שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת מצורע · מאמר קצ
ענין צרעת של עוזיהו ומדרש על ושוליו מלאים ההיכל
ממה שמסיק במדרש לב חורש מחשבות און מעוזיהו שבקש ללבוש בגדי כהונה כך היא גירסת הילקוט וקשה היכן מצינו שבקש ללבוש בגדי כהונה הלא לא נכנס כי אם להקטיר קטורת וע"ק מה ראה עוזיהו שבקש להקטיר קטורת דווקא יותר מן שאר עבודות ועוד שמסיק בילקוט על פסוק ושוליו מלאים ההיכל אלו שמונים כהנים שנכנסו עם עוזיהו שנאמר בהם על שולי המעיל וקשה למה נרמזו הכהנים בלשון מעיל ולמה דווקא בשולי המעיל, וע"ק שנאמר בחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל מעל בה' אלהיו ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטורת כו' מהו המעל אשר מעל קודם שנכנס להקטיר קטורת ותדע ותבין כי עיקר החטא של לשון הרע מקורו מן גסות הרוח כי כל גס רוח יבאיש יביע שמן רוקח כדי שיהיה חבירו בזוי מעם והוא יהיה לתהלה שכן מוכח בפרשת מצורע שנאמר ולקח עץ ארז ושני תולעת שאם הגביה עצמו כארז כו' מה ענין הגביה עצמו לצרעת זה הבא על לשון הרע אלא כדאמרן וכמארז"ל מאי תקנתיה של מספר לשון הרע אם ת"ח הוא יעסוק בתורה אם עם הארץ הוא ישפיל עצמו שנאמר וסלף בה שבר ברוח והארכנו בדבר זה בראיות ברורות בחיבורנו כלי יקר ועוזיהו ידע בנפשו שבגובה לבו סיפר לשון הרע דאהנו מעשיו וע"י סיפוריו השחית שלימים וכן רבים וידע שהמעיל מכפר על לשון הרע שבקול וגם הקטורת מכפר על לשון הרע דבחשאי מה עשה הלך ולבש המעיל ונכנס להיכל להקטיר קטורת חשב שיתכפר בשתים אלו והכתוב אומר שטעות היה בידו כי המעיל והקטורת אינן מכפרין כי אם בדלא אהנו מעשיו אבל הוא בחזקתו גבה לבו עד להשחית שמתוך גובה לבו כארז סיפר ל' הרע שבו היה גורם השחתה לרבים ובזמן דאהנו מעשיו אין לו כפרה כי אם בצרעת לחלוטין על כן נצטרע עד יום מותו דהיינו לחלוטין וזה"ש וימעל מעל בה', מעל ראשון שמעל קודם שנכנס להיכל היינו שלבש בגדי כהונה כי מסתמא לא נכנס להקטיר מחוסר בגדים וכוונתו שמכלל הבגדים היה המעיל המכפר על לשון הרע וזהו מעל ראשון כי מסתמא נהנה מלבישת הבגדים והנהנה מן ההקדש מעל ואולי הכפל וימעל מעל רמז אל לבישת המעיל והוא לשון מעל שהלשון נופל על הלשון ובעבור המעיל בא לידי מעל זה שלבש מעיל כדי להקטיר בו הקטורת כי אולי ידע בעצמו שסיפר לשון הרע בגלוי ובסתר ועל כן נאמר ושוליו מלאים ההיכל אלו פ' כהנים ר"ל מה שחשב להתכפר במעיל דהיינו שעיקר הכפרה באה מן השמעת קול של פעמון ורמון שבשולי המעיל וטעות היה בידו כי כפרת לבישת שולי המעיל שייכא דוקא לכהנים ולא לו שנ' ויאמרו לו לא לך עוזיהו להקטיר לה' כי לכהנים המקודשים בני אהרן להקטיר צא מן המקדש כי מעלת ולא לכבוד לך מה' אלהים, לא לך להקטיר היינו שהקטורת אינו נאות לך וצא מן המקדש כי מעלת היינו בלבישת הבגדים אע"פ שנאמר בהם לכבוד ולתפארת מ"מ לא לכבוד לך אלא לבני אהרן הם לכבוד ולך הדבר מעילה ותדע שכן הוא שהרי נאמר בשנת מות המלך עזיהו דהיינו כשנצטרע כו' ושם נאמר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב ומהיכן למד לומר כן אלא שראה שעוזיהו בקש כפרה על טומאת שפתים או על עצמו או על דורו ואם כן ישראל צריכין כפר' על טומאת שפתים ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה דרשו רצפה מלשון רצוץ פה לאמר יפה דברת כי כל ישראל צריכין רצוץ פה כי הכל בלשון הרע ממש במלקחים לקח מעל המזבח ואולי הוא ממזבח הקטורת ששם מקור הכפרה על לשון הרע: