שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת כי תשא · מאמר קמב
טעם על השקלים למה מכפרין על העגל
וטעם לכפרה זו ע"י השקלים ונדבה יתבאר בעזרת האל יתברך לקמן פרשת כי תבא על פסוק השקיפה שכל השקפה לרעה חוץ מזו כי גדולה מתנות עניים שמהפכין רוגז לרחמים והוא ע"ד שנאמר כאן וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם לפי שהכל מקים הקב"ה חס על רבים יותר מן על היחיד, ועל כן כל השק פה כמשקיף בעד החלון על איזו יחיד אינה לטובה כי יתבקר פנקסו של היחיד ולא יצדק כל חי יחידי לפניו יתברך ושם הוכחתי בראיות שלשון השקפה שייך דוקא על היחיד חוץ ממתנות עניים כי המקיים נפש אחת מישראל ע"י הצדקה כאלו קיים עולם מלא על כן היחיד העושה צדקה נחשב כמו רבים לפי שקיומו גורם קיום לרבים שהוא מחיה על כן גם ההשקפה לטובה עליו, כך מעשה העגל לא נמחל כי אם בעבור הרבים לפיכך ביום פקדי שיהיו נספרים אחד אחד אז יפקד מושבו של כל יחיד ויתבקר פנקסו ולא יספיק לו זכותו להצילו מעונש חטא העגל שיהיה חוזר וניעור לפיכך ופקדתי עליהם את חטאתם ומאי תקנתיה זה יתנו כל העובר על הפקודים כי ע"י נדבת התרומה יהיה היחיד נחשב כמו רבים וזה יהיה כופר נפשו מן החטא של העגל ולקמן פרשת כי תבא יתבאר ענין זה יותר באריכות ע"ש, וזה טעם כפל כל העובר על הפקודים האמור כאן בענין וכפל לכפר האמור בענין לפי שהמספר היה מביא שני חששות א' חשש של עון העגל שלא יחזור וניעור על כל יחיד כי יעלה זכרון של כל יחיד בפני עצמו ב' חשש עין הרע השולט ביותר בשעת המספר כי שלטא עינא בישא בדבר שנראה גבוה ונשא למעלה הן מצד רבוי המספר הן מצד שענין המספר הוא לישראל לשם ולתהלה ולנשיאות ראש נגד כל האומות ירום ונשא וגבה מאוד ועל ידי זה יש לחוש לעין הרע הבא מצד קנאת איש מרעהו על כן אמר כי תשא את ראש בני ישראל ונשיאת ראש מביא חששת עין הרע, לפקדיהם זהו מביא חששת ופקדתי עליהם את חטאתם, ונתנו איש כופר לה' לכפרה על עון העגל, ולא יהיה בהם נגף כנגד ההצלה מהעין הרע כי בימי דוד שלט הנגף עבור עין הרע, ונקט ב' פעמים בפקוד אותם כי לשון פקידה משמש לשון מספר ולשון זכירה לפיכך בפקוד אותם הנאמר ראשונה הוא לשון זכירה רוצה לומר כשיעלה זכרון כל יחיד לפניו יתברך יש לחוש לזכרון מעשה העגל על כן יתן כל אחד כופר נפשו, ובפקוד אותם הנאמר אחר כך הוא לשון מספר ורוצה לומר שעל ידי המספר לא יהיה בהם הנגף, וזהו כפל כל העובר על הפקודים הנא' כאן וכפל לכפר על נפשותיכם, ותדע כי מצד הכפרה על עון העגל הוצרכו ליתן מחצית השקל דוקא או לפי שחטאו בחצי היום או חילול יו"ד מן הזכרים, אבל מצד ההצלה מן עין הרע לא היה קפידא אם היו נותנים שקלים שלמים או העשיר שקל שלם והעני חצי שקל כי סוף סוף היו מונין כמה חתיכות כסף הם, על כן כנגד ונתנו איש כופר נפשו לד' בפקוד איתם הנאמר על כפרת העגל אמר זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל וגו' אבל כנגד ההצלה מן הנגף דעין הרע אמר כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה יתן את תרומת ד' כי מצד זה אין קפידא בחצאי שקלים כי אם מצד העגל שהקפידא בחצאי שקלים, ולאידך גיסא מצד עין הרע יש קפידא מבן עשרים ומעלה הראוי לצבא כי העין הרע שולט ביותר ואחר כך חזר ופירש על ראשון ראשון, העשיר לא ירבה וגו' היינו קפידא מצד עון העגל שכולן צריכין לחצאי שקלים לכפר על נפשותיהם, וא"כ אמר כנגד ההצלה מן עין הרע ולקחת את כסף הכפורים וגו' והיה לבני ישראל לזכרון לכפר על נפשותיכם מן עין הרע כי זכות זה יגין: