אור ברסלב
שפתי דעת פרשת מצורע › מאמר קצב

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת מצורע · מאמר קצב

מאמר קצא

מדרש על פסוק ובתחבולות תעשה לך מלחמה

בתחבולות תעשה לך מלחמה אם עשית חבילות חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות מצות כיצד עינים רמות, והיו לטוטפות בין עיניך, לשון שקר. ולמדתם אותם את בניכם, וידים שופכות דם נקי, וקשרתם לאות על ידך, לב חורש מחשבות און, אשר אנכי מצוך היום על לבבך, ורגלים ממהרות לרוץ לרעה, הוי רץ למילה שניתנה בין הירכיים, יפיח כזבים עד שקר, ואתם עדי נאם ה', ומשלח מדנים בין אחים, אמור לחכמה אחותי את עכ"ל, וק' מה ענין המצות הללו אל העבירות וע"ק למה הזכיר בעבירות חבילות חבילות ובמצות חבילות פעם א', ונר' שבעל מדרש זה סובר שש ושבע הרי י"ג וכיצד כם י"ג אלא לפי שששה מהם כפולים ואחד מהם אינו כפול הרי י"ג וכלפי מה שששה מהם כפולים על כן כפל לומר חבילות חבילות עבירות כי כל עבירה כפולה חוץ מן לשון שקר כי הלשון אחד הוא ואף על פי כן עושה חבילות חבילות עבירות שמגדיל עונות כנגד ע"ז ג"ע ש"ד על כן נקט בו חבילות חבילות אף על פי שאינו כ"א אחד שהרי לא מנה רק י"ג, וזה סדרן עינים רמות ב' עינים במשמע אחד של ימין ואחד של שמאל ושל ימין גדולה משל שמאל כי יש גם כן שני מיני גאוה א' כלפי שמיא כנבוכדנצר שאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון וא' כלפי חבירו ואחת גדולה משל חברתה והתיקון על שני חבילות אלו חבילה אחת והיא תפילין שבין שני העינים טטפת טט שתים פת שתים להורות שהחבילה אחת מצלת מן שני חבילות עינים רמות על ידי שמכיר כי רשותא דמרא עליו ולא זו שאין נכון לו להראות גאוה כנגד הקב"ה אלא אפילו על אדם בן גילך אל תתגאה לפי שאתה עומד לפני מלכו של עולם בכל מקום כי מלא כל הארץ כבודו ואין נכון לך להראות גאוה ועיני ה' רואות משוטטות בכל הארץ הגם שלא תהיה הגאוה למרות עיני כבודו ית' אלא כנגד אדם, אחר עינים רמות הזכיר לשון שקר ויש בו חבילות חבילות ומ"מ לא מנה הכתוב כ"א אחד כדרך שבארנו וכבר אמרנו שחטא הלשון מקורו מן הגאוה על כן הזכיר לשון שקר אחר עינים רמות כי מאן דעביד הא נפל בהא, ותיקונו ולמדתם אותם את בניכם על דרך מארז"ל מאי תקנתיה של מספר לשון הרע אם ת"ח היא יעסוק בתורה שנ' מרפא לשון עץ חיים ואם עם הארץ הוא ישפיל עצמו שנ' וסלף בה שבר ברוח על כן נאמר בטהרתו אל כלי חרש על מים חיים התורה נמשל למים חיים ועם הארץ דומה לכלי חרש שאין לו תקנה ני אם בשבירה, וע"כ אמרו יעסוק בתורה כנגד ה"פ זאת תורת שנאמרו במצורע שכל כמספר לשון הרע כאילו עבר על ה' חומשי תורה כי בספר בראשית נאמר ענין הנחש וצרעתו כי סלעין שעליו היינו צרעתו, ספר שמות בו נאמר צרעת של יד משה על שקרא את ישראל בנים לא אמון בם, ספר ויקרא כל פרשת מצורע המוציא רע, ספר במדבר ענין של מרים ומרגלים, ספר דברים זכור את אשר עשה ה' למרים, על כן מביא פסוק ולמדתם אותם את בניכם להרגילם בתורה בעודם קטנים גם כי יזקינו תהיה תורת חסד על לשונם לא כמעשה דורינו שבקטנותם אינן מקפידין האבות א הרגל לשון הקטנים ולמדו לשונם שקר וההרגל נעשה טבע וקשה לתקנו, וידים שופכות דם נקי שני ידים כנגד שני מיני שפיכות דמים הן ש"ד ממש הן המקפת מחייתו של חבירו א כי נפש הוא חובל והרי כאן שני חבילות, ותיקונם תפיליו של יד קשירה ביד ימין והנחתה ביד שמאל וחבילה זו תיקון לשניהם לזכור את בוראו החפץ בהווייתו של עולם ועוד שהשופך דמים ממעט הצלם והדמות של בוראו על כן ע"י תפילין של יד דמות בוראו לנגד עיניו תמיד ובזה יהיה נזהר שלא ימעט הדמות כאמור, לב חורש מחשבות און מחשבות שתים במשמע כי רבות מחשבות בלב איש והרי חבילות חבילות הן דוגמת עוזיהו שחטא במעיל ובקטורת הן חבילה אחת החושבים רע על משכבותם לאור הבוקר יעשוה לחבירו וחבילה שניה ע"ד שנ' מה תחשבון על ה' תועה, והתיקון על כל החבילות של המחשבות שיהרהר כל היום וכל הלילה בדברי תורה ואז ינצל מכל הרהורים רעים זה"ש אשר אנכי מצוך היום על לבבך ר"ל כל הרהורך יהיה במצות ה' ותנצל מכל הרהורי עבירה, רגלים ממהרות לרוץ לרעה או לדבר עבירה לשמים או להרע לחבירו ותיקון על ב' חבילות אלו לרוץ למילה כי בה הוא חתם באות ברית קודש להרחיק את רגליו מעבירה או ירוץ לדבר מצוה להיות סנדק במילת הילד להחזיק בשתי רגליו הילד או חשיב רגלים ממהרות לשתי חבילות כי סתם הליכה לרעה חבילה אתת נוסף על זה הרוצה לרוץ לרעה מרוב חשקו לעבירה זו היא רעה כפולה, יפיח כזבים הרי חבילה אחת עד שקר חבילה שניה, פי' הפסוק ע"ד שנאמר במקום אחר יפיח כזבים עד שקר ועד אמונים לא יכזב, פירוש המרגיל עצמו לדבר כזבים אשר לא יועילו ולא יזיקו בסתם דברים בטילים וכזבים ההרגל יביאו לידי עדות שקר שהוא דבר המזיק והוא נגד התורה לכך נקט כזבים לשון רבים לפי שדוקא אם פעמים רבות ירגיל עצמו לדבר כזבים אז סופו גם להיות עד שקר, ובהפך זה המורגל להיות עד אמונים פעמים רבות אז ההרגל שלטובה יביאו לידי זה שסופו לשמור פיו ולשונו שלא לדבר שום כזב אפילו במילי דעלמא, והרי כאן שתי חבילות והתיקון שלהם חבילה אחת אתם עדי נאם ה' רצה לומר להיות עד אמונים ואז גם לא יכזב כאמור, ומשלח מדנים בין אחים, חבילה אחת משלח מדנים, שנייה בין אחים, והתיקון לכולם אמור לחכמה אחותי שתעשה כמעשה של חכמת התורה מה התורה כל נתיבותיה שלום כך אתה בקש שלום ורדפהו ובזה תהיה החכמה אחותך כשתעשה מה שהיא עושה הרי שש ושבע ועל ששה מהם הקלים שבהם אמר שש הנה שנא ה', ושבע מהם החמורים בצירוף לשון שקר הם תועבת נפשו גרועים מאד דרך משל עינים רמות שכנגד אדם שנא ה' ושכנגד הקב"ה תועבת ה', וידים שופכות דם אם לקפח מחיית חבירו שנא ה' ואם ש"ד ממש הרי הוא תועבת ה' וכן בכולם יש צד הגרוע מחבירו, ורבנן אמרו ושבע מקיימין שאין כאן כי אם שבעה ומהו שאמר ושבע זה השביעי משלח מדנים בין אחים הקשה מכולם ועליו אמר תועבת נפשו או של הקב"ה או נפשו של פועל כי סופו ללקות בצרעת וטמא טמא יקרא שהוא מתועב על כל העולם ומה שאמר ושבע ולא אמר ושביעי, הורה בזה שכל הששה הנותרים נכללים בשביעי זה נמצא שזה האחרון הכביד עד שהוא לבדו נקרא שבע להורות שבו נכללו כולם לפיכך משה מזהיר זאת תהיה תורת המצורע המוציא רע ולמה לא הזהיר על האחרים ועוד למה יביא צפרים העושין מעשה קול שמא הצרעת באו על האחרים מן שבעה אלו שאינן שייכין בקול אלא ודאי לפי שכולן נכללו בזה השביעי כי על כן נאמר עליו ושבע ואם כן זהו המקור המשלח מדנים בין אחים הוא הבדיל בין איש לאשה ובין אחים יפריד על כן דינו להיות בדד מושבו ש"מ שהמקור לכולם משלח מדנים בין אחים, וזה סדרן עינים רמות כבר אמרנו שהוא מסבב חטא הלשון וכן הוא אומר אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו, וידים שופכות דם נקי כמו שנאמר הולכי רכיל היו בך למען שפך דם וכמו שנאמר חץ שחוט לשונם שוחט כתיב שחוט קרינן כי הוא שוחט לאחרים וגם הוא שחוט כי לשון הרע תלתא קטיל כמו שכתבנו בגימ"ל גדולה של והתגלח כי גמל ראשי תיבות ל' מדברת גדולות וקטיל ג', לב חורש מחשבות און שכן כל בעל לשון מטמא גם הלב שבו דיבור פנימי כמ"ש ודברתי אני עם לבי כי הלשון קולמס הלב כמ"ש רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך לשוני עט סופר מהיר, ורגלים ממהרות לרוץ לרעה כמו שנאמר לא רגל על לשונו כי כל רכיל הולך ומרגל כפירוש רש"י, על לא תלך רכיל שענינו כמו רגל כמו וירגל בעבדך דמפיבושת נמצא שהלשון מטמא הרגלים שילכו לרגל, יפיח כזבים עד שקר היינו חטא הלשון, לשון שקר גם במילי דעלמא, כל הששה הללו כלולים במשלח מדנים בין אחים והוא עיקר למאן דאמר ושבע מקיימין, ומה שאמרנו למעלה שלפי שלא הביא ראייה על יפיח כזבים כו' הזהיר עליו משה זהו למ"ד שש ושבע הרי י"ג וכל הראיות אליביה דווקא וקל להבין, אבל למ"ד ושבע מקיימין נכללו כולם במשלח מדנים בין אחים, וזהו דעת הרוכל שהיה מחזר בעיירות הסמוכות לציפורי והיה מזהיר דווקא על חטא הלשון כמבואר המאמר יפה בכלי יקר פרשה זו ולמה לא הזהיר על שאר דברים המסבבים הצרעת אלא לפי שחטא הלשון מקור לכולם ואם אין שלום אין כלום לכך נאמר בקש שלום ורדפהו:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה