שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת פקודי · מאמר קנג
מדרש הרבתי על פסוק איש אמונות רב ברכות
כך פתח ר' תנחומא בר אבא איש אמונות רב ברכות אתה מוצא שכל מי שהוא נאמן הקב"ה מביא ברכות על ידו ומי שאינו נאמן ואץ להעשיר לא ינקה, איש אמונות זה משה שהוא נאמנו של הקב"ה שנאמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא הוי איש אמונות רב ברכות שכל הדברים שהיה גזבר עליהם היו מתברכים לפי שהוא נאמן ואץ להעשיר לא ינקה זה קרח שהיה לוי ובקש ליטול כהונה גדולה ומה היה סופו ותפתח הארץ את פיה וגו', נראה לפרש שטעמו של דבר הוא שלעולם אין הברכה מצויה לא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי כי אם בדבר הסמוי מן העין שנאמר ישלח ה' את הברכה באסמיך וטעמו של דבר שהקב"ה עושה דווקא ניסים נסתרים ולא גלוים ליתן ד' במקום ב' כי זה היה נראה שינוי גדול בטבעיים לפיכך אם מפקידין דבר ביד איזו אדם שאינו נאמן מסתמא אין נותנין לו הפקדון כי אם במנין ובמשקל ואז יהיה הכל דבר מדור ומנוי שאין הב"ה עושה בו נס נגלה ליתן בכיס ארבע במקום שנתן בו ב' אבל אם נותנין פקדון ביד איזו נאמן מסתמא אין נותנין לו במנין ובמדה כי אינו חשוד שיקח לעצמו כלום על כן הברכה מצויה בדבר הסמוי מן העין כך כל נדבת המשכן שנתן כל איש מה שנדבו לבו חוץ מן מחצית השקלים היו כולם דבר הסמוי מן העין כי לא נודע מספרם ומשקלם אחר שמשה היה מוחזק אצלם לנאמן על כן שלח ה' את הברכה באותה נדבה שלא הובאה כי אם לשני בקרים כדמסיק ברבתי פרשה זו שהמלאכה היתה דים לא די כפי האמת אלא דים די שלהם דהיינו מצד שנתוסף בדרך נס, לפיכך לא עשה משה חשבון כי אם מן חצאי שקלים שהיה מספרם ידוע לכל אבל לא מן שאר דברים שבאו בנדבה כי הכל ידעו שכפי הטבע לא היה מספיק מה שלא הובא רק לשני בקרים וטעם לשני בקרים להורות שהיו זריזים במצוה ומשכימים לה כאברהם שנאמר וישכם אברהם בבוקר ועוד שנתנו בפנים מאירות כמו המן שניתן בבוקר בפנים מאירות, ועל כן אמר בהפכו ואץ להעשיר לא ינקה ר"ל אינו נקי מאלהים ואדם כי הנאמן דווקא נקי יהיה לביתו אבל הבלתי נאמן אינו יכול לנקות כי תמיד נשאר חשוד ומביא ענינו של קרח שחשדו למשה כי ריגלא בחבריה ידע כו' מאחר שידע בעצמו שהוא אינו נאמן כך חשד גם את משה ואהרן וע"כ בקש כהונה גדולה כדי שיהיה הכל נתון למקדש על ידו כמו שהיה הכל ניתן ע"י משה ואהרן והביאו לידי זה גודל חשקו והיותו כל כך להוט אחר הממון ועיניו לא תשבענה כשאול אשר לא ישבע על כן נידון בבליעות שאול מדה כנגד מדה, ואחר כך מסיק ברבתי שנו רבותינו מי שהיה נכנס לתרום את הלשכה לא היה נכנס לא בפרגוד חפות ולא באנפליא שאם יעשיר יאמרו מתרומת הלשכה העשיר שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום שנאמר והייתם נקיים מיי' ומישראל ומשה היה גזבר בעצמו על מלאכת המשכן, לכמה ימים הביאו אמר רבי יוחנן לשני בקרים כו' נראה שרבי יוחנן בא לתרץ קושיא זו למה היה משה גזבר לעצמו ולא היה מתירא מן החשד אלא לפי שראה שמה שהביאו לשני בקרים היה די והותר על כן מסתמא לא יחשדוהו כי עין בעין יראו שעל ידו שלח ה' את הברכה וזה המעט יפרוץ לרוב: