שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת מצורע · מאמר קצו
סמך לשבת הגדול וביאור ד' מראות
ובשבת הגדול שחל להיות בשבת מצורע, צרפתי על ענין זה גלות מצרים שהית' התחלתו מעון דבור במה אדע ומר הגלות היה תלוי בצוארו של אברהם וכשהיו בגלות מצרים אמר משה אכן נודע הדבר דדיבור מפני שיש בהם דלטורין, וכשנגאלו ארז"ל בזכות ד' דברים נגאלו וחד מהם שלא היה בהם לשון הרע, וכן ג' אותות שנתנו למשה היה בכולם רמז על תקון חטא הלשון, כדמסיק ברבתי אות המטה שנהפך לנחש, רמז שעשה כמעשה הנחש שסיפר לשון הרע ואמר והן לא יאמינו לי וכן אות צרעת היד מזה הטעם, וכן אות המים שנהפכו לדם רמז לו שילקה במי מריבה על שסיפר לשון הרע על ישראל ואמר שמעו נא המורים כך מסיק ברבתי ולי נראה שגם זה על ש אמר והן לא יאמינו אמר ליה הקב"ה אתה אין סופך להאמין שנ' יען לא האמנתם בי כו' וכל זה מופת שלא היו בישראל בעלי לשון הרע שהרי מותר לספר לשון הרע על בעלי מחלוקת ומאחר שמשה נענש עליהם זה מופת חותך שאין בהם עוד דלטורין על כן הם ראוים לגאולה, וחטא הלשון מקורו מן הגסות על כן המצוה המורה על ההכנעה סיבת הגאולה והארכנו לדבר מזה וכעת אמרתי לקצר לפי שאינו מעניני הפרשה:.