' פעמים בד כנגד ד' אמהות וכדי ללמוד מן בד זה לבד בבד הנאמר בקטורת כדי שיהיה כל קרבנות יום זה כנגד אבות ואמהות כי הבגדים אינן קרבנות כמו הקטורת, ומה שהזכיר לשון בד המרמז על האמהות דווקא אצל בגדי כהונה, לפי שארז"ל שכל אשה שהיא צנועה זוכה ויוצאים ממנה כהנים גדולים שנאמר כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה ואין משבצות אלא בגדי כהונה שנאמר ועשית משבצות זהב וראיה מן אשה קמחית כו' ודקדק מדלא קאמר משבצות זהב לבושה ואמר ממשבצות זהב לבושה ש"מ דהכי קאמר כל כבודה בת מלך פנימה בזכות שהיא תמיד פנימה יצאו ממנה כהנים גדולים הנכנסים לפני ולפנים ובכניסתו לשם אינו נכנס בבגדי זהב אלא בבגדי לבן הלקוחים מבין משבצות זהב אבל לא משבצות זהב עצמם ודוקא ביום כניסתן לפני ולפנים אינן נכנסין במשבצות זהב אבל בשאר עבודות משמשין בבגדי זהב דאל"כ למה נקט משבצות זהב כלל, ומה שמקשה בפשיטות אין לי אלא אבות אמהות מנין ודילמא אין שום סמך לאמהות ונראה שמדקדק ממה שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו למה עשה שתי חלוקות והבדיל בינו לבין ביתו דהיינו אשתו, אלא שלכך הבדיל ביניהם לומר לך הזכרים יש להם זכות אבות והנקיבות יש להם זכות אמהות ועל כן אמר אשכחן כנגד אבות פר ואיל ועז, כנגד אמהות מנין ת"ל בד בבד יהי' רוצה לומר הקטורת היא כנגד האמהות וכן אשכחן נמי בקרבן פסח שהשליטם הקב"ה על מזל טלה היה גם כן בזכות אבות ואמהות שנאמר ויקחו להם איש שה לבית אבות היינו זכות אבות שה לבית היינו זכות אמהות:
מאמר ר
טעם לשני שעירי יום כיפור כנגד ב' גדיי עזים
לכך מסיק במדרש זה שני גדיי עזים טובים לך שתקבל על ידיהם הברכות טובים לבניך שעל ידיהם מתכפר להם ביום כיפורים והנך רואה שבשני גדיי עזים אלו עשה רמז לקרבן פסח ולקרבנות של יום כיפור כי שני גדיי עזים אלו עשה מן אחד מטעמים כאשר אהב החומר ואחד עשאו פסח לה' וזה דוגמת שני שעירי יום כיפור אחד לעזאזל שוחד לסמאל שרו של עשו איש שעיר וגורל אחד לה' והשוחד לסמאל דוגמת האחד שעשאו מטעמים ואותו אשר עלה עליו הגורל לה' הוא כנגד הפסח ובזכות הפסח קבל יעקב הברכות כי ביום ראשון של פסח אוצרות טללים נפתחים כדאיתא במדרש, ועל כן זמן שניהם בעשור לחודש לקיחת הפסח בעשור לחודש וכן הקרבת שעיר של יום כיפור בעשור לחודש לכך נאמר ונשא השעיר עניו את כל עונותם דרשו עונות תם של יעקב איש תם למה נקט דווקא יעקב יותר מכל האבות אלא לפי שיעקב עשה שני גדיי עזים אשר כנגדם באו שני שעירי יום כיפור הגורל לה' כנגד יעקב שהקריב הפסח והגורל לעזאזל שוחד לסמאל שרו של עשו איש שעיר כנגד זה שעשאו מטעמים על כן דין הוא שישא עשו איש שעיר עונות יעקב כי יעקב היה איש תם ועשו איש ציד בעבור מטעמים לחוד לא להקריב קרבנות לה' שהרי ביזה את הבכורה שבהם היתה העבודה על כן השוה במדרש זה יום כיפורים ליום קבלת הברכות והיינו בפסח ובשניהם היו צריכין לזכות אבות ואמהות הן בפסח שנא' שה לבית אבות שה לבית וכדאיתא בילקוט בפסוק מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות הנדרש על אבות ואמהות ועל גאולת מצרים שהיתה בזכות הרים דהיינו האבות ובזכות גבעות דהיינו אמהות שנאמר בהם ואל גבעת הלבונה וכה"א בגאולת מצרים ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב וקשה דהל"ל או ואת יעקב כולם בלא וי"ו אלא כל את לרבות בא האמהות את אברהם את לרבות שרה, את יצחק לרבות רבקה את יעקב לרבות רחל ואת יעקב לרבות רחל ולאה כי את ריבוי וי"ו של ואת ריבוי שני אין ריבוי אחר ריבוי אלא לרבות שתי נשיו הרי ד' אמהות, וכמו כן כאן רמז לארבע אמהות בארבע פעמים בד שמצד נשים הצנועות יזכו לכהנים גדולים ורמז לקטורת גבעת הלבונה וזה רמז נכון וברור:
מאמר רא
במדרש בשביל ד' דברים מתו בני אהרן כו'
וזה הדבר שאמרתי שמן פסוק וכפר בעדו ובעד ביתו עשה רמז לנשים בפני עצמן בזכות אמהות יש סמך לזה ממה שמסיק ברבתי פרשה זו וז"ל רב מני דשאב ורבי יהושע דסכנין ורבי יוחנן בשם רבי לוי אמרו בשביל ארבע דברים מתו בני אהרן על שהיו שתויי יין, ועל שהיו מחוסרי בגדים והיינו מעיל, ועל שלא היו להם בנים ועל שנכנסו בלא רחיצת ידים ורגלים לפי שבכל אלו כתיב ולא ימותו על כן אמר שעברו על ד' אלו שנאמר בהם מיתה וכן במעיל נאמר ולא ימותו, ונראה לי שבעל מדרש זה יש לו סמך מן הפרשה על כולם כי מה שאמר שתויי יין נכנסו היינו מדאמר ואל יבא בכל עת אל הקודש כי אם ביום כיפור יום ענות אדם נפשו כדי שלא ימות כדרך שמתו בניו ש"מ שבניו מתו בעון שהסתכלו בשכינה ביום אכילה ושתיה מתוך לב גס ואיזו מהם גורם לב גס הוי אומר זה היין שנאמר ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה ומן פסוק זה למדו חז"ל שכל המתיהר אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה כתיב הכא ולא ינוה וכתיב התם אל נוה קדשך והיינו שלא יכנס לנוה קדשו שתוי יין כמ"ש יין ושכר אל תשת בבואכם אל אהל מועד כו' וזהו חטא בניו שהסתכלו בשכינה בלב גס שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו ועיין מן ענין ההסתכלות לקמן פרשת נשא על פסוק ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו שלא יהיו שתויי יין, ועל צד הרמז אמר כבלע ר"ל אחר שבלע הרבה יין לא יראה את הקודם ועיין שם סמך לזה מן המדרש, ומ"ד מחוסרי בגדים היו ראייתו ממה שנאמר כאן ולא ימות וגומר וסמיך ליה כתונת בד קודש ילבש וגומר רצה לומר שלא יעשה כמותם כי הם נכנסו מחוסרי בגדים והוא יכנס בבגדי כהונה ואף על פי שהם היו חסירים המעיל שבו נאמר ולא ימותו וכאן לא פרט המעיל היינו לפי שהיו בו פעמוני זהב, ונראה שהמקשה מפני מה אין כהן משמש בבגדי זהב גם הוא סובר שלכך מתו בני אהרן לפי שנכנסו מחוסרי בגדים מעיל, על כן קשה לו על הנחה זו למה נאמר כתונת בד קודש ילבש ולמה לא הזכיר גם המעיל כי הוא עיקר התיקון על עון בניו אלא ודאי הטעם לפי שיש בו זהב על כן הקשה מפני מה אין משמש בבגדי זהב ומשני או משום אין קטיגור נעשה סניגור או משום גאוה כדברי רבי לוי, ומ"מ במקום המעיל המכפר על לשון הרע אמר ובמצנפת בד יצנוף המכפר על גסות הרוח המסבב הלשון הרע כמבואר למעלה פרשת מצורע ע"ד תיקון של עם הארץ שלא יבא לידי לשון הרע ישפיל עצמו כו' ש"מ שהכנעה תיקון על חטא הלשון ובתיקון הסיבה יתוקן גם המסובב על כן המצנפת מתקן כל מה שהיה המעיל יכול לתקן ומה שלא נאמר ולא ימותו בשום בגדי כהונה כי אם במעיל לפי שלה"ר תלתא קטיל ע"כ כשהיו חסירים המעיל חסרו מן ישראל הכפרה שעל לשון הרע שקטל תלתא על כן דינם במיתה מדה כנגד מדה ומ"ד שלא היו רחוצי ידים ורגלים על כן מתו יש לו סמך ממה שנאמר ולא ימות וגו' וכתיב בזאת יבא אהרן וגו' ורחץ את בשרו במים ולבשם ש"מ שהרחיצה היא תיקון על שלא ימות כדרך שמתו בניו אע"פ שכאן מדבר ברחיצת כל הגוף והמה היו חסירים רחיצת ידים ורגלים מן הכיור כי בזה כתיב ולא ימותו, מ"מ יש בכלל כל בשרו גם הידים והרגלים, ומ"ד לפי שלא היו להם בנים ממה שנאמר וימת נדב ואביהו ובנים לא היו להם הא אם היו לא מתו וכפי הפשט צריך הדבר טעם וביאור וכי יש עונש לחשוכי בנים הלא הדבר בידי שמים ואיך יענשו המה על ככה אלא ודאי הפירוש הוא שלא נשאו נשים ואם כן היתה המניעה מצדם ובילקוט פרשת שמיני מסיק וז"ל אבא חנן אומר עלשלא היו להם נשים דתנינן תמן וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו א"ר לוי הרבה נשים היו יושבות עגונות וממתינות להם והם מה היו אומרים אחי אבינו מלך אחי אמנו נשיא אבינו כהן גדול אנחנו סגני כהונה איזו אשה הגונה לנו שנאמר בחוריו אכלה אש משום דבתולותיו לא הוללו ואבא חנן בא לפרש דברי רבי מני בשם ר' לוי שמסיק על ידי שלא היו להם בנים ק' ליה על דבריו וכי יש עונש לחשוכי בנים אלא עיקר העונש היה על שלא נשאו נשים ומה שנ' ובנים לא היו להם ר"ל שעיקר העון שלהם מה שלא נשאו נשים היה בעבור הנזק הנמשך ממנו שלא עסקו בפריה ורביה ובנים לא היו להם ומה שמסיק אבא חנן וכפר בעדו ובעד ביתו וכי בשביל שאין לו אשה לא יכופר הוא ומהיכן למד לומר כן שאינו מתכפר כי אם שיכפר גם בעד ביתו אלא שלמד לומר כן ממה שנאמר ולא ימות כדרך שמתו בניו ועל זה אמר וכפר בעדו ובעד ביתו ש"מ שלכך מתו בניו לפי שלא היו יכולין לקיים בעד ביתו שלא נשאו נשים ואם כן ממילא לא היו להם בנים ועל שלא עסקו בישובו של עולם מתו כי נראה מציאותם לבטלה ועוד שכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים שנ' שופך דם כאדם וסמיך ליה פרו ורבו וכן פירש"י פרשת נח ונמצא סמך מן הפרשה לכולם ובזה מתורץ למה הוקבע ברבתי מדרש זה לפרשה זו היה לו לקובעו לפרשת שמיני כי שם מקומו אלא לפי שיש רמז מן כל ארבע דיעות אלו מן פרשה זו, שתויי יין מן עינוי יום כיפורים, מחוסרי בגדים מן כתונת בד קודש, רחוצי ידים ורגלים מן ורחץ בשרו במים, שלא היו להם בנים מן וכפר בעדו ובעד ביתו:
מאמר רב
כתונת בד קודש ילבש וגו'
ויש מקום אתי לקובעם כולם בפסוק בזאת יבא אהרן אל הקודש הסמוך לפסיק ולא ימות שלא ימות כדרך שמתו בניו אלא יבא אל הקודש כי מי שאינו שתוי יין יכול לבא אל הקודש שכן נאמר בפרשת שתויי יין ולהבדיל בין קודש לחול, ולא יהיה מחוסר בגדים שנאמר בהם בגדי קודש הם ולא יהיה מחוסר קידוש ידים ורגלים מן הכיור ואם הוא נשוי נקי הוא מהרהורי עבירה וגדר ערוה היינו קדושה ויכול להיות שארבע בגדים אלו שמזכיר כאן הם כפרה על ד' עבירות אלו כי על שבנים לא היו להם וזה חשוב כשופך דמים על זה אמר כתונת בד קודש ילבש כי הכתונת מכפר על שפיכות דמים כדאיתא בערכין וכנגד מה שהיו מחוסרים מעיל המכפר על לשון הרע אשר מקורו מן גסות הרוח כאשר הוכחנו בראיות למעלה פרשת מצורע על זה אמר ובמצנפת בד יצנוף כי המצנפת מכפר על גסות הרוח לומר לך שעוקר איזו גידול רע צריך לשרש אחריו כי בביטול השורש פורה ראש ולענה יפלו ממילא הענפים וכן ביטול הגסות גורם ממילא ביטול הלשון הרע וכנגד שנכנסו שתויי יין המרגיל לערוה נאמר ומכנסי בד יהיו על בשרו מכנסים מכפר על נ"ע אשר מקורו מן היין דהיינו גם כן הסבה והמקור אל הזימה, וכנגד שלא היו רחוצי ידים ורגלים כלי המעשה והסיבה לזה הלב חומד וכלי המעשה גומרים על כן צריך לתקן גם כן הסבה והמקור דהיינו החמדה שבלב ועל זה אמר ובאבנט בד יחגור כי האבנט מכפר על הרהור הלב כי על כן היו בו נ"ב אמות כי הוא תיקון הלב המהרהר וחומד וגורם שידיו ורגליו מלוכלכין בחטא לא רוחצו ואע"פ שכאן מדבר בסתם רחיצה מ"מ נרמזו בה גם כל שאר המעשים שכלי המעשה גומרין וצריכין רחיצה חיצונית ופנימית חיצונית מן הכיור לכפר על הפנימית דהיינו מי שלא רוחץ מצואת מעשיו כמ"ש אם רחץ ה' צואת בנות ציון וכתיב דור טהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ כי כמו שכל בגדי כהונה של כהנים היו מכפרים על איזו עון פרטי הדומה להם מצד איזו דמיון כדמסיק בגמרא כך לפי דרכינו נוכל גם כן לומר שבעל מדרש זה סובר שרחיצת ידים ורגלים מן הכיור מכפרים על כל ישראל אשר ידיהם דמים מלאו ורגליהם ממהרות לרוץ לרעה ועל שלא רחצו ידים ורגלים בטלו כפרה זו מישראל על כן עונשם מיתה ובתיקון של אהרן בכל אחד מהם נתן תיקון על השורש והסיבה כדי שממילא יסור המסובב כי כנגד שלא נשאו נשים ראה לתקן הנזק הנמשך דהיינו שלא היו להם בנים כי זהו מקור החטא כי מצד עצמו לא היה נחשב לחטא אם לא ישא אשה זולת שעיקר החטא הוא מה שלא היו להם בנים כי זה נחשב כשפיכות דמים על כן אמר בתיקון של אהרן כתונת בד קודש ילבש המכפר על ש"ד והיינו תיקון המקור והשורש וכנגד תיקון שתויי יין שמקור החטא הוא שמרגיל לערוה כמו שיתבאר לקמן בע"ה פר' פנחס בצרצור יין דשיטים, נאמר ומכנסי בד ילבש על בשרו לכפר על ג"ע ואולי שגם זה היה שמץ מנהו בחטא בני אהרן שנכנסו שתויי יין מהרהרים בעריות מאחר שלא היו להם נשים וזה חילול הקדושה והם נכנסו אל הקודש בזמן ההוא שיש לאדם הרהור המחלל קדושתו כמ"ש ויחל נח וגו' וכנגד מה שלא היו רחוצי ידים ורגלים ובטלו כפרה של כלי המעשה בכל ישראל אשר מקורו מן הלב חומד נאמר ובאבנט בד יחגור כי האבנט מכפר על הרהור הלב והיינו תיקון השורש והמקור אשר ממנו יסתעף החטא לכלי המעשה הגומרין, וכנגד מה שהיו חסירים המעיל המכפר על לשון הרע המסובב מן נסות הרוח בתיקונו בא להסיר השבה והמקור דהיינו גסות הרוח אשר עליו מכפר המצנפת לכך נאמר ובמצנפת בד יצנוף, ועל כולם אמר בגדי קודש הם ועל כן מכפרים על ד' דברים אלו המחוסרין קדושה כדרך שנתבאר, אך עדיין חל עלי חובת ביאור מה זה שפירש"י היה ר' אלעזר בן עזרי' משלו מאי היה דקאמר כי בכל מקום שאמר לשון היה מדבר ממקום אחר אשר משם הובא משל זה כדרך שפירש רש"י פרשת בא מפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ד' ימים היה ר' מתיא בן חרש אומר כו' ושם פירושי שר' מתיא אמר דרש זה על פסוקי דיחזקאל ואגב זה הביא לו בעל המדרש דבריו לתרץ בו קושיית מפני מה כו' אבל כאן מה היה לו וכן אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב למה נקט עניני שכיבה ואכילה, ואולי אמר ר"א בן עזרי' המשל כזה על פרשת איסורי מאכלות ועל פרשת עריות שבסוף פרשה זו כי בפרשה זו נאמר קודם התחלת פרשת עריות וחי בהם ולא שימות בהם הרי כאילו אמר בפירוש שעניני עריות מסבבים המיתה הן בב"ד הן מיתה מן השמים במקצתם ואעפ"כ חזר וכפל האזהרה בסוף הפרשה ואמר ולא תקיא אתכם הארץ כאשר קאה את הגוי וגומר והיינו זירוז יותר שלא ימות כדרך שמת פלוני ועוד מצינו כן בפרשת איסורי מאכלות שנ' זאת החיה אשר תאכלו פירש"י משל לרופא שהלך לבקר שני חולים כו' לכך נאמר זאת החיה אשר תאכלו שתהיו לחיים הנצחיים וגם שם נאמר בסוף הפרשה כי אני ה' אלהיכם המעלה אתכם מארץ מצרים ר"ל מן האומות אוכלי בשר השקץ והעכבר וכל טימאה כי הם חולים למיתה ועל כן אני מזהירך שלא תלך בדרכיהם שלא תמות כמוהם לכך נאמר בפרשה זו כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו והיינו ממש אזהרה שניה אל מה שמסיק אל תאכל צונן והוא משל צודק על כפל האזהרה בעניני איסורי אכילות, ואל תשכב בטחב משל צודק על כפל האזהרה באיסורי שכיבות משכבי אשה ואזהרה שניה היא שלא תמות כדרך שמתו בהם שתי אומות אלו ועל שתים אלו היה ר"א בן עזריא אומר משל זה, ורש"י הביאו משם אל פסוק זה לתרץ בו גם כן קושיית יתור אחרי מות שני בני אהרן לומר לך שזה זירוז יותר וכדרך שבארנוהו למעלה
מאמר רג
כמעשה ארץ מצרים לא תעשו
ומה שאמר הפסוק כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען ולא פירש מה הם המעשים ההם, יתכן לפרש ע"ד שנ' לך מנגד לאיש כסיל ובל ידעת שפתי דעת ר"ל אף אם אין בך עדיין שפתי דעת ואין בך דעת להבחין בין טוב לרע מתוך הספר מ"מ נקוט האי כללא בידך לך מנגד לאיש כסיל תעשה הכל הפך ממה שהחכם עושה ותהיה לו מתנגד בכל דרכיו כי אין שוטה נפגע שאילו היה אדם אחד פוגעו אם כן מסתמא היה הולך גם הוא בדרך מעוקל ההוא ומי פתי יסור הנה לילך בדרכין אם לא מי שהוא פתי כמותו על כן נתן לך סימן דרך כלל לעשות הכל בהפך ממה שהכסיל עושה יען כי חזקתו כל דרכיו מקולקלים ואומר על הן לאו ועל לאו הן על כן אתה תעשה הכל הפר ממה שהוא עושה ואז תלך בדרך ישר ולא תכשל א בל ידעת שפתי דעת כך כל מעשה ארץ מצרים ומעשה ארץ כנען מקולקלים אמר סתם דרך כלל שלא תעשה בכל מעשיהם כי חזקתם שכל מעשיהם מקולקלין: