שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת בלק
מאמר רנח
ביאור כל אשר עשה ישראל לאמורי
וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי, יש בפרשה זו הרבה ספיקות א' למה אמר לאמורי הל"ל לסיחון מלך האמורי, ב' למה לא הזכיר גם את עוג מלך הבשן. וכפי הפשט יתכן לפרש לפי שסיחון נלחם במלך מואב הראשון וכבשו ואם כן סיחון קשה ממואב ואעפ"כ כבשו ישראל את סיחון ק"ו שיכבשו את מואב שאינו קשה כסיחון, ועוד י"ל שחשבו שכבשו את עוג בדין כי הוא היה הפליט שהגיד לאברהם כי נשבה לוט בן אחיו כדי שיהרג אברם והוא ישא את שרה כמו שפירשתי בכלי יקר על פסוק כי בידך נתתי אותו ע"ש ואם כן היה נכבש בחטאו לזרע אברהם אבל סיחון מה עשה להם שכבשוהו לפיכך ויגר מואב, ומה שאמר לאמורי כיון למה שנאמר אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי והל"ל סתם בחרב ובקשת אלא ר"ל בחרבי המיוחד לי והיינו הקול קול יעקב כי הוא חרבי וקשתי כל זה עשה ישראל סבא לאמורי באותן הימים ש"מ שאין כחם אלא בפיהם אף אני אבא עליהם במי שכחו בפיו ובזה מיושב מה שנאמר כל אשר עשה מה בא לרבות והלא רק בימים האלה עשו לאמורי מה שעשו ומהו כל אלא שמדבר בהווה ובעבר במה שעשה ישראל סבא לאמורי כשלקח מידו הברכות והבכורה בתפילתו דהיינו חרבו וקשתו כי יצחק רצה לזכות לעשו הברכות ע"י שנאמר שא נא כליך תליך וקשתך ותליך היינו חרבו וקשתו של עשו על כן השתדל יעקב ללקחם ע"י חרבו וקשתו המיוחס לו דהיינו תורתו ותפילתו ותדע ותבין ותשכיל כי בלעם היה מחפש לדעת מאיזו צד ישראל ראויין שתחול עליהם הקללה וחשב שהם ראוין לקללה מצד יעקב שרימה את אביו ואחיו עשו ובא במרמה ויקח ברכותיו ותדע שכן הוא שהרי אמר מה אקב לא קבה אל פירש"י אפילו כשהיו ראוין לקללה לא קבה אותם כשבא יעקב ליקח הברכות במרמה היה ראוי לקללה ואעפ"כ נאמר שם גם ברוך יהיה, ש"מ שמשם היה מקום לבלעם לחשוב תועה על עם ה' שמצד יעקב יהיו ראוין לקללה:
מאמר רנט
טעם למה דווקא הקריב פר ואיל ולא שעיר:
ותדע שכן הוא שהרי בכל מקום מצינו פר כנגד אברהם ואיל כנגד יצחק ושעיר עזים כנגד יעקב וכן פירש"י פרשת נשא ובלעם מסתמא כמו שערך ז' מזבחות כנגד כל המזבחות של אברהם יצחק ויעקב כמו כן הביא פר לבטל זכות אברהם שנאמר בו ואל הבקר רץ אברהם ואיל לבטל זכות יצחק ואם כן קשה למה לא הקריב גם שעיר לבטל זכות יעקב אלא שחשב שאין צריך לבטל זכותו כי אדרבה מצד המרמה אשר עשה ראוין בניי לקללה אך לפי המדרש תנחומא שסימני אבות הראוי לו ובשלישי עמד במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל זהו כנגד יעקב שהיתה מטתו שלימה כו' יהיה כטעם להפך לכך לא הקריב שעיר כנגד יעקב לפי שידע שלא יוכל לו כלל אחר שמטתו שלימה אין מקום לקללה שתחול כלל, אבל לפירוש ראשין חשב שאין צורך לזה לבטל זכות יעקב כי חשב לבא עליו מצד המרמה שעשה יעקב לאחיו, אבל בלק היה קוסם גדול יותר מבלעם וידע שאין להאשים את יעקב כלל מצד העקבה והמרמה כי לא לחנם אמר יעקב אשר לקחתי מיד האמורי למה קרא לעשו אמורי על שם שהיה צד את אני באמרי פיו, אלא ודאי שיעקב רצה לתרץ מעשיו לאמר שבדין עשה לעשו דבר זה ני ידע יעקב שמסתמא אילו היה יצחק אביו יודע שעשו רשע ודאי לא היה מבקש ליתן לו הברכות והבכורה אך מה שרצה ליתן לו היינו לפי שציד בפיו שהיה מרמה את אביו באמרי פיו היאך מעשרין את התבן וע"י זה היה אביו סבור כי צדיק הוא ועל כן רצה ליתן לו הברכות ויעקב ידע האמת כי הוא מטעה את אביו באמרי פיו על כן הותר ל לרמאות את הרמאי כמ"ש מי איפה הוא הצד ציד רצה לומר שהיה צד במרמה אז הציד דהיינו את עשו הרמאי שנאמר כי ציד בפיו לכך אמר יעקב מה שלקחתי מידו בחרבי ובקשתי לא עשיתי אלא לאמורי ר"ל אל ציד הרמאי אשר בהטעותו את אביו רצה לזכות בברכות אשר לא כדת ע"י אמרי פיו, כך ראה בלק שאין מקום לעקור מהם הברכות שנתברך בהם יעקב על ידי קללותיו לתלותם במה שקבל יעקב הברכות במרמה לפי שמה שעשה ישראל סבא לעשו לא עשה כי אם לאמורי על שהרמאי הזה היה צד אביו באמרי פיו ועל כן מורא יעלה על ראש בלק כי לא ידע במה לתלות הקללות לפיכך ויגר מואב, וזה ישוב ב' קושיות שהזכרנו, ג' הנה עם יצא ממצרים למאי נ"מ אמר שיצאו מעצמם עד שהוצרך בלעם לומר בברכותיו אל מוציאם ממצרים גם הנה כסה את עין הארץ צריך ביאור, ד' ועתה לכה נא ארה לי וגומר לפי פירש"י שקבה קשה מארה ק' שבפעם הראשון שמנעו ה' מלילך עם שלוחי בלק איך חזר בלק ושאל שנית קבה לי אם לא נעתר לו ה' על הקטנה ק"ו על הנדולה, ה' למה שינה בלעם ואמר אל ה' איך שבלק בקש ממנו לכה נא קבה לי והלא לא בקש בלק אלא ארה לי, י' מהו שאמר לא אוכל לעבור וגומר לעשות קטנה או גדולה אם בקטנה לא יכול ק"ו בגדולה, ז' מהו שאמר אם כן אקללם במקומי כו' אם יכול לקללם במקומו למאי נ"מ שלח בלק אחריו, ח' מהו שאמר כי הכיתני זה שלש רגלים פירש"י אתה רוצה לעקור אומה החוגגת שלש רנלים מה איכפת לבלעם בביטול מועדי ה' ולמה הזכיר דווקא זכות הרגלים יותר מן זכות קבלת התורה ושמירות כל המצות, ט' למה נקראו המועדים רגלים דווקא ועוד מה ענין סימני אבות לכאן כאילו המועדים והאבות מרמזים על ענין אחד:
מאמר רס
ביאור פסוק ידע שור קונהו
ולקמן פר' דברים יתבאר בע"ה פסוק ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו שלכך נקט שור וחמור משום מעשה שהיה כי השור ידע קינהו בימי אליהו בהר הכרמל שלא רצה לילך עם נביאי הבעל כשרצו להקריב לבעל הפר האחד כדאית' במדרש. וחמור זה אתונו של בלעם על דרך המדרש שבזכות עומר שבפסח מתברכין תבואות השדה ובזכות שתי הלחם של עצרת מתברכין פירות האילן ובזכות ניסוך המים בחג מתברכין גשמי השנה וכתיב ארץ אשר עיני ה' אלהיך דורש אותה פירש"י שדורש אותה תחילה ועל ידי דרישתה הוא דורש כל הארצות עמה וכארז"ל כל הארצות מתמצית ארץ ישראל שותות אם כן כשישראל חוגגין ג' רגלים בשנה מתברכין כל התבואות שבכל הארצות וכשיבטל האומה החוגגת שלש רגלים יגיע הנזק לכל הארצות בעניני אכילה ונמצא שישראל הם הבעלים של האבוס אשר ממנה אוכלין כל באי עולם וחמור זה מזליה חזא שהוא אוכל מעל אבוס בעליו והיינו ישראל על כן לא חפץ בעקירתם כי בירא דשתית מיניה מיא כו', ספק י' התיצב כה על עולותיך כה כה תרי זימני למה לי. י"א למאי נפקא מיניה לקח בלק את בלעם אל ג' מקומות וכי המקום גורם הקללה ועוד שבפעם ראשון ושני לא ראה רק קצת העם ובפעם שלישי ראה את כולם יש ליתן טעם למה זה ועל מה זה הגיד לנו הכתוב שכך היה. י"ב שמעת שלקחו אל ג' מקומות אלו לא הזכיר כי אם לשין קבה ולא ארה ולפעמים אמר לקוב אויבי לקחתיך ולפעמים אמר לקוב אויבי קראתיך, גם לשון קבה פירש"י שנוקב ומפרש נא ידעתי מהו לשון נוקב ומהו מפרש. י"ג ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים ותרגומו אלכין לקראת נחשיא אם כן דעת התרגום שלא הלך כי אם לקראת נחשים וזה הפך הפשט ממש.
מאמר רסא
ביאור שינוי לשון ארה וקבה וכל הפרשה
על כן אומר אני בישוב כל הקושיות הללו כי בלק ראה את ישראל נוצחים שלא כדרך כטבע על כן עלה בלבו הספק במה כחם גדול אם בכח אלוה מצד זכותם כי כבר ראה מה שהעמיד משה החמה במלחמת סיחון ועוג וזה מורה קצת שיעשה בכח אלוה המושל על המערכה או אם כחם מצד הכישוף אשר למדו ממצרים אשר יצאו משם כי היה נראה לו שבכח מכשפות יצאו משם על כן היה בלק מחזר אחר איש אשר יכול לצאת כנגדם בשני דרכים אלו אם לבטל זכותם כדי שיסור ה' מעליהם או לבא עליהם בכח הכישוף אשר עיקרו להכניס בהם עין הרע כי פעולת הכישוף הוא מן המביט אל המובט וצריך לראותו דווקא ולנקבו בשם כי אין העין הרע שולט על הכלל אלא צריך לנקוב בשמות כל איש פרטי ולהכניס בו עין הרע כי מטעם זה היה הכופר על עין הרע בשעת המנין דווקא כי אז יעלה זכרון כל איש פרטי בפני עצמו לפניו אבל אם ירצה לבא עליהם בכח אלוה אז אינו צריך לנקבם בשמם או להסתכל בם אלא צריך לכוין השעה אשר בה הקדוש ברוך הוא כועס כשיעלה לפניו זכרון עונות ישראל ואז יקללם, וזה הפרש בין ארה לקבה כי ארה היינו לקללם בשעה שהקדוש ברוך הוא כועס על עונותיהם ואז אין צורך לנקוב בשמות כל איש פרטי ולהסתכל בו כי עיני ה' משוטטות בכל הארץ ולפניו ית' מצעדי גבר כוננו וזה היה יכול לעשות גם בביתו ובמקומו ולא היה צריך לבא אל בלק בעבור זה אך לפי שחשב שמזה הצד הוא תולה בדעת אחרים ואולי לא יכעוס ה' באותן הימים ואם כן נכזבה תוחלתו על כן שלח אחריו לפעול גם פעולות הקסמים שבידו על ידי שיסתכל בהם ויכניס בהם עין הרע כי חשב אולי יכול לעשות פעולות הקסם אף בלא רצון השם יתברך כי כשפים מכחישין פמליא של מעלה ומטעם זה העלהו להרים הגבוהים אשר משם חשב להסתכל בהם להכניס בכם עין הרע, ועל זה אמר בלעם על עצמו אשר מחזה שדי יחזה היינו שד משדי כ יבא על ידי זעמו והיינו לקלל בשעת זעם ה' אשר בו ישדד הרים מפרק סלעים, וכנגד היזק ראיה אמר נופל וגלוי עינים, וקבה קשה מארה לפי שכל הרעות הבאות מצד זעמו יתברך אינן באין בשטף קצף אלא הקדוש ברוך הוא רחמן בדין וברוגז רחם יזכור, אבל בשר ודם אכזרי ומה שהוא פועל בכח הכישוף אין בו רחמנות אלא רוצה לעקור מן העולם, וזה טעם ואגרשנו מן הארץ הנאמר אצל ארה לי כי ארה הבאה מצד זעמו יתברך אינו פועל כי אם לגרשם מן הארץ אבל לא מן העולם אבל קבה שהוא מפעלות הכישוף יעקור גם מן העולם לכך נאמר בו וגרשתיו, וזה שנאמר התיצב כה על עולתיך ואנכי אקרה כה לפי שבלעם בא בשני דרכים בארה הבא מצד הזכות לבטלו ובקבה מצד הכשוף על כן אמר התיצב כה על עולתיך פר ואיל הבאים לבטל זכות אברהם ויצחק כדי שיזכור עון הבנים ועל ידי זה אל זועם ואז יוכל לקללם, ואנכי אקרה כה במקרה של טומאה וכישוף ושני פעמים כה שהזכיר יכול להיות שבא כמזכיר עון יעקב שהחניף לעשו הרשע בשני פעמים כה שנאמר כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב כי דווקא מחטא זה היה יעקב מתירא שמא יגרום החטא שיפול בידו כי כל המחניף לרשע לסוף נופל בידו. או ב' כה שרצה לבטל שני ברכות שנאמרן בכה א' כה יהיה זרעך ב' כה תברכו את בני ישראל כמבואר בספר כלי יקר עיין שם) וזה באור כל הענין כי בלק שלה לו הנה עם יצא ממצרים מעצים יצאו בכח הכשוף אשר למדו שם תדע שכן הוא שהרי לסוף אמר בלעם אל מוציאם ממצרים ונתן טעם לדבר כי לא נחש ביעקב שמע מינה שכשאמר הנה עם יצא ממצרים היה סבור שבכח הכשוף יצאו משם על כן צריך אתה לקסמים רבים לבטל קסמיהם, הנה כסה עין הארץ במלחמ' סיחון ועוג העמידו החמה עין הארץ וזה מסתמ' בכח אליה על כן תכין לך הדרך נצוח כנגדם בשני דרכים אלו, ועתה לכה נא ארה לי, לא בקש עדיין על קבה לי כי זה דבר התלוי בראיה להכניס בהם עין הרע ואולי לא יכול בלעם לראותם ובמה יכול להם על כן בקש ארה לי לכוין השעה שאל זועם בה בכל יום וזה מלתא דפסיקא שלא יכזב אף על פי שארה לי אינו מספיק כי אם לו אגרשנו מן הארץ לחוד מ"מ מוטב לתפוס הודאי ולהניח הספק ומה שבקש שילך אליו אע"פ שהיה בלעם יכול לעשות זה במקומו מ"מ חשב אולי יכול גם להם להסתכל בהם ולהכניס עין הרע באתרא דברי הזיקא. והשיב לו הקב"ה אל תלך עמהם כו', והנה מה ששינה בלעם ואמר אל ה' איך שבלק שנח לו לכה קבה לי היינו לפי שאמר לו הקב"ה מי האנשים האלה זה גרם לו שחשב על ה' תועה לאמר שאין הכל גלוי לפניו, ולא רצה להזכיר ארה לי התלוי בזעמו של ה' כי אמר פן יאמר ה' חימה חין לי בעתים הללו על כן אמר לו לשון קבה לומר שזה הדבר התלוי לבד ומסתמא לא תעכב על ידי מלעשות מה שאמצא בכחי לעשות, והשיב לו ה' לא תלך עמהם כי אז לא תוכל להסתכל בהם ולהכניס בהם עין הרע על ידי נקיבת שמותם ואם תאמר אקללם במקומי בלשון ארה לכוין השעה כי זה אינו תלוי בהליכה וראיה, על זה אמר לא תאור את העם כי ברוך הוא, אז שלח בלעם אל בלק מאן ה' לתתי להלוך עמכם וכאשר שמע שמנעו ה' אז בקש ממנו לכה קבה לי כי חשב שאין כח ביד הקב"ה לעכב על ידו כי הכשפים מכחישין כו' והשיב לו שגם זה ברשות הקב"ה ואמר לא אוכל לעבור את פי ה' לעשות קטנה או גדולה לא זו הקטנה דהיינו ארה לי שאינו מספיק כי אם לגרשם מן הארץ פשיטא שלא אוכל בלי רצון השם יתברך כי זה תלוי בכיון השעה שבו הוא כועס אלא אפילו הגדולה דהיינו קבה לי המספיק לגרשם מן העולם סלקא דעתך אמינא שמעשה הכישוף בידי קא משמע לן שגם זה תלוי ברצון הקב"ה.
מאמר רסב
באור התרגום אלהין לקראת נחשיא הפך מן הכתוב
לפיכך בשני פעמים הראשונים שלא ראה רק קצה העם ולא יוכל להזיק בעין הרע כי אם המובטים אליו אבל לא אותן דלא שלטה בהם עיניו וכנגדם הי' מוכרח לצפות על זעמו של הקב"ה נמצא שבשני פעמים הראשונים רכב על תרי רכשי דהיינו לילך לקראת נחשים וכשוף להזיק המובטים ולילך גם לקראת זעמו של הקב"ה לכוין השעה, אבל בפעם ג' שראה אז כולם שוכנים לשבטיהם אז בקש להכניס בהם עין הרע לפיכך לא הלך אלהין לקראת נחשיא לחוד כתרגומו ובא התרגום לתרץ כפעם בפעם למה לי הוה ליה למימר ולא הלך לקראת נחשים אלא ודאי שהלך לקראת נחשים גם בפעם ההוא אבל לא כפעם בפעם כי בשני פעמים הראשונים הלך במקצת לקראת נחשים דהיינו בקצה העם לחוד המובטים אליו ובבלתי מובטים לא הלך לקראת נחשים אלא היה מצפה על זעמת ה' ועכשיו שראה את כולם הלך לקראת נחשים לחוד ולא לחצאין וזה פירוש נכון וברור, ולפי זה טעם לקוחתו להרים הגבוהים היה כדי להכניס בהם עין הרע על כן אמר לקוב אויבי לקחתיך אבל כשאמר קראתיך מדבר בהליכתו אליו מארצו שהיה גם כן כדי לקוב כי לארה היה יכול לקללה בארצו אך כדי לקוב בנקובת שמות ובהיזק ראיה על כן קראתיך מארצך ועל כן לקחתיך אל ההרים הגבוהים לראותם משם, ומה שראה פעם ראשון קצה העם לזוד, ובשני נאמר אפס קצהו תראה וכילו לא תראה משמע רובו תראה ובג' ראה את כולם, נראה שסבת ראייתם היה על ידי הסתלקות ענני כבוד כמו שנאמר אחרי מות אהרן ויראו כי מת אהרן קרי ביה וייראו ואתחזיאו כמפורש למעל', והנה ידע בלעם שעמלק היה רצועה של מרדות לישראל ודווק' ע"י סילוק ענני כבוד כי בפעם ראשון הראה לו חטא של רפידים שרפו ידיהם מן התורה ושם פלט הענן מקצתם כי עמלק לא בא כי אם על פליטי ענן והם קצה העם שהיו מגולים ונראים, בפעם שני הראה לו חטא המרגלים שגם עליהם ירד העמלקי והכנעני כשהיו יוצאים רובם חוץ לגדר ענני כבוד שהרי נאמר שם ארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה שמע מינה שהענן לא הלך לפניהם ואז היו מגולים וירד עליהם העמלקי, בפעם שלישי כתיב וישת אל המדבר פניו לקבל עגלא דעבדו במדברא כו' ושם נאמר כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם כי על ידי העגל גרם להם שנסתלקו ענני כבוד ואז העם פרוע ומגולה ובסיבה זו היו לשמצה בקמיהם שהאומות מושלים בהם, אך שכל ימי חיי אהרן היו ענני כבוד בזכותו ובמותו נסתלקו ואז בא עליהם עמלק לכך הזכיר בלעם את עמלק דווקא שנאמר ראשית גוים עמלק וגומר, וכן כתיב גם בפרשת חטא של פעור שנסתלק הענן מכל מי שחטא כמו שפירש רש"י על פסוק והוקע אותם לה' נגד השמש לכך נאמר כאן ראש הפעור הנשקף על פני הישימון, וישת אל המדבר פניו לקבל עגלא וכו' ואחר כך ראה שלא יוכל להם מצד עון העגל כי כבר נמחל על ידי המשכן שבא לכפר על מעשה עגל לכך אמר מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל
מאמר רסג
סימני אבות הראה לו וג' רגלים
ומעתה נבא לביאור מארז"ל סימני אבות הראה לו כו' וכן ענין ג' רגלים כולי לפי שכל העולם בכללו יש לו ג' רגלים אשר עליהם הוא עומד והם תורה עבודה גמילות חסדים והם מתיחסים לשלשה מועדי ה' ולשלשה אבות על כן נקראו המועדים רגלים גם האבות נקראו רגלים כפירוש רש"י פרשת כי תשא אם כסא של ג' רגלים וכו' ומאחר שנקראו רגלים לכל העולם אם כן המסייע לבטלם הרי הוא מחריב כל העולם בכללו על כן אמר האתון בתוכחתו אתה רוצה לעקור אומה החוגגת שלש רגלים וכו' כי יגיע הנזק מזה לכל העולם וגם כל הגוים חרוב יחרבו אם אין לישראל מציאות בעולם, כי אברהם אבינו קבע עמוד התורה כי כן נאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן עמא דשעבידו לאורייתא כי באותו זמן נשלמו שני אלפים תוהו בלא תורה, וכנגדו הוקבע חג העצרת יום מתן תורה כי מטעם זה נאמר שם עד אלון מורה הראה לו שבועת התורה כולי וכבר ידוע המדרש שהזכרנו למעלה בזכות שתי הלחם שבעצרת מתברכין פירות האילן על כן נאמר באברהם ויטע אשל להודיע שפירות האילן מתברכין בזכות עמוד התורה שנקראת עץ חיים, יצחק החזיק בעמוד העבודה כי הוא הקריב את עצמו קרבן לה' וכנגדו בא חג הפסח עיקר תכלית המועד ההוא להקריב הפסח שהיה מצוה ראשונה בעמוד העבודה שנאמר ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה על כן הקריב גם יצחק קרבן פסח בשני גדיי עזים אחד עשאו פסח וכו' ולפי שבזכות עומר דפסח מתברכין תבואות שבשדות, על כן נאמר ביצחק ויזרע יצחק בשנה ההיא ויברכהו ה' והיינו תבואת השדה שצריכין עבודה כחרישה וזריעה על כן בזכות עמוד העבודה של פסח ושאר קרבנות מתברכין תבואת השדה שצריכין עבודה, לאפוקי פירות האילן רובם אינן צריכין עבודה רנה והם מתברכין בזכות עמוד התורה שאינו צריך עמל ויגיעה בכלי המעשה יגיעת הבשר, אלא עמל ויגיעת השכל לבד על כן פרי העץ מתברכין בזכות עץ חיים וגומר, יעקב החזיק בעמוד גמילות חסדים אשר עיקרו מן התורה כתרומות ומעשרות והוא אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך וכנגד מצוה זו בא חג הסוכות חג האסיף באספו מעשיו מן השדה אשר חל עליו חובת ביעור התרומות והמעשרות ליתן כל אחד אשר הוא לו אך אם ידמה בנפשו שהוא בעל הבית ובעל השדה וירע בעיניו ליתן משלו למי שלא עמל בה על כן צוה ה' שבזמן ההוא יצא מדירת קבע וישב בסוכות דירת ארעי לידע ולהודיע לו שאינו בעל הבית בכל נכסיו אלא כאריס לבד כי ישיבתו ארעי ולא קבע ואז ידע כי העניים משלחן גבוה קא זכו ומשל הקדוש ברוך הוא הוא נותן, על כן מצינו שיעקב עשה סוכות שנאמר ויעקב נסע סכותה וגומר וכדאיתא במדרש שדרשו על הסוכה, וכבר אמרנו שבחג מתברכין גשמי השנה וכמ"ש אשריכם זורעי על כל מים וכו' אין זריעה אלא צדקה וכו' וארז"ל אין הגשמים נעצרים אלא בשביל ביטול תרומות ומעשרות שנאמר ציה גם חום יגזלו מימי שלג, ולפי שיעקב קיים הסוכה והמעשר על כן היו המים מתברכין בעבורו שהרי בבואו מצרימה היה הנילוס עולה לקראתו, זהו שארז"ל סימני אבות הראו לו, כי מתחילה נאמר ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה שם רמזו לו חג הפסח וזכותו דיצחק שבפסח מתברכין תבואת השדה, לכך נאמר ותלך בשדה ואחר כך הראו לו חג העצרת וזכותו דאברהם שבעצרת מתברכין פירות האילן לכך נאמר ויעמוד במשעול הכרמים והיינו פירות העץ גדר מזה וגדר מזה כי אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, ואחר כך נאמר ויעמוד במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין שמאל הראו לו חג הסוכות דירת ארעי ומקום צר כי אין בו עליות מרווחים ובתים ספונים אלא מקום צר שיש בו ז' על ז' טפחים והוא שיעור הכשר סוכה, ובמלת צר רמז גם למים אשר מן הצור מוצאם כי צר כולל גם לשון צור היינו הסלע מקור המים, וגם יתכן לפרש לפי שהסוכה זכר לענני כבוד על כן מתברכין גשמי השנה הבאים על ידי העננים ואז הראו לו גם זכות דיעקב כאמור, וכן מצינו ג' המן במסורת א' המן העץ ב' המן הסלע הזה נוציא לכם מים ג' המן הגורן והיינו כנגד ג' דברים שמתברכין ברגלים פרי הארץ בפסח זה"ש המן הגורן כו' פרי האילן בעצרת זה"ש המן העץ כו' מים בסוכות זה"ש המן הסלע וגומר רמז נדבר ג' פעמים המן עולה למספר ברגלים דהיינו רפ"ה, ושלשתן הזכירו ישראל בתלונת מי מריבה לא מקום זרע, ותאנה וגפן ורמון, ומים אין לשתות:
מאמר רסד
בגמרא נעתרות נשיקות שונא זה מבלעם כו'
ובפרק חלק דרש רבי שמואל בר נחמני מה דכתיב נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא טובה קללה שקלל אחיה השילוני את ישראל מברכה שברכם בלעם הרשע, אחיה השילוני קלל את ישראל בקנה שנא' והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובים ואפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו אלא הולך ובא עמהם כיון שדממו הרוחות עומד הקנה במקומו, אבל בלעם הרשע ברכם כארז מה ארז אינו עומד במקום מים, ושרשיו מועטין, ואין גזעו מחליף ואפילו כל רוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו כיון שנשבה בו רוח דרומית מיד עוקרתו והופכתו על פניו, ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול ממנו קולמוס לספר תורה עכ"ל, והתוספותמקשים שם והא בלעם קאמר כארזים עלי מים כו' ולי נראה שכך פירושו כי בלי ספק יש ארזים במקום מים ויש ארזים שלא במקום מים ואותן שאינן במקום מים אלא במקום עפר קשה יכול לעמוד ולהתקיים אעפ"י ששרשיו מועטים מ"מ העפר קשה ומעמידו אבל במקום מים שיש שם עפר תיחוח אינו עומד ומתקיים כל כך אחר ששרשיו מועטין זה"ש אינו עומד במקום מים אין לו עמידה וקיום. כל כך אבל הקנה מאחר ששרשיו מרובים יכול לעמוד אפינו במקום מים, לכך נאמר בצדיקים שיש להם קיום כארז בלבנון ישגא לאפוקי ארז במים., ומה שנאמר והיה כעץ שתול על פלגי מים רבותא אשמועינן שבזמן שלא הלך בעצת רשעים אם כן הרשעים מתנגדים לו והרי הם כמים הזידונים אשר כהמות ימים יהמיון לשטפו ואף על פי כן לא יוכלו להפילם והרי הוא כעץ על פלגי מים שרבים נהרות דוחפים אותו ואף על פי כן לא יוכלו להפילו אלא יתן פריו וגומר. ופסוק נעתרות נשיקות שונא נראה לפרש לשון נעתרות כדמסיק מסכת פרק א') אמר רבי אלעזר מפני מם נמשלה תפלת צדיקים לעתר מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן במקום למקום כן תפילתן של צדיקים מהפכין דעת הקב"ה ממדת רוגז למדות רחמנות, כך ברכת בלעם נהפכו מקללות לברכות כמ"ש ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה ברכה כי בכל מה שברכם עלה בלבו לקללם לכך שייך לומר בנשיקותיו לשון נעתרות וכן בכל נשיקות שונא שכולם הפוכות ממה שבלבו. ונאמנים פצעי אוהב על דרך שנאמר חלאים רעים ונאמנים בשליחותם כי אין הקדוש ברוך הוא חפץ לצער בהם בריותיו אלא עיקר שליחותם כדי שיחזירו את ישראל למוטב אז הם פצעי אהבה ובזמן שהרעה באה מן האוהב שידוע לו שאין זה חפץ ברעתו, הם מקובלים ועל ידם הוא שב בתשובה ולא כשהם באים מן השונא שהוא חושד שחפץ ברעתו, אך עדיין צריך ביאור בשלשה פרטים שהזכיר במדרש זה שהקנה עומד במקום מים. וגזעו מחליף. ושרשיו מרובים. וכפי הנראה שמצד שישראל מחזיקין בשלשה רגלים אלו תורה עבודה וגמילות חסדים הזכיר שלשה פרטים אלו כי בשלשתן שייך לשון קנה, א' בתירה שנאמר קנה חכמה וגומר ובמדרש דיעה קנית מה חסרת דיעה חסרת מה קנית, ב' עבודת המצות שנאמר חכם נב יקח מצות ואין קיחה אלא קנין כמו שדרכו על פסוק כי יקח איש אשה שהאשה נקנית בכסף, ג' הצדקה נקרא הנותן לוקח שנאמר ויקחו לי תרומה על דרך יש מפזר ונוסף עוד כדאיתא בכלי יקר נמצא שכל נותן קונה יותר ממה שנותן, זה"ש מה הקנה עומד במקום מים כי התורה נמשלה למים שיורדין מן הגבוה לנמוך נמצא שהקנה שנכנע שאינו מגביה עצמו כארז הוא העומד במקום מדריגת המים כי כמותם כמוהו לאפוקי הארז אינו עומד במקום מים כי הוא הפכם ממש כי כל המתיהר חכמתו מסתלקת ולפיכך זכה הקנה ליטול ממנו קולמוס לספר תורה כי קלקלתו זו היא תקנתו. ושרשיו מרובים, כנגד עמוד העבודה הכולל כל המצות עבודת ה' כארז"ל כל מי שמעשיו מרובים דומה לאילן ששרשיו מרובים כו' וגזעו מחליף כנגד עמוד גמילות חסדים וצדקה שנאמר יש מפזר ונוסף עוד וכשהמשילם אחיה השלוני בקנה זה כאילו זהו קלקלתם רמז להם בתוכה תקנתם ובלעם עשה בהפך זה ממש שבתוך תקנתם רמז תקלתם:
מאמר רסה
הרואה קנה בחלום יצפה לחכמה
ובפרק הרואה מסיק הרואה קנה בחלום יצפה לחכמה שנאמר קנה חכמה. קנים יצפה לכל שנאמר ובכל קנינך קנה בינה זו גירסת ילקוט דמשלי ולפי גירסא צריך ביאור מהו לכל אלא כך פירושו אם הראה לו בחלום קנה אחד מסתמ' הראו לו על הראש אשר עליו מורה הקנה והיינו החכמה המצויה במקום ההכנעה כי אין מראין לו התולדה קודם לאב כי עבודה וג"ח נולדים מתוך עמוד התורה, קנים הרבה אז לכל מה שמורה עליו שם קנה והיינו עבודה וג"ח, ובגמרא גרסינן קנים יצפה לביצה כו' והיא היא כי הבינה היינו דבר המובן מתוך דבר והיינו עמוד עבודה וג"ח המובנים מתוך עמוד התורה. ועוד יש לומר שהזכיר ארבע פרטים שכולם סיבת הגאולה ותקנתם של ישראל, א' שהקנה עומד תמיד במקום מים כך ישראל לעולם לא ימוש מפיהם כל דברי התורה הזאת וחפילו בזמן שהם נרדפים מן החומות הזידונים מ"מ התורה שנמשלה למים זכרה לא יסוף מזרע' ב' שרשיו מרובים רמז שיש להם לעולם על מה שיסמוך והיינו זכות אבות שרש של ישראל, ג' גזעו מחליף זהו מלכות בית דוד שנאמר ויצא חוטר מגזע ישי, כי אף על פי שבגלות יסור שבט מיהודה מ"מ לעתיד גזעו מחליף, אפילו כל הרוחות נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו כך האומות המפתי' את ישראל לדתם לא יוכלו לזוזם מדתם וזה תקוה גדולה כי יש אחרית ותקוה לישראל: