שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת לך לך · מאמר כה
ביאור פרשת קחה לי עגלה משולשת ומדרש הרבתי
וזה ביאור הפרשה, כי אברהם שאל מה אשיב לשואלי דבר משפט לומר ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה אומת ובמה אדע להשיב כי אירשנה שירושה היא בידי מן שם בן נח ולא בתורת ליסטיו' והשיב לו קחה לי עגלה משולשת כו' ותור וגוזל ויבתר לו את כל אלה בתוך ואת הציפור לא בתר, וק' מה נשתנה הציפור מכל בהמה ולמה קראו בשם גוזל, אלא שרצה לפרש טעמם של הקרבנות ומתוכו עשה הוכחה כי לא בתורת לסטיות לקחו ארץ, כי כל קרבנות באין לכפרה על האדם הן שחטא בכל נפשו הן שחטא בכל גופו הן שחטא באיזו אבר מיוחד, בחמלת ה' עליו הוא לוקח תמורתו נפש הבהמה וכל נתח ונתח שבבהמה מול נתחי האדם שנאמר ונתח אותו לנתחיו ר"ל מול נתחי האדם לומר זה תמורת זה, וזה שייך דווקא בבהמה שיש בה נתח מול נתח וקרביו מול קרב איש ולב עמוק, אבל לעוף תור וגוזל כשמו כן הוא אינו ניזון מעל אבוס בעליו לבד אלא גוזל משל אחרים שהרי לכך נאמר בו והשליך מראתו בנוצתה פירש"י לפי שניזון מן הגזל ואם כן אין בו קרב מול קרב לכך בטלה אצלו כוונה זו ולכך אין בו ביתור כמו בבהמה שנאמר ויתן איש בתרו לקראת רעהו מהו איש בתרו לשון איש צריך יישוב, אלא כך פירושו שכל איש ואיש ממש ילמוד מן ביתור זה שנסדרו שני חלקי הבהמה זה מול זה כך יתן כל איש בתרו בגופו ממש כנגד בתרי הבהמה לאמר זו תמורת זו, ואם תשאל לומר אם כן כל איש שוגה ופתי אשר חטא איזו חטא פרטי התלוי בקרביו או שהיה חש במעיו ע"י איזו אכילה של איסור או במחשבה קרב איש ולב עמוק במה יכופר ובמה יסור עונו אם הוא מקריב תור או גוזל, תשובה לדבר מי מקריב תור או גוזל עני מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל נפשו ק"ו מן מנחת עני עשירית האיפה שאין בה שום נפש חיוני ולא שום אבר ואע"פ כן מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב את נפשו שנא' ונפש כי תקריב מנחה, ק"ו לעוף שיש בו לכל הפחות נפש והנפש נושא לכל האברים על כן דומה כאילו הקריב כל אבריו על קרבו ועל כרעיו, ובזה אתי שפיר מה שמסיק ברבתי ר' שמעון בן יוחי אומר כל הכפרות הראה לו ועשירית האיפה לא הראה לו רבנן אמרי אף עשירי' האיפה הראה לו נאמר כאן ויקח לו את כל אלה ונאמר להלן והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה כי שניהם סברי שלכך הראה לו הקב"ה ענין הביתור בבהמות מות ואת הציפור לא בתר כדי ללמוד מכאן שהקב"ה שונא גזל בעולה ואם כן אינו היו ישראל לוקחים את הארץ דרך ליסטיות וגזל אם כן כל בהמתם גזולים הם בידיהם ואיך הקב"ה מקבל מהם עולה זבח ומנחה בארצם אלא וודאי שכל שלל הארץ אינו גזל בידם אלא בתורת ירושה מן שם בן נח באה לידם ואדרבה הכנעני אז בארץ היה הולך וכובש מזרעו של שם והקב"ה הבטיחו לאברהם להחזיר לו מה שלקח הכנעני בזרוע, וזה דעת ר' שמעון בן יוחי, והכריח פירוש זה מן קושיות למה הראה לו כל הקרבנות ועשירית האיפה לא הראה לו, אלא לפי שמן בהמות ועופות דווקא עשה הוכחה זו שהקב"ה שונא גזל בעולה במה שצוה לבתר הבהמות דווקא ואת הציפור לא בתר, אבל מן עשירית האיפה לא היה יכול להוכיח כלום על כן לא הראה לו הקב"ה, ורבנן סברי אדרבה מטונך מוכח שגם עשירית האיפה הראה לו כדי לתרץ קושית במה יתכפר בעוף קרב איש ולב עמוק, וע"י קושיא זו בטלה כל הנחה זו, על כן הראה לו גם עשירית האיפה ורמזה לו בפסוק ויקח לו את כל אלה לומר לך שמאחר שדומה כאילו הקריב כל נפשו על כן כל אלה כלולים בה ושקולה מנחת עני כנגד כל אלה, ומזה יוקח ק"ו גם על קרבן עוף שאם דל הוא יביא תורים ואף אם חסרו מכם הקרבים מ"מ מעלה עליו הכתוב כאינו הקריב נפשו בק"ו מעשירית האיפה, ועוד יש רמז במה שנ' ואת הציפור לא בתר כדמסיק במסכת מגילה פרק בני העיר: