שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת פנחס
מאמר רסו
ביאור מאמר בקשו מלאכי השרת לדוחפו
פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגומר במסכת סנהדרין ויעמוד פנחס ויפלל מלמד שעשה פלילות עם קונו בקשו מלאכי השרת לדחפו אמר להם הקדוש ברוך הוא הניחו לו קנאי בן קנאי הוא משיב חימה הוא התחילו שבטים לבזותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז יהרוג נשיא שבט מישראל בא הכתוב ויחסו שנאמר פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן עכ"ל. ויש לדקדק מנא להו שאמרו שאבי אמו פיטם עגלים דווקא שמא אמרו פיטם כבשים או בקר ועוד מהו לשון התחילו לבזותו, וכפי הנראה שדקדוק זה ממה שיחסו אחר אהרן שמע מינה שידע שהקדוש ברוך הוא בהם שלכך התחילו בגנות אבי אמו כדי לרמוז גנאי גם לאבי אביו אהרן ואח"כ ודאי יאמרו פיטם עגלים כדי לרמוז מתוך קריצות דבריהם גם לעגל שעשה אהרן ואמרם הראיתם בן פוטי היה רק התחלה כדי לגמור דבריכם באהרן על כן הקדימם הקדוש ברוך הוא ויחסו אחר אהרן לומר שלא נמצא שמץ פסול באהרן במעשה עגל דאל"כ מה מועיל יחס של אהרן לדופי שהטילו באבי אמו יתרו כי הם לא אמרו שאינו מיוחס מצד אביו אלא מצד אמו גנוהו אלא ודאי שררה ה' כי התחילו בגנות אבי אמו בעגלים אשר פיטם כדי לסיים גם באבי אביו אהרן על כן קדם ויחסו. ומכל מקום המאמר כולו מחוסר ביאור כי למה בקשו מלאכים לדוחפו כי ה' יריב ריבו. ועוד יש לדקדק מראש הענין עד סופו כמה ספיקות וקושיות הנופלים בעסק ביש זה, א' מה שארז"ל שבגללם נתן להם עצה על הזימה היכן רמוז זה בתורה כי ממה שנאמר לכה איעצך לא פורש מה העצה וזה מה שנאמר הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם ומכל מקום בדבר בלעם צריך שיהא רמוז שם. ב' וישב ישראל בשיטים ארז"ל מעינו מגדל נואפים, למה מעין זה מסוגל בזה דווקא, ג' ויחל העם לזנות היכן הוגמר כי ויחל ענינו התחלה ד' שנאמר ויחר אף ה' בישראל וכאן נאמר השיב את חמתי הנ"ל השיב אפי, ה' ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי בחמתי הנ"ל כי בו התחיל, ו' מה ענין בריתי שלום או כהונת עולם למעשה זה, ז' ובם חיש ישראל המוכה ושם האשה המוכה המדינית הל"ל ושם האשה המדינית המוכה או הוה ליה למימר ושם האיש המוכה הישראלי, ח' למאי ולמה הזכיר שהיה נשיא בית אב והיא גם היא היתה בת ראש אומות ופירוש רש"י ידוע. ט' צרור אז המדינים והכיתם אותם תרתי למה לי ומה בין צרור לוהכיתם. וכן על דבר על דבר שי פעמים י' סמיכות המנין לכאן וחתימת שם יה עליהם במספר זה יותר מבמספר שהיה במדבר סיני, וכן סמיכות פרשת לאלה תחלק הארץ אל המספר צריך ביאור
מאמר רסז
אף וחימה נולדו על ע"ז וג"ע:
וכל זה יתבאר בהצעה אחת וזה תארה, כי במדין נכשלו ישראל בזנות ובע"ז כנודע וכל עיקר עצתו של בלעם היתה להכשיל' בעבודה זרה אך לפי שזה דבר שאין יצרו של אדם מחמדתו כל כך על כן חשב שבקושי יוכלו להכשילם בעבודה זרה כי כבר ידעו מה שקרה להם בעגל על כן יעץ להתחיל בזימה דבר שיצרו של אדם תוקפו ועל ידי הזימה בנקל להם להכשילם גם בעבודה זרה, כי הדברות היו ה' מול ה' לא תנאף כנגד לא יהיה לך אלהים אחרים שנא' האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים כי מאן דעביד הא נפיל בהא לכך נאמר ויחל העם לזנות כי הזנות לא היה רק התחלה כדי להביאם לידי ותקראן לעם לזבחי אלהיהן וגומר, וידוע שמה שאמר משה בעגל כי יגרתי מפני האף והחימה היינו מחמת עבודה זרה וג"ע שהיו שם כמ"ש ויקומו לצחק כי העבודה זרה מולד מלאך אכזרי ששמו אף מקום הריח וכן נאמר על מעשה העגל נרדי נתן ריחו הפך מה שהקרבנות הם ריח ניחוח לה' אבל מה שנאמר שם ויזבחו לו גרם הכעס היוצא ממקום הריח מן הנחירים ומוליד האף כמו כן כאן ותקראן לעם לזבחי אלהיהן על כן נאמר ויחר אף ה' בישראל, והזנות קלקול ברותחין מוליד מלאך אכזרי ששמו חימה כי על הזנות מסתלק שם י"ה מן איש ואשה וישאר אש ואש ואז יקלקלו ברותחין של אש ונולד אז חימה שהוא לשון חמימות ורותחין של אש ואילו היה נכתב חימה ביו"ד הייתי אומר בסילוק שם יה ישאר חם אך שבכל המקרא חמה חסר יו"ד, וחכם אחד בעיניו כתב פשט על זה בחשבו שחימה מלא ואין הדבר כן ורמז לדבר שראשון הנזכר בתורה שקלקל בראיית ערות אביו הוא חם בן נח, ואם כן בזימה גורם סילוק שם של י"ה, וע"ז גורם סילוק שם של אל מישראל כמו שנאמר לא יה ה לך אלהים אחרים ואל היינו אלקים אך שאל נ' יחיד ואלהים נ' אדנות בלשון רבים כמו כי אלהים קדושים אף על פי שרז"ל דרשו אל מידת הרחמים אני באתי כפשוטו, ובזה מתורץ מה שהקשיתי בקושיא ז' בשינוי ושם איש ישראל המוכה כי לכך אמר המוכה אחר שניהם להורות שעל ידי הזימה הוכה שם איש על ידי סילוק יו"ד מן איש וישאר אש, ועל ידי עבודה זרה שעבדו הוכה שם ישראל בסילוק שם אל מישראל כי שם אל הכלול בישראל מנע את בלעם מלקללם שנאמר מה אקב לא קבה אל. ומה שנאמר בפרשת עריות כי את כל התועבות האל היינו לפי שהעריות מביאים לידי עבודה זרה חילול שם אל כי לא תנאף כנגדו לא יהיה לך כאמור אבל עיקר חומר העריות הוא לפי שמביאין לידי עבודה זרה, ויותר מהמה בבועל ארמית כמו שנאמר לא תתחתן בם כי יסיר את בנך מאחרי כי מצד הדין אין עונש מיתה לבועל ארמית אלא על שם סופו
מאמר רסח
ארז"ל קנאין פוגעיו בו
ובזה מיושב מה שארז"ל הבועל ארמית קנאין פוגעין בו למה הזכירו קנאין הל"ל סתם פוגעים בו אלא לפי שלשון קנאה שייך כי אם בעבודה זרה שכן נאמר בדברות כי אנכי ה' אלהיך אל קנא וכן בפרשת ואתחנן וכה"א פרשת נצבים כי אז יעשן אף ה' וקנאתו הזכיר האף והקנאה בעבודה זרה וכן במעשה העגל ויחר אפי בם, לכך אמרו קנאין פוגעין הלא הם המקנאים קנאת ה' על עבודה זרה שסופו ליכשל בה על פוגעים בו על שם סופו אבל מצד בעילת ארמית לחוד אין לאיש חטא משפט מות לכך נאמר צרור את המדינים להיות מיצר להם על שהכשילו אתכם בבעילת ארמית והכיתם אותם על חטא עבודה זרה זהו שאמרנו שהמוכה חוזר על שם איש ועל שם ישראל, אבל במדינית, אמר ושם האשה המוכה כי שם אשה לבד הוכה בהסרת הה"א מן אשה אבל על שם המדינית לא שייך שום הכאה על השם על כן הזכיר המדינית אחר המוכה, ובחיבורי כלי יקר פרשתי לפי שהמוכה חוזר על השם מכאן למדור ז"ל לדרוש שמו ושמה לגנאי ע"ש ובתחבולה זו התחיל בלעם בברכה שלישית שנאמר בה וישת אל המדבר פניו לקבל עגלא דעבדו במדברא כי אז חשב עליהם להביאם לידי חטא הדומה לחטא העגל כי על ידו יתחייבו כליה כי לכך לקחו בפעם ג' ראש הפעור הנשקף על פני הישימון כי אז רמז לו מעשה פעור הנשקף ודומה למעשה יליל ישימון דהיינו העגל שעשו במדבר בישימון וראה שאין לו דרך לזה כי אם על ידי שיאמר בקול רם שבחן של ישראל אין הם גדורים מעריות כדי שישמעו כל האומות קולו כמו שדרשו על פסוק מברך רעיהו בקול גדול וגומר, ואז ממילא יבינו האומות שאם כל שבחן ומעלתם של ישראל תלוי במה שהם גדורים מעריות, אז נקל להם להכשילם בזנות על ידי שיפקירו בנותיהם. לכן התחיל בברכה כהיא מה טובו אהליך יעקב היינו אהל הנשים הצנועות כד"א שובו לכם לאכליכם. כי כל ידי האהלים ההם משכנותיך ישראל שרויה השכינה בתוכם. בשל של ישראל, ובתוך ברכה זו אמר כארזים עלי מים, לומר שראוים כמה להתנשאות כארז זה כי בכל מקום שם ארז מדבר במגביה עצמו כארז בחשבו כי על ידי שיגביהו עצמם כארזים יפלו בחטא הזימה. כמו שנאמר וישב ישראל בשיטים. שיטים מין ארז, ושיטים כולל לשון שטות ולשון איש כי תשטה:
מאמר רסט
כל מי שיש בו גסות הרוח נכשל באשת איש
ודבר עמוק זה באורו רז"ל באמרם כל מי שיש בו גסות לסוף נכשל באשת איש שנאמר ואשת איש נפש יקרה תצוד וכן אמרו במקום אחר כל המתגאה כאילו בא על כל העריות ומה ענין זה לזה, אלא לפי שארז"ל שכל המתגאה אין אני והוא יכולין לדור יחד שנאמר גבה עינים ורחב לבב אתו לא אוכל אל תקרי אותו אלא אתו. והיכן מצינו שהקב"ה דר עם האדם במדור אחד אין זה אלא מה שצירף הקדוש ברוך הוא שם יה בין איש ואשה וכשהוא מתגאה אז אין הקדוש ברוך הוא רוצה לדור עט במדור אחד ומסתלק שם. של יה מגיניכם וישאר אש ואש ועל ידי זר יקלקלו ברותחין האש ויולידו מלאך חימה כאמור ולכך אמרו לסוף נכשל באשת איש דווקא כי שם יה ביניהם ובסילוקו דומה כאילו באו על כל העריות. ומטעם זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה שהיין מרגיל לערוה לפי שגורם היוהרא שנאמר ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה ומפסוק זה דרשו רז"ל שאין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא שנאמר ולא ינוה והכל נמשך מצד היותו גבר יהיר. והיהירות בא מצד היין, ועוד אמרו רז"ל כל המתיהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת כו' ואמרו רז"ל כי תשטה אשתו אין אדם עובר עבירה זו אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, אם כן איפה עיקר הקללה התחילה מן ברכת כארזים עלי מים כדמסיק בילקוט פרשת דברים ממחליק לשון זה בלעם שהחליק לישראל בלשונו וגרם להם שגבה לבם ונפלו בשיטים, שמע מינה שעיקר הנפילה נמשכה מן גבהות לבם שבשיטים שרמז להם בכארזים עלי מים, לפיכך וישב ישראל בשיטים המקום נקרא שיטים על שם ששם גדל מין ארז שנקרא שיטים ואמרו סימנא מילתא היא דוגמת שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים שחשבו להם לסימן שהוא כנגד שנים עשר שבטים ושבעים זקנים לפיכך ויחנו שם כך גם בשיטים אמרו סימנא מילתא היא כי בלעם המשילם כארזים ואז גבה לבם ביותר ועל ידי זה ויחל העם לזנות משלשה פנים, א' מצד שגבה לבם עד להשחית נסתלק מהם שם יה השומרם מן הזימה ונשאר אש ואש וקלקלו ברותחין כמו שנאמר ושם איש ישראל המוכה שם איש הוכה בהסרת י' מן איש כי אמר ה' אתי לא אוכל גבר יהיר ולא ינוה, ב' שמצד שכל המתיהר חכמתו מסתלקת וכשיכנס בו רוח שטות אז הוא עובר עבירה זו שנאמר כי תשטה אשתו ונמצא שעל ידי שיטים וארז, יפלו בשיטים של שטות ובכי תשטה אשתו כאמור. ג' שמצד שהמדיניות השקום צרצור של יין כדאיתא בגמרא ועל ידי היין גבה לבם לכך נאמר ויחל העם שנעשו חולין דוגמת ויחל נח איש האדמה ויטע כרם שעל ידי היין נתחלל מקדושתו ונכשל בעריות על ידי חם בנו בסילוק שם י' מן איש לכך נאמר ויחל נח איש כי שם איש נתחלל כך כאן ויחל העם נתחללה קדושתם ע"י היין הבוגד וגורם יהירות והיהירו' גורם הסתלקו' השכינה וחילול שם יה כי לכך אמר פנחס במקום חילול השם אין חולקין כבוד לרב והיינו חילול שם יה ושם אל. וזהו שאמר ויחל העם לזנות כי הזנות היה רק התחלה, ועיקר הנזק נמשך מן ותקראן העם לזבחי אלהיהן ויחר אף ה' מצד הע"ז אשר מצדה נמשך האף וקנאת ה' ואף על פי שגם חימה נולד מן הזימה מכל מקום זימה דבועל ארמית אינו מחויב מצד עצמו כי אם מצד העון הנמשך ממנו דהיינו עבודה זרה. וזהו שאמר ויעמוד פנחס ויפלל וגומר ותחשב לו לצדקה וגומר רצה לומר כמו שהצדקה כתיב בה מתן בסתר יכפה אף ושוחד בחיק חימה עזה כדרך שפרשתי פסוק זה בעמודי שש וכמו שהצדקה יש בה כח לבטל מציאות האף וחימה כך פנחס היה מבטל האף והחימה לכך נאמר פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי היינו השיב מציאות החימה, בקנאו את קנאתי היינו מציאות האף שנאמר כי אז יעשן אף ה' וקנאתו כי אין קנאה כי אם על ע"ז וא כליתי את בני ישראל בקנאתי כי קנאת ה' צבאות שעל עבודה זרה היתה מחייבת הכליה אבל לא חימה הבא על הזימה שעל בועל ארמית כי זה אינו מחייב כליה ומיתה זולת שקנאין פוגעין בו להורות שדווקא קנאת ה' צבאות תעשה זאת לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. כי על ידי שהחזיר שם יה למקומו נתן לו ברית השלום כדמסיק בפיוט של נשואין פירוש הסוד יה הוא אדון השלום. ואולי פירושו לפי שהעולם הזה נברא בה"א והעולם הבא ביו"ד והוא שני הפכים ושם יה מחברם יחד על כן הוא ארון השלים, או לפי שהעולם הזה כולו בנוי על יסוד המים והעולם הבא כולו אש הן עונש רשעים באש של גהנם הן שכר צדיקים בחופת אש שנאמר וברא ה' על מכון הר ציין ועל מקראיה וגומר ועל ידי שנקם נקמת ה' וקנאתו בעבור עבודה זרה שאכלו מזבחי מתים ניתן לו ברית כהונת עולם כדרך שמצינו שבנין המשכן היה כפרה על ויזבחו לו הנאמר במעשה העגל ולכך נאמר במשכן עצי שיטים עומדים כי בדבר שקלקלו בו נתקנו כי גם שם גבהות לבם הביאם לידי מעשה העגל וראיה לזה מן הפרה אדומה הבאה לכפרה על מעשה העגל ולקח הכהן עץ ארז ואזוב וגומר שאם הגביה עצמו כארז כו' ומה ענינו לכאן אלא שגם שם רום לבבם כארז הביאום לידי העגל על כן תיקונם עצי שיטים עומדים כי הקלקול הוא רום לבבם השייך בארז כשהוא עומד ולא כשהוא שוכב ורום לבבם הביאום לידי ושכחת את ה' כמו בשיטים וזה נוגע במשכן במקום מיוחד לעבודת ה' ועובדי אלילים זובחים זבחיהם לשעירים על כן ניתן לפנחס ברית כהונת עולם על שהחזיר עבודת המשכן למקומו ולפי שקלקול זה של עבודה זרה אשר זבחו לה היה נוגע במשכן על כן נאמר והמה בוכים פתח אוהל מועד כי הזובחים לאלילים אל פתח אהל מועד לא הביאו זבחיהם, לפיכך נאמר לעתיד ומעין יצא מבית ה' והשקה את נחל השיטים היינו לתקן קלקלו הנוע בי תג ה' כי הזימה מסלק שם יה והמשכן מחזיר שם יה כי על כן היו במקדש ט"ו מעלות מן עזרת נשים לעזרת האנשים וכך מנה ט"ו דברים בנדבות המשכן פרשת תרומה, ושם נאמר והטיפו ההרים עסיס כי לא יהיה היין לעתיד לתקלה כאשר הי' היין של נח וצרצור של יין שהשקום המדיניות כי היין בוגד ועושהו גבר יהיר ולא ינוה אל נוה קדשו ית' וזה רמז ברור ונכון. ומטעם זה נשיא בית אב וכן האשה בת ראש אמות כל זה להורות כי הנשיאות הגורם רום לב גורם סילוק שם יה וישאר אש ואש, וזה סיבת הקלקול ברותחין וכן רום לב גורם רוח שטות הגורם שיעבור עבירה זו שנאמר איש כי תשטה, ושם איש ישראל המוכה כבר אמרנו שהמוכה חוזר על שם ואיש ושם ישראל כי שם איש הוכה בהסרת היו"ד מן שם של יה ושם של ישראל הוכה בהסרת שם של אל מישראל על ידי עבודה זרה, אבל במדיניות אמר ושם האשה המוכה כי שם אשה לבד הוכה בהסרת ה' מן אשה כי גם בני נח צריכין להיות גדור מעריות אבל על שם מדינית לא שייך שום הכאה לכך אמר המדינית אחר אשר הוכה, ואחר כך צרור את המדינים עבור שהכשילו אתכם בבעילת ארמית שאין בה עונש מיתה והכיתם אותם עבור הנמשך מן הזמה דהיינו עבודה זרה. זה"ש כי צוררים הם לכם כי עדיין בכל דור ודור בהא סלקי ונחתי באומות לפתות את ישראל לעבודה זרה א ידי בנותיהם כמ"ש ולא תתחתן בם וגומר בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור היינו ע"ז סוף המעשה ותחילת המחשבה ועל דבר כזבי הזימה המוכה ביום המגפה על דבר פעור רצה לומר לא על דבר כזבי אלא דבר פעור ע"ד כי קנאין דווקא פוגעין בו, ויהי אחרי המגפה וגי' שאו את ראש וגומר חזר וחתם עליהם שם של יה אשר נסתלק על ידי הזימה. וטעם קדימת ב' ליו"ד מבואר בספר כלי יקר, ואחר המספר אמר לאלה תחלה הארץ דווקא כי בפרשת עריות כתיב ותקיא הארץ את יושביה כי הארץ אינה סובלת זימה על כן אמר שדווקא לאלה החתומים בשם של יה וגדורין מעריות תחלק הארץ אבל לא לאינן גדורין מעריות כי הקדוש ברוך הוא נקרא אלהי הארץ כי זה פלט שלו ית' וע"י הזימה גורם שיסתלק הבעל בית מפלטון שלו ע"י סילוק שם יה ושם א לכך נאמר שם כי את כל התועבות האל וגו':
מאמר רע
ביאור המאמר הראיתם בן פוטי
וזה ביאור המאמר שהתחלנו בו ויעמוד פנחס ויפלל שעשה פלילות עם קינו פלילות לשון משפט כמו ונתן בפלילים ור"ל שהיה דן החוטאים עם קונו בהסכמתו ני הקב"ה סייעו בדבר שהרי הרבה ניסים נעשו לו. או עם קונו שהקדוש ברוך הוא היה דן החוטאים במגפה ופנחס גם הוא עשה בהם משפט כתוב ויש מקום לקרוא תגר עליו מי שם אותו לאיש שר ושופט כי משני צדדים לא היו אבותיו שלימים בשני ראשי עבירות אלו אשר עליהם בא פנחס כאויב ומתנקם על עבודה זרע וג"ע. כי מצד אמו בא מזרע יוסף שפטפט ביצרו בנגלה, אבל בנסתר לא היה שלם והוא כי מ"ד זה סובר כמ"ד ויבא הביתה לעשות מלאכתו צרכיו ממש עד שהראה לו הקב"ה דמות דיוקנו של יעקב כו' ודבר זה לא ידעו בו כי אם המלאכים על כן בקשו מלאכי השרת לדוחפו כי המה ידעו האמת שאף על פי שיוסף פטפט ביצרו מכל מקום לא בצדקתו עשה כן אבל בעבור שהראה לו ה' דמות דיוקנו של יעקב והמלאכים ידעו כי כן הוא השיב להם הקב"ה מכל מקום קנאי בן קנאי הוא ממקום אחר משבט לוי כי לוי היה מקנא בדינה על כזנות אף על פי שלשין קנאי שייך דווקא גבי ע"ז מ"מ מה שקינא לוי במעשה דינה היה גם כן על ע"ז שהרי אמר להם יעקב הסירו אלהי הנכר אשר בתוככם ש"מ שע"י הזימה ההוא היו באים גם לכלל ע"ז, ומשיב חמה בן משיב חמה הוא על הזימה של דינה כפשוטו. התחילו השבטים לבזותו על הענין השני בקנאו קנאת ה' על עבודה זרה ואמרו הראיתם בן פוטי זה כו' והתחילו ביתרו ורצו לסיים גם באהרן מצד העגל על כן בא הכתוב ליחסו אחר אהרן כי בזה הורה שאין לאהרן שום אשמה במעשה העגל שדעת האומר שאהרן לא עשה כי אם פריעה לגלות מצפוני לבבם כי ידע אהרן שלבם לע"ז ואם כן ודאי יחול העונש שנאמר למען תפוש את ישראל בלבם וחשש אהרן פן יגיע מזה חילול השם כי אין הכל יודעין מה שבלבם על כן גילה אהרן מצפוני לבבם כדי שיהיו כמה לשמצה בקמיהם כמ"ש כי פרעה אהרן וגומר:
מאמר רעא
מדרש ויהי אחרי המגפה שאו את ראש
ובמדרש בילקוט ויהי אחרי המגפה שאו את ראש וגומר זה"ש אם אמרתי מטה אל רגלי חסדך ה' יסעדנו בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו בהם אמות העולם אמרו מה ראו אלו להתקרב מכל האומות סתם פיהן הקב"ה אמר לכם הביאו יחוסין שלכם שנאמר הבו לה' בני אלים הבו לה' משפחות עמים כשם שבני מביאים שנאמר ויתילדו על משפחותם לכך מנאם בראש הספר אחר המצות שנאמר אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני ואחר כך שאו את ראש שלא זכו לטול את התורה אלא בשביל יוחסין שנאמר נן נעול אחותי כלה, אחת היא יונתי תמתי, שמעו האומות התחילו אף הם מקלסין אותם שנאמר ראוה בנות ויאשרוה וגו' לא עשו אלא כשבאו לשטים ויחל העם לזנות שמחו האומות אמרו אותה עטרה שהית בידם כבר היא בטילה אותו שבח שהיו משתבחים הרי הוא בטל שוים הם לנו כשבאו לידי נפילה זקפם המקום שנאמר אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני גף המקום כל מי שנתקלקל והעמידן על טהרתן עכ"ל, ויש לדקדק מה ענין פסוק אם אמרתי מטה רגלי לכאן, ומה ענין היוחסין אל קבלת התורה ועוד איך הרכיב ב' פסוקים שאינן כתובין יחד הבו לה' משפחות עמים אינו כתוב אצל הבו לה' בני אלים וכן פסיק אחת היא יונתי תמתי אינו כתוב אצל גן נעול כו', גם לשון לא עשו צריך באור ולהצעה שהזכרנו יהיה הכל כפשוטו כי עיקר קבלת התורה תלוי בדבור לא יהיה לך אלהים אחרים אשר כנגדו לא תנאף על כן סתם ה' פי האומות באומרו הביאו ספרי יחוסין שלכם כי הייחוס מורה שאין הניאוף מצויה בהם ואז יוכלו לקבל דנור לא יהיה לך וגו' כי הוא מקור לכל התורה כי על ידי שמירת טהרתן מן הזימה אינן באים לכלל ע"ז שנאמר גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום כי זה מדבר בשמירה מן הזימה ואחת היא יונתי תמתי היינו שאין בהם ע"ז כמו שנאמר תמים תהי' עם ה' אלהיך, ולכך מביא פסוק הבו לה' משפחות עמים כנגד הבאת ספרי יחוסיהן ופסוק הבו לה' בני אלים כי על ידי היחוס הם בני אל חי עד שגם המה נקראו בני אלים כי שם אל שומר מן ע"ז שמעו האומות התחילו מקלסין לא אמר אלא כנגד בלעם שתתחיל מקלסם באמרו מה טיבו אוהליך יעקב על צניעות אהליהם, לא עשו אלא כשבאו לשטים רצה לומר לא עשו האומות קלוס זה אלא כשבאו לשטים אז ראה בלעם, כי המקום מוכן לכך ומגדל נואפים אז אמר לקלסם כדי שישמעו האומות שכל מעלתם של ישראל תלוי במה שהם גדורים מעריות וישתדלו להכשילם בזימה, ואז כאשר עלתה בידם ויחל העם לזנות אז שמחו האומות אמרו אותה עטרה ניטלה מהם דהיינו העטרה שנתעטרו בהר סיני על קבלת התורה נוטלה מהם כמו שנאמר בעגל ויתנצלו עדים כך גם בפעור על ידי שהשתחוו לאלהיהן, אותו שבח היינו של מה טובו אהליך בטל, אחר כך זקפם הקב"ה כו' כי על ידי הזימה באו לידי נפילה כי הבועל ארמית משכא ערלתיה והערל אינו יכול לעמוד בפני השכינה כמו שנאמר בבלעם נופל וגלוי עינים זהו שאמר כשבאו לידי נפילה זו זקפם הקב"ה ע"י שחתם סם יה עליהם והעיד על טהרתן ואז יכולין לעמוד על רגליהם בפני השכינה זהו אם אמרתי מטה רגלי ע"י הזימה חסדך ה' יסעדני על ידי שחזר וחתם שמו יתברך עלינו, ועל כן יצא מן פנחס אליהו הנביא מלאך הברית כי הוא החזיר שלמות המילה למקומה וכן מה שפנמו על ידי זמרי שם אל ושה יה על כן זכה פנחס ויצא ממנו אליה לרמז לשני שמות אלו אל יה כי שניהם תיקון פנחס חוץ מן ו' דאליהו הנוספת ונראה שלכך נתן אליהו משכון ליעקב חמשה ווי"ן דווקא ולא אות אחר משמו אלא לפי שאל יה אי אפשר בלא שניהם כי ב' שמות אלו לעולם צריכין להיות במילואם חוץ מן ו' אחרונה אותה נתן משכון ליעקב כי ה' פעמים נכתב אליה חסר וי"ו ויעקב מלא בוי"ו כי נתן ה' ווי"ן אילו משכון כי ה' הווי"ן כדמות ה' אצבעות היד וכאלו נתן לי תקיעת כפו על הגאולה ועל התמורה אבל שם אל ויה צריכין לעולם להיות במקום אחד שלא יתחללו על ידי הזימה וע"ז כי מה שנאמר ואל זועם בכל יום היינו כשרואה שמשתחוי' לשמש וירח שמע מינה שלשון אל שייך דווקא במקום הנשאר מע"ז ועל זה אמר בלעם מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה'. ולמעלה פרשת כי תשא וכן לקמן פרשת אתם נצבים יתבאר ענין מציאות אף וחימה בדרך אחר והיא כי האף נולד מעבודה זרה והחי מן המבזים בנביאו ה' ובחכמים כמ"ש ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים את דברי עד עלות חמת ה' לאין מרפא כי על כן אמר משה להקדוש ברוך הוא במעשה העגל עמוד אתה באחת היינו באף שנ' קומה ה' באפך ואני באחת היינו בחימה שנאמר לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית. והטעם שהקדוש ברוך הוא וויתר שלו דהיינו האף ומשה רצה לוותר על שלו דהיינו החימה שנולד על שביזו את משה כמאמר רז"ל חטאו בזה שנאמר כי זה משה האיש כו' לכך גם כאן נאמר ויחר אף ה' בישרא על וישתחוו לאלהיהן אמנם החימה נולד על שביזו את פנחס הראיתם בן פוטי כו' כן כמו שמשה אמר להקב"ה אני אוותר על שלי כך פינחס בן אלעזר בן אהרן השיב את חמתי כי היה כח בידו לוותר בזיון שלו ולא אמר השיב את אפי כי דבר זה א בידו לוותר כי חלק גבוה מי יתיר ולא הושב גם החרון אף כי אם על ידי בקנאו את קנאתי בתוכם וכבר אמרנו שעיקר קנאה שייך בע"ז שנאמר כי אז יעשן אף ה' וקנאתו וגומר ועיין כל זה למעלה פרשת כי תשא ולקמן פ' אתם נצבים. ובמסכת קידושין פרק האומר מסיק בעל מום דעבודתו פסולה מניין אמר רב יהודה אמר שמואל דאמו קרא לכן הנני נותן לו את בריתי שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר והא שלום כתיב אמר רב נחמן בר יצחק וי"ו דשלום קטיעה היא. היה עומד על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה שעבודתו כשירה מנא לן אמר רב יהודה אמר שמואל דאשו קרא והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם בין זרע כשר בין זרע פסול, וקשה מה ענין זה לפרשה זו להודיענו דיני מומין הפסולין כשהן בגופו. ומומי היחס מצד אמו אינו פוסלין בדיעבד. ונראה שיש לשניהם שייכות למעשה דפנחס כי ישראל היו מבזין אותו לאמר שהרג את הנפש וכהן שהרג את הנפש פסול לנשיאת כפים וכ"ש לעבודה ממש וזה דומה למום שבגופו שפוסל בדיעבד. ועוד התחילו שבטים לבזותו לאמו שהוא פסול גם מצד אמו כי הוא מבנות פוטיאל כו' כי זה דומה לבן גרושה כו' על כן אמו הפסוק הנני נותן לו את בריתי שלום וי"ו קטיעה כי הפסוק מעיד עליו שהוא שלם בלא מום כי גברא קטילא קטיל כמ"ש ושם האיש המוכה אשר הוכה ר"ל כבר היה מונה קודם שהכהו כי הרשע חשוב כמת וזהו כפל המוכה אשר הוכה, וכנגד מה שחרפוהו לומר שיש בו פסול מצד אמו אמר הפסוק והיתה לו ולזרעו אחריו לומר לך שכל זרעו נמשך אחריו ר"ל אחר האב כי משפחת האם אינה קרויה משפחה על כן עבודתו כשרה בדיעבד, וא"כ יש רמז לשני דינין אלו במעשה דפנחס. ועוד יש לדרוש וי"ו קטיעה על מה שאמרו אליהו זה פנחס שלקח ממנו יעקב למשכן וי"ו דאליהו וע"כ וי"ו קטיעה ר"ל בעה"ז עדיין קטיעה היא ואינה במילואה עד כי יבא מורה צדק שנאמר בו בריתי היתה אתו החיים והשלום ואז תהיה הוי"ו שלימה ובמילוא' ואז יהיה שלים על ישראל אמן כן יהי רצון: