אור ברסלב
שפתי דעת פרשת מסעי › מאמר רפ

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת מסעי · מאמר רפ

פרשת מסעי

מדרש הילקוט על אלה מסעי וגו'

ובילקוט מסיק וז"ל אלה מסעי בני ישראל, אמר הקב"ה למשה כתוב המסעות שנסעו ישראל במדבר כדי שידעו כמ' נסים עשיתי להם בכל מסע ומסע, משל למלך שהיה בנו חולה הוליכו למקום אחר לרפאות כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מזכיר את מסעותיו, כאן ישננו כאן הוקרנו כאן חששת ראשך כך אמר הקב"ה למשה מנה להם את כל המקומות לכך נאמר אלה מסעי בני ישראל עכ"ל וע"ק למה הסמיך דבריו אל פסוק אלה מסעי בני ישראל כי אולי קאי על המסעות שהזכיר בפרשיות הקדומות ולפירוש זה נטו קצת מן המפרשים והיה לו להסמיך דברים על ענין המסעות שהזכיר אחר כך בפרשה וע"ק היכן מצינו שנעשה להם ניסים בכל מסע ומסע הלא כל הניסים או רובן היו בחניות חוץ מקריעת ים סוף או לפחות הוה ליה למימר בכל מסע וחניה. ועוד קשה למה נשא המשל על בן חולי. ולמה פרט דווקא ג' פרטים חלו כאן ישננו הוקרנו חששת ראשך, כפי הפשט יתכן לפשר שכמו שבארץ מצרים היו ישראל סגורים על ידי שר של מצרים אשר סגר בעדם לבלתי תת יוצא משם שאפילו עבד לא היה יכול לברוח כך בבואם המדברה סגר עליהם שר של מדבר כי מטעם זה אמר פרעה לבני ישראל סגר עליהם המדבר רצה לומר שר של מדבר אינו מניחם לצאת לפיכך הם חוזרים לאחור וכן בכל חניה וחניה כל זמן שלא באו לארץ הקדושה מקום המיוחד אל השם יתברך לבד ואין לשרי מעלה שום ממשלה בו, היו בחוצה לארץ תחת הקליפות החיצוניות והם היו מעכבין על ישראל בכל חניה וחניה לסגור בעדם לבלתי תת להם מקום לצאת. נמצא אתה אומר שכל מסע ומסע בפני עצמו היה בנס אבל לא כל חניה, לכך סמך דרש זה לפסוק אלה מסעי לתרץ בו למה לא הזכיר גם החניות כאמור, ומטעם זה פרט הכתוב אשר יצאו מארץ מצרים להקיש כל נסיעה ונסיעה לנסיעה ראשונה יציאתם מצרים מה יציאה זו בנס כך כל יציאה ממקום כל החניות היה בנס כזה, ועוד הזכיר שני ניסים בויסעו מרעמסס כי מתחילה אמר שנס גדול נעשה להם במה שנתקבצו מכל ארץ מצרים כהרף עין אל רעמסס כפירוש רש"י פרשת יתרו, ועוד נעשה נס שני שבאו מן רעמסס סכותה כהרף עין מן מהלך ק"ך מיל כפירוש רש"י פרשת בא ונס זה נעשה להם בזכות יעקב נסע סכותה כפירוש בעל הטורים פרשת בא לפיכך לא נעשה נס זה כי אם לבני יעקב ולא לערב רב אבל נס ראשון נעשה גם לערב רב כי כשם שישראל נתקבצו מכל ארץ גשן אל רעמסס כך כל הערב רב כל מי אשר נשאו לבו לדבק בישראל בא לרעמסס לפי שעה על כן נאמר ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסכות כי נס זה שנעשה בנסעם מרעמסס ובואם לסכות תכף ומיד נעשה דווקא לבני ישראל כי יעקב בנסעו סכותה התפלל שם על בניו שיבואו לשם תכף כדי למהר ביציאתם לארץ. אבל פסוק ראשון ויסעו מרעמסס שלא הזכיר החניה בסוכות גם לא הזכיר בני ישראל היינו לפי שמדבר באותו נס שנתקבצו כולם לרעמסס כהרף עין הן בני ישראל הן הערב רב והמופת על זה שהרי כולם נסעו כאחד מרעמסס בחמשה עשר יום ממחרת הפסח ואחר שלא יצאו כי אם ממחרת הפסח כי אז אמר להם פרעה קומו צאו מתוך עמי וקודם שנתן להם רשות לא היה שום אחד מהם משים נדרך פעמיו ואין כאן מקום לומר שקודם ט"ו בחודש באו לרעמסס. או שאחר יום ט"ו יצאו מקצתן אלא כולם הלכו ביום ט"ו מזה תלמוד לומר שנסיעתם מרעמסס ביום אחד היה בנס. ומה שאמר אחר כך יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים אף על פי שבתחילת הפסוק כשבא להזכיר הנס שנעשה להם בנסיעתם מרעמסס כולם ביום אחד לא הזכיר בני ישראל להורות שגם לערב רב נעשה נס זה מכל מקום בסוף הפסוק כשבא לומר שיצאו ביד רמה לעיני כל מצרים הזכיר דווקא בני ישראל להורות שהערב רב לא יצאו ביד רמה לעיני כל מצרים כי היו יריאים מן המצרים והראיה על זה שהרי נאמר לפרעה כי ברח העם והיינו הערב רב כמבואר פרשת בשלח בכלי יקר, ולכן הזכיר בפרשה זו ג' ניסים שנעשו בג' מסעות א' סתם מסע ממצרים היה בדרך נס שהרי מתחילה לא היה יכול אפילו עבד לברוח ב' נס נסיעתם מכל ארץ מצרים לרעמסס לפי שעה, ג' נסיעתם מרעמסס סכותה לפי שעה מהלך ק"ך מילין ובתלתא זמני הוי חזקה לומר שכל המסעות שנזכרו בפרשה כולם היו בנס על ידי שבכל חניה רצו לעכב עליהם שרי מעלה של חוצה לארץ ונסגור בעדם ובעזרת השם יצאו ועל כן פרט מ"ב מסעות כנגד שם מ"ב כי בכל מסע יצאו בחלק מן השם של מ"ב ועל כן הביא בלעם מ"ב קרבנות לבטל מהם עזר האל יתברך אשר עזרם בשמו הגדול יתברך של מ"ב כשתכתוב יו"ד ה' וו' ה' ויש בו דרכים אחרים ידוע ליודעים, ורש"י פירש פרשת עקב שבמיתת אהרן חזרו ישראל לאחוריהם ח' מסעות והחזירום בני לוי כו' אולי שיש ראיה לדבריו ממה שמצינו בפרשה שניתן ללוים חלק בארץ שתים וארבעים עיר חוץ מן ערי מקלט ולמה דווקא מספר כזה המכוון כנגד מ"ב מסעות שבפרשה אלא שרצה שיהיו המסעות שבנס דווקא במספר מ"ב כדי להודיע כחו של שמו הגדול יתברך של ע"ב, וישראל חזרו לאחוריהם ואז היה בטל רושם זה של מ"ב ובני לוי החזירום למלאות ספר מ"ב על כן ניתן ללויה מ"ב עיר להורות כי הם נחלת ה', וזהו שהזכיר במדרש שידעו כמה ניסים עשיתי להם בכל מסע ומסע וקשה מנינא למה לי אלא כדאמרן זה מיושב קצת מה שהזכיר במדרש כיון שהיו חוזרים כו' הלא אין המשל דומה אל הנמשל כלל כי היכן מצינו שחזרו ישראל אף על פי שפשוטו הוא שמה שחזר ומנה כל מסעות דומה כאלו הוא חזר על כולם, מכל מקום כפי הרמז יתכן לפרש זה גם על החזרה שחזרו ישראל לאחוריהם ואילו לא החזירום בני לוי היו הולכים לאחיריהם על כל מסעות הראשונים על כן רדפו אחריהם בני לוי והחזירום בדברי תוכחות ומוסר לאמר להם במקומות רבים קלקלתם ואיך תשאו פניכם לחזור אל אותן המקומות וזה כנגד מה שהזכיר במשל כאן חששת בראשך כו'. או מסעיהם למוצאיהם על מקומות שחזרו לאחוריהם כשאמרו נשובה מצרימה ועל זה הוכיחום ותדע ותבין כי בכל מ"ב מקומות אלו אין הם כי אם שלשה מקומות שנקראו על שם חטאם א' רפידים ע"ש שרפו ידיהם מן התורה נמשלה למים על כן חסרו שם המים כי מטעם זה נאמר כאן ויחנו ברפידים ולא היה שם מים לעם לשתות. ב' קברות התאוה ג' רתמה על שם גחלי רתמים דמרגלים, ואלי כנגד שלשתן הזכיר במדרש ישננו הוקרנו חששת בראשך, כי ברתמה אמרו נתנה אש ונשובה מצריימה והיינו ע"ז כפירוש רש"י כנגד זה אמר חששת בראשך. ברפידים עליהם עמלק שנאמר אשר קרך בדרך והוא לשון קרירות כפירוש רש"י והיינו הוקרנו בקברות התאוה הבשר עודנו בין שיניהם ויצתה נשמתן ונעשו מיד מן ישיני אדמת עפר לא שכבו חולים אלא מתו כאילו היה ישן על מטתו ולישנא מעליא נקט ישננו, והזכיר כל זה בתוכחות כי מה שאמר משל למלך שהיה בנו חולה כו' היינו בנמשל שישראל היו במצרים טמאי נפשות כי נטמאו בגילולי מצרים ורצה ה' לנטוע אותם בארץ הקדושה כשיהיו טהורים ונקיים מכל חלודה וזוהמא אך שאי אפשר להבריחם מן הקצה אל הקצה כהרף עין על כן היו צריכין למרק חלודת הזוהמא מעט מעט וזהו טעם מ"ב מסעות אלו כי בכל מסע ומסע נתמרק קצת מן הזוהמא הקדומה שאצלם כי אז היה שם של מ"ב בעזרם למרק מעט מעט בכל חניה, לכך אמר אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים כי אילו לא יצאו מארץ מצרים המלא זוהמא יותר מכל הארצות היו צריכין אל מ"ב מסעות אלו אבל מאחר שיצאו מארץ טמאה כזו היו צריכין למירוק גדול קודם בואם לארץ הקדושה, גם אילו לא חטאו ברפידים אז בפחות מן מ"ב היה פני אבל מאחר שביני ביני חטאו גם בשאר מקומות על כן הוצרכו להרבה מסעות כמספר השה הגדול של מ"ב כדי למרק בו הן העבר מה שנדבק להם במצרים הן ההוה שניתוסף להם בדרך לכך נאמר ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' כי אצל השם יתברך היתה עיקר הכוונה ביציאה זו מוצאיהם דהיינו היציאה מן הזוהמא וזה יש לו קדימה במעלה על מסעיהם לבא לרשת ארץ ואלה מסעיהם למוצאיהם כי אצלם היה העיקר מסעיהם לרשת ארצות גוים ומוצאיהם מן הזוהמא היה טפל אצלם ובסיבה זו קלקלו בכמה מקומות על כן נשא המשל בבן חולה אשר רצה אביו להעתיקו אל עיר או מדינה אחרת שמזג הארץ ההיא טובה וזה סיבה להסיר חליו וקשה להפך מזגו בפעם אחת קור לחום או שאר ענינים הפכיים אלא צריך להעתיקו מעט מעט על ידי מקומות דביני ביני שאינן נוטין כל כך אל הקצות ואולי גם בקצות מקומות דביני וביני לא נהג הבן את עצמו על פי הרפואה ותכבד חליו על כן בחזרתו האב מוכיחו ומיסרו לאמר ראה מה קרה לך בדרך כאן חששת ראשך כאן הוקרנו כי אכלת צונן כאן ישנת יותר מדאי וכיוצא בהם ותוכחה זו כדי שלא ישוב לכסלה כך עשה ה' לישראל בנו בכורו אשר היו במצרים מוכים בכל חלאי ומדקי מצרים והיינו האמונות והמעשים אשר לא יעשו ורצה ה' ליישבם בארץ הקדושה אך אי אפשר להבריח מן הקצה אל הקצה על כן עשה להם חניות ומסעות בדרך כדי למרק חלי הנפשות מעט מעט ומה שקלקל גם בדרכים הוא מזכיר ברמז כדי שלא יבואו עוד לכסלה:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה