שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת פנחס · מאמר רעא
מדרש ויהי אחרי המגפה שאו את ראש
ובמדרש בילקוט ויהי אחרי המגפה שאו את ראש וגומר זה"ש אם אמרתי מטה אל רגלי חסדך ה' יסעדנו בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו בהם אמות העולם אמרו מה ראו אלו להתקרב מכל האומות סתם פיהן הקב"ה אמר לכם הביאו יחוסין שלכם שנאמר הבו לה' בני אלים הבו לה' משפחות עמים כשם שבני מביאים שנאמר ויתילדו על משפחותם לכך מנאם בראש הספר אחר המצות שנאמר אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני ואחר כך שאו את ראש שלא זכו לטול את התורה אלא בשביל יוחסין שנאמר נן נעול אחותי כלה, אחת היא יונתי תמתי, שמעו האומות התחילו אף הם מקלסין אותם שנאמר ראוה בנות ויאשרוה וגו' לא עשו אלא כשבאו לשטים ויחל העם לזנות שמחו האומות אמרו אותה עטרה שהית בידם כבר היא בטילה אותו שבח שהיו משתבחים הרי הוא בטל שוים הם לנו כשבאו לידי נפילה זקפם המקום שנאמר אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני גף המקום כל מי שנתקלקל והעמידן על טהרתן עכ"ל, ויש לדקדק מה ענין פסוק אם אמרתי מטה רגלי לכאן, ומה ענין היוחסין אל קבלת התורה ועוד איך הרכיב ב' פסוקים שאינן כתובין יחד הבו לה' משפחות עמים אינו כתוב אצל הבו לה' בני אלים וכן פסיק אחת היא יונתי תמתי אינו כתוב אצל גן נעול כו', גם לשון לא עשו צריך באור ולהצעה שהזכרנו יהיה הכל כפשוטו כי עיקר קבלת התורה תלוי בדבור לא יהיה לך אלהים אחרים אשר כנגדו לא תנאף על כן סתם ה' פי האומות באומרו הביאו ספרי יחוסין שלכם כי הייחוס מורה שאין הניאוף מצויה בהם ואז יוכלו לקבל דנור לא יהיה לך וגו' כי הוא מקור לכל התורה כי על ידי שמירת טהרתן מן הזימה אינן באים לכלל ע"ז שנאמר גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום כי זה מדבר בשמירה מן הזימה ואחת היא יונתי תמתי היינו שאין בהם ע"ז כמו שנאמר תמים תהי' עם ה' אלהיך, ולכך מביא פסוק הבו לה' משפחות עמים כנגד הבאת ספרי יחוסיהן ופסוק הבו לה' בני אלים כי על ידי היחוס הם בני אל חי עד שגם המה נקראו בני אלים כי שם אל שומר מן ע"ז שמעו האומות התחילו מקלסין לא אמר אלא כנגד בלעם שתתחיל מקלסם באמרו מה טיבו אוהליך יעקב על צניעות אהליהם, לא עשו אלא כשבאו לשטים רצה לומר לא עשו האומות קלוס זה אלא כשבאו לשטים אז ראה בלעם, כי המקום מוכן לכך ומגדל נואפים אז אמר לקלסם כדי שישמעו האומות שכל מעלתם של ישראל תלוי במה שהם גדורים מעריות וישתדלו להכשילם בזימה, ואז כאשר עלתה בידם ויחל העם לזנות אז שמחו האומות אמרו אותה עטרה ניטלה מהם דהיינו העטרה שנתעטרו בהר סיני על קבלת התורה נוטלה מהם כמו שנאמר בעגל ויתנצלו עדים כך גם בפעור על ידי שהשתחוו לאלהיהן, אותו שבח היינו של מה טובו אהליך בטל, אחר כך זקפם הקב"ה כו' כי על ידי הזימה באו לידי נפילה כי הבועל ארמית משכא ערלתיה והערל אינו יכול לעמוד בפני השכינה כמו שנאמר בבלעם נופל וגלוי עינים זהו שאמר כשבאו לידי נפילה זו זקפם הקב"ה ע"י שחתם סם יה עליהם והעיד על טהרתן ואז יכולין לעמוד על רגליהם בפני השכינה זהו אם אמרתי מטה רגלי ע"י הזימה חסדך ה' יסעדני על ידי שחזר וחתם שמו יתברך עלינו, ועל כן יצא מן פנחס אליהו הנביא מלאך הברית כי הוא החזיר שלמות המילה למקומה וכן מה שפנמו על ידי זמרי שם אל ושה יה על כן זכה פנחס ויצא ממנו אליה לרמז לשני שמות אלו אל יה כי שניהם תיקון פנחס חוץ מן ו' דאליהו הנוספת ונראה שלכך נתן אליהו משכון ליעקב חמשה ווי"ן דווקא ולא אות אחר משמו אלא לפי שאל יה אי אפשר בלא שניהם כי ב' שמות אלו לעולם צריכין להיות במילואם חוץ מן ו' אחרונה אותה נתן משכון ליעקב כי ה' פעמים נכתב אליה חסר וי"ו ויעקב מלא בוי"ו כי נתן ה' ווי"ן אילו משכון כי ה' הווי"ן כדמות ה' אצבעות היד וכאלו נתן לי תקיעת כפו על הגאולה ועל התמורה אבל שם אל ויה צריכין לעולם להיות במקום אחד שלא יתחללו על ידי הזימה וע"ז כי מה שנאמר ואל זועם בכל יום היינו כשרואה שמשתחוי' לשמש וירח שמע מינה שלשון אל שייך דווקא במקום הנשאר מע"ז ועל זה אמר בלעם מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה'. ולמעלה פרשת כי תשא וכן לקמן פרשת אתם נצבים יתבאר ענין מציאות אף וחימה בדרך אחר והיא כי האף נולד מעבודה זרה והחי מן המבזים בנביאו ה' ובחכמים כמ"ש ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים את דברי עד עלות חמת ה' לאין מרפא כי על כן אמר משה להקדוש ברוך הוא במעשה העגל עמוד אתה באחת היינו באף שנ' קומה ה' באפך ואני באחת היינו בחימה שנאמר לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית. והטעם שהקדוש ברוך הוא וויתר שלו דהיינו האף ומשה רצה לוותר על שלו דהיינו החימה שנולד על שביזו את משה כמאמר רז"ל חטאו בזה שנאמר כי זה משה האיש כו' לכך גם כאן נאמר ויחר אף ה' בישרא על וישתחוו לאלהיהן אמנם החימה נולד על שביזו את פנחס הראיתם בן פוטי כו' כן כמו שמשה אמר להקב"ה אני אוותר על שלי כך פינחס בן אלעזר בן אהרן השיב את חמתי כי היה כח בידו לוותר בזיון שלו ולא אמר השיב את אפי כי דבר זה א בידו לוותר כי חלק גבוה מי יתיר ולא הושב גם החרון אף כי אם על ידי בקנאו את קנאתי בתוכם וכבר אמרנו שעיקר קנאה שייך בע"ז שנאמר כי אז יעשן אף ה' וקנאתו וגומר ועיין כל זה למעלה פרשת כי תשא ולקמן פ' אתם נצבים. ובמסכת קידושין פרק האומר מסיק בעל מום דעבודתו פסולה מניין אמר רב יהודה אמר שמואל דאמו קרא לכן הנני נותן לו את בריתי שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר והא שלום כתיב אמר רב נחמן בר יצחק וי"ו דשלום קטיעה היא. היה עומד על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה שעבודתו כשירה מנא לן אמר רב יהודה אמר שמואל דאשו קרא והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם בין זרע כשר בין זרע פסול, וקשה מה ענין זה לפרשה זו להודיענו דיני מומין הפסולין כשהן בגופו. ומומי היחס מצד אמו אינו פוסלין בדיעבד. ונראה שיש לשניהם שייכות למעשה דפנחס כי ישראל היו מבזין אותו לאמר שהרג את הנפש וכהן שהרג את הנפש פסול לנשיאת כפים וכ"ש לעבודה ממש וזה דומה למום שבגופו שפוסל בדיעבד. ועוד התחילו שבטים לבזותו לאמו שהוא פסול גם מצד אמו כי הוא מבנות פוטיאל כו' כי זה דומה לבן גרושה כו' על כן אמו הפסוק הנני נותן לו את בריתי שלום וי"ו קטיעה כי הפסוק מעיד עליו שהוא שלם בלא מום כי גברא קטילא קטיל כמ"ש ושם האיש המוכה אשר הוכה ר"ל כבר היה מונה קודם שהכהו כי הרשע חשוב כמת וזהו כפל המוכה אשר הוכה, וכנגד מה שחרפוהו לומר שיש בו פסול מצד אמו אמר הפסוק והיתה לו ולזרעו אחריו לומר לך שכל זרעו נמשך אחריו ר"ל אחר האב כי משפחת האם אינה קרויה משפחה על כן עבודתו כשרה בדיעבד, וא"כ יש רמז לשני דינין אלו במעשה דפנחס. ועוד יש לדרוש וי"ו קטיעה על מה שאמרו אליהו זה פנחס שלקח ממנו יעקב למשכן וי"ו דאליהו וע"כ וי"ו קטיעה ר"ל בעה"ז עדיין קטיעה היא ואינה במילואה עד כי יבא מורה צדק שנאמר בו בריתי היתה אתו החיים והשלום ואז תהיה הוי"ו שלימה ובמילוא' ואז יהיה שלים על ישראל אמן כן יהי רצון: