שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת חקת
מאמר רנד
תבוא האם ותקנח כו' באור זאת התורה אדם כי ימות באהל כו'
זאת חקת התורה חקת הפרה מבעי' ליה למימר כדרך שנאמר זאת חקת הפסח ואם תאמר שאני התם שכבר הזכיר הפסח בפרשה, הלא גם הפרה כבר רמוזה במרה בשם שם לו חוק ומשפט ועוד קשיא שדרשו רז"ל מן פסוק זאת התורה אדם כי ימות באהל אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה מה ענינו לפרשה זו ומה ענן תבא האם ותקנח צואת בנה ונראה שזה מדבר בטומאת המת הבא מסטרא דמסאבא מצד הזוהמא שהטיל נחש בחוה וישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן כי בקבלת הלוחת שנעשו חורין מן המלכיות חורין מן המלאך המות כמו שנאמר חרות על הלוחת אל תקרי חרות אלא חירות וענין החירות ממלאך המות אין הפירוש שלא יהיו מתים כלל שהרי לא אמרו חורין מן המות אלא ממלאך המות רוצה לומר שלא היו מתים ביד מלאך המות כי ממנו נמשכה הטומאה על המת אלא היו מתים בנשיקה וע"י העגל שגרם שבירת הלוחות חזרה הטומאה למקומה ואם כן העגל ענף פלטין של מלך והביא הטומאה על המת ע"כ תבא הפרה האם ותקנח צואת בנה בהסרת הטומאה ואף על פי שגם קודם מ"ת היה כתובה התורה לפני הקב"ה והיה כתוב בה פרשת פרה תשובה לדבר כי גם לדברי האומרים אילו לא חטא אדם הראשון לא היו מתים כלל וא"כ ק' הלא אלפים שנה קודם שנברא העולם היתה התורה כתובה לפני הקב"ה במרום והיו כתוב בה פרשת נחלות פרשת יבמין ומה שתירצו בגמרא על תנאי כו' אינו מספיק, והנראה לי בהיתר כל ספיקות אלו כי התורה היתה כתובה לפני ה' בלי הבדל אותיות כלל והיא כולה שמותיו של הקב"ה על ידי הצרופים שיצרפו האותיות ויבדילו ביניהם בדרך אחר הנסתר לא כמו בהבדל אותיות הניתן לנו דהיינו הנגלה ובדרך זה אמרו התורה היתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה והיינו נסתר המכונה בשחור והנגלה בלבן והמלאכים חשבו שאין בתורה כ"א הנסתר לבד אשר אליו הם ראוין יותר מן התחתונים על כן אמרו מוטב שתתן הודך על השמים עד שהשיב להם משה שיש בה גם הנגלה ובהצעה זו נוכל לומר שאילו לא חטא אדם הראשון לא היו מתים כלל ואע"פ שגם מחשבתן של ישראל קדמה לעולם מ"מ פרשת נחלות ויבום היה נותן להם בלי הבדל אותיות כדי שלא להשתמש בהם כי אם בדרך הנסתר לבד וכשחטא אדם נקנס עליו ועל זרעו מיתה ואז נכתבו בהבדל אותיות גם מאז שנקנס עליו מיתה נכלל בזה שתהי' גם ע"י מלאך המות מצד הזוהמא שהטיל נחש בחוה וכשעמדו ישראל על הר סיני וקבלו הלוחות שמצדם נעשו חירות ממלאך המות פסקה זוהמתן אז עלה בלבו יתברך ליתן כל התורה בהבדל אותיות חוץ מפרשת פרה שהי' נותן בלי הבדל אותיות כי אין צורך בנגלה כ"א אין מלאך המות אין טומאה במיתת נשיקה וכאשר חטאו בעגל נתבטל החירות ממלאך המות וחזרה הטומאה למקומה על כן נתן להם גם פרשת פרה בהבדל אותיות כי העגל טינף פלטון של מלך והפרה מקנחת צואה דהיינו הטומאה אך עדיין נשאר במקומו רושם הלוחות שהיו עושין חורין ממלאך המות כי מצינו שכשמת רבי אמרו בטלה הכהונה רוצה לומר הותרה לכהנים להתעסק בו כי לא היה בו שום טומאה, והטעם משום שהיה ממית עצמו על התורה ולא היה נהנה מן העולם אפילו באצבע קטנה על כן לא היה בו שום צד טומאה כי מסתמא בנשיקה מת ולא ע"י מלאך המות נמצא אתה אומר שהתורה והפרה פועלים פעולה אחת כי כמו שהפרה מסירה טומאת המת כך התורה מסורה הטומאה לכך נאמר זאת חקת התורה שכל החמור בפרה הוא בעצם חקת התורה ועדיין לא פירש מה הם חקת התורה האמורים בפרה ע"כ אמר תחלה דיני פרה איך שהוא מסירה הטומאה ואחר כך אמר זאת תורת האדם כי ימות באהל, וקשה ימות באהל למה לי וכי טומאת אהל תלוי בזה שימות באהל הלא גם אם היה מת מחוץ לאוהל והובא אל האוהל הוא מטמא באהל, אלא שמדבר ביושב אוהלים כרבי הממית עצמו באוהל על דברי תורה בזה ודאי אין טומאה כי התורה מסירה הטומאה כמו הפרה כי הממית עצמו עליה ודאי מיתתו בנשיקה שאין כאן טומאה כלל ונמצא חקת התורה כחקת הפרה מה הפרה מטהרת הטמאים ומטמא טהורים כך התורה ע"ד אם ימות יחיה ואם יחיה ימות כי הממית עצמו עליה יחיה ר"ל גם במותו הוא קרוי חי רב פעלים כי דומה כאילו אין בו מיתה כלל, ופירוש זה נכון וברור:
מאמר רנה
באור לפי שהשטן ועו"ג מונין את ישראל
ופרש"י זאת חקת התורה לפי שהשטן ועו"ג מונין לישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתיב בהחקה גזרה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה ויש לדקדק בכאן הלא כמה מצות הם בתורה שנקראו חקה ולמה אין השטן ואומות מונין עליהם כמו שמונין על הפרה דוקא, ועוד למה נקט שטן ואומות ועוד כפל לשון מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, ותדע ותבין כי במדרש אמר חרות על הלוחות חירות מן הגלות חרות מן המלאך המות וע"י שגרם העגל שיבור הלוחת נתקלקלו ב' מיני חרות אלו והפרה אדומה בא לכפר על מעש' עגל כי חטאת קראה רחמנ' וא"כ ע"י כפרה זו יחזרו שני מיני חרות אלו למקומם וכמארז"ל הנותן עליו עול תורה פורק ממנו עול גלות ועול דרך ארץ והיינו הסתת היצר הוא שטן הוא מלאך המות הוא יצר הרע המסית לאדם לילך בדרך כל הארץ להיות איש האדמה ולהקרא בשם עם הארץ כי זאת התורה אדם כי ימות באהל על עסקי תורה פורק מעליו עול מלכות ועול דרך ארץ וכן הפרה הבאה לכפר על עון העגל היינו גם כן כדי להחזיר למקומם שני מיני חירות אלו אם לא יוסיפו לחטוא לכך תבא הפרה אשר לא עלה עליה עול ותפרוק מעליהם על גלות כדי להיות חירות מן הגלות ועול דרך ארץ כדי להיות חורין מן מלאך המות ויצר הרע על כן השטן ואומות מונין על מצוה זו דווקא השטן כדי ליתן עליהם עול דרך ארץ ויצר הרע אשר הוא נותן עליהם כי הוא נוגע בדבר כדי להכניסם בעול שלו שלא יהיו חורין ממנו, והעו"ג כדי ליתן עליהם עול גלות שלהם וא"כ גם המה נוגעים בדבר והראיה גדולה לזה ממה שנאמר בעגל וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעו אהרן לשמצה בקמיהם, פירוש הדבר כמו שמצינו בפרשה זו וישמע הכנעני מלך ערד וגומר מה שמועה שמע שמע מיתת אהרן שנסתלקו ענני הכבוד ויראו קרי ביה וייראו כתרגומו ואתחזיאו וכל זה נמשך להם מעון העגל שנגזר עליהם סילוק ענני כבוד וזה"ש כי פרוע הוא מגולה כי סר צילם מעליהם כי פרעו אהרן וגו' רוצה לומר גלוי הראש זה גרם לשיהיו לשמצה בקמיהם כי קמיהם אינן באין עליהם כי אם בזמן שהם מגולים ונסתלקו מהם ענני כבוד כי ברפידים בא עמלק על אותן שפלט הענן והיו חוץ לענן וכן במרגלים כתיב ויעפילו לעלות אל ראש ההר וכתיב וירד העמלקי וגו' והמעפילים היו ג"כ חוץ לענן כבוד שהרי נאמר וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה וכן במיתת אהרן נסתלקו ענני כבוד ואז ואתחזיאו וישמע הכנעני זה עמלק כפי' רשי כי בא ישראל דרך האתרים המרגלים נקראו אתרים ורצה לומר כמו שהמרגלים האתרים הלכו מגולין בלא ענני כבוד כך כשהעפילו לעלות אל ההר ואז יכול להם עמלק ויכתום עד חרמה חשב עמלק שגם עכשיו הוא יכול להם על שהולכים מגולים בלא ענני כבוד לפיכך וילחם בישראל אבל לא עלתה בידו לפי שנאמר וידר ישראל נדר וגומר להקדיש כל שללם לגבוה וגדול כח הצדקה שאויביו נופלים לפניו חללים כיוסף כו' ומה שנאמר בפרשת שלח לך עד חרמה והרי לא נקרא חרמה עד עכשיו אלא שר"ל שעמלק היה מכה בישראל כל ש שהיו בלא כיסוי ענני כבוד עד חרמה רצה לומר עד שהחרימו כל שללם לגבוה והיא שעמדה להם, ואף על פי שגם בזמן עשיית העגל היה נגזר עליהם שיהיו פרועים בלא כסוי ענני כבוד מכל מקום זכותו של אהרן גרם להם שכל ימי חייו לא נסתלקו ובמיתת אהרן התחיל אז העונש ההוא המיועד להם כבר וכבר אמרנו שהפרה כפרה על עין העגל שלא יסתלקו מהם ענני כבוד בעון העגל לכך נאמר במעשה פרה ונתתם אותה אל אלעזר הכהן להורות שעיקר צורך כפרה זו יהיה אחר מיתת אהרן שאז יכסף אלעזר תחת אביו ואז יסתלקו הענני הכבוד ע"כ אז יש צורך במעשה הפרה לכפר על עון העגל כדי שיחזרו ענני כבוד למקומם וכדמות ראייה לזה שבעון ע"ז ענני כבוד מסתלקין שכן נאמר במעשה ע"ז דפטור והוקע אותם לה' נגד השמש, פרש"י שהשמש מודיע החוטאים שהיה הענן מקפיל מעליהם וכי הקב"ה מזריח שמש על החוטאים, אלא שר"ל שסר צילם מעליהם, והיינו סילוק ענן כבוד מעליהם, ויתבאר עוד זה לקמן פרשת בלק בפסוק ראש הפעור הנשקף על פני הישמון כי עון דפעור נשקף על פני עגלא דעבדו במדבר בישימון ומטעם זה האומות מונין על מעשה הפרה כדי שלא יהא להם כפרה על העגל ולא יהיו חורין מן הגלות ולכך עשה רש"י ז"ל שתי שאלות א' מה המצוה הזאת וזה שאלת העו"ג כדמסיק בילקוט כותי אחד שאל את ריב"ז א"ל אילין מליא דאתון עבדין נראין כמין כשפים מביאין פרה ושורפין אותה כו' ש"מ שהעו"ג מכחשין מצוה זו מכל וכל לאמר וכי צוה ה' לעשות כשפים אלא ודאי משה בדאם מלבו, אבל השטן היודע האמת שכך כתוב בתורה אינו בא להכחישם אלא אומר מה טעם יש בזה שתמצא בה פעולות הפוכות לטהר טמאים ולטמא טהורים לכל דבר הנעלם מן האדם טעמו יקשה עליו עשייתו על כן תשיב לשניהם ותאמר ושטן אין לך רשות להרהר אחרי מצות ה' ולאומות חוקה וגזירת המלך היא ולא משה בדאם מלבו
מאמר רנו
במדרש פרה זו מצרים כו'
ובילקוט פרש' זו מסיק וז"ל פרה אדומה מפני מה כל הקרבנות באים זכרים וזו נקיבה א"ר אייבו משל לבן שפחה שטינף פלטון של מלך אמר המלך תבא אמו ותקנח צואת בנה, כך אמר הקב"ה תבא הפרה ותכפר על מעשה עגל, פרה זו מצרים שנאמר עגלה יפיפיה מצרים אדומה זו בבל שנאמר אנת רישא דדהבא תמימה זו מדי דאמר ר' חייא בר אבא מלכי מדי תמימים היו אין להם על הקב"ה אלא ע"ז שקבלו מאבותיהם בלבד אשר אין בה מום זו יון אלכסנדרוס מוקדן כד חמא לשמעון הצדיק הוה קאים על רגלוי ואמר בריך אהוה של שמעון הצדיק כו' ואשר לא עליה עול זו גלות רביעית שלא קבלו עליהם עול של הקב"ה. כו' ונתתם אותה אל אלעזר אל עוזר והוציא אותה מחוץ למחנה שעתיד לדחוק שרה חוץ למחיצתו, כו' ומסיק ד"א פרה אלו ישראל שנאמר כפרה סוררה ישראל, אדומה זה ישראל שנאמר אדמו עצם מפנינים, תמימה שנאמר אחת היא יונתי תמתי אשר אין בה מום שנאמר כולך יפה רעיתי ומום אין בך, אשר לא עליה עול זה דורו של ירמיה שלא קבלו עלו של הקב"ה וכל משכיל ישתומם על המראה מה ראה בעל מדרש זה על ככה ולדרוש מעשה פרה על גליות כי מה ענין זה לזה ובלי ספק אין כוונתו להוציא המקרא מפשוטו ממש, ועוד קשה מה ענין דרש זה למשל שטינף פלטון המלך, ועוד מה ענין דבר אחר לכאן שדרש פרה על פרה סוררה ישראל ונראה שהכל מיושב על פי הדברים האלה שבארנו שלכך השטן והאומות מונין על מצוה זו דוקא כי על ידי הפרה יהיו ישראל במדרגתם הראשונות חורין מן הגלות כי הנותן עליו עול תורה פורק ממנו עול גלות וחורין מן טומאת מלאך המות הוא שטן הוא יצר הרע ולכך נקט רבי אייבו לשון פלטון של מלך אם כנגד השטן לפי שהעגל גרם חזרת הזוהמא והטומאה למקומה ובזה טינף פלטון ממש שנ' בפרשה כי את מקדש ה' טימא מי נדה לא זורק עליו, וגם על ידו נתבטל החירות מן הגלות שיהיו ישראל משועבדים והארץ הקדושה הנקראת פלטון של מלך כמאמר רבותינו זכרונם לברכה אינו דומה מורד במלך בפלטון שלו למורד בו חוץ לפלטון וזה עם על הגלות ישראל מעל אדמת קודש כי היכל מלך הוא הנקרא אלהי הארץ וטימא פלטון היינו ששממו עליה אויביהם ותטמא הארץ וגו' ועל שני מיני פלטין אלו שמדבר בהם רבי אייבו הביא שני דרשות על מעשה הפרה דרש ראשון על ארבע מלכיות להורות שעל ידי מעשה הפרה יהיו חורין מן הגלות ודרש שני הדורש על פרה סוררה ישראל ודורש אשר אין בה מום כנגד פסוק ומום אין בך, בך היינו מום שהיו דבק בו בעצמותי והיינו זוהמת טומאת מלאך במות שיסתלק על ידי הפרה, וזה סדרן פרה זו מצרים שנאמר עגלה יפיפיה מצרים התחיל בפרה ומסיים בעגלה אלא כך פירושו שהערב רב אשר יצאו ממצרים פיתו את ישראל שיאמרו לעגל זה אלה אלהיך כי על ידי זה המה מעצמם יקבלו עליהם שיעבוד מצרים שנמשלו לעגלה, ונמצא שהחירות מן מלכות מצרים נתבטל על כן תבא הפרה ותקנח צואת בנה, ועל ידי הכפרה שעל עון העגל יחזרו להיות חורין מן עגלה יפיפיה מצרים, אדומה זו בבל כי לכך פיתו אותם לעשות העגל מן זהב לקבלו לאלהות כדי שמעצמם ישתעבדו עצמם אל מלכות בבל שנאמר אנת רישא דדהבא כי מצפון זהב יאתה ומלכות בבל גם כן מקורו מצפון כנודע ממקל שקד דירמיה שפניו מפני צפונה על כן תבא הפרה אדומה לכפר על אדומת זהב העגל כדי לפרוק מעליהם גם עול מלכות בבל תמימה זו מדי כי על ידי העגל שעשו נעשו בעלי מומים בלתי תמימים עם ה' ואם כן בדין הוא שישלטו בהם מלכי מדי כדאמר רב חייא מלכי מדי תמימים היו אין להקב"ה עליהם אלא עבודה זרה שקבלו מאבותיהם וישראל לא ידע זה מאבותיהם כמו שנאמר חדשים מקרוב באו לא שערים אבותיכם דין הוא שישלטו תמימים בבלתי תמימים על כן תבא פרה תמימה לעשות גם את ישראל תמימים כדי לפרוק מעליהם גם עול מלכות מדי שלא ישלטו כל הגליות הללו לעולם בישראל כי אם עד עת קץ, אשר אין בה מום זו יון שכן אלכסנדרוס מוקדן היה נוהג כבוד בשמעון הצדיק כו' וישראל לא כן עשו במעשה העגל אלא ביזו את משה רבן ואמרו כי זה משה האיש וגומר כדמסיק במדרש חטאו בזה ולקו בזה כו' ואם כן היה מן הדין שתשלוט בהם מלכות יון אשר אין בה מום כישראל שהיו בעלי מומין על כן תבא הפרה אשר אין בה מום ותכפר על ישראל כדי לפרוק מעליהם לעת קץ גם עול מלכות יון אשר אין בה מום, אשר לא עלה עליה עול זו גלות רביעית לפי שלא קבלו עליהם עול מלכות שמים טל כן אין להם עונש כל כך על עבודת כוכבים ושאר עבירות לפי שנאמר וזרח משעיר למו כו' בקש ליתן להם התורה ולא קבלוהו אבל ישראל קבלו עליהם עול מלכות שמים ופרקו עול על כן דין הוא שישתעבדו לגלות רביעית כי מצד חטאם אינן גרועים כל כך כי אינו דומה אינו מצווה ואינו עושה למצווה ואינו עושה על כן תבא הפרה אשר לא עלה עליה עול ותכפר על פריקת עול ישראל ועל ידי זה יפרקו ישראל מעליהם לעת קץ גם עול גלות רביעית לבל ישלוט בהם, אמנם ר"א דרש כל פסוקים על חירות מן מלאך המות שנתבטל על ידי שנעשו כפרה סוררה ישראל שסופה לשחיטה כך נתבטל מהם חירות המלאך המות שימותו בנשיקה אלא כמות הבהמה בשחיטה כך הם מעותדין אל שחיטת מלאך המות ונעשו בעלי מומים במום קבוע בגופם ממש והיינו הזוהמא והטומאה האדומה רמז לדבר אדמה עולה למספר טמא על כן באו כל פרטי הפרה להסיר כתמי הטומאה הבאה מפאת כפרה סיררה ישראל ונעשו תמימים בלא מום שנאמר ומום אין בך בעצמותך דהיינו הסרת הטומאה ומסיק אשר לא עלה עליה עול בימי ירמיה כו' כי זה מדבר ג"כ בקלקול החירות מן הגליות שהיה בימי ירמיה על אשר פרקו מעליהם בימיו עול מלכות שמים ולבסוף תקן הקדוש ברוך הוא גם את זה על ידי זריקה והזאה כמו שמסיים בעולם הזה אתם מטהרין על ידי כהן אבל לעתיד וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, ובזה השלים במדרש זה לומר שעל ידי זריקה והזאה יתקנו שני מיני חירות שנתקלקלו על ידי מעשה העגל חירות מן הגליות וחירות מן המלאך המות, ואולי תלה הפסוק ביטול חירות ממלאך המות במשה ששיבר הלוחות, וביטול חירות ממלכיות באהרן כי פרעו לשמצה בקמיהם על כן נאמר בציווי הפרה וידבר ה' אל משה ואהרן שכל אחד יתקן חלק שלו מה שקלקל:
מאמר רנז
ונתתם אותה אל אלעזר לעתיד כו'
ולפי שהמצוה זו בפרטות השטן הוא יצה"ר מונה עליה יותר מעל כל המצות ובכל דבר שיצרו של אדם תקפו ביותר אין האדם יכול לעמוד כנגד יצרו כי אם בעזר האל ית' כארז"ל ואלמל' הקב"ה עוזרו אינו יכול לו כו' ע"כ היה הראשון שעסק במעשה פרה זו נקרא בשם אלעזר שנ' ונתתם אותו אל אלעזר הכהן כי לולא אלהי אביו בעזרו לא היה מתעסק במעשה פרה עבור יצרו הרע האומר לו מה העבודה הזאת לכם וכדי שלא תאמר שמא כך קרה שנקרא אלעזר ולא בכוונה ע"כ אמרו במדרש בילקוט פ' יתרו כשעל' משה למרום מצא להקב"ה שהיה עוסק בפ' פרה ואמר אליעזר בני אומר פרה בת שתי' עגלה בת שנת' כו' אמר משה יהי רצון שיהא מחלצי זה"ש ושם האח' אליעזר שינה עליו הכתוב לעכב לומר שכשם שהעוסק במעשי פרה הראשון נקרא בשם אלעזר כך הלומד דיני פרה הראשון נקרא ג"כ בשם אלעזר לומר שאל עזר להם לבל יתפתו ליצר המלעיג על כל מעשה פרה ודיניה כי ע"כ בקש משה שיהא זה מחלציו כי מצות הפרה באה למשה ולאהרן וכשם שנתן ה' בן לאהרן נקרא אלעזר על שאל עזרו במעשה פרה שלא יתפת' ליצרו כדי שיהי' תיקון העגל נקרא על שמו של אהרן ויוצאי חלציו כך בקש נם משה שיהיה אחד מיוצאי חלציו נקרא בשם אלעזר שיאמר דיני הפרה כדי שתהיה תיקון העגל נקרא ג"כ על שמו שנ משה, ומטעם זה מסיק במדרש זה מצאו להקב"ה שהיה יושב ועוסק בפ' פרה הלא מסיק שעסק גם בפ' עגלה וא"כ הל"ל שעסק בפ' פרה ועגל' אלא לכך נקט פרה לחוד כי מטעם הפר' לבד בקש משה שאלעזר זה יהיה מיוצאי חלציו מן הטעם שביארנו שיהיה תיקון זה נקרא גם על שמו כי כן אמר לו ה' ויקחו אליך פרה שתהי' נקרא' על שמך פרה שעשה משה במדבר, וכפי הפשט לכך הזכיר זאת חקת התורה כי כשם שחקת התורה כולם נדרשים מתוך מ"ט שערי בינה שנמסרו למשה במ"ט מונים מ"ט פנים טהור מ"ט פנים טמא כך כל חקות התורה נרמזו במספר מ"ט כדמסיק במדרש ז' פרות ז' כהנים ז' שריפות כו' כי כשם שמשה מסר נפשו על התורה ונקראת על שמו זכרו תורת משה עבדי כך מסר נפשו על ישראל במעשה העגל ואמר מחני נא וגו' ואם כן דין הוא שתקרא הפרה על שמו של משה ולכך נאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל כי הממית עצמו על ד"ת יכול לבא בסודות הפרה הנעלמה גם יתכן שמה שהאומות מונין על מעשי הפרה היינו לומר מה טעם יש בה כי עיקר מה שהם מונים בלעגי שפה היינו על הטעם של הפרה שהוא לכפר על העגל וכוונתם להלעיג על מעשה העגל אשר בו יחרפו את ישראל כמו שנאמר כי פרעו אהרן לשמצה בקמיהם כי על זה בקש דוד ואמר חרפת נבל אל תשימני, כדאיתא במדרש עיין בכלי יקר פרשת כי תשא אבל על עצם החקים אין האומות מונין אלא אדרב' משבחים את ישראל על שמירת החקים אשר ישמעון את החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון וגומר זולת שמונין על טעם מצוה זו והיינו עשיית העגל אשר על ידו נעשו לשמצה בקמיה' כי יאמרו כמונו כמוכם כלנו שוים בע"ז וכן מלכות יון אמרו כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל למה דווקא על קרן השור אלא לומר להם הטובים אתם מן אבותיכם אשר המירו כבוד ה' בתבנית שור אוכל עשב ע"כ עיקר זו לעגם על עון העגל אבל השטן אינו מלעיג על זה שהרי הוא הביאם לידי מעשה עגל כדאיתא בפירוש רש"י פרשת כי תשא שהביא חושך לעולם כו' על כן עיקר לעגו על מצות הפרה וקל להבין, ואם תדקדק בפרשה זו כמעט כולה מדברת במים כי טהרת פרה אפר מעורב במים חיים אל כלי להורות כי כמו שאפר הפרה מסיר הטומאה כך התורה שנמשלה למים מסירה הטומאה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל כנ"ל, ואחר כך מיתת מרים שנאמר ולא היו מים לעדה ואם כן חסרו כפרה זו, ואחר כך מי מריבה ואחר כך שליחות ישראל אל סיחון שנאמר לא נשתה מי באר ואחר כך פרשת ותקצר נפש העם בדרך וגומר אין לחם ואין מים וגומר ויש לדקדק שם מה דברו בה' ובמשה כי מה היה להם מקום ללון על משה שנתן להם הקדוש ברוך הוא רק המן:
מאמר רנח
ביאור פרשת ותקצר נפש העם בדרך
וביאור הענין הוא שתלונתם הי' על רבוי הדרך הממעט ג' דברים שם פריה ורביה וממון דהיינו נחלה וזה"ש ותקצר נפש העם בדרך נפ"ש ר"ת נחל"ה פרי"ה ש"ם ועוד טענו על טורח הדרך כי כל הולכי דרכים גופם מתעמל ומתחמם ויותר טוב אל העיכול מאכל גס ועב מן המאכל הקל זה"ש ונפשנו קצה בלחם הקלוקל קל קל הוא מאוד אל האצטומכא. כי לחם זו נבלע באברים ואם כן אין לאצטומכא מה להתעכל ולפיכך נידונו בנחש שעפר לחמו מן היסוד הגס שבכולן, לפיכך וידבר העם באלהים ובמשה כי בה' דברו לאמר היוכל לערוך שלחן במדבר ליתן לנו מאכל הנאות למזינו על פי עמלינו שברוב הדרך, וסיבת אריכת דרך תלוי במשה לפי שכבר מסורת בידם שנגזר על משה שלא יכניסם לארץ ואם כן כל זמן שהמה מטולטלים בדרך יכול משה להיות חי כל הימים וחשדוהו שמשה מדעתו מוליכם בדרך לסבוב את ארץ אדום כדי שישאר בחיים כל ימי היותם בדרך, וישלח ה' בם את הנחשים השרפים נחש שעפר לחמו מן היסוד הכבד בעולם שבכולן על שדברו סרה על ה' שהאכילם לחם הקלוקל, ושרפים על שדברו במשה כי הוא היה גם כן מלאך שנאמר וישלח ה' מלאך זה משה והמלאכים היינו שרפים ורצה לומר איך יתכן שאיש הדומה לשרפי מעלה יתאווה לחיי עולם הזה על דרך שאמר דוד הודיעני ה' קיצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני עד כמה אהיה חדל מן החיים הנעימים של העולם הבא ואף על פי שמשה נתאווה ליכנס לארץ היינו כדי לקיים המצות התלויות בארץ להוסיף על תבואת קניית שלימתו, ויאמרו חטאנו כי דברנו בה' ובך התפלל אל ה' ויסר מעלינו הנחש, אבל על השרף לא בקשו כי ידעו שמשה עניו מאד ונוח לרצות ופשיטא שכאשר התודו לפניו ואמרו חטאנו לך מסתמא שימחול על חלק שלו ויתפלל להסיר השרפים אבל חל ננוה מי יתיר על ידי אומרם חטאנו לו על כן בקשו שיתפלל אל ה' שימחו נם חלקו, ויתפלל משה בעד העם לא הזכיר נחש ושרף אלא התפלל שאת הכל יסיר, והקדוש ברוך הוא אמר חלקי שרי ומחיל לפיכך עשה לך שרף בעבורך למד על שדברו בך, ומשה אמר אדרבה חלקי שרי ומחיל ויעש משה נחש נחושת לכפר חלק גבוה ועיין פרשת בהעלותך ענין לחם הקלוקל בדרך אחר, ואחר כך הזכיר שירת הבאר כי כל הפרשה מדברת בצרכי המים והטהרה שבאה מצידה להסיר הזוהמא הנמשכת מן הנחש הקדמוני וכל המביט אל מה שקרה לנחש הקדמוני וחי כי ידע שלא לילך בדרך הנחש, והוא שטן הוא מלאך המות הוא יצר הרע, ועל כן סמך לכאן מלחמות סיחון ועוג כי הקשה ה' את רוחו ואמץ את לבבו למען תתי ביד ישראל, כי לכך רשו רבותינו זכרונם לברכה על כן יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון בואו ונחשוב הפסד מצוה כנגד שכרה כו' מלבד שמדרש זה תמוה מצד עצמו כדמסיק בעין יעקב פרק הספינה שמביא דברי רשב"א שנא היתה כלל כוונה רבותינו זכרונם לברכה לפרש הפסוקים כן אלא דרך אסמכתא דרשו כן ומכל מקום חל עלי חובת ביאור מה ראו להסמיך כל דרש זה דרך אסמכתא למלחמת סיחון דוקא אלא ל שסיחו הלך אחר יצרו כרע והקשה את רוחו ולא היה מחשיב הפסד מצוה כנגד שכח דהיינו שלא נתן לישראל עבור בגבולו מחמת איזו הפסד שחשב שיגיע לו מדבר העברת דרך ארצו ולא חשב כנגד זה לעשות רצון קונו ששכרו היה הרבה מאד, על כן יאמרו המושלים ביצרם ומושלי משלים ממש המדמים מילתא למילתא בואו חשבון כלומר תראו מה שקרה לסיחון על אשר הקשה את רוחו ואימץ את לבבו בעצת יצרו שלא יקרה לכם מה שקרה לסיחון ולפי שלא נאמר עיר חשבון על כן ראו לדרוש חשבון על המחשבים הפסד מצוה כנגד שכרה, ויש עוד מקום אתי לפרש ענין הסתכלות בנחש מה ענין ההסתכלות אל הרפואה כי אין זה דבר טבעי ואם היא בדרך נס בעלמא הלא אין מעצור לה' להושיע בלא הסתכלות זה כלל, ואם כפירוש רשיי בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה כו' אלו היה הסתכלות זה בלא שימת נחש על נס הוי שפיר, אבל אם יסתכלו בנחש הנחושת וכי זו היא שימת עין לשמים הלא בנחש מסתכלים ולא בשמים ורחוק לומר שאגב שיסתכלו למעלה בנחש יסתכלו גם בשמים, וכפי הנראה שמכל זה רצה ללמד דעת את העם שאין נחש ממית אלא חטא ממית ועל כן צוה להשים נחש הנחושת על נס אשר אין בו רוח חיים ויסתכלו כן במראה באצבע שזה הנחש הממית דומה ממש על נחש הנחושת זה מה נחש הנחושת זה שאין בו רוח חיים ודאי אין בו נו להמית ולנשוך כי כל רוח אין בו כך הנחשים השרפים אין בהם כח להמית כלל כאילו היו פגרים מתים, ואם כן שלא המה היו הנושכים מי היה הנושך אלא החטא הי' הנושך וממית והחטא מקורו מן הנחש הקדמוני זהו הנחש אשר המית, ונמצא שע"י הסתכלות זה ישאו עיניהם לסמים לשוב אל ה' על ידי שירגישו כי יד ה' עשתה זאת עבור חטאם לכך והיה כל הנשוך וראה אותו וחי, ואחר כך נאמר והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחושת וחי למה הזכיר תחלה לשון ראיה ואחר כך לשון הבטה ני כל הבטה מלמעלה למטה משמע, אלא ודאי והביט קאי שיסתכל במה שגרם לו החטא אשר מקורו מן הנחש הקדמוני שנאמר בו ואתה תשופנו עקב רוצה לומר כמו סתם ארם שמתחיל למטה בעקב והולך ומבצבץ עד למעלה ראש כך היצר הרע מתחיל לפתות את האדם בעבירות קלות שבני אדם דשים בעקביהם כמו החקות שהשטן והאומות מונין עליהם כמבואר בתחלת פרשה זו ומשם יעלהו מקלות לחמורות עד כי יאמר לו לך עבוד אלהים אחרים דהיינו מכף רגל עד ראש וכמ"ש טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה רוצה לומר היצר הרע היה מתחיל בשוליה רוצה לומר בקלות ולא זכרו אחריתם כי סופו לבצבץ עד למעלה ראש על כן נאמר והביט רוצה לומר יביט מלמעלה למטה אל הנחש הנושך בעקב והיינו היצר הרע המושך כח מן נחש הקדמוני ובזה ידע שהחטא ממית ועל ידי שיתן עיניו למטה ויראה בתחבולות יצרו יסתכל גם למעלה וראה אותו כביכול ויסתכל כי ה' עליון גבוה מעל כל גבוה ובו ידבק ואז חיה יחיה כי ידבק במקור החיים נמצא שבמלת וראה רמז למה שאמר שמסתכלין כלפי מעל', וסמך פרשה זו לפרשת עמלק שנאמר וישמע הכנעני מלך ערד דהיינו עמלק כי גם שם ארז"ל וכי ידיו של משה עושות מלחמה אלא בזמן שמסתכלין כלפי מעלה כולי אז נצולין מן עמלק כמן שכתוב גם כאן וישמע ה' בקול ישראל ורמז להם שאין עמלק מלך ערד ממית אלא חטא ממית ורמז שאין ערוד ממית כולו והיינו מלך ערד שהזכיר כאן לכך הזכירו דווקא ערוד ובסמיכות שני פרשיות אלו הורה לישראל ההצלה מן שני שונאים אלו השטן והאומות, השטן בנחש, והאומות במלך ערד כי משניהם הם ניצולין בזמן שעיניהם נשואות למענה אל ה' ונמצא להצעה זו שכל הפרשה לא דברה אלא כנגד יצר הרע כי בתחילת כפרשה זאת חקת התורה דברה כנגד העו"ג והשטן המונין על מצוה זו לפי במצות מן המלאך המות והמלכיות כמבואר למעלה, וכן פרשת שימת הנחש על הנס שכל הנשוך מן הנחש הקדמוני יביט מלמעלה למטה אל נשיכת הנחש בעקב ועל ידי זה יסתכל למעלה כאמור ונסמכה פרשה זו אל וישמע הכנעני מלך ערד להורות שבזמן שעיניהם נשואות אל ה' הם ניצונין גם מן הגליות ובסוף הפרשה על כן יאמרו המושלים בואו חשבון הם המושלים ביצרם כולי ואין המקרא יוצא מידי פשוטו שמדבר גם במלחמה שהיתה להם עם ישראל המה כשלו ונפלו וישראל עושה חיל וכח כנגד העו"ג וכמו כאן שישראל נוצחין כאחד שני מיני שונאים אלו פנימי דהיינו היצר הרע וחיצוני דהיינו האומות וכל זה כשהן מחזיקין בתורה חירות על הלוחות משניהם: