שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת פנחס · מאמר רסח
ארז"ל קנאין פוגעיו בו
ובזה מיושב מה שארז"ל הבועל ארמית קנאין פוגעין בו למה הזכירו קנאין הל"ל סתם פוגעים בו אלא לפי שלשון קנאה שייך כי אם בעבודה זרה שכן נאמר בדברות כי אנכי ה' אלהיך אל קנא וכן בפרשת ואתחנן וכה"א פרשת נצבים כי אז יעשן אף ה' וקנאתו הזכיר האף והקנאה בעבודה זרה וכן במעשה העגל ויחר אפי בם, לכך אמרו קנאין פוגעין הלא הם המקנאים קנאת ה' על עבודה זרה שסופו ליכשל בה על פוגעים בו על שם סופו אבל מצד בעילת ארמית לחוד אין לאיש חטא משפט מות לכך נאמר צרור את המדינים להיות מיצר להם על שהכשילו אתכם בבעילת ארמית והכיתם אותם על חטא עבודה זרה זהו שאמרנו שהמוכה חוזר על שם איש ועל שם ישראל, אבל במדינית, אמר ושם האשה המוכה כי שם אשה לבד הוכה בהסרת הה"א מן אשה אבל על שם המדינית לא שייך שום הכאה על השם על כן הזכיר המדינית אחר המוכה, ובחיבורי כלי יקר פרשתי לפי שהמוכה חוזר על השם מכאן למדור ז"ל לדרוש שמו ושמה לגנאי ע"ש ובתחבולה זו התחיל בלעם בברכה שלישית שנאמר בה וישת אל המדבר פניו לקבל עגלא דעבדו במדברא כי אז חשב עליהם להביאם לידי חטא הדומה לחטא העגל כי על ידו יתחייבו כליה כי לכך לקחו בפעם ג' ראש הפעור הנשקף על פני הישימון כי אז רמז לו מעשה פעור הנשקף ודומה למעשה יליל ישימון דהיינו העגל שעשו במדבר בישימון וראה שאין לו דרך לזה כי אם על ידי שיאמר בקול רם שבחן של ישראל אין הם גדורים מעריות כדי שישמעו כל האומות קולו כמו שדרשו על פסוק מברך רעיהו בקול גדול וגומר, ואז ממילא יבינו האומות שאם כל שבחן ומעלתם של ישראל תלוי במה שהם גדורים מעריות, אז נקל להם להכשילם בזנות על ידי שיפקירו בנותיהם. לכן התחיל בברכה כהיא מה טובו אהליך יעקב היינו אהל הנשים הצנועות כד"א שובו לכם לאכליכם. כי כל ידי האהלים ההם משכנותיך ישראל שרויה השכינה בתוכם. בשל של ישראל, ובתוך ברכה זו אמר כארזים עלי מים, לומר שראוים כמה להתנשאות כארז זה כי בכל מקום שם ארז מדבר במגביה עצמו כארז בחשבו כי על ידי שיגביהו עצמם כארזים יפלו בחטא הזימה. כמו שנאמר וישב ישראל בשיטים. שיטים מין ארז, ושיטים כולל לשון שטות ולשון איש כי תשטה: